שיתוף - לביקורת להיות ילדה

[שרהלה שרהלה]

פעם פעם, לפני שנים, הייתי ילדה קטנה. אמא קשרה לי סרטים ורודים לקוקיות, אבא נתן לי לק מהארטיק שלו, ומאוד אהבתי להקשיב לקלטת. הייתי ילדה שמחה, הלכתי כל יום לגן, וחזרתי מלאת חוויות.
אם הייתי רעבה - אמרתי לאמא, והיא נתנה לי אוכל. אם הייתי עצובה - בכיתי, ואמא לטפה אותי והרגיעה. אם הייתי שמחה - שרתי ורקדתי מסביב לשולחן בסלון.
זה היה פעם פעם, לפני שנים, כשהייתי ילדה קטנה.

היום אני לא ממש בקטע. היום אני עסוקה, טרודה באלפי מטלות, בקושי סוחבת את עצמי לעבודה כל יום, חוזרת בשעות לא שעות, הכל עלי, הכל על הראש שלי, ואין לי זמן לשטויות.
אם אני רעבה - אני צריכה להכין לי אוכל, ולהלקות את עצמי על המוצרים היקרים שקניתי וגם ככה אני עובדת יותר מדי עם שכר נמוך מדי.
אם אני עצובה - אני נאנחת, חונקת את הדמעות שאף אחד לא יראה ופוקדת על עצמי לשמור על הבעה קפואה ופעם הבאה לדאוג מראש שזה לא יקרה.
אם אני שמחה - אמ... מתי אני שמחה?
כי ככה זה. ילדים אין להם דאגות, הם לא מבינים אפילו מה זה דאגה. מה שהם צריכים- אנחנו מספקים להם, כשקשה להם - אנחנו מעודדים אותם, וכשהם שמחים- הם פשוט שמחים!
אבל אנחנו כבר גדלנו. לנו יש דאגות, או-הו יש לנו דאגות. ואף אחד לא מספק לנו את מה שאנחנו צריכים, וכשקשה לנו אף אחד לא מקשיב, ואף פעם אין לנו סיבה אמיתית לשמוח. אפילו מזל-טובים גורמים לנו לקמטים של דאגה.
אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו מא' ועד ת', להסתדר לבד לבד.

הלוואי. הלוואי ויכולתי לחזור להיות ילדה!

 

[חנה ש.]

משתתפת.
את ילדה של בורא עולם - תמיד,
ושם את נשארת מקבלת -
והבורא רק רוצה לתת -
תרגישי -
(ובמיוחד בברכת המזון - אם אומרים לאט אפשר להרגיש את
ההזנה - הרוחנית - ישר לעורקים הראשיים)

 

[אש קודש!]

הכל

הכול.

 

[שרהלה שרהלה]

הכול.

באמת? אני תמיד כותבת הכל, בטוח שאני טועה?

 

[רואים שקוף]

באמת? אני תמיד כותבת הכל, בטוח שאני טועה?

הכתיב הנכון הוא הכל.
היום כשכותבים בלי ניקוד משום מה נהוג לכתוב מלא, ולכן יש כאלה שכותבים הכול.
למרות שעוד לא ראיתי אף אחד שיכתוב נימצאים פוה

 

[אש קודש!]

באמת? אני תמיד כותבת הכל, בטוח שאני טועה?

עד כמה שידוע לי.
אולי מישהו כאן יוכל לאשר או להכחיש?

הכתיב הנכון הוא הכל.

את בטוחה???

 

[שרהלה שרהלה]

הכתיב הנכון הוא הכל.
היום כשכותבים בלי ניקוד משום מה נהוג לכתוב מלא, ולכן יש כאלה שכותבים הכול.

אז הרגע בדקתי באקדמיה. הם המציאו איזה כלל משונה שלא הבנתי, וכשכותבים בלי ניקוד, בהקשרים מסוימים, צריך לכתוב כול. לוידעת, לא אהבתי. במקורות נראה לי כמעט תמיד כתוב כל.

למרות שעוד לא ראיתי אף אחד שיכתוב נימצאים פוה

זה קצת נשמע פו הדוב...

 

[רואים שקוף]

אז הרגע בדקתי באקדמיה. הם המציאו איזה כלל משונה שלא הבנתי, וכשכותבים בלי ניקוד, בהקשרים מסוימים, צריך לכתוב כול. לוידעת, לא אהבתי. במקורות נראה לי כמעט תמיד כתוב כל.

דיברו על זה כאן בפורום היום או אתמול.
לא מצאתי.
אולי זה היה בפורום אחר.

 

[שרהלה שרהלה]

כל או כול?

כשהמילה 'כול' עומדת לעצמה – היא נכתבת בווי"ו. לדוגמה: דיברנו על הכול. כאשר המילה 'כל' נסמכת למה שבא אחריה – היא נכתבת בלי וי"ו. לדוגמה: כל אחד.

hebrew-academy.org.il

 

[רואים שקוף]

כל או כול?

