כבוד התלמידה

[רי]

הבת שלי חרוצה שקטה ועדינה. בכיתה ט' המחנכת שלהן לימדה אותן גם בהקבצה באלגברה.
אחרי כמה חודשים של לימודים המורה שאלה אותה משהו שיעור אלגברה שלפי השאלה היא הבינה שהיא פשוט לא יודעת שהיא בכיתת החינוך שלה...
ומצד שני מחנכת אחרת שחשבה שהיא לחוצה לעשות את המבחן בכיתה. התקשרה אליה יום קודם הביתה אם היא רוצה שתקריא לה את השאלות והיא תעשה את המבחן בבית
בסה"כ רוב המורות רוצות לטוב ואולי פשוט כדאי שדוקא מתוך הסיפורים הפחות טובים כאן יפיקו תועלת לראות איך לפעמים לא שמים לב
פעם לבת שלי היה שיעורים 2 שאלות: שאלה ראשונה לצייר משהו ושאלה שניה לכתוב. מרוב שהיא השקיעה בציור היא היתה מרוצה שסיימה ויצא מושקע ולא זכרה שיש עוד שאלה. למחרת המורה העירה לה למה לא משקיעה וגומרת את כל השיעורים...

 

[יונית 05041]

עלבון צורב

בתור ילדה סבלתי רבות מהאוזניים ולעיתים היה מתפוצץ לי עור התוף ו.... (חוויה כלל לא נעימה).
שיעור אחד בכיתה א' זה קרה-וכל האוזן הפרישה מוגלה ירוקה ולא נעימה,(ועוד בכמויות גדולות) כשפניתי למחנכת בבקשה לצאת לנגב,היא לא אפשרה לי, בטענה ש:"זה לא יכול להיות...."האוזן לא מפרישה נוזלים....וכך נשארתי עד ההפסקה.....

 

[מפרגנת]

בתור ילדה סבלתי רבות מהאוזניים ולעיתים היה מתפוצץ לי עור התוף ו.... (חוויה כלל לא נעימה).
שיעור אחד בכיתה א' זה קרה-וכל האוזן הפרישה מוגלה ירוקה ולא נעימה,(ועוד בכמויות גדולות) כשפניתי למחנכת בבקשה לצאת לנגב,היא לא אפשרה לי, בטענה ש:"זה לא יכול להיות...."האוזן לא מפרישה נוזלים....וכך נשארתי עד ההפסקה.....

מזכיר לי שבאתי 3/4 מצוננת לבית ספר זה היה משו כמו בכתה ד'
וקרה שיצא לי אפצי ענק ולא רוצה לפרש מה יצא יחד עם האפצי
המורה לא נתנה לי לצאת עד סוף שיעור כי מי שצריכה טישו יודעת את זה וצריכה להכין בעוד ישבתי עד סוף השיעור (משו כמו רבע שעה)עם הידיים על הפנים
העלבון הצורב והגועל עולה לי כל פעם שאני עושה אפצי

 

[מלפפון]

כמו שיש מושג 'קפידא של מורה', יש לא פחות מושג "קפידה של תלמיד/ה".
ומשמים נפרעים!

מלפפון, צר לי, אבל אני לא מסכימה איתך. יש בתים שהגישה בהם היא "הצוות החינוכי תמיד צודק", בעוד שבחסות החינוך נעשים עוולות אדירים לתלמידים/ות.

וכמו כן, הגענו לגיל בהם אנחנו יכולים להודות 'נענשנו, כי לא היינו בסדר לפני כן'.
ומה תגידי על עונשים שמקבלים בלי סיבה, ובאמת בלי שום שום סיבה? חויתי דבר כזה, איום ונורא. אני לא אפרט, כי אחת הנוגעות בדבר כבר לא בחיים. וכן, אני לא יכולה לסלוח למעורבות בדבר. תגידו מה שתגידו, אני עדיין לא סלחתי.
ואני גם לא זוכרת שבקשו ממני סליחה/התנצלו בפני/אמרו לי משהו אחר כך.

