כבוד התלמידה

[להרגיש בבית]

הלב מזדעזע לשמוע את התגובות באשכול .
והרי ידוע ששופט על פי דין תורה אינו יכול לשפוט אם לא שמע את שני בעלי הדין.

לא באתי להכחיש ועל בשרי חוויתי פגיעות ממורות ולצערי גם פגעתי בתלמידים כמורה.( והשתדלתי תמיד לפייס ולבקש סליחה)
אבל נראה לי שא"א לשפוט בלי לשמוע את הצד השני.


וטענה נוספת שהועלתה, שמורה שאינה מתאימה למקצוע תתכבד ותעזוב את ההוראה.
כ"כ קל להמליץ מהצד למורה שתפרוש, אבל האם הותירו למורות ברירה אחרת?

הרי אלפי בנות מסיימות ל שנה את הסמינרים ובידן תעודת הוראה שהושקעו בה כספים, כוחות וזמן, בלי שאיש שאל אותן אם התחום מתאים להן.
בלי מבחני התאמה בסיסיים שנערכים בכל מכון לימוד מקצוע הפשוט ביותר.
האג'נדה של בית יעקב היא להוציא מורות נוספות לדורות הבאים. ומה תעשה הבת , תעז ותפרוץ גדר? תלך ללמוד במקומות שאינם מתאימים לבחורה חרדית בת 18?

אדרבה, אני בעד שינו מהותי, שרואים כבר בשנים האחרונות. מגמות נפתחות, מסלולים חדשים.
אבל עדין מסיימות בל שנה אלפי בנות עם תעודה שאולי לא חפצו בה ואין להן בררה אלא לממש את הכסף הרב והעמל ותקוות המורות וההורים ולנסות למצוא בדל משרה.

קל לומר למורה לכי חפשי מקצוע אחר כאשר אין לה אלא תעודה הוראה ביד.


ענין זה כמובן אינו מצדיק שום פגיעה בתלמיד/ה כמובן!

 

[לאה ולדמן]

הלב מזדעזע לשמוע את התגובות באשכול .
והרי ידוע ששופט על פי דין תורה אינו יכול לשפוט אם לא שמע את שני בעלי הדין.

לא באתי להכחיש ועל בשרי חוויתי פגיעות ממורות ולצערי גם פגעתי בתלמידים כמורה.( והשתדלתי תמיד לפייס ולבקש סליחה)
אבל נראה לי שא"א לשפוט בלי לשמוע את הצד השני.


וטענה נוספת שהועלתה, שמורה שאינה מתאימה למקצוע תתכבד ותעזוב את ההוראה.
כ"כ קל להמליץ מהצד למורה שתפרוש, אבל האם הותירו למורות ברירה אחרת?

הרי אלפי בנות מסיימות ל שנה את הסמינרים ובידן תעודת הוראה שהושקעו בה כספים, כוחות וזמן, בלי שאיש שאל אותן אם התחום מתאים להן.
בלי מבחני התאמה בסיסיים שנערכים בכל מכון לימוד מקצוע הפשוט ביותר.
האג'נדה של בית יעקב היא להוציא מורות נוספות לדורות הבאים. ומה תעשה הבת , תעז ותפרוץ גדר? תלך ללמוד במקומות שאינם מתאימים לבחורה חרדית בת 18?

אדרבה, אני בעד שינו מהותי, שרואים כבר בשנים האחרונות. מגמות נפתחות, מסלולים חדשים.
אבל עדין מסיימות בל שנה אלפי בנות עם תעודה שאולי לא חפצו בה ואין להן בררה אלא לממש את הכסף הרב והעמל ותקוות המורות וההורים ולנסות למצוא בדל משרה.

קל לומר למורה לכי חפשי מקצוע אחר כאשר אין לה אלא תעודה הוראה ביד.


ענין זה כמובן אינו מצדיק שום פגיעה בתלמיד/ה כמובן!

מסכימה איתך בקשר לשפיטה

בקשר לבנות עם תעודת הוראה, נו באמת, היום זה שונה לגמרי

 

[אות ומופת]

כנראה שלא!
בכמה מורות שביקשו סליחה(באמת כי היתה להן סיבה לבקש) נתקלת??

אני נתקלתי.

