דרוש מידע להוריד את הסטיגמות! כדורים פסיכיאטרים

אושר עד · 13/9/21

יש שיטת T.A.T
טאלם טראפי
מכירים?

זלדה כהן · 13/9/21

קטע ששלחה לי חברה עם מאניה דיפרסיה קבלתי רשות ממנה לפרסם
סתם לכל האלה שצריכים אולי קצת להרגיש את הצד השני
המייל שאני לעולם לא ישלח לך
נסעתי היום איתך באוטובוס חזרנו ביחד מאותו אירוע דיברנו או יותר נכון את דיברת ואני הקשבתי והרגשתי שתהומות מפרידים בינינו
את דיברת בטון בטוח הסברת, הבהרת, ביססת את צידקת דבריך
נתת הרגשה שאת השולטת במצב
ואני לעומתך שתקתי הנהנתי בראשי במקומות הנכונים (מקווה שנהגתי בדיוק בכללי הנימוס המקובלים)
אין לי מושג מה עברת בחיים איזה תובנות הם הוציאו ממך ואיזה שכר לימוד כבר שילמת עליהם אני סתם אחת של אמצע החיים שלא ראתה באיזה מלחמות כבר לחמת ובאמצע על מה את נאבקת
באמת שאין לי מושג אבל כל הרגשה שנוצרה ממך זה היה של אחת שהדבש עדיין על השפתיים שלך שעוד לא זכית לטעום את החיים
היית עוד כזאת שיכולה להצהיר הצהרות בקול בלי להרגיש את הרסיסים המלוחים של ההתנפצות בפרצוף
כזאת שיכולה לחלק את העולם לדיאגרמות, סכמות, גרפים, סטטיסטיקות ולהחליט איפה מתחיל הקו הנכון ואיפה נגמר
כזאת עם אומץ לשלול אנשים ומעשים שלא בדיוק תואמים את דעתך
בלי להעביר הרהור מיותר לאלה שמחוץ לסקאלה שלך
ואני הייתי לידך
אחת שכבר חצתה את הפסים של המקובל הנכון והשפוי
אחת בסטטיסטיקה פשוטה אולי אמורה להיות במקום אחר
שמתמודדת בין שברי עננים ובורות פעורים
שמנסה לפלס בעולם שבנוי מאנשים כמוך שפרושה של המילה שונה שם זה לדחות, לבודד.
ורק רציתי להגיד לך שכאב לי גם עלי ברור, אבל בעיקר עליך
כאב לי שאת עוד לא יכולה להרגיש את הלב השבור שמולך
כאב לי שלמרות שאת הנקראת הבריאה בסיפור יש שפה שלמה שאת לא מבינה שפה בלי מילים שפה של מתמודדים
ורק ההבנה שאת פשוט לא מדברת את השפה עזרה לי לא להיפגע
אני מאחלת לך שדרכיך תהיה סוגה בשושנים - זה בסדר את הקוצים השארת לקהל המתמודדים
אני לא ישלח את המייל הזה לעולם כי מי שלא מרגיש לא מבין

