דיון כמה קטעים שכתבתי השבוע

[א. פרי]

מכירים את המבט הזה שמישהו נותן בכם?
זה יכול להיות איזה אדם שיושב על מדרכה ונועץ בכם עיניים
זו יכולה להיות אשה מבוגרת שבעיניה מבט יודע כל.
ואתם מתחילים להזיע.
נעשה דיאטה עוד השבוע, אתם עונים לאותם עיניים
אני לא כזה קמצן הנה אני קונה בקבוק קטן של שתיה מתוקה, אפילו שזה יקר.
נכון יש בזה הרבה סוכר.. קונה בלי סימון אדום.
כן, הבגד שלי קצת מקומט, מה לעשות..
ואני סך הכל לא כזה גרוע. כן קצת מתנשא.. רואים את זה על ההבעה שלי, נכון? אני מידי זקוף
כדאי לי להתכופף קצת כדי לעשות רושם קצת יותר עניו?

אופס.. איפה האיש שישב כאן.. הלך מזמן? אף אחד לא הביט עלי? הוא חשב בכלל על משהו אחר?
חשבתי שאני במרכז.. איך זה יכול להיות?
והאשה המבוגרת? היא בכלל שכחה את משקפים וסתם היא הביטה קדימה? לא ראתה אותי אפילו?

אז מה כל השיח המתנצל הזה?
זה הכל בראש שלי?
חחח
איזו בדיחה
ואני הייתי בטוחה שכולם מתעניינים בי ואני צריכה להתנצל על עצם היותי...
באמת שאני לא מעניינת אף אחד?
הו טוב חחח
וסליחה מעצמי וסליחה מהסביבה על ששכחתי מה זה להיות אני..

 

[א. פרי]

למה כל כך קשה
ואיך יוצאים משיעבוד

האמת היא
שבכלל לא קשה
ואין כאן שיעבוד

נצא
נפעל
נטרח
נעשה

ונשמע
בת קול מהדהדת
שאומרת
בני אתם
כולכם
כאיש אחד
אהבה רבה אהבתיכם

 

[א. פרי]

שניה לפני הפריצה הגדולה
למחוזות החופששש האינסופי
שניה לפני המקום המדהים
אותו אני חומדת
בו לא אחוש התמכרות או תלות
בדבר מה.
רגע קטן לפני שנפתחת לי דלת
לעולם זוהר
בו אין כלום
אין אף אחד
אין שום ערך לדבר מה.
לפני שאני צופה
מלוא העין
על עולם מלא בעשיה גבוהה
מסוג של נתינה בלתי פוסקת
בלי קבלה בכלל.

רגע לפני שאעמוד מול עולם
שטוף אור
על תצפית גבוהה
ואשקיף לאופק

לפני הכל
אשאף לתוכי עוד קצת מהקשיים
מהשיח הפנימי
מהרדיפה הבלתי פוסקת
מהתסכול הזה
אתעכב עוד קצת
על כל הכלים בהם השתמשתי עד כה
ואומר להם: תודה