יש הבדל מאד גדול אם מבקרים את הספר מבחינה ספרותית טהורה, או מבקרים אותו מבחינה טיפולית טהורה. סופרות מוערכות ככל שתהיינה, שמבקרות מבחינה ספרותית - יפה ונאה. כאן, הנושא מעורבב מאד, והביקורת שלי, בכל אופן, היא לא על הספרות אלא על הטיפול, על מחשבה שמישהי שאמנם מטפלת אבל מתיימרת בצורה מפורשת להצליח היכן שאנשי טיפול קליניים מוסמכים וותיקים אינם. הטענות שהושמעו ענייניות, קשות ואותי בכל אופן - מפחידות ומזהירות עד מאד, מטיפול פרוץ גבולות, למרות שמבט שיטחי אולי טוען שזה עוזר , מבט מעמיק, לומד וקשוב, מוכיח כמה שיטת טיפול כזו עלולה להיות הרסנית. ואגב, ניסיתי להשמיע את דעתי פעם ופעמיים לחסיה עצמה והיא דחתה אותי על סף.
מוזר לי, אם הצורה שחסיה משמיעה כל כך יעילה, ואיך כל אנשי הטיפול האקדמיים מסתייגים ממנה בטענות ברורות?