היתה לי מורה ותיקה שזכורה לטוב מהרבה-הרבה סיבות. ובעיקר, היא זכורה מהפעם האחת שבה היא כעסה, וצעקה, ואפשר לומר שאפילו השפילה (לא אותי).
מיד לאחר מכן, היא הפכה אדומה כולה, והתנצלה מעומק ליבה. היא היתה כל כך נסערת ונבוכה, ממש על סף דמעות, ממה שקרה לה.
הכיתה ישבה בדממה מוחלטת בזמן שהיא עמדה והתנצלה, וזה היה שיעור לחיים.

 

[בתוכנית-מרחב אונליין]

משהו אחר:
היתה לנו מורה,
שלימדה אותנו בכל פעם שכועסים/עצבניים וכו על עוולה או משהו מרגיז,
לומר: שתהי בריאה.
היא גם היתה מדגימה את זה בפועל. אף פעם לא הוציאה מילה בשעת כעס חוץ מ: שתהי בריאה

 

[מטריה]

אסיפת הורים. בת בגיל העשרה. המורה הצעירה לא הכי מסמפטת אותה, אבל היא בת שנקראת מצוינת בד"כ (עד השנה), וגם היא חייבת להגיד עליה משהו טוב...
אז ככה נשמעת המחמאה הענקית: "תשמעי, אפילו החוצפה שלה זה משהו שמראה חוזק, ובעתיד בטח נשמע עליה" וזהו. זה הטוב שהיא מצאה בה.
לחזור הביתה עם כזו מחמאה - מי בכלל צריך בנוסף את הבקורת?!

 

[צילומנציה]

נראה לי, שפתחו פה איזה תרפיה של טיפול רגשי.
והנה תרומתי הצנועה לאשכול:
בכיתה ה' או ו' המורה לחשבון מתיצבת בפתח הכיתה ואנוכי טרם סיימתי את הסנדויץ'. והייתי ילדה לא רזה
"צפורה, לא היה מזיק לך ללמוד מהצפורים כמה צריך לאכול" ודקה ארוכה היא מתגלגלת מצחוק על הבדיחה של עצמה , והסנטרים שלה צוחקים יחד איתה. (זהו, שגם היא אהבה לאכול).
עד סוף השנה שנאתי את שיעורי חשבון- המקצוע הכי הכי חזק שלי.

 

[y&m]

"צפורה, לא היה מזיק לך ללמוד מהצפורים כמה צריך לאכול" ודקה ארוכה היא מתגלגלת מצחוק על הבדיחה של עצמה , והסנטרים שלה צוחקים יחד איתה. (זהו, שגם היא אהבה לאכול).

גם הסנטר שלי צחק עכשיו כהוגן....

 

[23]

ומה דעתכן על מורה שאומרת "בנות אני שונאת אתכן".

 

[♦ברכי קעניג♦]

התלבטתי אם לכתוב.

אבל לפעמים יש פגיעות שלא גורמות לילדה שום הפחתה בכבוד שלה, להיפך זה מפחית את כבוד המורה.

פעם היה לנו בכיתה סיפור משעשע.

גמרנו הקבצות היינו מחזור גדול ובאנו כל אחת מההקבצה שלה לכוון הכיתה.

אופס,
הכיתה סגורה

למה?
כי למורה ממש התחשק ללמד עוד קצת את הבנות
(אני לא מבינה את המורות שנשארות בכיתה, ומעצבנות בכך את התלמידות, הן לא שמחות עם הצלצול הגואל?)

כל אחת בתורה שהגיעה פתחה את הכיתה, ראתה שהמורה מלמדת סגרה והמשיכה הלאה לשחק.

(היינו כיתה ח')

המורה התעצבנה מפתיחת הדלתות שלא נגמרה.

והזהירה שאוי ואבוי אם תלמידה תפתח שוב.

מגיעה תלמידה חמודה ונמרצת מכיתת ההקבצה שלה, לא שמעה את איומי המורה.

הולכת ישר לכיתה.


ו....


בטרם הספקנו להזהיר אותה היא פותחת את הכיתה.

כמובן שהצעקה שלנו הדהדה בכל רחבי בית הספר "מה עשית?" - כי זו היתה מורה מאיימת.
(לא שמעתן את הצעקה?)

והיא לא מבינה על מה הקצף.

ואז
המורה לוקחת בזעם את הילקוט שלה ואומרת שהיא תקבל אותו בסוף יום.

