דרוש מידע להוריד את הסטיגמות! כדורים פסיכיאטרים

[נוי]

ותבדקי-ותמצאי - שהמשפט הזה של אנשים עם מבנה נפש לא בריא-הוא סטיגמה.
לא כל האנשים כך!!!!! מעטים האנשים שכך!!!!
כמו שבעבר אמרו שאוטיסטים לא מרגישים כלום. זו בדיוק אותה סטיגמה

החיים מוכיחים אחרת, למרבה הצער.
הייתי מאושרת לגלות שזו סטיגמה.
ושוב, כותבת לגבי פסיכוזה- מחלת נפש. לא הפרעה.

 

[רחל י.]

מי שצריך ולוקח- מגיע לו טפיחת שכם על היותו חכם הרואה את הנולד(או את הנפטר...)

ומי שצריך ולא לוקח- רחמנות עליו ועל כל סובביו

 

[מריומה~]

בעיה נפשית זה משהו שנולדים איתו? יכול להיות ילד קטן עם פסיכוזה? מאניה דפרסיה? וכו'?

יש אנשים שהם יותר מועדים לפתח בעיה/מחלה נפשית מאחרים?

תלוי
יש ויש

 

[קוויק]

בעיה נפשית זה משהו שנולדים איתו? יכול להיות ילד קטן עם פסיכוזה? מאניה דפרסיה? וכו'?

יש אנשים שהם יותר מועדים לפתח בעיה/מחלה נפשית מאחרים?

לעיתים נולדים עם הפוטנציאל ואז יכולים להיות כל מיני טריגרים שגורמים להתפרצות
יכול להיות ילדים קטנים עם ההפרעות הנ"ל, פחות מצוי ממבוגרים, וקשה יותר לאבחון
ובהחלט יש אנשים מועדים יותר - תורשה למשל, או נפש רגישה.

 

[להיות כמו מים]

לא רק לייק אלא גם ציטוט. מסכימה איתך על כל מילה.
ואם סופרים יתחילו לכתוב באמת על מתמודדי נפש, לא בטוח שזה ימצא חן בעיני כולם.

כי יספרו על הבור השחור של הדכאון, על האובדן, על התפרצויות המאניה גם לאחר נטילת הכדורים.
על תופעות הלוואי של התרופות. על המסע המפרך להתאמה. על הסבל של הילדים, לעיתים.
על אחוזי התורשה הלא נמוכים.

בלי סתירה לזה שאנשים עם בעיה נפשית יכולים להיות מקסימים, כיפיים, כריזמטיים, בני זוג מתוקים חכמים ומלאי הומור.
אבל המחיר הוא מחיר ואין טעם לטשטש אותו.

עצוב לי לשמוע שכך את חושבת
אולי אני סתם מעריצת סופרות...
אבל ברור לי - שאם יצא ספר עם התמודדות אמיתית של אנשים, והוא ידבר לנקודות הכי טובות והכי נסתרות שלהם-"למרות" שהם מטופלים-הספר ייחטף.
אנשים אוהבים אמת.
וזו האמת.
יש אנשים מתחת לכל הפוסט הזה.
יש אנשים אמיתיים בדיוק כמוני וכמוך-שיודעים ומרגישים וחווים. רק אנשים מסביב לא יודעים על זה.
אני מדברת על זה שאנשים לא מודעים שלבנאדם שיש דכאון-יכול להיות בדיוק אני ואתה.

לא בטוחה שהובנתי, האמת.
כי הרבה מדברים על מחלות פסיכוטיות ומורכבות וייתכן שמלחיצות אחרים. בשביל זה אולי צריך פוסט נפרד.
אני רוצה להעיר את הזעקה של חברותיי, שאסור להן לספר על התמודדות, שהן צריכות להיות בסתר ובסוד ובהחבא.
מדברת על דכאון, דכאון אחרי לידה, קושי רגשי שקצת הסתבך, חרדה, טראומה.
היחס אליהן (אם מישו יודע) הוא כמו לבנאדם עם הפרעה פסיכוטית! אנשים פשוט לא יודעים!!
שומעים כדורים-בורחים.. אין אפאחד שמעז להנגיש את זה לצבור בצורה הבאמת נכונה...

הם חיים חיים רגילים, מלאי משמעות ואמיתיים, רק יש להם קושי. ובשביל לצלוח את הקושי-יש כדורים.

 

[נוי]

בעיה נפשית זה משהו שנולדים איתו? יכול להיות ילד קטן עם פסיכוזה? מאניה דפרסיה? וכו'?

יש אנשים שהם יותר מועדים לפתח בעיה/מחלה נפשית מאחרים?

מחלות - אלו בעיות בחמרים/הולכות חשמליות במח.
מולדות.
מתפרצות בד"כ בגיל ההתבגרות שהוא טריגר קלאסי.
למעשה ההתפרצויות של המחלה מגיעות עקב טריגר משמעותי.

טוענים כי ברגע שיש רקע גנטי יש הרבה יותר אחוזי הסתברות שהצאצאים עלולים לסבול מהבעיה.
(בשעתו כשלמדתי את הנושא אמר לי פסיכיאטר מומחה כי אם יש רקע עם פסיכוזה לאחד ההורים,
יש סיכוי של עשרה אחוז ללקות במחלה, על כל אחד מהילדים).

שוב, מדובר בפסיכוזה- מחלה. היא הרבה יותר נדירה מהפרעות רגשיות נפשיות.
לא כל מי שקצת לחוץ או חרד הוא "חולה נפש".

וההפרדה הזו נחוצה מאוד להבנה ולהכלה ולכל המילים החומלות.
אם כי כולם ראויים לחמלה, כמו שאומר הכתוב: "חמול על מעשיך".

 

[לא מוגדרת]

אם הכל כל כך בסדר
למה המידע הזה הוסתר ממנה?

 

[דדד]

מרגישה חובה להגיב.
יש לי חברה טובה שבאיזשהו שלב בחיים התפרצה אצלה איזושהי הפרעה נפשית קלה. כן קלה. לא מאניה ולא שום דבר דומה.
אבל זה לא אותו אדם! והוא לא כמוני כמוך. מה לעשות. יש זמנים שכן ויש זמנים שלא.
נכון. אף פעם לא היו לה התפרצויות והיא לא התאשפזה מעולם אבל אם תחיי איתה קרוב תרגישי לבד שזה לא אדם נורמטיבי.
אם תפגשי אותה ברחוב לא תראי כלום.
אבל האנשים שקרובים אליהם יכולים לסבול.
אני אתן דוגמא-יכול לקרות שאני אשב ואדבר איתה ובמשך שעה וחצי היא תנאם לי כמה שהיא מוצלחת וכולם מעריכים אותה ואין כמוה בעולם.
והיא חכמה ואינטלגנטית מאד. וזה לא היה לפני שהתפרצה ההפרעה.
אבל זה לא נעים לחיות ליד אדם שמתנהג ככה.
זה לא כמוני כמוך. את ואני לא נתנהג ככה.
אני כן אכבד אותה ואפילו אשמור איתה על קשר קרוב.
אבל לא ארצה להתחתן עם מישהו כזה.
זהו פרקתי.
היה לי קשה עם הכמוני כמוך.

הבהרה-זה לא קשור ללקחת תרופות.
אלו שני דברים שונים-לקחת תרופות נוגדות דיכאון/חרדה בזמנים קשים לבין מישהי מאובחנת גם במשהו קל.

סוף סוף, חיכיתי לתגובה הזו.
מה יותר קל מלשלוח את כל העולם להתחתן עם בעלי בעיות נפשיות, בלי לדעת עליהן דבר וחצי?
אני לא יודעת ממה סובלת החברה המדוברת, אבל אתן דוגמא לבעיה אחרת, אין לי מושג מה שמה ועד כמה היא מטופלת, מדובר באישה שהיתה מדהימה, חלקה, נעימת שיחה, רגישה.
היום היא חיה ברמה מסוימת "בעולם מקביל".
היא כאילו מתארת את עצמה מבחוץ, היא גם לא יוצרת שום קשר קרוב ברמה רגשית עם אף אחד, כולל ילדיה הקטנים ממש. היא לא נהנית ממשהו במיוחד, היא "שמחה" "עצובה", הכל בצורה מעושה כזאת. כמו בלון שרוקן מהאוויר.
מן ניתוק כזה.
אציין שהיא מטופלת ע"י פסיכולוג טוב.
המצב הזה משפיע רק על הסובבים הקרובים שלה!
בעבודה היא מתפקדת 100%, במשרה מלאה ונחשבת,
גם במעגל הקרוב יותר לא תראו דבר.
אבל מי שחי איתה סובל, סובל, סובל!
אז לקחת בחור תמים בן 20 ולומר לו שזה אנטיביוטיקה? לא נכון!
מדובר בקושי שאפשר לפתור אותו, ויכול להיות שעם טיפול נכון יותר מצבה היה משתפר.
אבל זאת התמודדות, ומורכבת.

