נכתב ע"י רותי פרוטי;1864177:יש לי הרבה זיכרונות מבית הספר, אבל זיכרון אחד מאפיל על כולם:
כיתה א', אני פוסעת לכיתה בהתרגשות גדולה עם שתי צמות קשורות בסרט וחולצה לבנה חגיגית. ביד שקית קרטיבים קפואים בטעמי רמזור ובלב שמחה גדולה. בבוקר הייתי ערה עוד לפני שהשמש זרחה אפילו שבלילה כמעט לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות. את הקרטיבים בחרתי במכולת אחרי התלבטות ארוכה ארוכה בין שלל הממתקים הנחשקים. ובכלל, שיקום מי שלא התרגש כמוני ביומולדת של גיל שבע.
ואז הגעתי לכיתה...
אני עד היום לא יודעת אם המורה של כיתה א' סתם לא אהבה אותי או שאני הייתי כזאת תלמידה נוראית ואיומה כבר בגיל שבע. אני יודעת רק דבר אחד, שבשנה ההיא היא הפכה את חיי לגיהנום. היא הייתה צעירונת פרוטקציונרית ומיוחסת שקיבלה עבודה שנייה אחרי שיצאה מהסמינר כמחנכת כיתה א' ולי איתרע המזל להיות התלמידה שלה. מהרגע שנכנסתי לכיתה א' הייתי עצלנית, מופרעת, לא מסודרת ולא מחונכת, ככל שילדה בת שש יכולה להיות כזאת. מה זה משנה אם קראתי מצוין אם אף פעם לא סיימתי בזמן להעתיק מהלוח? ולמי בכלל אכפת שידעתי את התשובות לרוב השאלות שהמורה שאלה אם עניתי בלי להצביע? המחברות שלי היו מבולגנות, ההופעה מרושלת, התשובות מתחכמות וההבעה מעצבנת. כיתה א', בכללותה, זכורה לי כשנה אחת של סיוט ארוך ומתמשך, עד היום.
אני עד היום לא זוכרת מה בדיוק עשיתי שזיכה אותי בעונש כזה. אני בטוחה שהיה משהו, אבל לא מצליחה להיזכר אם דיברתי בקול בשיעור, אם חלמתי במקום לכתוב במחברת, בכל זאת עברו יותר מעשרים שנה מאז אותו יום. אני כן זוכרת את המורה מכריזה בקול ש"לתלמידה שכך מתנהגת לא מגיע שיחגגו יומולדת", אותי עומדת נזופה בפינה עם חולצה לבנה ושתי צמות והכי גרוע... אותי פוסעת לאט חזרה הביתה בסוף היום עם שקית של קרטיבים נוזלים ומטפטפים, תוהה איך אסביר להורים שלי שיש להם ילדה כל כך רעה שאפילו יומולדת לא מגיע לה שיחגגו לה...
מאז אותו היום לא הסכמתי לחגוג ימי הולדת בבית הספר או בבית, לא משנה כמה הפצירו בי. ועד היום, כשלילדים שלי יש יום הולדת והם הולכים לחיידר או לגן בהתרגשות עם שקית מלאה ממתקים, אני מרגישה חרדה איומה וצובטת בלב שלא מרפה, עד שאני רואה אותם חוזרים עם חיוך על הפנים.
נכתב ע"י רותי פרוטי;1864177:יש לי הרבה זיכרונות מבית הספר, אבל זיכרון אחד מאפיל על כולם:
כיתה א', אני פוסעת לכיתה בהתרגשות גדולה עם שתי צמות קשורות בסרט וחולצה לבנה חגיגית. ביד שקית קרטיבים קפואים בטעמי רמזור ובלב שמחה גדולה. בבוקר הייתי ערה עוד לפני שהשמש זרחה אפילו שבלילה כמעט לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות. את הקרטיבים בחרתי במכולת אחרי התלבטות ארוכה ארוכה בין שלל הממתקים הנחשקים. ובכלל, שיקום מי שלא התרגש כמוני ביומולדת של גיל שבע.
ואז הגעתי לכיתה...