בהמתנה · 13/9/21

נכתב ע"י זלדה כהן:
קטע ששלחה לי חברה עם מאניה דיפרסיה קבלתי רשות ממנה לפרסם
סתם לכל האלה שצריכים אולי קצת להרגיש את הצד השני
המייל שאני לעולם לא ישלח לך
נסעתי היום איתך באוטובוס חזרנו ביחד מאותו אירוע דיברנו או יותר נכון את דיברת ואני הקשבתי והרגשתי שתהומות מפרידים בינינו
את דיברת בטון בטוח הסברת, הבהרת, ביססת את צידקת דבריך
נתת הרגשה שאת השולטת במצב
ואני לעומתך שתקתי הנהנתי בראשי במקומות הנכונים (מקווה שנהגתי בדיוק בכללי הנימוס המקובלים)
אין לי מושג מה עברת בחיים איזה תובנות הם הוציאו ממך ואיזה שכר לימוד כבר שילמת עליהם אני סתם אחת של אמצע החיים שלא ראתה באיזה מלחמות כבר לחמת ובאמצע על מה את נאבקת
באמת שאין לי מושג אבל כל הרגשה שנוצרה ממך זה היה של אחת שהדבש עדיין על השפתיים שלך שעוד לא זכית לטעום את החיים
היית עוד כזאת שיכולה להצהיר הצהרות בקול בלי להרגיש את הרסיסים המלוחים של ההתנפצות בפרצוף
כזאת שיכולה לחלק את העולם לדיאגרמות, סכמות, גרפים, סטטיסטיקות ולהחליט איפה מתחיל הקו הנכון ואיפה נגמר
כזאת עם אומץ לשלול אנשים ומעשים שלא בדיוק תואמים את דעתך
בלי להעביר הרהור מיותר לאלה שמחוץ לסקאלה שלך
ואני הייתי לידך
אחת שכבר חצתה את הפסים של המקובל הנכון והשפוי
אחת בסטטיסטיקה פשוטה אולי אמורה להיות במקום אחר
שמתמודדת בין שברי עננים ובורות פעורים
שמנסה לפלס בעולם שבנוי מאנשים כמוך שפרושה של המילה שונה שם זה לדחות, לבודד.
ורק רציתי להגיד לך שכאב לי גם עלי ברור, אבל בעיקר עליך
כאב לי שאת עוד לא יכולה להרגיש את הלב השבור שמולך
כאב לי שלמרות שאת הנקראת הבריאה בסיפור יש שפה שלמה שאת לא מבינה שפה בלי מילים שפה של מתמודדים
ורק ההבנה שאת פשוט לא מדברת את השפה עזרה לי לא להיפגע
אני מאחלת לך שדרכיך תהיה סוגה בשושנים - זה בסדר את הקוצים השארת לקהל המתמודדים
אני לא ישלח את המייל הזה לעולם כי מי שלא מרגיש לא מבין

וואו וואו. כל מילה. עוצמתי ומדיוק במיוחד.
מרשה לעצמי לכתוב כמה מילים, בתור אחת שה' זיכה אותה לחיות צמוד למתמודדים עם הפרעה נפשית.
לא, לא מחלה נפשית חמורה ללא מרפא
אלא הפרעה, כזו שמפריעה לתפקוד היומיום. מה"קלאסיות", מה שנקרא...
כזו שלחיות לצידה נדרש לעיתים נשיכת שפתיים ותפילה עזה בלב. ולעיתים זה פשוט לא קיים וכמעט אפשר לשכוח מקיומו של איזה קושי (חוץ מהכדור

).
הדבר החשוב ביותר אבחון וטיפול בזמן. הזמן שעובר מחריף ומחמיר סימפטומים ומוסיף לסבל של האדם והסביבה.
טיפול בזמן- פסיכולוג, פסיכיאטר טוב, בלי סטיגמות ונסיונות לחפש כל מיני מטפלים מוסמכים או שלא עם שיטות קיקיוניות שבמקרה הטוב עוזרות מעט ובמקרה הרע גורמות למשיכת זמן, גרירת רגליים והחמרה במצב.
אני לא מכחישה, זה מורכב. מורכב להיות סובל בעצמך מהפרעה ומורכב לחיות לצד.
בוחרים בזה? לא תמיד.
המטען הגנטי שקיבלתי הוא הכי מדויק עבורי מבורא עולם, למרות שהוא כולל בתוכו גם את הפחד הזה של האחוזים שמפורסמים במחקרים כמועדים לפורענות.
ובמקום בו הבחירה נתונה:
להתחתן בלי ידיעה- אסור! בחור/ה כפי שכונו "דבש וחלב על השפתיים" לא יכולים להכיל את ההתמודדות הזו של נישואים עם מתמודד נפש בפתע פתאום.
להתחתן עם ידיעה ברורה מה ההפרעה מה היא כוללת ומה המחירים שעשויים לשלם (ובד"כ כשלצד הניגש יש גם איזשהו סיפור כזה או אחר)- חיובי לגמרי! מתמודדים יחד. נבנים יחד.
תכל'ס- לכל אחד מאלו שאינם זקוקים לאבחון וטיפול עדיין יש את הצד ה"פחות שפוי" שלו, איתו כל אחד צריך להתמודד כחלק מיחסים בין אנשים.
אז יש אנשים שאצלם זה קצת או הרבה יותר מוקצן. אופשר בהחלט לבחור לחיות עם זה. עם אומץ והרבה הרבה כנות. (וכמובן כמובן גם טיפול ומעקב)