מה אגיד?

אני הייתי מרימה את בית הספר/החיידר על כזה מקרה.
וכאן זו האחריות של ההורים!!

ואם רואים שזו עוולה, לא להסס לשתף את המנהל.

אם משתפים את המנהל ועדין זה לא עוזר, להעביר את הילד חיידר!
(בבתי הספר זה כבר אחרת כי יש גם מפקחת חרדית וכו).

זה מה שאני אומרת.
אחריות לכאן ולכאן.
גם ההורים אמורים לבצע את תפקידם.

 

[יונית 05041]

מורה "זכור לטוב"

הייתה לי מורה בסמינר אהובה מאד!! שהייתה מתקשרת במהלך השנה,לפחות פעם אחת,(ונראה לי דווקא לבנות שהן לא הפרחים של הסמינר....)לאמא של אותה בת, והייתה משבחת ומשבחת, ומבליטה דברים מסויימים (שמראה כמה זה אמיתי....)
תודה מורה זכורה לטוב....

 

[מלפפון]

ואני רואה כאן בתגובות הרבה חוסר אחריות של הורים.
לשלוח ילדה חולה בלי פתק, וכו.


ושוב, אני לא מגנה על מי שלא ראוי להגנה.
אם יעשו לבת שלי כנ"ל, אתקשר ואוודא שלא נעשה שום דבר בכוונה.
הבת שלי כשהיתה בא' סיפרה על מורה מכיתה מקבילה (צעירונת) שאמרה לכיתה של הבת שלי שהמורה שלהן בוששה להגיע, להכנס לכיתה לסגור את הדלת ואוי למי שתצא למסדרון.
הן סגרו את הדלת ולא ידעו כשהגיע הצלצול לצאת.
עד שהבת שלי העזה לפתוח את הדלת ולהציץ החוצה כדי לראות שכל הכיתות הולכות הביתה בתום יום הלימודים.

התקשרתי למחנכת, סיפרתי על זה. היא התקשרה למנהלת ושיתפה אותה. אח"כ חזרה לומר לי שזה מטופל.

אני מניחה שהמורה שלא הגיעה שכחה להודיע, והמורה הצעירה רק רצתה להשיג שקט בכיתה שלה, אבל זה דבר שלא אמור לקרות.

ברגע שחיידר יודע שההורים קשובים ומעודכנים, הרבס יודעים שיש מעקב וההורים לא ישתקו, ההתנהלות תהיה גם אחרת.

אני קוראת לעצמי: האמא הנודניקית. באה מדי פעם, שואלת וחופרת.
כשמדובר בילדים קטנים, ניתן עוד להסתיר וצריך ערנות כפולה.
אבל ילד שיודע לדבר, אמור לשתף את האמא ולסמוך עליה שיזכה להגנתה.

(ואני לא מגנה בכל פעם, אלא מבררת מי צודק ומי לא. לפעמים הילד מספר משהו, והמהמורה מגיעה תמונה 'קצת' שונה)...

 

[אקורד]

בתור תלמידה עם הרבה מידי מרץ
יצאתי מהביה"ס עם הרבה צלקות,
אפילו היתה מורה ששאלה אותי פעם בכיתה אולי שכחת לקחת ריטלין???,
ולא הייתי עד כדי כך...

הייתי בטוחה שלא אשכח ולא אסלח,
אני מאוד מוכשרת כך שהציונים שלי היו תמיד גבוהים,
אבל התעודה שלי...
בסמינר כבר למדתי להתגבר והייתי בת טובה על כל המשתמע,
חשבתישכל החיים אני אסחב על הלב את הפגיעות האיומות
של מורות שלא יכלו להתמודד מולי,
אבל,
אחרי הסמינר הייתי מורה למילוי מקום אחד של שלושה חודשים

ואחריו,
הבנתי, סלחתי, התפייסתי לי בלב עם כל המורות שלי,
אבל לא הייתי מסוגלת להמשיך להיות מורה,
פחדתי שעד שאני אלמד משמעת בכיתה,
אני אדרוך על כמה בדרך....

 

[שרי קלוגר]

משהו שקרה לבת שלי (כיתה ד').
היא הייתה אמורה לקבל משהו מאחת המורות בביה"ס.
יום לפני כן דיברתי עם המורה בטל'
וסיכמנו שהבת שלי תגיע בהפסקה לחדר המורות ושם היא תעביר לה את מה שהיה צריך.
הבת שלי עדינונת ומנומסת מאד, התגברה על הבושה, ממש בגבורה,
ובהפסקה באמת הלכה לחדר המורות וביקשה לקרוא למורה הנ"ל.
אבל הסוף לא היה כ"כ נעים.
היא חזרה הביתה ממש פגועה וסיפרה לי:
"ביקשתי ממורה אחרת שתקרא למורה X והיא אמרה לי שהמורה X לא צריכה שמירה,
והיא יכולה להסתדר בהפסקה בלי תלמידות מסביבה..."
ואני שואלת- גם אם באמת לא מתאים שתלמידות תפרענה למורות בהפסקה, ונראה לאותה מורה להעיר ע"כ לילדה- למה בציניות? למה פשוט לא להגיד בצורה מכבדת כבן אדם לזולתו?
לא משנה, הבת שלי ב"ה ממש לא נכנסה לטראומה מהעניין וכנראה כבר שכחה...
אבל אם מדברים על כבוד התלמידה- אז יש פה נקודה להדגיש.
כמו שלמבוגרים יש לדבר ולהעיר בצורה מכובדת ונעימה, באותה מידה בדיוק (אם לא יותר)- גם לילדים.

 

[פילפל]

אגב, לאור הסיפורים, חלקם מזעזעים, אנו חושבים: איך למען ה' הגיע/ה מורה X לעבוד עם נפשות?!? וכי אין מספיק מקצועות ופרנסות בעולם?

אני מכירה מוסד חינוכי שלא מקבל לשורותיו אף עובד הוראה, לפני שמגיש להם קודם דף כתוב בכתב ידו - עבור בדיקה גרפולוגית. דרך מצוינת לדעת אם המיועד/ת מתאים לתפקיד מבחינת תכונותיו ואופיו.

טוב היה אם בכל מוסדות הלימוד בודקים כך לפני שמכניסים אנשי חינוך חדשים.

ובדיוק שמעתי על מלמד צעיר, עם אופי מאד ביקורתי ועצבני ואינטלגנציה רגשית נמוכה במיוחד... שקיבל משרת חינוך, פשוט כי יש לו אח שהוא איש חינוך מבוקש ומצליח מאד (במוסד אחר כמובן. פשוט בהנהלה אמרו - וואו, אח של.... המפורסם, בטח הוא משהו מיוחד, ולא בדקו כלום... ומי שמכיר מקרוב יודע שהאח הזה הוא ההפך הגמור מאחיו הנודע לתהילה...)

 

[Dvori B]

אגב, לאור הסיפורים, חלקם מזעזעים, אנו חושבים: איך למען ה' הגיע/ה מורה X לעבוד עם נפשות?!? וכי אין מספיק מקצועות ופרנסות בעולם?

אני מכירה מוסד חינוכי שלא מקבל לשורותיו אף עובד הוראה, לפני שמגיש להם קודם דף כתוב בכתב ידו - עבור בדיקה גרפולוגית. דרך מצוינת לדעת אם המיועד/ת מתאים לתפקיד מבחינת תכונותיו ואופיו.

טוב היה אם בכל מוסדות הלימוד בודקים כך לפני שמכניסים אנשי חינוך חדשים.