בסוף יום הילדה מחפשת את המורה והמזכירה אומרת
"את המורה שפרינצקלוצקליהואו את מחפשת? היא הלכה הביתה לפני 2 שיעורים"

הלכה.

למחרת

התלמידה החמודה הנ"ל מופיע בכיתה.
בידיים ריקות.
רק שקית עם לחם ושתיה.

מוציאים מחברות היא לא מוציאה כלום משלבת ידיים ומחייכת.


המחנכת שואלת "את צריכה הזמנה פרטית, מה קורה"

"לא הבאתי ילקוט"

"מה?"

"לא הבאתי כי המורה שפרינצקלוצקליהואו לקחה לי אותו אתמול"

הלם.
חבל שלא צילמתי את המחנכת

"מה פרוש לקיחת ילקוט?"

"שהמורה תשאל את המורה שפרינצקלוצקליהואו"

"והילקוט אצלה?"

"כן" עונה כל הכיתה במרץ.
וחברה אחת הודיעה שהיא ראתה את זה מעל הארון בחדר מורות

"טוב" פוסקת המחנכת "בואי איתי נלך לקחת את הילקוט"


הן הולכות למנהלת מספרות מה שהיה, המורה שפרינצקלוצקליהואו מחזירה את הילקוט בבושת פנים,
בטענה שהיא שכחה את המקרה והלכה הביתה

הילדה זכתה להרבה צומי כי לא היה לה שיעורים שלא באשמתה.

והכל בא על מקומו בשלום, פגיעה?

רק כבוד.
השפלה למורה

שבמקרה היא מורה מדהימה שבדיוק קמה באותו יום הפוך,
כי כולן אהבו אותה.

עד היום אנחנו נהנות לצחוק על זה.

 

[מרמורשטין]

נזכרתי בסיפור שמשולבות בו שתי מורות.
אחת ככה ואחת ככה...

תחילת הסמינר, שיבצו אותי בהקבצה מסוימת באנגלית ולאחר תקופה קצרה עברתי להקבצה אחרת. על השיעור הראשון ננזפתי על כך שאין לי ספר אנגלית. הספר הנ"ל היה ספר חדש מאותה השנה כך שלא יכלתי להשיגו ישן והדרך היחידה להשיגו הייתה אצל המחברת שגרה בעיר אחרת. לכל הקבוצה הזמינו את הספר במרוכז ובגלל שהצטרפתי מאוחר יותר, לא היה לי ספר.
ניסיתי להשיג את הספר אבל אפשרויות המשלוח של הספר היו מוגבלות ונאלצתי לחכות לו שבועיים.
בכל שיעור מחדש זכיתי לקיתון על כך שאין לי ספר. לא עזר שאמרתי למורה שהוא מתעכב ואין לי איך להשיג אותו. בכל שיעור צעקות מחדש כולל עקיצות. לא הייתי מהחזקות באנגלית ואותה מורה, זלזלה מאד בחלשות ודמן היה מותר. כך שאם תלמידה חלשה גם מגיעה בלי ספר - הרי שהיא כנראה חייבת לספוג צעקות - מה שלא קרה אצל תלמידות אחרות, חזקות יותר, ששכחו את הספר פעם בבית.
יום אחד, לאחר שבועיים, יום לפני שהספר הגיע, התקיים שיעור אנגלית.
ישר על תחילת השיעור שמה לב המורה שעדיין אין לי ספר. היא התפרצה נוראות וצעקה עלי. ניסיתי לגמגם ולהסביר שהספר מגיע מחר. אבל היא בכלל לא הקשיבה ולאחר שגמרה להוציא עלי את הקיטור, שלחה אותי לסגנית. כאילו מה, הסגנית תשיג לי ספר? העונש יביא אותו מהשמים?
יצאתי מהכיתה רועדת. ה היה ההוצאה הראשונה שלי מהכיתה בסמינר ואני רעדתי מפחד. הסגנית בתכון הייתה דמות גדולה ומעט מפחידה, כשלמדתי להכיר אותה, גיליתי אישה נחמדה מאד. אבח אז לא הכרתי אותה ורעדתי מפחד. תלמידה שרק עכשיו עלתה לסמינר וכבר נשלחת לסגנית.
עמדתי מחוץ לכיתה רועדת, לא מעזה ללכת לסגנית ומצד שני לא מעזה להשאר מחוץ לכיתה.
ואז עברה שם המחנכת שלי. היא ראתה אותי, תלמידה מושפלת ומפוחדת וניגשה בעדינות ושאלה אותי מה קרה. סיפרתי לה את הסיפור והיא הייתה מדהימה!
הרי היא הייתה יכולה ללכת הלאה ולתתלי להסתדר עם הסגנית, שבסך הכל, למרות המראה המאיים שלה, הייתה מבינה אותי ומחליקה את הסיפור. אבל היא ראתה כמה אני חוששת וחסרת בטחון ופשוט פעלה בעצמה.
היא נכנסה לכיתה, דיברה עם המורה לאנגלית שלא הייתה טיפוס קל וכשהמורה לאנגלית התנגדה להכניס אותי לכיתה היא התווכחה איתה עד שאותה מורה הסכימה להבליג יום אחד בתנאי שמחר אגיע עם הספר...
המורה לאגלית הייתה מורה עם הרבה קשרים וכח. ויכוח כזה של המחנכת שלי איתה, עלול היה להסתיים בצורה ממש לא מוצלחת למחנכת שלי. אבל היא לא עשתה חשבונות ונלחמה למען תלמידתה.
ועל כך, תודה!

