@Ruty Kepler
ובכן,
יש שאלה אחת שעדיין לא הצליחו לענות לי לאורך כל 18 עמודי האשכול.
אולי תצליחי לפקוח את עיני,
הרי ברור לכולנו שאנחנו לא מדברים על בני ה50, שהם נפלו עמוק לתוך הבור בעיניים עצומות (זו לא דעתי, אבל דעת רוב האנשים פה)
אבל מה קורה עם בני ה-40?
הרי הם טענו לפני 5 שנים את כל אותן טענות שאתם משמיעים כאן,
הם מאוד מאוד מאוד רצו חתונות חסכוניות. נ ק ו ד ה.
מה קרה להם כשהם הגיעו לגיל הבינה?
איך יתכן שלא נפלה עליהם רוח החיסכון מלמעלה והם החלו לערוך חתונות חסכניות?!
דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.
אנשים רוצים לעשות שמחות בלב שמח.
הם לא רוצים לפגוע בבני משפחתם ביום שמחתם.
ולא משנה אם זו הכלה, שרוצה צלם/תזמורת/ מתסרקת, האחות, שרוצה לשמוח עם חברותיה לכתה, או בת הדודה שבאה מעיר אחרת, ולא היה לה כסא.
רוצים את כולם שמחים ומרוצים, ומוכנים לשלם על זה, לא כי נהנים מתזמורת מחרישת אוזניים, שמלות נשף, או בורקס וצ'ולנט ב11:00 בלילה.
משלמים כדי שכולם ישמחו ויהיו מרוצים.
אם יצליחו לקבל את התוצאה הנ"ל (כולם שמחים ומרוצים) בפחות כסף, טרטורים וקלוריות - אדרבא.
מכירה את זה שאת רוצה לשמח או להכיר תודה לחברה, או אחות או שכנה, ואת שולחת לה משלוח מנות מיוחד?
היא שמחה ומודה, ומיד מחזירה לך. בשנה הבאה היא גם תשבור את הראש מלכתחילה מה לשלוח לך. אחרי כמה שנים, נשכחת המטרה המקורית של קירוב לבבות, ולשתיכן נהיה עול מכביד של מה לשלוח. ואז ביום בהיר של סוף טבת או תחילת אדר, אחת מכן אוזרת עוז, ואומרת לשנייה, "בואי נעשה הסכם, אני לא אשלח לך, ואת לא תשלחי לי"
וואו, איזו הקלה. אתם מרגישות אפילו יותר קרובות ככה.
אממה שאת ההדדיות הזו את יכולה לקיים רק עם הקרובים לך ביותר.
את לא יכולה ולא רוצה להתקמצן או להתעמת עם המחותנים החדשים, שהקשר אתם כ"כ חשוב לך, לחנך את כל העולם על חשבון המתבגרת שלך, או לפגוע במשפחה המורחבת שלך.
כאן באמת צריך להיות "מישהו גדול" חיצוני שיחליט עלינו (ולא משנה אם זה קורונה, תקנות, או תמריץ משמעותי)
הלוואי ומישהו ירים את הכפפה, וכולנו נמשיך לעשות שמחות בלב שמח, ובקצת פחות כאב ראש.