ובדיוק שמעתי על מלמד צעיר, עם אופי מאד ביקורתי ועצבני ואינטלגנציה רגשית נמוכה במיוחד... שקיבל משרת חינוך, פשוט כי יש לו אח שהוא איש חינוך מבוקש ומצליח מאד (במוסד אחר כמובן. פשוט בהנהלה אמרו - וואו, אח של.... המפורסם, בטח הוא משהו מיוחד, ולא בדקו כלום... ומי שמכיר מקרוב יודע שהאח הזה הוא ההפך הגמור מאחיו הנודע לתהילה...)

זה מפחיד, אבל בעקרון, זה מאד הגיוני שבוחרים לפי אח/בן/קרוב שהוא מוצלח מאד. בד"כ לא עושים בדיקה גרפולוגית אז לפחות זה נראה יתרון, כי אולי יש משהו בגנים...

 

[RacheliArt]

מזכיר לי שבאתי 3/4 מצוננת לבית ספר זה היה משו כמו בכתה ד'
וקרה שיצא לי אפצי ענק ולא רוצה לפרש מה יצא יחד עם האפצי
המורה לא נתנה לי לצאת עד סוף שיעור כי מי שצריכה טישו יודעת את זה וצריכה להכין בעוד ישבתי עד סוף השיעור (משו כמו רבע שעה)עם הידיים על הפנים
העלבון הצורב והגועל עולה לי כל פעם שאני עושה אפצי

אני מה זה מקוה שמורתך לשעבר קוראת את זה עכשיו.
ומתכווצת מבושה.

 

[מרגלית ויסברג]

ככל שעוברים הימים אני נזכרת בעוד ועוד סיפורים.

כיתה ו' המצב החברתי האישי היה בינוני פלוס.
כיתה די מופרעת, שכל מורה צעירה או ממלאת מקום נהנתה מנחת זרועה של הכיתה.

חשבה המחנכת- איך אפשר לפתור את הבעיה מהשורש? איך נדע באמת מי צריכה לקחת אחריות?
עלתה על רעיון גאוני.

היתה לוקחת אותי לאש''פ פרטי אחרי כל מקרה כזה, ודרשה בתוקף!!! שאתן לה שמות של הבנות שאחראיות למעשים "הטובים".

תמימה שכמוני, מה שהמורה אומרת קדוש קדוש, הייתי אומרת לה מתוך שקשוק את השמות של הבנות, מותר לציין את הנזק שזה עשה לי עד סוף היסודי.

 

[...Naomi]

בתור ילדה סבלתי רבות מהאוזניים ולעיתים היה מתפוצץ לי עור התוף ו.... (חוויה כלל לא נעימה).
שיעור אחד בכיתה א' זה קרה-וכל האוזן הפרישה מוגלה ירוקה ולא נעימה,(ועוד בכמויות גדולות) כשפניתי למחנכת בבקשה לצאת לנגב,היא לא אפשרה לי, בטענה ש:"זה לא יכול להיות...."האוזן לא מפרישה נוזלים....וכך נשארתי עד ההפסקה.....

מזכיר לי שבאתי 3/4 מצוננת לבית ספר זה היה משו כמו בכתה ד'
וקרה שיצא לי אפצי ענק ולא רוצה לפרש מה יצא יחד עם האפצי
המורה לא נתנה לי לצאת עד סוף שיעור כי מי שצריכה טישו יודעת את זה וצריכה להכין בעוד ישבתי עד סוף השיעור (משו כמו רבע שעה)עם הידיים על הפנים
העלבון הצורב והגועל עולה לי כל פעם שאני עושה אפצי

בכיתה ג' קרה לי משהו בסגנון ויצאתי למרות שהמורה לא הסכימה
איזה צרחות שספגתי אז מהמנהלת...
אז אולי הייתי קצת חוצפנית, אבל מה היא רצתה שאני אעשה???