 

[א-ירושלמית]

איטה, המחנכת שלך מרגשת אותי!

 

[23]

אני חייבת לציין שכל מורה שמתפרצת על התלמידות באיזשהו מאופן, עושה מעצמה צחוק!!

 

[noas]

גם יש כאלו רבה'ס

ומה דעתכן על מורה שאומרת "בנות אני שונאת אתכן".

גם הרב'ה של הבן שלי אומר להם:
מי שמפריע ישרף הגיהנום....
ניראה לכם נורמלי.????

 

[23]

גם הרב'ה של הבן שלי אומר להם:
מי שמפריע ישרף הגיהנום....
ניראה לכם נורמלי.????

כבר נחשפנו כאן לכ"כ הרבה דברים לא נורמלים,
שאני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.

 

[מרגלית ויסברג]

גם הרב'ה של הבן שלי אומר להם:
מי שמפריע ישרף הגיהנום....
ניראה לכם נורמלי.????

לא, ממש לא נורמלי

 

[ש. צ. וינמן]

הלב מזדעזע לשמוע את התגובות באשכול .
והרי ידוע ששופט על פי דין תורה אינו יכול לשפוט אם לא שמע את שני בעלי הדין.

לא באתי להכחיש ועל בשרי חוויתי פגיעות ממורות ולצערי גם פגעתי בתלמידים כמורה.( והשתדלתי תמיד לפייס ולבקש סליחה)
אבל נראה לי שא"א לשפוט בלי לשמוע את הצד השני.


וטענה נוספת שהועלתה, שמורה שאינה מתאימה למקצוע תתכבד ותעזוב את ההוראה.
כ"כ קל להמליץ מהצד למורה שתפרוש, אבל האם הותירו למורות ברירה אחרת?

הרי אלפי בנות מסיימות ל שנה את הסמינרים ובידן תעודת הוראה שהושקעו בה כספים, כוחות וזמן, בלי שאיש שאל אותן אם התחום מתאים להן.
בלי מבחני התאמה בסיסיים שנערכים בכל מכון לימוד מקצוע הפשוט ביותר.
האג'נדה של בית יעקב היא להוציא מורות נוספות לדורות הבאים. ומה תעשה הבת , תעז ותפרוץ גדר? תלך ללמוד במקומות שאינם מתאימים לבחורה חרדית בת 18?

אדרבה, אני בעד שינו מהותי, שרואים כבר בשנים האחרונות. מגמות נפתחות, מסלולים חדשים.
אבל עדין מסיימות בל שנה אלפי בנות עם תעודה שאולי לא חפצו בה ואין להן בררה אלא לממש את הכסף הרב והעמל ותקוות המורות וההורים ולנסות למצוא בדל משרה.

קל לומר למורה לכי חפשי מקצוע אחר כאשר אין לה אלא תעודה הוראה ביד.


ענין זה כמובן אינו מצדיק שום פגיעה בתלמיד/ה כמובן!

כאשר נהג לא יודע לנהוג ועושה תאונות אנו גם נוהגים בכזו סלחנות... כאשר רופא יפגע גופנית בחולה נגיד אין בררה...

