כבוד התלמידה

[3632]

מורתי בכתה ז' הייתה נתפלת אלי הרבה ומאז כשאני רואה אותה ברח' (אנחנו גרות באותה עיר) ליבי נחמץ - הכל צף לי....
לאחרונה היא הגיעה לטיפול התפתחותי במקום עבודתי עם אחד מילדיה והיא בקשה ממני טובה שאעשה עבורה (15 שנה עשו את שלהן והיא לא זכרה אותי) חשבתי לעצמי מי את שהתאמץ בשבילך אחרי כל הקש שהאכלת אותי אבל בכל אופן אמרתי לעצמי שאעשה זאת בשבילה.. (אחרי הכל, חינכה אותי..) ובאיזה שהוא שלב הזכרתי לה שהיא הייתה מורה שלי בכתה ז', היא הייתה בהלם, "תראי מה יוצא מהתלמידות, צריך להעריך אותן מכתה ז'.....
והיום, אחרי שיחות נעימות פה ושם ליבי התרכך ואני ממש רואה אותה כעוד אישה שעובדת לפרנסתה ומנסה אכשהוא להשליט סדר בכתה.

 

[יחשבאף]

כמה סיפורים על רגישות של מורות שנחרטו לי בנשמה:
א. בכיתה ד' היה יום אחד שבבוקר היתה שמש נעימה בחוץ ואז פתאום באמצע היום השמים נפתחו וגשם זלעפות התחיל לרדת. למחנכת שלי היה שיעור חלון ובמקום לנצל אותו כדי לנוח היא הלכה הביתה והביאה משם את כל הסודרים/צעיפים/כפפות/מטריות שהיא מצאה וחילקה לכולן לפני ההליכה הביתה שלא תתקררנה.
ב. בכיתה ח' היתה לי מורה מקסימה (היא היתה ממש צעירה בדיוק סיימה את הסמינר) שאהבנו מאוד.
יום אחד עשיתי משהו לא יפה באמצע השיעור. היא לא אמרה לי מילה ורק הסתכלה עלי במבט כזה שאני מיד תפסתי את עצמי. אף אחת לא שמה לב למבט הזה אבל אני הרגשתי שהיא מאוכזבת ממני ומיד תפסתי את עצמי.
ג. סיפור מהסמינר דוקא: בכיתה ו' סמינר היתה לנו מורה שנתנה לנו תמיד להאריך בתפילה וגם אם השיעור שלה הצטמק מאוד היא עדיין לא אמרה מילה ולא זירזה אותנו. יום אחד אחת הבנות אמרה לה משהו על זה והיא אמרה שהיא יודעת שמדובר בבנות בשידוכים שיש להן הרבה על מה להתפלל אז היא לא מסוגלת לומר להן להזדרז...

 

[23]

יש משהו בזה שפעם היתה גישה יותר קשוחה וקוטלת.
אבל גם היום אפשר לשמוע דברים לא נעימים כמו מורה (לפני שנה) שאמרה לילדה תעופי לי מהעיניים".

 

[3632]

יש משהו בזה שפעם היתה גישה יותר קשוחה וקוטלת.
אבל גם היום אפשר לשמוע דברים לא נעימים כמו מורה (לפני שנה) שאמרה לילדה תעופי לי מהעיניים".

זה נכון שפעם הייתה גישה יותר קשוחה. אבל היום יש בתי ספר שמעסיקים מורות צעירות שלהן עצמן אין ילדים בתווך גילאים שהן מחנכות ואין להן טיפת רגישות, מעיפות משפטים לחלל האוויר חופשי, כמו למל המשפט שכתבת וזה עדין. אחותי אמרה לי שהמורה אמרה לה יום אחד מול כל הכתה, הגיע הזמן שתסתמי את הפה שלך(!!!)

 

[מי]

ולסיום, סיפור עם מלמד שממש ריגש אותי:
אחי, בכיתה ב', באמצע תפילת שמונה עשרה מצא את עצמו עומד בכיתה עם מכנסיים רטובות...
הילד לא ידע מה לעשות עם עצמו, הבושה. הצער. החוסר אונים....
המלמד בכיתה, ששם לב לבעיה, החל לפתע להסתובב בין הילדים עם כוס מים, ובדיוק ליד אחי, הכוס נפלה ונשפכה ישר עליו...
הוא התנצל כמובן מקרב לב, אמר "אוי ואבוי, מה נעשה עכשיו??"
והציע שיצאו ביחד למזכירות ויתקשרו לאמא שתבוא להביא בגדים להחליף כדי שלא יצטנן....

מדהים לגמרי.

(אני מכירה איזה מלמד בכיתה ב', באלעד, שהסיפור הזה ממש 'תפור' עליו.
האם במקרה זה אכן קרה באלעד?)

 

[ANONYMUS]

מדהים לגמרי.

(אני מכירה איזה מלמד בכיתה ב', באלעד, שהסיפור הזה ממש 'תפור' עליו.
האם במקרה זה אכן קרה באלעד?)

קרה בירושלים.
כניראה שיש כמה וכמה מלמדים רגישים מאוד....
(אגב, הסיפור קרה כבר לפני כמה שנים)

 

[משבצת 2]

סיפור שאני זוכרת לפרטיו מאז שהייתי בכיתה ב' ואחותי בכיתה א' (לפי איזה 20 שנה)...
היתה לאחותי מורה ממלאת מקום שבסוף היום חילקה לכולן "מציצה תרנגולת" (למי שזוכרת...)
אטרקציה...
ולאחותי משום מה היא לא נתנה (אולי לא הגיע לה, יכול להיות, למרות שאחותי היתה תלמידה מעולה...)
אני, האחות הגדולה שרואה בסוף היום את אחותה ממררת בבכי, ב-כ-י-ת-י למורה הזו שבבקשה תוותר ותתן גם לה סוכריה. והיא - אין מה לדבר.
מה שזכור לי לטובה מהסיפור הזה היא התגובה של אבא שלי -
חזרנו שתינו הביתה בוכיות ופגועות
והוא, בלי מידי הרבה דיבורים החמיא לי שהייתי אכפתית, אמר לה שבטח שמגיעה לה סוכריה
ושלח את שתינו עם כסף לקנות לנו סוכריה על מקל צבעונית כזו עם פסים - עוד משהו שהיה אז ממש אטרקציה...
עד היום עומד לי הטעם של הסוכריה ואיך ששתינו הולכות מבסוטות ברחוב...
תודה אבא!

 

[bbh200]

נזכרתי בסיפור שקרה לאחי בכיתה ח', הרבה חשד בו שהוא מדבר בחזרת הש"ץ וסטר לו (היום נדמה לי שזה כבר לא קורה..)
היפה הוא שלאחר שהרבה הבין שהוא טעה, ביקש את סליחתו של אחי לעיני כולם ועשה עוד דברים עמ"נ לפצות אותו, אחי זוכר אותו רק לטובה למרות הבושה שהיתה מנת חלקו בתחילה

בלי קשר להוראה, אמא שלי תמיד היתה מבקשת מאיתנו סליחה אם גערה בנו או הענישה לא בצדק, בעיני תמיד זה היה אות של כבוד.

 

[משבצת 2]