מריומה~ · 13/9/21

נכתב ע"י להיות כמו מים:
אבל על זה בדיוק אני מדברת
רוצה שינגישו את לצבור שלא כל מי שנוטל כדורים-הוא כמו הבעל של גולדי!!!
אנשים רגילים יכולים לקחת כדורים, והם שלמים ברוחם ובנשמתם. רק זקוקים לעזרה.

הבעל של גולדי - היא המציאות הפסיכוטית. אני מדברת על דכאון. ודכאון זה לא פסיכוזה

כדורים זה לא סוכריות ומי שנאלץ לקחת יש סיבה לדבר ויש לזה מחיר מאחור.
לאמר שהם רגילים ושלמים ברוחם ונשמתם זה פשוט או להכיר אף אחת מהבעיות או להתכחש להן.
אמנם יש בעיות שהן אכן קלות וניתנות לעזרה ולטיפול ובעיקר לאיזון, אבל מכאן ועד שלמים ברוחם ורגילים לכל דבר זה ממש ממש לא לצערינו.
צריך להבין דבר אחד שאפשר לחלק את הקשיים בחלוקה גסה לשניים- לקושי רגשי או נפשי.
יש בעיות שנובעות מבעיה בנפש ואז הבנאדם באמת לא כמו כולם.מחלות נפש כמו סכיזופרניה ועוד. לרוב אפשרי בהחלט לטפל בו ולנסות ואף להצליח להביא לאיזון, אבל ההתמודדויות הרבה יותר מורכבות.
בבעיה מקושי רגשי כמו דיכאון למשל האדם במהות שלו בסדר, כמו כולם. אבל בפועל המעשה הוא לצערינו קצת חריג ולא כמו כולם. הקושי הרגשי יכול להביא אותו לכל מיני התנהגויות שמקשות להסתדר עימו, הכל תלוי סביב גודל הקושי. (מסייגת את הדברים כי לפעמים דיכאון כן יכול להיכנס להגדרה של מחלה ואז הטיפול מורכב הרבה יותר)
קחי למשל אדם עם דיכאון. לא מתמודד עם קשיים, מריר, וכועס. מצבי רוח משתנים ועוד. אדם עם חרדות לא נותן שיעזבו אותו, אין עם מי לדבר כשהוא שרוי בעומק החרדה שלו, והוא יכול להימנע מהרבה דברים נורמטיביים בגלל החרדה הזו שזה מקשה מאד על תפקוד יומיומי רגיל, ומצריך יחס מיוחד.
אז אכן מסכימה איתך שבבסיס הנשמה/הנפש שלו אין פגימה והוא אדם נורמטיבי כאחד האנשים. הגיעה אליו הטראומה -המקרה שהוא מתמודד שלא באשמתו אבל עדיין ההשלכות של זה מפריעות מאד מאד לתפקוד שלו היומיומי ולתפקוד של הסביבה שלו. הכל כמובן תלוי מה רמת חומרת הפגיעה.
ברוב הבעיות אפשר לטפל והוא עצמו יותר מכולם רוצה לטפל ולהיות כאחד האדם.
להרחיק אותו ולתת לו יחס שמוציא אותו מחוץ לשורה זה ודאי שלא מגיע לו. להתחתן או לחיות איתו בקרבה יומיומית זה שיקול נוסף שצריך הרבה כח ורצון לפעמים.
אבל מה שאבסורד בדבר שככל שהחברה תתרחק ממנו כך יקשה עליו לחזור לתפקוד ולהיות כאחד האדם. והכל שיתיחסו אליו בצורה אוהדת ומבינה נותנת יחס כאדם שווה בין שווים שרק נמצא בקושי כך ייקל עליו לעלות חזרה על הגל ולהיות כאחד האדם.