 

[ש. צ. וינמן]

נראה לי, שפתחו פה איזה תרפיה של טיפול רגשי.
והנה תרומתי הצנועה לאשכול:
בכיתה ה' או ו' המורה לחשבון מתיצבת בפתח הכיתה ואנוכי טרם סיימתי את הסנדויץ'. והייתי ילדה לא רזה
"צפורה, לא היה מזיק לך ללמוד מהצפורים כמה צריך לאכול" ודקה ארוכה היא מתגלגלת מצחוק על הבדיחה של עצמה , והסנטרים שלה צוחקים יחד איתה. (זהו, שגם היא אהבה לאכול).
עד סוף השנה שנאתי את שיעורי חשבון- המקצוע הכי הכי חזק שלי.

מחנכת אמיתית

 

[KR]

סליחה אם זה כבר נכתב, כי לא היתה לי אפשרות לקרוא את כל האשכול.
יש לי כיוון מעניין בשבילך:

מחד, סיפרו פה סיפורי זוועות על כל מיני פגיעות שונות ומשונות של מורות בתלמידות.
מאידך, העירו שכל תלמידה פה מספרת רק את הצד שלה. לא נותנים את כל הרקע: איך הכיתה באופן כללי התנהגה באותו יום, איך הכיתה מהשיעור שעבר התנהגה, איך התלמידה התנהגה לפני ש"חטפה" וכן הלאה. יש גם נתונים מהבית: איך הילדים של המורה התנהגו, איך המורה הרגישה באותו בוקר ועד כמה הבית שלה היה מבולגן...
יש מכלול שלם בכל סיפור - והמכלול אינו מוצג כאן. מוצגת רק השורה התחתונה.

שימו לב, איני מצדיקה התנהגויות כאלו. מורה אמורה להיות יכולה להפריד את נתוני החיים מעבודת הקודש הכרוכה בדיני נפשות.
מורה גם אמורה להצליח לחשוב על הכל בהיגיון תוך כדי שעיצבנו אותה...

אבל בכל זאת, עובדה, עם כל הסיפורים, עולה כי המורות אינן מלאכים, והן טועות וזה הרסני.

לאור זאת, אולי את צריכה ללכת בתכנית שלך על כיוון של לחזק את המורות, בכיוון חיובי, כמה נכון מצידן להצליח להגיב נכון ורגוע למרות שהן... מתפוצצות מכעס עכשיו.
(או: מראש לא להתפוצץ מכעס... לחשוב רגוע וחיובי, זה יפתור הרבה בעיות).

לדבר הרבה על הרווח שלהן על כל חיוך והארת פנים לתלמידה
(מה לא? שכר עצום בשמים, וכן רוגע ושלווה נפשית כאן ועכשיו)

לדבר הרבה (בכיוון החיובי) על התועלת החינוכית העצומה לתלמידה שרואה את תגובתה הנכונה והמאופקת של המורה.
הרווח למורה שזכתה לבנות (ולא להרוס) את עולמה של התלמידה למשך שנים.

וכו' וכו'.
פשוט להאיר את עיניהן אולי הן לא קולטות כמה זה הרסני וכמה זה נזכר לאורך שנים, ולחזק אותן להמשיך בדרך החיובית.

 

[תקוה]

כל מורה היתה בעברה תלמידה.
ואני מאמינה שכל מורה עברה איזה קטע טראומתי מאחת ממורותיה וקיבלה על עצמה לא לטעות במה שהמורה שלה טעתה. אבל היא טועה בדברים אחרים. שגם מורתה טעתה...

לדון לכף זכות זה לא רק מצוה. זה דרך חיים. שמי שזוכה ללכת בדרך הזו חי חיים עם איכות.

 

[Dvori B]

סתם מחשבה שעלתה לי ואתן יכולות לחלוק עלי... אני חושבת שמורה שאומרת, אני עצבנית לפעמים - הריון/שינים של ילד/ילד עם חום/לא ישנתי בלילה וזה לא באשמתי שפגעתי בילדה בלי צדק, הרי אני גם בנאדם, אז גם אם היא התיחסה יפה לילדה ועשתה לה טוב על הלב באיזה מקרה, היא לא יכולה לקחת פה קרדיט , כי היא גם לא אשמה שהלילה היא ישנה/כולם בריאים והכל מקסים... יש אחריות גדולה פה אבל גם הזכויות בהתאם.