ועוד משהו שאי אפשר לשכוח.
הייתי בכיתה ג' ולא בדיוק הסתדרתי עם המורה שלי
יום יום הייתי זוכה ממנה לנזיפות וגערות.
יום אחד נכנסה המורה המתקנת לשיעור וישבה שם כל השיעור, אז לא ידעתי שזה היה בגללי...
כמה ימים אחר כך נתנה לי אמא שלי פנקס יפה ואמר לי לגשת לסגנית של בית הספר כי היא רוצה לעשות לי מבצע.
המבצע היה שבכל בוקר הייתי עוברת דרך החדר של הסגנית, היא היתה רושמת לי בפנקס שאלות בתורה מתוך רש"י והייתי צריכה לענות עליהן בכל שיעור תורה במשך השיעור.
בסוף היום הייתי עוברת אצלה והיא היתה נותנת לי ציון בפנקס.
בכל פעם שניגשתי אליה הייתי מתביישת נורא ובודקת כל הזמן ששום בת או מורה לא רואה אותי בקלוני...
בסוף המבצע קיבלתי ממנה פרס - ברכון לקריאת שמע שמעולם לא העזתי לומר ממנו קריאת שמע מרוב שהוא היה לי סמל הבזיון...
רק כשהגעתי לכיתה ח' התברר לי מה באמת היה שם:
הייתי אז בכיתה ג', ושלא כמקובל ידעתי לקרוא כתב רש"י.
בשיעורי תורה הייתי עונה למורה על כל השאלות מתוך רש"י ופשוט הורסת למורה בשיטתיות את השיעור בלי כוונת זדון כמובן והיא היתה חסרת אונים.
המורה המתקנת שהגיעה כדי לבדוק את המצב ראתה מה בדיוק קורה ולכן יזמו את כל המבצע הזה...
כששמעתי את ההסבר הזה בכיתה ח' פרצתי בבכי.
שנה שלימה (וכל השנים שאחר כך) הסתובבתי בידיעה שאני הייתי התלמידה הגרועה ביותר בכיתה ג'...
אני מבינה שלא רצו לדבר איתי רע על המורה (ובאמת זה עזר שהיא לא זכורה לי בכלל לרעה), אולי גם לא רצו מידי להעלות את האגו שלי, אבל אני חושבת שכן היו צריכים בצורה כלשהיא להבהיר לי מה המצב ושאני לא עד כדי כך גרועה....
לתשומת לב...

 

[משבצת 2]

ומשהו חיובי-
מורה מ"מ מיוחדת במינה
שהמשפט שאני זוכרת ממנה עד היום ומלוה אותי גם עם הילדים שלי:
"אני לא רוצה להעניש עכשיו כי אני מידי כועסת..."

 

[23]

כתה שהשתוללו בשיעור מאד זכו להערה מהמורה:"אתן כמו נאציות"
(לא לפני שלושים שנה , לפני שנה!)

 

[manof1]

כיתה א', המורה אוספת כסף לטיול,
אני בקושי בת 6 אפס הבנה בכספים (עודף וכל נושא תשלומים)
כל בת ניגשת מביאה שטר מקבלת מטבע בתמורה, אני ניגשת משלמת ולוקחת מטבע
אחרי חצי שעה, המורה: " מי לקחה בלי רשות 20 שקלים" (או עשר לא זוכרת ולא אמר לי כלום) לאורך כל היום המורה צורחת שמי שלקחה בלי רשות שתבוא בשקט להחזיר

אני בתמימותי חוזרת הביתה ומביאה עודף לאמא שלי והיא אומרת לי למה הבאת עודף??? שלחתי לך בדיוק!!! רק באותה שניה נפל לי האסימון שאני הגנבת המדופלמת
לא הסכמתי בשום פנים ואופן להחזיר למורה, אמא שלי שלחה את אחותי להחזיר
(ונתנה בערב שיעור למורה בנושא)

 

[תמי אחת]

כתה שהשתוללו בשיעור מאד זכו להערה מהמורה:"אתן כמו נאציות"
(לא לפני שלושים שנה , לפני שנה!)

מחריד!!!!!
זילות בתלמידות ובנרצחים (להבדיל בין החיים למתים..)