נ. גל · 13/9/21

שאלה:
מה צריך אדם שמתמודד עם קושי נפשי קבוע (נניח מאובחן), כדי להחליט שהוא כשיר לנישואים?
דובר כאן הרבה על הצד המכיל. אני חושבת רגע על הצד המתמודד (סליחה על ההגדרות המאוד לא מדוייקות).
מה נדרש כדי שהוא יוכל להגיד - אוקי, אני לוקח אחריות על החיים שלי, של בן הזוג ושל כל הילדים שיהיו לי, למרות שיש סיכוי טוב שאגיע לימים של חוסר איזון? שאקרוס להתקף כזה או אחר, ולא אצליח לשלוט בעצמי?
אישור פסיכיאטר? בטחון עצמי? כדורים? הכל בסדר, רק שישמור על קשר עם פסיכולוג?

GRN · 13/9/21

נכתב ע"י Ruty Kepler:
פגשתי אותם, כך שכנראה שהם קיימים. גם אם בקצה הסקאלה.
דיכאון אחרי לידה שמתיישב על פוסט טראומה מורכבת ולא מטופלת, יכול להוריד אשה עד למצב פסיכוטי וניתוק מהמציאות.
נדיר אבל קיים.

הפואנטה בסיפור-הקצה הזה, הייתה השיקוף. הכמיהה של נחמי (הנורמלית) בתת מודע, לחשוב שאולי גם היא הייתה בסכנה. שירחמו גם עליה, שיבינו שהיה לה קשה, גם אם היא לא השתגעה אלא 'רק' הייתה מדוכדכת בתפקוד מלא.

לא קראתי את הסיפור, אבל אם את מכניסה פוסט טראומה מורכבת לתמונה אז דיכאון זה תת אבחנה, והלידה הייתה רק טריגר (פלא שעד אז הכל היה בסדר). אגב, גלישות פסיכוטיות כתוצאה מפוסט טראומה מורכבת זה לא "פסיכוזה" במובנה הרגיל.

GRN · 13/9/21

נכתב ע"י נוי:
החיים מוכיחים אחרת, למרבה הצער.
הייתי מאושרת לגלות שזו סטיגמה.
ושוב, כותבת לגבי פסיכוזה- מחלת נפש. לא הפרעה.

מדייקת את מילותייך, כי אני רואה שיש הרבה בלבול באשכול:
פסיכוזה זה לא מחלה, פסיכוזה זה מצב נפשי קיצוני של ניתוק (מלא / חלקי) מהמציאות, שמגיע במצבי שיא (התפרצויות) של מחלות נפש (מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה), במצבים נויירולוגיים מסוימים, או בעקבות שימוש בסמים.

כמו שכתבת, מצבים פסיכוטיים לא מאפשרים לנהל מערכת יחסים נורמלית עם האדם הפסיכוטי. בלי קשר לזה, אפשר לכבד אותו כאדם, לאהוב אותו ולעזור לו.

קומבינה · 13/9/21

אין לי דוקטורט בשביל להפריד בין פסיכוזה להפרעה נפשית לקושי נפשי וכו',
אבל נראה לי שמבחינה מסוימת, ולא יעזור כמה שנכחיש את זה,
עצם הדירוג- זה יותר טוב מזה, וזה יותר גרוע מזה, עם זה אפשר לחיות, ועם זה אי אפשר לחיות-
הוא הדבר שמתחזק את היחס הנרתע והמפלה לבעלי קושי נפשי קל.
אם נכניס לעצמנו קצת ענווה, ונבין שכנשמות אין הבדל בין בריא לנפשו לחולה בגופו לפגוע במוחו או בנפשו או למוגבל בשכלו. נתחיל לראות את כולם בגובה העיניים. להבין שלהיות בעל מידה רעה זה הרבה יותר גרוע יותר נמוכה מאשר ללקות בדיכאון או בחרדה או בכל מחלת נפש אחרת שנוצרה בעקבות דברים שאינם תלויים בחולה.
(ולא אני אמרתי, אלא הרמב"ם, שמידות רעות הן חולי הנפש)
כשמי שסובל בדיכאון קל משנן לעצמו שהוא טוב יותר מהמאושפז במחלקה סגורה, (אם כי זה מובן בהחלט, כך הוא מסביר לעצמו שהוא נורמלי) -אל לו לצפות שהבריא לחלוטין יתייחס אליו כראוי.

