דיון לחץ פיזי מתון ?!

[קפטן אמריקה]

מניחה לפתחכם שאלה שאני מתחבטת בה זמן רב. איפה עובר הגבול של אלימות בכתיבה?
מתי הקטע האלים הופך לבלתי נסבל/ לא עובר צנזורה?

 

[הספרן]

צנזורה?

צנזורה של מי? מי קהל היעד? ילדים צעירים מבוגרים?
אלימות במשפחה? קטטת רחוב? מריבה בין ילדים? נסו למקד

 

[קפטן אמריקה]

באופן כללי, קטע אלים מכל סוג, בספר חרדי שלכאורה פונה לקהל בוגר, בפועל קוראים אותו גם ילדים ובני עשרה.

 

[פירי]

את שואלת לגבי איכות הכתיבה או כדי שהספר יקרא חרדי ויתקבל בציבור החרדי?
כי האפשרות השניה זה קל. הכל עובר, כל עוד לגיבור יש כיפה, הוא מוכה למען ערכים נעלים והמכה הוא הרשע כמובן.



למה צריך להגיע ל"בלתי נסבל / לא עובר צנזורה"?
אני אשאל אותך, מה טוב בקטע האלים? מה הוא מוסיף לקורא?

 

[קפטן אמריקה]

לשאלתך, הקטע האלים לא מוסיף דבר מעבר לאמינות .
כשמתארים אירוע היסטורי אפל במיוחד, או כותבים בהשראתו, חשוב שהתיאור יהיה אמין ואותנטי מחד, ומאידך- שלא יהיה מוגזם.
(אם כותבים על השואה, אינקוויזיציה, קרבות סוערים, שבי.)
גם אם הסיפור הוא פרי המצאתו של הסופר, אילו תיאורים ראוי להשמיט, לדעתך?

ולגבי הצנזורה, חשבתי שיש ועדת בדיקה לספרים שיוצאים לאור ומופצים לקהל חרדי, אני טועה?

 

[פניני ריין]

(אם כותבים על השואה, אינקוויזיציה, קרבות סוערים, שבי.)

בסיפור היסטורי יש ערך מוסף.

אם את כותבת על האינקוויזיציה, פרעות ת"ח ות"ט, לא יודעת מה, אז זה לא שאת סתם מתעללת בגיבורים תמימים.
זה סבל שאנשים עברו, האבות שלנו, ולנו אסור לשכוח ממנו.
חייבים לזכור.

בשביל האמינות ההיסטורית את חייבת.
אחרת יצאו לך סיפורים שנראים כמו הקומיקסים של השואה. בושה.
אבל ברחמים, תעשי את זה עדין.
לא להתעלם מהסבל שהם עברו, אבל כמה שפחות לתאר אלימות.

כי האפשרות השניה זה קל. הכל עובר, כל עוד לגיבור יש כיפה, הוא מוכה למען ערכים נעלים והמכה הוא הרשע כמובן.

אין כמעט נושאים שאסורים אצלנו.
כמעט כל נושא מותר, כל עוד הוא נכתב בשפה המתאימה ובאווירה המתאימה...;(

 

[איוליס]

לדעתי זה באמת תלוי, קהל יעד, ספר היסטורי,
מקרה שקרה באמת או המצאה פרי הסופרת.
אבל בכל אופן, תיאורים של דם, או הצורה בה התנהלו המכות
בקיצור תיאורים ספציפיים
לדעתי בעייתיים לקהל הצעיר

ספוילר

(לפעמים גם לנו)

 

[CN]

ב"ה

נראה לי ש @מוריופ בסיפור על היתונשים התמודדה עם השאלה הזו, ואולי תוכל לתרום לדיון

 

[מוריופ]

ב"ה

נראה לי ש @מוריופ בסיפור על היתונשים התמודדה עם השאלה הזו, ואולי תוכל לתרום לדיון

ב'ציידי' היתה לי קוראת בטא אלופה, (שגם חצי מהעלילה היא בזכותה) ובעלת סרגל מוסר שלא נסחף בלהט הכתיבה, אז היא כל פעם דאגה לאזן אותי ב'זה קשה מדי! תתארי יותר מלמעלה, יותר בעדינות, פחות דם...'
וככה נשארתי על גבול השפוי...

מניחה לפתחכם שאלה שאני מתחבטת בה זמן רב. איפה עובר הגבול של אלימות בכתיבה?
מתי הקטע האלים הופך לבלתי נסבל/ לא עובר צנזורה?