 

[23]

בעילום שם-
בכתה ג' המורה הזהירה לא להוריד נעליים בהפסקה!
הפסקה אחת משחקים גומי הילדה מורידה נעליים, רצה לשתות הנעלים נשארות בכיתה,
כשהיא חוזרת המורה כבר בכיתה והחביאה לה את הנעליים מעל ארון הכיתה.
כל הכיתה ראו איפה הנעליים והמורה אומרת לילדה הסוררת תחפשי את הנעליים שלך.
כל הכיתה מתפוצצת מצחוק עד שלאחר זמן שהילדה המסכנה מנסה לחפש מוצאת לבסוף.
עד היום ילדה זו שכבר גמרה סמינר נזכרת בדמעות עלבון בסיפור זה.
חבל רק שאותה מורה דגולה היום כבר עלתה בדרגה ומלמדת בסמינר נחשב מאד.

 

[אז מה]

זה אומר שיש לך נפש בוגרת שלוקחת אחריות על החיים. ולא מאשימה את כל מי שהעניש אותך בעשיית עוול.

תודה על התשבחת.
(לא בטוחה בנכונותה, אבל זה כב לא נושא לפולמוס כאן)

בכל זאת- היתי אמורה לזכור משפט מטופש/ מרושע כלשהו, לא?
או שזכיתי וכל מורותיי היו מלאכיות ביותר? נו נו... (אין סכוי)

 

[23]

תודה על התשבחת.
(לא בטוחה בנכונותה, אבל זה כב לא נושא לפולמוס כאן)

בכל זאת- הייתי אמורה לזכור משפט מטופש/ מרושע כלשהו, לא?
או שזכיתי וכל מורותיי היו מלאכיות ביותר? נו נו... (אין סכוי)

אף אחת לא אומרת שכל המורות פוגעות....
אבל לצערינו יש רבות שללא שימת לב עשו/עושות זאת,
ואני מרגישה שהאשכול הזה גורם להתעוררות רבה בנושא, וזה מבורך.

 

[שירי כהן]

מתוך הרצאה ששמעתי -
כולם רוצים 'שטעלע..' אבל לא יודעים שכל מידה רעה שבבית היא ככה (הדגמה של פירור באצבעות הידיים), בשטעלע היא ככה (הדגמה של ידיים פרושות לצדדים רחבות)
כמה נכון.

 

[noas]

רוב הסיפורים פה ממש ממש גורמים לחשוב רע על מורים.
בקושי יש סיפורים טובים שמראים על אישיות של מורים.
וחבל שכך...
לי ב"ה אין שום נקודה בלב שבה אני מרגישה שמורה ממש עשתה לי עוולה,
וכל מה שהיה כבר דילגתי עליו מזמן.

אבל אני רוצה לספר על מורה שלימד בבית ספר של מזרחיסטים לפני עשרות שנים.

עד היום יש אנשים שעוצרים את קורבי משפחתו מכל מיני דרגות
ומספרים איזה מורה הוא היה , איזה אישיות ...
כמה גדלו ממנו ומכל האישיות שלו ומכל מה שנתן להם.
עד כדי כך הגיעו הדברים שכשעשו לעילוי נשמתו כנס זיכרון הגיעו תלמידים שלו
מלפני 30 שנה.
אנשים שהיום הם מנהלי חברות, ראשי ישיבות במזרחי, רופאים ועוד ועוד
ולא רק אלא גם אברכים שהפכו להיות חרדים רק בגלל שהוא לימד אותם ורבנים.
שפשוט באו להוקיר את זכרו.
והם פשוט דיברו עליו בעיניים נוצצות .

האמת לא מוכרת לי דמות כזו בכל שנותי בלימודים ביסודי ובתיכון שאני יכולה לדבר עליה בכזו הערצה
לצערי הרב
ואני שמחה שבכל זאת יש אנישם כאלו בינינו...

 

[23]

המטרה לא לחשוב רע על המרים/ות,
אנשים טועים כולנו בני אדם.
המטרה ללמוד מה לא לעשות, להיזהר שבעתיים,
ואישית אני שומעת מאנשים מכה זה אכן מעור ומחזק, יעזור ה' שלא ניכשל.

 

[סא איור]

עוצרת את עצמי בכח לא לשתף את הסיפורים שאני מכירה....