בקיצור, א ביסל ענווה שיהיה לנו.

GRN · 13/9/21

נכתב ע"י קומבינה:
אין לי דוקטורט בשביל להפריד בין פסיכוזה להפרעה נפשית לקושי נפשי וכו',
אבל נראה לי שמבחינה מסוימת, ולא יעזור כמה שנכחיש את זה,
עצם הדירוג- זה יותר טוב מזה, וזה יותר גרוע מזה, עם זה אפשר לחיות, ועם זה אי אפשר לחיות-
הוא הדבר שמתחזק את היחס הנרתע והמפלה לבעלי קושי נפשי קל.
אם נכניס לעצמנו קצת ענווה, ונבין שכנשמות אין הבדל בין בריא לנפשו לחולה בגופו לפגוע במוחו או בנפשו או למוגבל בשכלו. נתחיל לראות את כולם בגובה העיניים. להבין שלהיות בעל מידה רעה זה הרבה יותר גרוע יותר נמוכה מאשר ללקות בדיכאון או בחרדה או בכל מחלת נפש אחרת שנוצרה בעקבות דברים שאינם תלויים בחולה.
(ולא אני אמרתי, אלא הרמב"ם, שמידות רעות הן חולי הנפש)
כשמי שסובל בדיכאון קל משנן לעצמו שהוא טוב יותר מהמאושפז במחלקה סגורה, (אם כי זה מובן בהחלט, כך הוא מסביר לעצמו שהוא נורמלי) -אל לו לצפות שהבריא לחלוטין יתייחס אליו כראוי.

בקיצור, א ביסל ענווה שיהיה לנו.

מסכימה לגמרי עם כל הנאמר (על זה רמזתי בתגובתי הראשונה כאן באשכול), ועדיין, זה לא סותר אבחנה בין המצבים הרפואיים השונים. אגב, יש דיכאון שקשה מאוד לחיות איתו, וסכיזופרניה שאפשר לחיות איתה (על אף שלכאורה זאת המחלה הנפשית הקשה ביותר).

נוי · 13/9/21

נכתב ע"י נ. גל:
שאלה:
מה צריך אדם שמתמודד עם קושי נפשי קבוע (נניח מאובחן), כדי להחליט שהוא כשיר לנישואים?
דובר כאן הרבה על הצד המכיל. אני חושבת רגע על הצד המתמודד (סליחה על ההגדרות המאוד לא מדוייקות).
מה נדרש כדי שהוא יוכל להגיד - אוקי, אני לוקח אחריות על החיים שלי, של בן הזוג ושל כל הילדים שיהיו לי, למרות שיש סיכוי טוב שאגיע לימים של חוסר איזון? שאקרוס להתקף כזה או אחר, ולא אצליח לשלוט בעצמי?
אישור פסיכיאטר? בטחון עצמי? כדורים? הכל בסדר, רק שישמור על קשר עם פסיכולוג?

לפני הכל צריך שתהיה הכרה בבעיה.
הכחשה היא מאוד נפוצה, בלי לדבר על אי שיתוף פעולה עם טיפול, וטיפול תרופתי בפרט.
"די, אני בסדר, מאוזן בשביל מה צריך את הכדורים האלה?"

Rachefet · 13/9/21

נכתב ע"י הי אני אפרת:
אם המטרה היא ליצור תחושה שהם אנשים כמוני וכמוך, בעיני זה לא נכון ויותר מזה, לא הוגן

מעציב לקרוא... שלא תדעי, אבל הם לגמרי כן. אי אפשר לדעת מה יעשה משבר לאדם עד שהוא לא מגיע לשם. יכולים להיות אנשים כמוני וכמוך שההתמודדיות שלהם הביאו את נפשם למצב קצה.

חפציבה · 13/9/21

נכתב ע"י קול ששון:
אגב אם כבר הנושא עלה
יש לי קרוב משפחה שסובל מחרדות/ דיכאון והמליצו לו על "אלפא ברין סנטר"
מישהו מכיר הם בסדר ? עוזרים באמת? מישהוא ניסה?

הרבה נפלו איתם. לא להתקרב..
יש כדורים פשוטים שיכולים לחסוך הרבה סבל
אפשר אפילו לקבל מרופא משפחה.

