נזכרתי בסיפור הזוי מכיתה ו'.
מורה למתמטיקה שהגיעה ללמד בסוף השנה לאחר חופשת לידה שהתארכה. היא כבר לא זכרה את התלמידות מתחילת השנה ולמדה את השמות מחדש.
היא הגיעה בחדשיים האחרונים של השנה והפכה אותם לסיוט.
הכיתה שלי היתה כיתה חזקה ועצמתית במיוחד וכדי להשיג משמעת היא השתלחה בבנות בצורה איומה כולל השפלות: "את סתומה! שום דבר לא נקלט אצלך!" פשוט כך!
היא החליטה בצורה נחרצת שאני, תלמידה פטפטנית מאד, חלשה מאד במתמטיקה (מה שאולי לא היה מופרך) ונהגה להשפיל אותי על כך בקביעות. האמת היא, שראש טוב היה לי, אבל באמת זלזלתי במקצוע ולא היה אכפת לי להכשל. לא השקעתי ולא למדתי והתוצאות היו בהתאם.
הייתי מתכווצת בכל פעם מחדש אבל לא מראה שנפגעתי אלא מורחת מסכה של חיוך גאה שרק הכעיס את המורה והיא קראה לי "שחצנית" וזה היה פוגע יותר מכל!
החודש האחרון של השנה היה הנורא ביותר.
המחנכת נתנה לנו לשבת כל אחת ליד מי שהיא רוצה ואני, יחדש עם חברתי הטובה, פטפטנו המון ובהחלט הפרענו למהלך השיעור, מה גם, שבמרדנות של תחילת גיל ההתבגרות, הפרעתי במיוחד למורה שהציקה לי. מה שגרם למפלס הפגיעות לעלות. הייתי חוזרת הביתה עם אותו חיוך זחוח ואז פורצת בבכי. היא לא הענישה אותי, רק צלפה עם הפה הגדול שלה.
כשישבתי ליד חברתי הטובה, המורה צרפה גם אותה לסל והחלה לפגוע גם בה. באיזשהו מקום זה הקל, חלקנו יחד את העלבונות והתמודדנו איתם יחד. משום מה, להורי לא סיפרתי כלום.
יום אחד, חזרתי עם חברתי מביה"ס ובדרך הגענו לביתה של חברתי ועליתי אליה לכמה דקות. המטפלת של הבת של המורה גרה באותו הבנין, בקומה מתחת לדירתה של חברתי.
נכנסנו למעלית ואז הגיעה במרוצה המורה וסימנה לנו לחכות חיכינו בדרך ארץ עד שהיא הגיעה ונכנסה מתנשפת למעלית.
הייתה זו מעלית שניתן ללחוץ בה בכל פעם רק על קומה אחת. חיכינו שהמורה תלחץ על הקומה השניה אבל היא רק עמדה לה שלובת ידיים בתוך המעלית. במשובה של רגע לחצתי על הקומה השלישית והמורה נאלצה לעלות איתנו קומה נוספת ורק אז לרדת לקחת את ביתה.
רק נסגרה דלת המעלית, נראה היה שהמורה כאילו חיכתה שנלחץ על הקומה השלישית והיא התחילה לשאוג עלינו. אני לא זכרת מה בדיוק היא צעקה, אבל המעמד לא ממש כיבד אותה... נבהלנו מאד מהצעקות וברגע שהמעלית נפתחה נמלטנו לביתה של חברתי. באותו רגע, קלטה המורה את קולה המתפזר בחדר המדרגות והשתתקה באמצע המילה.
לקח לנו כמה דקות להרגע ואני חזרתי הביתה.
סיפרתי את הסיפור לאימי שהזדעזעה וזאת הייתה אחת הפעמים היחידות שהיא התערבה בענייני בנותיה עם המורות. היא התקשרה למורה ובקול נחרץ הודיעה לה שעוד תלונה שלי על פגיעות מצדה, שמה יעבור להנהלה.
מאז, בשבועיים האחרונים של השנה, זכיתי לשקט. חברתי, שהוריה לא התערבו, המשיכה לסבול גם בשבילי.
הסיפור היה קשה לי מאד ותמיד כשנזכרתי במורה הזאת נהיה לי רע עד שלא מזמן הבנתי שהמורה הזאת פשוט התנהגה בילדותיות והתייחסה לתלמידות כאילו הן בנות גילה. מאז אני מרחמת עליה.
מה גם, שאני חייבת לה את הידיעות שלי במתמטיקה. עד אז לא סבלתי את המקצוע הזה ולא הקשבתי בשיעורים. הציונים היו בהתאם.
כשהשפילה אותי אותה מורה, רציתי להוכיח לה בכל דרך שהיא טועה ושאני כן יודעת מתמטיקה. השקעתי מאד במקצוע הזה והתכוננתי ברצינות ובלא מעט לוחמניות למבחן וקצרתי 109.5%!
היה במבחן אתגר שהעלה 10. המורה הצליחה למצוא בנרות חצי נקודה להוריד לי!
ובזכות ההצלחה שלי בסוף השנה, שובצתי בהקבצה גבוהה, גיליתי עולם חדש ומרתק ומאז - מתמטיקה הוא המקצוע שהכי אהוב עלי!