 

[קוויק]

רוב אי ההסכמות פה באשכול, נובע מעל מה כל אחד חושב כשהוא כותב - אחד מתכוון להפרעה קלה, שני למחלת נפש, שלישי למצב מצריך אשפוז, רביעי רואה מול העיניים את החבר שנהיה נטל לדבר איתו, חמישי את השכן שנתנהג בצורה מביישת או ספון במיטה והבית לא מתנהל...
יש המון גוונים לנפש, ואין בה חוקיות וכללים

אני מנסה לקרא מבחוץ על תגובות ולחשוב אם הייתי נוטלת כדורים אם היה לי כיף ונעים לקרא את האשכול (שזאת היתה מטרת הפותחת כמדומני, לתת מקום וקבלה) אממ פחות. חושבת שבמצב כזה הייתי אומרת לא רוצה שיכילו איתו, לא רוצה שיכתבו עלי, שינתחו את המצב, שישוו אותי לכל מיני בעיות ומצבים...

קשה להשאיר את האשכול ברמת הדיון ולא ברמה האישית, ולעניות דעתי, אבדנו פה קצת את הטעם הטוב והמטרה לשמה נתכנסנו

שנה של בריאות הנפש הגוף והנשמה לכולנו.

 

[tzivya7]

מחלות - אלו בעיות בחמרים/הולכות חשמליות במח.
מולדות.
מתפרצות בד"כ בגיל ההתבגרות שהוא טריגר קלאסי.
למעשה ההתפרצויות של המחלה מגיעות עקב טריגר משמעותי.

טוענים כי ברגע שיש רקע גנטי יש הרבה יותר אחוזי הסתברות שהצאצאים עלולים לסבול מהבעיה.
(בשעתו כשלמדתי את הנושא אמר לי פסיכיאטר מומחה כי אם יש רקע עם פסיכוזה לאחד ההורים,
יש סיכוי של עשרה אחוז ללקות במחלה, על כל אחד מהילדים).

שוב, מדובר בפסיכוזה- מחלה. היא הרבה יותר נדירה מהפרעות רגשיות נפשיות.
לא כל מי שקצת לחוץ או חרד הוא "חולה נפש".

וההפרדה הזו נחוצה מאוד להבנה ולהכלה ולכל המילים החומלות.
אם כי כולם ראויים לחמלה, כמו שאומר הכתוב: "חמול על מעשיך".

וואי!! תוכלי להרחיב בהבדלים? מה זה מחלה נפשית ומה זה זה הפרעה רגשית נפשית ?הטיפול בהם בהם שונה?

האנשים שאני מכירה שהתפרצה אצלם בעיה נפשית או מה שזה לא יהיה דווקא קרה בגיל מבוגר ובלי טריגר מיוחד...ה"י

 

[דדד]

עצוב לי לשמוע שכך את חושבת
אולי אני סתם מעריצת סופרות...
אבל ברור לי - שאם יצא ספר עם התמודדות אמיתית של אנשים, והוא ידבר לנקודות הכי טובות והכי נסתרות שלהם-"למרות" שהם מטופלים-הספר ייחטף.
אנשים אוהבים אמת.
וזו האמת.
יש אנשים מתחת לכל הפוסט הזה.
יש אנשים אמיתיים בדיוק כמוני וכמוך-שיודעים ומרגישים וחווים. רק אנשים מסביב לא יודעים על זה.
אני מדברת על זה שאנשים לא מודעים שלבנאדם שיש דכאון-יכול להיות בדיוק אני ואתה.

לא בטוחה שהובנתי, האמת.
כי הרבה מדברים על מחלות פסיכוטיות ומורכבות וייתכן שמלחיצות אחרים. בשביל זה אולי צריך פוסט נפרד.
אני רוצה להעיר את הזעקה של חברותיי, שאסור להן לספר על התמודדות, שהן צריכות להיות בסתר ובסוד ובהחבא.
מדברת על דכאון, דכאון אחרי לידה, קושי רגשי שקצת הסתבך, חרדה, טראומה.
היחס אליהן (אם מישו יודע) הוא כמו לבנאדם עם הפרעה פסיכוטית! אנשים פשוט לא יודעים!!
שומעים כדורים-בורחים.. אין אפאחד שמעז להנגיש את זה לצבור בצורה הבאמת נכונה...

הם חיים חיים רגילים, מלאי משמעות ואמיתיים, רק יש להם קושי. ובשביל לצלוח את הקושי-יש כדורים.

ליבי קליין, באחד מספריה, מתארת חולה נפש אמתי. ("הבעל של גולדי", מישהו זוכר יותר פרטים? כי ברח לי...)
עד כמה שזכור לי, היא די נצמדה לאמת ותיארה טוב.
לומר שהמציאות בספר ורודה? רחוק מאד מכך. מאד.

 

[לא מוגדרת]

עכשיו התגובה הזאת הקפיצה אותי מכירה מקרוב חברה שהיתה בסדר גמור ילדה טובה אולי ההורים תמימים והתחתנה עם בחור שבעבר לקח כדורים ולא ידעה בהתחלה פחדה לשתף ואחכ כשנולדו ילדים לא רצתה להכאיב להם כי הוא אהוב ויש לו הרבה מעלות היא סבלה מאד מה פשר השאלה למה הוסתר ממנה כי כרגע לא לקח אחרי החתונה הרבה שנים התגלה כחולה מאניה דיפרסיה והיא עושה הכל היא אמרה לי בכאב שאלמנות זה דבר מוכר ןעוזרים אבל יש אלמנות חיות והסבל בלתי ניתן לתיאור ההתמודדות היא לבד גם בכלכלה גם בחינוך היא לא רוצה להתגרש מפני שהתייעצה והגיע למסקנה שעדיין עדיף לה לנשאר נשואה אבל אין אירגונים שתומכים והיא אמרה שביטוח לאומי לא מכסה את כל ההוצאות של פסיכולוגים תרופות ועזרה לילדים והזעקה שלה מגיע עד לב השמיים

 

[להיות כמו מים]

רוב אי ההסכמות פה באשכול, נובע מעל מה כל אחד חושב כשהוא כותב - אחד מתכוון להפרעה קלה, שני למחלת נפש, שלישי למצב מצריך אשפוז, רביעי רואה מול העיניים את החבר שנהיה נטל לדבר איתו, חמישי את השכן שנתנהג בצורה מביישת או ספון במיטה והבית לא מתנהל...

מסכימה איתך לגמרי

אני מנסה לקרא מבחוץ על תגובות ולחשוב אם הייתי נוטלת כדורים אם היה לי כיף ונעים לקרא את האשכול (שזאת היתה מטרת הפותחת כמדומני, לתת מקום וקבלה) אממ פחות. חושבת שבמצב כזה הייתי אומרת לא רוצה שיכילו איתו, לא רוצה שיכתבו עלי, שינתחו את המצב, שישוו אותי לכל מיני בעיות ומצבים...

יכול להיות,
אבל נראה לי שכן אפשר לפתוח מודעות וכיווני חשיבה.
הרי האנשים שמסתירים-יודעים היטב את דעת החברה...
כאן יש כאלו שמתנגדים (כמו האלו המוכרים), יש שלומדים, ויש שמסכימים ומגבים.
לא יודעת האם יעזור
אני בכל מקרה, ניסיתי ומנסה לעזור למצב הזה להשתנות.
אבל באמת שום דבר לא בידיים שלנו
חוץ מהנחמה, שעוד כמה שנים-הפוסט הזה יראה מוזר-כי מה הקשר להסתיר? מקווה שיקרה בקרוב...

 

[Ruty Kepler]

עצוב לי לשמוע שכך את חושבת
אולי אני סתם מעריצת סופרות...
אבל ברור לי - שאם יצא ספר עם התמודדות אמיתית של אנשים, והוא ידבר לנקודות הכי טובות והכי נסתרות שלהם-"למרות" שהם מטופלים-הספר ייחטף.
אנשים אוהבים אמת.
וזו האמת.
יש אנשים מתחת לכל הפוסט הזה.
יש אנשים אמיתיים בדיוק כמוני וכמוך-שיודעים ומרגישים וחווים. רק אנשים מסביב לא יודעים על זה.
אני מדברת על זה שאנשים לא מודעים שלבנאדם שיש דכאון-יכול להיות בדיוק אני ואתה.