קוביד · 13/9/21

נכתב ע"י קומבינה:
(חוץ ממי שכן..)

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הי אני אפרת · 13/9/21

נכתב ע"י Rachefet:
מעציב לקרוא... שלא תדעי, אבל הם לגמרי כן. אי אפשר לדעת מה יעשה משבר לאדם עד שהוא לא מגיע לשם. יכולים להיות אנשים כמוני וכמוך שההתמודדיות שלהם הביאו את נפשם למצב קצה.

אכן. צידדת לדעתי
בדיוק את הנ"ל כיוונתי להדגיש

BATELCAP · 13/9/21

נכתב ע"י tzivya7:
בעיה נפשית זה משהו שנולדים איתו? יכול להיות ילד קטן עם פסיכוזה? מאניה דפרסיה? וכו'?

יש אנשים שהם יותר מועדים לפתח בעיה/מחלה נפשית מאחרים?

הרבה פעמים זה תורשתי, והבעיה נמצאת איפשהו ברקע. בעת משבר זה מתפרץ (משבר שלמשל אדם רגיל יכול להתמודד איתו מבלי שתתפרץ לו מחלת נפש). יש גם אנשים רגישים יותר שהסבירות שתתפרץ להם מחלת נפש בחיים היא גבוהה יותר.

chaia · 13/9/21

נכתב ע"י קול ששון:
תודה על התגובה
יש דברים נוספים בסגנון שאפשר להמליץ לו?
דברים מוכחים {כמובן שהכל בסיעתא דשמיא..}

ללכת לפסיכולוג או עובד סוציאלי ולא למטפל בשיטה כלשהי עם תעודות ממכון כלשהו...
להיפגש איתו לשמוע מה ההמלצה שלו ולפעול לפיה.
כדורים- רופא משפחה יכול לרשום והוא במידת הצורך מפנה למרפאת בריאות הנפש.

L1234 · 13/9/21

חלק מהתגובות כאן - הם תגובות של בורות. וסליחה שאני כותבת את זה כך
אבל מדובר בדיני נפשות

אני זכיתי להכיר מקרוב כמה שמטופלים בכדורים. אנשים יקרים מאוד.
ואי אפשר להשוות מקרה אחד לשני.
יש כאלו שלא רואים עליהם כלום, מתפקדים סופר טוב.
ויש כאלו שלא מצליחים להזיז את עצמם בכלל.
זה תלוי בהרבה מאוד דברים
וגם אלו שכתבו כאן - על תיאורים מסוימים של דכאון - שזה מוגזם.
אז לא, לכל אחד זה מתבטא אחרת
וממש אי אפשר להשוות ממקרה למקרה
וזה גם הסיבה שלוקח לפעמים זמן להגיע לאבחון מדויק.
מדובר במחלה כמו כל מחלה אחרת
ולאף אחד אין ביטוח.

יש עוד נקודה.
אם התרופות מדור ראשון - היה להם המון תופעות לוואי - שזה גם גרם לחלק מהסטיגמות.
התרופות מדור שלישי - הם מסוג שונה לגמרי.
עוזר להגיע לאיזון טוב.
וברור - שככל שהאבחון נעשה יותר מוקדם - אפשר למנוע הרבה עוגמת נפש בהמשך.

בברכת והסירותי מחלה מקרבך
רפואת הגוף ורפואת הנפש לכל חולי עמך.

Rachefet · 13/9/21

לכל הכותבות על מתמודדי נפש כעל אנשים שהם קצת... מחוץ לחברה... מחוץ לתחום.
אני אתן דוגמה להפרעה שאיכשהו כן הצליחה להכנס לתחום ה"נסבל" מבחינת דעת החברה שלנו: דיכאון אחרי לידה. מדובר על סטטיסטיקה של כ10-15% (ויש שמדברים גם על כ-25%, אבל נניח לזה) של נשים שנזקקות לעזרה מקצועית. שזה אומר, כמה - מבנות הכיתה שלך? מחברות החדר לעבודה? מהשכנות בבנין או מנשות מתפללי בית הכנסת???
וכמה מהן פתחו בפנייך את זה שהן נזקקו לעזרה מקצועית???