 

[שמואל גרינשטיין]

ולחיוב:
מורה מקצועית בכיתה ח' שכשהיתה צריכה להעיר לבת באמצע השיעור לא היתה נוקבת בשמה ולא מסתכלת לכוון ממוקד, אלא אומרת זאת בצורה שרק הבת המדוברת תבין. ומי שחשבה שדברו אליה ובעצם היא לא - זה כבר רווח משני

היתה לנו מורה כזו בסמינר.
היא היתה מסתכלת על הרצפה ואומרת: הבת שמדברת עכשיו מתבקשת להפסיק. הבת שקמה ממקומה מתבקשת לחזור למקום וכן על זו הדרך. לטענתה - מורה שצעירה ישירות עוברת על איסור לשון הרע.
אותה מורה - היתה כותבת את ציוני המבחנים רק בדף הפנימי כדי שחלילה לא יקרה מצב שמישהי תראה את הציון של חברתה.

אכן, רגישות אמיתית. אבל לצערי לא זכרתי את זה עד שכתבת את והזכרת לי. מה לעשות, בני אדם אנחנו ונוטים לזכור את הרע ולא את הטוב.

חני

 

[ללי.ללי]

אכן, רגישות אמיתית. אבל לצערי לא זכרתי את זה עד שכתבת את והזכרת לי. מה לעשות, בני אדם אנחנו ונוטים לזכור את הרע ולא את הטוב.

חני

מעניין אני דוקא זוכרת שהיה לי טוב גם ביסודי וגם בסמינר
לא זוכרת שום שום סיפור
וזה לא מתאים לי אבל...

למרות שבסמינר הכי נהנתי
מהביהס יש לי טעם טוב
למרות שאני יודעת וזוכרת שסבלתי שם
אבל ברוך ד' לא זוכרת כלום
לטובה ולשלילה

 

[23]

ב"ה.
מעודד שיש כאלה שלא נשארו עם טראומות,
אך לצערינו רבים אלו שנפגעו.
אני שמחה שפתחנו אשכול זה ומקוה שנעשה עם שה משהו מועיל.

 

[אסתי-בראון]

בבית הספר שבו למדתי ובו אני גם מלמדת, לא נותנים לתלמידות להתקשר הביתה במקרה שאינן מרגישות טוב. רק באישור המנהלת.
ואז זה סיפור...
להיכנס אל הקודש פנימה, לפרט את המצב, להאזין להמלצות המנהלת לשתות לנוח וכו', העיקר לא לתת להתקשר.
אני מבינה את זה, כי אם יאפשרו מידי בקלות, אין לדבר סוף. זהו לא בית ספר קטן.

אני זוכרת בתור ילדה, כמה זה היה קשה. ולנערה בבית ספר קורים לפעמים פנצ'רים, מה לעשות אצלי זה תמיד קרה בשעות לפני הצהרים...
כיום, ברוך ה', אנחנו בדור שכל מורה מחזיקה בתיק שלה סלולארי. אני כמורה נותנת לתלמידות חופשי להתקשר, במקרה הצורך. לא רק אם לא מרגישים טוב. אם יש שינוי במערכת שבבית לא מעודכנים, במקום שידאגו לה למה היא לא חוזרת, היא מתקשרת ומודיעה. שכחה את המלאכה ואח או אחות שכבר בבית יכולים להקפיץ לה, ועוד.
ואני שמחה שלפעמים המורות של בנותי מאפשרות להן להשתמש בטלפון.
הבת שלי שכחה מחברת, ומורה מקצועית הרשתה לה להתקשר ולבקש ממני שאביא לה, ביום שהתחלתי ללמד מאוחר.
אני חושבת שזה מאד מכבד תלמידות שמכבדים את הצרכים שלהן.

 

[שולחנית]

כשהייתי בכתה ג' ערכה לנו המורה מבחן על לוח הכפל. בחוברת שממנה למדנו את הנושא הופיעה בסוף טבלה מתומצתת (כתבתי נכון?) עם כל התוצאות. וחוברת זאת עמדה בילקוט כל יום. בשעת המבחן אמרה המורה שהיא יוצאת לכמה דקות וסומכת עלינו. המורה יצאה וחזרה אחרי שניה. וכמובן תפסה אותי ועוד כמה ילדות שמנסות לבדוק בחוברת שבתוך הילקוט... מיותר לציין אילו עונשים קבלנו.
ועד היום אני לא מבינה אותה. למה? למה את מצפה מילדות בכזה גיל? למה להכשיל?

ועוד סיפור על קרובת משפחתי שנענשה לעמוד יום שלם בפינה של הכתה המקבילה עד שהתעלפה...

 

[יונה יונה]

אבל מה יש מורה אחת, בשנים הגבוהות של הסמינר, שלה אני לא מסוגלת לשכוח (וכבר הייתי אז תלמידה תקינה) ולו רק בגלל שהיא ממשיכה כך היום:

תלמידה מפטפטת או שהיא חשבה שהיא מפטפטת: "זלדי זה שאת משוחחת עכשיו זה מעזות או טפשות, זו שאלה רטורית את לא צריכה לענות לי" "יוכבד את פשוט גלמה" (הנכנס לדברי חברו גולם)
"שרה את מתנהגת כך כי את טפשה או כי את ילדותית, זו שאלה רטורית את לא צריכה לענות לי"
וכן: "את פשוט רדודה, איך תקימי כך בית בישראל, אני לא חושבת שמשהו ירצה אותך בכלל" ועוד פניני חכמה.

אגב, היא אוחזת מעצמה אישיות מאד מאד דגולה....

חחח,
הזכרת לי נשכחות
(זה לא גיל שכבר פשוט שמים פס? אצלינו אף אחת לא בדיוק ספרה אותה היא די היתה מטרד- 'השיעור שבו חייבים לתת למורה כבוד אחרת היא תהיה נורא מסכנה')

גם אני הייתי תלמידה מאתגרת עד שלמדתי לשתוק...
(מה לעשות שרוב המורות למקצועות חול לא בדיוק הוציאו 5 (או 3) יחידות בביולוגיה/פיזיקה/כימיה ואין להן תשובות לשאלות מוזרות..., והמורות למקצועות קודש בד"כ לא הבינו איך את מעיזה להתווכח על ציטוט מ X/Y/Z)

זכורה לי מורה אחת שהכריחה אותי למסור בכיתה ז' הרצאה על לוחות טקטונים כי הודעתי לה אגביות ש"כולם יודעים איך קוראות רעידות אדמה" (זה היה אחרי רעידת-אדמה פתאומית).
האמת אז די התעצבנתי עליה (-אני גרועה בלמסור), אבל אני חושבת שזו היתה תחילתה של הפנמה די חשובה בחיים שלי אז זה סבבה .

ואני זוכרת גם מורה מג' עממי שכולם שנאו..... פחדו ממנה, ואני בטוחה שיש לה תלמידות שסוחבות ממנה "פציעות" וכו, אבל אני בתור התלמידה הכי הכי שקדנית וחרוצה זוכרת אותה לטובה על היושר, אם היא הבטיחה משהו היא קיימה לטוב ולמוטב.
וגם, היא נתנה מחמאות לעיני כל הכיתה גם לבנות הכי טובות שלפעמים מורות שוכחות לשבח אותן כי הן כאלו קלות ולא מטרידות.

 

[רי]

עכשיו אני נזכרת פעם פעם (בכיתה ג') כמה בנות לא הכינו שיעורים. המורה כתבה לנו על היומן שלנו שלא הכנו שיעורים בגדול והיינו צריכות להכנס לכל כיתה באמצע השיעור ולעמוד במקום של המורה ושכל התלמידות בכל הכיתות יראו את זה.
בכלל פעם שלחו בנות לעונש לשבת בכיתה אחרת - באמת נראה לי שכל הגישה היום שונה...