כשהמילה 'כול' עומדת לעצמה – היא נכתבת בווי"ו. לדוגמה: דיברנו על הכול. כאשר המילה 'כל' נסמכת למה שבא אחריה – היא נכתבת בלי וי"ו. לדוגמה: כל אחד.

hebrew-academy.org.il

נראה לי שגם בעברית הם לא צודקים...

 

[אש קודש!]

אז הרגע בדקתי באקדמיה. הם המציאו איזה כלל משונה שלא הבנתי, וכשכותבים בלי ניקוד, בהקשרים מסוימים, צריך לכתוב כול. לוידעת, לא אהבתי. במקורות נראה לי כמעט תמיד כתוב כל.

יש הרבה שינויים בין העברית המקורית לשפה העברית של ימינו.

 

[שרהלה שרהלה]

אני בכלל בדעה שהאקדמיה מקשקשת בקומקום.
יש לנו מספיק מקורות ודקדקנים בהסטוריה שלנו שלא באו לפתור בעיות אלא להסביר דקדוק...
מאז ששמעתי שהאקדמיה התירה להגיד 'שבו' לבנות כי 'שבנה' זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה - אני לא ממש מתייחסת לכללים שלהם.

 

[נ. גל]

אני בכלל בדעה שהאקדמיה מקשקשת בקומקום.
יש לנו מספיק מקורות ודקדקנים בהסטוריה שלנו שלא באו לפתור בעיות אלא להסביר דקדוק...
מאז ששמעתי שהאקדמיה התירה להגיד 'שבו' לבנות כי 'שבנה' זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה - אני לא ממש מתייחסת לכללים שלהם.

דווקא לפרט הזה יש מקורות בתנ"ך, למיטב זכרוני. (@דיונון, תויגת כמומחה בעניין.)
אולי הטענה "גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה" נשמעת מגוחכת לעיתים, אבל גם בלעדיה - לא תמיד מה שגדלנו עליו דומה יותר ללשון הקודש המקורית.

 

[שרהלה שרהלה]

דווקא לפרט הזה יש מקורות בתנ"ך.
אולי הטענה "גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה" נשמעת מגוחכת לעיתים, אבל גם בלעדיה - לא תמיד מה שגדלנו עליו דומה יותר ללשון הקודש המקורית.

אפשר מקור?

 

[נ. גל]

אפשר מקור?

"וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" עד"מ. באתר האקדמיה אף הוקדש לכך עמוד:

הן יִהְיוּ או הן תִּהְיֶינָה – נוכחות ונסתרות בעתיד ובציווי

הצורות המיוחדות לנקבה רבות בעתיד ובציווי – בסיומת ־נָה – היו סדירות בלשון המקרא הקלסית, אך כבר בספרי המקרא מתקופת הבית השני יש שימוש בצורת הזכר "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" (אסתר).

hebrew-academy.org.il

 

[נ. גל]

בקשר לדיון המקורי אודות המילה "כל", בלשון הקודש היא משמשת ללא ו', ולכן וודאי שתקין לכתוב כך בכל מקרה.
בעברית המודרנית מחלקים זאת ע"פ השאלה האם מדובר בקמץ קטן (ואז לא ניתן להוסיף ו') או שמדובר בחולם חסר.

 

[אל הדגל]

קטע יפה ונוגע ללב!

 

[הווה פשוט]

"וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" עד"מ. באתר האקדמיה אף הוקדש לכך עמוד:

הן יִהְיוּ או הן תִּהְיֶינָה – נוכחות ונסתרות בעתיד ובציווי

הצורות המיוחדות לנקבה רבות בעתיד ובציווי – בסיומת ־נָה – היו סדירות בלשון המקרא הקלסית, אך כבר בספרי המקרא מתקופת הבית השני יש שימוש בצורת הזכר "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" (אסתר).

hebrew-academy.org.il

ראב"ע מיישב קושיה זו

 

[נ. גל]

ראב"ע מיישב קושיה זו

תודה.
זו הייתה דוגמא, כן יש בשיר השירים "בנות ירושלים... אם תעירו/ אם תמצאו" ועוד מקומות. גם בקישור מהאקדמיה ישנה ראיה מלשון חז"ל הרווחת. באם יש בכך כלל או הסבר - אשמח כמובן ללמוד.

 

[הווה פשוט]

תודה.
זו הייתה דוגמא, כן יש בשיר השירים "בנות ירושלים... אם תעירו/ אם תמצאו" ועוד מקומות. גם בקישור מהאקדמיה ישנה ראיה מלשון חז"ל הרווחת. באם יש בכך כלל או הסבר - אשמח כמובן ללמוד.

אם ראבע טרח ליישב את הקושיה (די בדוחק הייתי אומר) במקום לומר שדרך המקרא היא זו, סימן שיש לו יישוב בכל מקום בעייתי הרי ראבע ידע תנך יותר מכולנו (הוא היה מורה לתנך).
אגב יש גם מקומות הפוכים, בהם לזכרים כותבים כנקבה, כמו ברות (כותב מהזכרון) "גם אם יהיו במעי ילדים הלהן תעגנה" - להן לבנים.