ברור שהחברה עדיין סטיגמטית מאוד, ולא נכונה להכיל את המתמודדים. ומי שכן, מוכן לקבל אותם כנזקקים לעזרה, כשונים - כן, ממש כמו שאנחנו מוכנים לקבל מאוד יפה את הילדים המיוחדים, להתנדב אצלם ולסייע.
בעיני, לא זה מה שחסר. חסרה ההבנה שיש הרבה מאוד אנשים נורמטיביים, שמצבי דחק כלשהם יביאו אותם למצב לא מאוזן, מצב שיצריך עזרה מקצועית - והם עדיין ישארו אותם אנשים נורמטיביים! הם בעז"ה יטופלו היטב, יאוזנו וישובו לחיי שיגרה (עם עוד תיק על הגב של מעקב פסיכיאטרי/פסיכולוגי כי זה ממש הכרחי).
ואנחנו, האנשים "הבריאים" (יש למישהו פה תעודת ביטוח על נפשו?), צריכים לקבל את התופעה ברמה של להישאר חברים, וקרובים ולהבין שההפרעה או המחלה לא מחקה את האדם שאני מכיר, אני עדיין יכול וצריך להישאר קרוב.

מה שאני מנסה להסביר הוא שהפרעה נפשית היא חלק מן החיים, לא רק אצל אנשים מוזרים, חלשים, "מקרים סוציאליים" או משהו כזה. זו יכולה להיות החברה הכי טובה שלך.
והעובדה שרובנו לא יכולים למנות 10-15% מהנשים שסביבנו כמי שהתמודדה או מתמודדת עם דיכאון אחרי לידה, בעיני זו תעודת עניות ליכולת הקבלה שלנו כחברה וכפרטים.

y&m · 13/9/21

נכתב ע"י GRN:
אז כן, כולנו בני אדם שראויים להיות חלק מהחברה.
חברה ראויה, היא חברה שיודעת להכיל את כולם.

בחברה!
כאדם בחרתי את ידידותי לפי התנהגותן, אופיין וחינן שעלה לפני. סקר ארונות התרופות שלהן לא היה חלק ממסע ברור לגבי היחס שלי כלפיהן. ואם נודעתי למפרע שהן לוקחות כדורים, נו, זכותן לא?
ואני חושבת שרוב בני אנוש כך.

@להיות כמו מים
זאת אומרת הנקודה היא לא כדורים או לא כדורים. שעושים עוול לכל נוטלי הכדורים באשר הם.
אלא האם ההתנהגות נורמטיבית או לא.
אם היא נורמטיבית, לא נראה לי שמשנה למשהו באנשהו - מה החבר/ ידיד שלו מכניס לפיו, מסנדוויץ משיפון מונבט ללא שמרים. ועד כדורים פסיכוטיים שונים.
ואם ההתנהגות לא נורמטיבית מכל מיני בחינות. אז זה לא יעזור לעמוד בכיכר העיר ולצעוק "הם רגילים, הם נורמלים"

כל זה ביחס לחברה.

בנוגע למעגל המשפחתי הקרוב, גם במקרים קלים לא פעם יש השלכות לא פשוטות.
ולכן כל מידע על קושי, בין פיזי בין נפשי. בין קש"ר, בין הפרעות ומחלות אחרות. צריך להיות על השולחן בכניסה לקשר רציני כמו נישואין.

נכתב ע"י GRN:
פסיכוזה זה לא מחלה, פסיכוזה זה מצב נפשי קיצוני של ניתוק (מלא / חלקי) מהמציאות, שמגיע במצבי שיא (התפרצויות) של מחלות נפש (מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה), במצבים נויירולוגיים מסוימים, או בעקבות שימוש בסמים.

פסיכוזה יכולה להיות מופע ח"פ שאיננו נובע או נחשב כמחלת נפש.
ויכולה גם לנבוע כתוצאה מהתייבשות, מינוני ושילובי תרופות לא נכונים בפרט כאלו שמשפיעות על המח (למשל אצל מבוגרים) מקביל קצת לסמים. וכמובן דמנסיה ומחלות מוחיות אחרות.