וואו זאת שאלה טובה...
אני חושבת שיש מושג של תיאורים ש'מבוגרים מבינים' וילדים לא מבינים. יש מושג של תיאור מלמעלה, זאת דרך די טובה להתמודד עם נושאים רגישים.

תמיד טוב לקחת את הקטע לעוד עין שתעבור. זה מאזן הרבה פעמים

 

[ליאורהA]

ב'ציידי' היתה לי קוראת בטא אלופה, (שגם חצי מהעלילה היא בזכותה) ובעלת סרגל מוסר שלא נסחף בלהט הכתיבה, אז היא כל פעם דאגה לאזן אותי ב'זה קשה מדי! תתארי יותר מלמעלה, יותר בעדינות, פחות דם...'
וככה נשארתי על גבול השפוי...

מצטרפת לפתרון הזה, למצוא מישהו שיודע לכוון לאיזון הנכון מבחינה מוסרית ורגשית.
אבל חושבת שאת גם יכולה לסמוך על עצמך. תבדקי אם כשאת קוראת תיאורים כאלו, קופצת לך איזו התנגדות של "זה בלתי נסבל או לא יעבור צנזורה". הרי אם חשבת לשאול את השאלה הזו, זאת אומרת שאת שמה לב שיש תיאורים כאלו שלא עוברים. אז תבדקי - מה הם? מה מאפיין אותם? לאילו תחושות הם גורמים?

כי האפשרות השניה זה קל. הכל עובר, כל עוד לגיבור יש כיפה, הוא מוכה למען ערכים נעלים והמכה הוא הרשע כמובן.

לא מסכימה. אומנם יש מנעד של קוראים בעלי אופי שונה, אבל יש גבול שאי אפשר לעבור גם אם מדובר בערכים נעלים וגיבור בכיפה... (יש מצב שכתבת את זה בסאטיריות? )

ולגבי הצנזורה, חשבתי שיש ועדת בדיקה לספרים שיוצאים לאור ומופצים לקהל חרדי, אני טועה?

לפעמים, ולאו דווקא בשביל הנושא המדובר.

 

[מירי11111]

יש שני תיאורים שלא עוברים לי בגרון ודיי נטשתי קריאת ספרים של הסופרים הנל


1. ציפורה אדלר -תיאור מזוויע של אחד שהגיעו להציל אותו ובלע ציאניד שהיה לו בשן...
2. ספר שלם שכולו מתח מתח מתח - בסוף מתגלה מושא המתח, אישה שבערך גרשה את בעלה לטפל בעצמו והוא מת על שולחן הניתוחים...

 

[הספרן]

יש שני תיאורים שלא עוברים לי בגרון ודיי נטשתי קריאת ספרים של הסופרים הנל


1. ציפורה אדלר -תיאור מזוויע של אחד שהגיעו להציל אותו ובלע ציאניד שהיה לו בשן...
2. ספר שלם שכולו מתח מתח מתח - בסוף מתגלה מושא המתח, אישה שבערך גרשה את בעלה לטפל בעצמו והוא מת על שולחן הניתוחים...

1. מעשה בהחלט אלים, אבל לא תיאור גרפי של אלימות, וזה קצת שונה (לדעתי)
ובכל מקרה רקע העלילה מאוד משנה,
אם התיאור נסוב על מרגל שאיבד עצמו לדעת שניה לפי שנשרף זה בהחלט מובן, ורק מוסיף אמינות לעלילה
2. זו לא טרדגיה יוונית במלוא מובן הביטוי?

 

[קפטן אמריקה]

יש שני תיאורים שלא עוברים לי בגרון ודיי נטשתי קריאת ספרים של הסופרים הנל


1. ציפורה אדלר -תיאור מזוויע של אחד שהגיעו להציל אותו ובלע ציאניד שהיה לו בשן...
2. ספר שלם שכולו מתח מתח מתח - בסוף מתגלה מושא המתח, אישה שבערך גרשה את בעלה לטפל בעצמו והוא מת על שולחן הניתוחים...[/ISPOILERז

זו בדיוק השאלה, מה נחשב לתיאור קשה, מה המדד?
תחושת בטן של הכותב? לא תמיד יש רגישות מספקת.
מצד שני אי אפשר להצמיד לספר אזהרת טריגר: אלימות, דם, תיאורים גרפיים.
אז כשאני כותבת סצינה שנחשבת אלימה, אפילו קשה, על מה חשוב להקפיד?
או שאין מקום בספרות לאלימות באופן כללי, ואם כבר כותבים אז עדיף לכתוב מלמעלה, כמו off cam?