לא צריך, באמת, להעריץ אף אחד

מכירה מקרוב יותר ממתמודד נפש אחד.
וכתבתי שהם יכולים להיות מקסימים וכיפיים ועליזים וחברה'מנים ופרטנרים טובים לחיים. ובעלי מידות טובות ואיכויות נדירות.
אבל במקביל יש מחירים לבחירה בחיים משותפים איתם.
והתעלמות מהמחירים האלו, תהיה עוול לבני הזוג הפוטנציאליים.

מדברת על דכאון

בואי נדבר על דכאון.
אמרת שאת אוהבת אמת?
קחי אמת.
האמת היא שנישואין לבן זוג דכאוני, הם סיכון מסויים. וויתור מסויים. והבנה שייתכן ובמצבי לחץ וקושי, בן הזוג הדכאוני יצלול למיטה, יתקשה להתאזן, ויותיר את בן זוגו להתמודד לבד בחזית כפולה.
לא בא לו על החיים האלה. שחור לו ורע לו ומגעיל לו עכשיו. שלא באשמתו, כמובן.
אבל בן הזוג יהיה אמור להמשיך גם בתקופה הזו לגדל קטנטנים לבדו + לפרנס בית.
ייתכן שזה שווה לו, כי הדכאוני הוא בנאדם 'שווה'.
אבל להפיל מישהו לתוך מציאות כזאת בלי גילוי ותיאום וידיעה, יהיה לא הוגן.

 

[להיות כמו מים]

ליבי קליין, באחד מספריה, מתארת חולה נפש אמתי. ("הבעל של גולדי", מישהו זוכר יותר פרטים? כי ברח לי...)
עד כמה שזכור לי, היא די נצמדה לאמת ותיארה טוב.
לומר שהמציאות בספר ורודה? רחוק מאד מכך. מאד.

אבל על זה בדיוק אני מדברת
רוצה שינגישו את לצבור שלא כל מי שנוטל כדורים-הוא כמו הבעל של גולדי!!!
אנשים רגילים יכולים לקחת כדורים, והם שלמים ברוחם ובנשמתם. רק זקוקים לעזרה.

הבעל של גולדי - היא המציאות הפסיכוטית. אני מדברת על דכאון. ודכאון זה לא פסיכוזה

 

[נוי]

וואי!! תוכלי להרחיב בהבדלים? מה זה מחלה נפשית ומה זה זה הפרעה רגשית נפשית ?הטיפול בהם בהם שונה?

האנשים שאני מכירה שהתפרצה אצלם בעיה נפשית או מה שזה לא יהיה דווקא קרה בגיל מבוגר ובלי טריגר מיוחד...ה"י

בשביל זה צריך בעל מקצוע שיעשה את האבחנה המדוייקת.
בגס ובגדול- לחולים יש בעיה בבוחן המציאות.
כלומר, הוא לידך ונמצא ביקום מקביל. (קריצה לרותי של רותי)
הוא חש דברים שלא קיימים סביבו בפועל, שומע קולות, מבחינתו הם לא בראש שלו, אלא בת קול מהדהדת בעולם,
ועוד כהנה וכהנה.
האנשים האלה סובלים סבל נוראי שלא נוכל להבין עד כמה. כי הדברים המדומים הללו הם מוחשיים ואמיתיים בשבילם.
לא יעזור שנוכיח להם באלף הוכחות. אין בזה טעם.

לא אשכח אישה חמודה שאובחנה עם סכיזופרניה, (היא אמרה לי מיוזמתה, מצבה היה כזה שלא טרחה להסתיר בכלל או להתבייש אלא להפטיר שהפסיכיאטר בעצמו "פסיכי") שאמרה לי פעם ברגע קל של שפיות בחצר בית הכנסת, בתפילות ראש השנה: "מה יהיה הסוף שלי? מתי אגמור עם הסבל הנוראי הזה? אני לא יכולה לברוח מעצמי"...
הייתי אז אישה צעירה, אמרתי לה שה' יגאל אותנו עוד מעט, והסוף יהיה טוב. מה יכולתי עוד לומר?
נשמתי כמעט פרחה בשבילה.