אני עד היום לא יודעת אם המורה של כיתה א' סתם לא אהבה אותי או שאני הייתי כזאת תלמידה נוראית ואיומה כבר בגיל שבע. אני יודעת רק דבר אחד, שבשנה ההיא היא הפכה את חיי לגיהנום. היא הייתה צעירונת פרוטקציונרית ומיוחסת שקיבלה עבודה שנייה אחרי שיצאה מהסמינר כמחנכת כיתה א' ולי איתרע המזל להיות התלמידה שלה. מהרגע שנכנסתי לכיתה א' הייתי עצלנית, מופרעת, לא מסודרת ולא מחונכת, ככל שילדה בת שש יכולה להיות כזאת. מה זה משנה אם קראתי מצוין אם אף פעם לא סיימתי בזמן להעתיק מהלוח? ולמי בכלל אכפת שידעתי את התשובות לרוב השאלות שהמורה שאלה אם עניתי בלי להצביע? המחברות שלי היו מבולגנות, ההופעה מרושלת, התשובות מתחכמות וההבעה מעצבנת. כיתה א', בכללותה, זכורה לי כשנה אחת של סיוט ארוך ומתמשך, עד היום.
אני עד היום לא זוכרת מה בדיוק עשיתי שזיכה אותי בעונש כזה. אני בטוחה שהיה משהו, אבל לא מצליחה להיזכר אם דיברתי בקול בשיעור, אם חלמתי במקום לכתוב במחברת, בכל זאת עברו יותר מעשרים שנה מאז אותו יום. אני כן זוכרת את המורה מכריזה בקול ש"לתלמידה שכך מתנהגת לא מגיע שיחגגו יומולדת", אותי עומדת נזופה בפינה עם חולצה לבנה ושתי צמות והכי גרוע... אותי פוסעת לאט חזרה הביתה בסוף היום עם שקית של קרטיבים נוזלים ומטפטפים, תוהה איך אסביר להורים שלי שיש להם ילדה כל כך רעה שאפילו יומולדת לא מגיע לה שיחגגו לה...
מאז אותו היום לא הסכמתי לחגוג ימי הולדת בבית הספר או בבית, לא משנה כמה הפצירו בי. ועד היום, כשלילדים שלי יש יום הולדת והם הולכים לחיידר או לגן בהתרגשות עם שקית מלאה ממתקים, אני מרגישה חרדה איומה וצובטת בלב שלא מרפה, עד שאני רואה אותם חוזרים עם חיוך על הפנים.
נכתב ע"י אסתר;1864139:בעקבות האשכול, והרצון לכוון אותו לכיוון החיובי, ניסיתי לשבת עם עצמי ולחשוב על המורות שלי מילדות.
מיהן המורות שכיבדו אותנו? איזו אנקדוטה מכבדת זכורה לי?
וכלום...
לא נזכרתי.
מה? כולן מכשפות היו? כולן היו רעות?
ואז נזכרתי במחנכת שלי מכיתה ה', מורה מכובדת ומכבדת.
תמיד עם חיוך. תמיד עם מילה טובה. תמיד עם הומור מתוק.
פתאום הציפו אותי הביטויים שלה, החמודים, השנונים, שכל כך אהבנו. איך היא ספרה על ההילד הקטן שלה בן הזקונים חכמות, והיינו צוחקות ונהנות.
פתאום הדמות שלה האירה בתוכי, וגירשה לפינות האפילות את החוויות הפחות נעימות ממורות אחרות.
אז למה? למה לקח לי כל כך הרבה זמן להיזכר בה?
ולמה כשהיה מדובר במורות שעצבנו אותי כמיטב רוח האשכול, ואולי גם אמרו מילה שעלולה לפגוע, לא הייתי צריכה לטרוח הרבה כדי להרהר בהן.
אולי כי זו הנטייה האנושית של רובנו, להיתקע בתוך השלילי.
יאללה, בואו נצא משם.
נהיה חיוביים יותר, וכל החיים שלנו יהיו חיוביים יותר ומאירים.
והערה נוספת:
מישהו כאן בטוח שאין בעולם מורים שסוחבים פגיעות של תלמידים שירדו לחייהם?
את התעלולים שעשינו לממלאות המקום המסכנות, ובכך סתמנו את הגולל על כל העתיד המקצועי שלהן, מישהו זוכר? מישהו סופר?