 

[פירי]

לא מסכימה. אומנם יש מנעד של קוראים בעלי אופי שונה, אבל יש גבול שאי אפשר לעבור גם אם מדובר בערכים נעלים וגיבור בכיפה... (יש מצב שכתבת את זה בסאטיריות? )

לא. בעולם מתוקן כמו שאת אומרת, אבל בחרדי שאני מכירה, לא ראיתי שום הגבלות.
תיאורים מזעזעים של אלימות ולא שמעתי מילה.


אני חיכיתי ל @הגיבן (ת) חושבת שיהיה לה הרבה להוסיף.

 

[הספרן]

או שאין מקום בספרות לאלימות באופן כללי, ואם כבר כותבים אז עדיף לכתוב מלמעלה, כמו off cam?

ספרות כל עוד היא לא משתייכת לסוגת פנטזיה (שאז יש לה חוקים משל עצמה) באה לתאר עולם מציאותי,
ואלימות היא חלק בלתי נפרד ממנו, כך שלהתעלם לגמרי זה כמו בת יענה עיוורת.. (לדעתי)

 

[הספרן]

לא. בעולם מתוקן כמו שאת אומרת, אבל בחרדי שאני מכירה, לא ראיתי שום הגבלות.
תיאורים מזעזעים של אלימות ולא שמעתי מילה.

תוכלי לציין דוגמא מספר מוכר?

 

[משולש ברמודה]

חשוב שהתיאור יהיה אמין ואותנטי מחד, ומאידך- שלא יהיה מוגזם.
(אם כותבים על השואה, אינקוויזיציה

תיאור אותנטי ואמין על התקופות האלו בוודאי לא יעבור צנזורה חרדית, וכנראה יהיה גם קשה לקריאה להרבה אנשים.
אולי לפעמים עדיף לכתוב ברמזים ולהשאיר מקום לדמיון, מאשר לכתוב תיאור מפורט וגרפי שחוטא לאמת.

אז כשאני כותבת סצינה שנחשבת אלימה, אפילו קשה, על מה חשוב להקפיד?

מה המטרה של הסצנה? זה יכול אולי לכוון יותר.
להוסיף אמינות? לזעזע? למתוח את הקורא?

 

[קפטן אמריקה]

ספרות כל עוד היא לא משתייכת לסוגת פנטזיה (שאז יש לה חוקים משל עצמה) באה לתאר עולם מציאותי,
ואלימות היא חלק בלתי נפרד ממנו, כך שלהתעלם לגמרי זה כמו בת יענה עיוורת.. (לדעתי)

מסכימה.
עולם בלי אלימות הוא בהחלט פנטזיה.
אם כן, שאלתי בעינה עומדת.

 

[הספרן]

תיאור אותנטי ואמין על התקופות האלו בוודאי לא יעבור צנזורה חרדית, וכנראה יהיה גם קשה לקריאה להרבה אנשים.

כשקראתי לראשונה את הספר 'בכף הקלע' של יחזקאל הרפנס די נדהמתי לגלות תיאורים גרפיים שקשה למצוא כמותם בספרי שואה חרדים קלאסיים. אבל בגדול אתם צודקים
לגבי האינקוויזיציה אני חושב שהספר דן קרלוס (כבר שכחתי את השם במדויק) מעלה תיאורים די זוועתיים על האינקוויזיציה

 

[קפטן אמריקה]

תיאור אותנטי ואמין על התקופות האלו בוודאי לא יעבור צנזורה חרדית, וכנראה יהיה גם קשה לקריאה להרבה אנשים.
אולי לפעמים עדיף לכתוב ברמזים ולהשאיר מקום לדמיון, מאשר לכתוב תיאור מפורט וגרפי שחוטא לאמת.

מה המטרה של הסצנה? זה יכול אולי לכוון יותר.
להוסיף אמינות? לזעזע? למתוח את הקורא?

מניחה שצריך מדריך נפרד ל"איך לתאר אלימות, בלי לתאר אותה", זה לא בסט הכלים הספרותי שלי, עדיין.
לגבי המטרה, שלושתן, בעיקר האמינות.
וכן יש משהו מותח ותופס בסצינה אלימה מתוארת היטב.