 

[דדד]

אבל על זה בדיוק אני מדברת
רוצה שינגישו את לצבור שלא כל מי שנוטל כדורים-הוא כמו הבעל של גולדי!!!
אנשים רגילים יכולים לקחת כדורים, והם שלמים ברוחם ובנשמתם. רק זקוקים לעזרה.

הבעל של גולדי - היא המציאות הפסיכוטית. אני מדברת על דכאון. ודכאון זה לא פסיכוזה

יש לך מושג כמה במצבו של "שאולי" (נזכרתי...) יש בציבור החרדי?
זה לא מד"ב, זאת מציאות חיים לא כל כך נדירה!
ובדור שבו בכל ספר שלישי יש חולה סרטן, הזוי שזה הספר הראשון שמדבר על זה!

ברור שלא "כל מי שנוטל כדורים הוא כמוהו".
בדיוק כמו שברור לכל בר דעת שלמי יש כאבי ראש קלים, לא בהכרח שיש לו גידול בראש.

 

[מפיקה ועורכת וידאו]

אני קוראת את הדיון על מטפלות רגשיות,
ומרגישה חובה לכתוב והעלות לדיון את נושא הכדורים הפסיכיאטרים.


יש לי חברה טובה - שבדרך כלשהיא נודע לי שבעלה נוטל כדורים.
היא במסירות נפש-שומרת על שתיקה, מכולם-מהמשפחה, מהחברה, מהשכונה..
ואין לה אפאחד שיכול לתת לה כח! כי אף אחד לא יודע על זה.
ואם זה כן יתגלה למישו-אז אבוי. יחשבו שהוא חולה נפש. משוגע. בעייתי.

הוא מתמודד!!!
לא חולה. הוא לא פסיכוטי. הוא מתמודד.
ואשה של בעל מתמודד - זקוקה לכח. לא להשמצות ולפחד ולהתרחקות.

למה זה קורה לנו??
למה בנאדם שרוצה לעזור לעצמו-לא יכול לעשות זאת בשלווה-בלי פחד שמא "יגלו" אותו..?
אני לא מאשימה, אלא רוצה לתת קצת לגיטימציה לנושא. להעלות את המודעות של כולנו.
אדם שלוקח כדורים לעזרה נפשית-לא חולה משוגע. הוא בנאדם רגיל לגמרי, עם קושי שאפשר לפתור אותו.

יש לי שלוש חברות מטופלות תרופתית, ועוד חברה נוספת-שלא מוכנה לקחת.
והשינוי בינהן? הזוי!
הן משתקמות, עובדות על עצמן, מטופלות, יש להן כח לעבודה פנימית מאומצת.
היא פוחדת מדעת הקהל, חוששת לשתף אחרים. ומפספסת את החיים.

אולי יהיו כאן אמיצות-שיוכלו לשתף, להעיר ולהאיר את המבט מנקודת מבט של אדם מתמודד?
אולי יש אפשרות להנגיש את הנושא בצורה הנכונה לצבור שלנו? ואיך?

בבקשה שמרו על תגובות נקיות... לא מעונינת שהפוסט יימחק....

זה כמו שבעבר היו מסתירים ילד חינוך מיולד היו מתביישים בזה .
בתור אחת שבעלי עובד בבריאות הנפש של עזר מציון זה אנשים נורמטיבים לכל דבר זה לחלקם זה קורה באמצע החיים מאיזה טראומה שעברו.
אם את רוצה שחברה שלך יהיה לה כח שתפנה לעזר מציון יש להם מגוון הרצאות לנושאים כאלה פעילויות חברתיות
אם היא תרצה ותרצי לעזור לה
תפני אלי באישי בעלי יעזור לכם לפנות חגורמים הרלוונטים

 

[נוי]

עוד משהו:
קל לכתוב :"לכתוב על מחלות נפש".
זה נושא רגיש ומורכב שצריך לגשת אליו בזהירות מופלגת.
צריך הרבה הרבה אחריות, רגישות כתפיים רחבות ובעקר- ענווה.

 

[שלהבת הנשמה]

אבדתם את הצפון!!
בקטע קשה