גרה באזור שלי אשה שהיתה ממלאת מקום שלנו. את המוות עשינו לה.
היום היא לא עובדת בכלל, רק מגדלת משפחה ברוכת ילדים.
אולי זה בגללנו? לא אולי. בטוח. אנחנו שחקנו את הביטחון העצמי שלה דק דק.
אוקי, אז יש מצב שהיא לא התאימה מלכתחילה לתפקיד, אבל בתכל'ס, יש לי תמיד הרגשה שאנחנו התלמידות היינו אשמות. תאמינו לי, אני לא יכולה להסתכל לה בעיניים. והילדים שלה בכיתות של הילדים שלי, ואנחנו נפגשות, ולי באופן אישי ממש לא נעים ממנה.
איני יודעת כמה היא זוכרת והאם היא יכולה לשים את האצבע בדיוק על "זאת וזאת וזאת הפריעו לי לממש את החלום".
אבל עדין, לי לא נעים.
אז למה אף אחד לא מזכיר את זה?
אהה, כי לא פתחו על זה אשכול, עדין...
נכתב ע"י RacheliArt;1864210:עיינו ערך הספר של חוה רוזנברג, משהו עם גפרורים ואש על הכריכה, שכחתי תשם שלו, בדיוק על זה הוא מדבר.
נכתב ע"י חמדה;1864241:אני חושבת שניתן לחלק את התלמידים הנרדפים לכמה סקאלות.
יש את התלמידים שפחות 'קורצים' בעין. המרושלים, אולי עם קשיי למידה, המוזנחים משהו, בעיות בבית וכו'.
יש את המפריעות, הקופצניות, וכאלו שלא קל לנהל איתן שיעור.
ויש קבוצה גדולה מאד של מאיימים. כן, יש את התלמידים העוצמתיים שהצוות נבהל מהם. לא במודע, כמובן, אבל משהו במראה או בעמידה העוצמתית גורם למורה/ רבה להבהל מבפנים, ואת הקושי שלו להתמודד מול העוצמה הזו הוא משפריץ על הילד שאפילו לא מבין מה קורה כאן. זו הדרך הכי קלה לדרוס ילדים ולגמור אותם. לנצח...
(יש לי אח שלא הסכים להגיע למסיבת סיום של החיידר, בגלל שהרבה השפיל אותו לעיני הכיתה שבועיים לפני סיום הלימודים וצעק עליו שהוא לא מרשה לו להכנס לכיתה. הפשע שהוא עשה?? התקדם עוד שני עמודים בחומר, למרות שהרבה אמר לא להתקדם...
שבועיים אחרונים של כתה ח' הילד נשאר בבית, ואת התגובה החריפה שאבי אמר למנהל אני עדיין זוכרת. ההורים שלי נתנו לו את מלא התמיכה, כי הוא הרגיש באמת מושפל... ועד היום שומעים את הכאב שלו, כשהוא מדבר על כתה ח'. היה לו מחנך מקסים, ומורה של לימודי חול הרס לו את השנה וזה הטעם שנותר לו ממנה ומהחיידר כולו)
נכתב ע"י יעל ברג;1864294:2. יש מורות חסרות יר"ש שעושות 'דווקא', אבל הן מיעוט ממש מזערי.
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
18.11
י"ז חשוון
וובינר מרתק!
המדריך (הלא שלם) לסטוריטלינג
הרצאה ייחודית עם ירון פרל ממשרד הפרסום מקאן, על עולם הסטוריטלינג. מספרי סיפורים נולדים ככה או שאפשר ללמוד את זה? מה הופך סיפור אחד ל״תעירו אותי כשזה מסתיים״ ואחר ל״ספרו לי את זה שוב!״, והקשר לעולם הקריאייטיב.
הכניסה חופשית!
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
19.11
י"ח חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס עיצוב גרפי ודיגיטל - בסילבוס חדש ומטורף!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכה
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הַבֹּטְחִים בַּיהוָה כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵׁב:ב יְרוּשָׁלִַם הָרִים סָבִיב לָהּ וַיהוָה סָבִיב לְעַמּוֹ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:ג כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם:ד הֵיטִיבָה יי לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם:ה וְהַמַּטִּים עַקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם יי אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל: