כבוד התלמידה

[מירי456]

בביה"ס נערך מבצע שבועי, לא זוכרת על מה, רק זוכרת שזה היה נושא שהיה לי מאוד קשה להצליח בו. ביום שישי בטקס חלוקת הפרסים מוכרז שמי, אני ניגשת בפליאה ובשמחה לקחת את הפרס-סרגל ארוך בצבע כתום זוהר!
לאחמ"כ ניגשתי למורה ואמרתי לה שהשבוע לא קיבלתי את מירב הנקודות כך שלא מגיע לי בכלל פרס, המורה קודם כל שבחה אותי על כך שניגשתי להודות בטעות ואח"כ אמרה: כנראה שה' שלח לך פרס על משהו טוב אחר שבו הצטיינת!
לא אשכח עד כמה הייתי מאושרת באותו יום
וכמובן הבטחתי לעצמי שבשבוע הבא אצטיין ביותר ויגיע לי פרס באמת

 

[סא איור]

אדיוט- טיפש
הדיוט פשוט, או שאינו בקי בנושא מסוים. (כהן הדיוט)

חני

את זה אני יודעת.
נראה לי שאמרת חז"ל היא-" הדיוט- קופץ בראש",ולא השני כמו שאותה תלמידה לשעבר זכרה.

 

[bracha]

בתור מורה, מכל המלל הארוך צד את עיני המשפט הזה.
גודל האחריות המוטלת על מורה יוצר שחיקה גדולה מאוד במקצוע.
מורה אינה פקידת בנק ולכן גם כשהיא לא מרגישה טוב/ עם בחילות נוראיות בתחילת הריון/ לאחר הטחות אשמה מצד אחת האימהות/ שיחה טעונה עם המנהלת/ אספת הורים מפרכת של יום לפני וכו'...
היא צריכה לחייך, למסור חומר ובצורה מעניינת, לבדוק שאף אחת לא נפגעה התפספסה, הפסידה משהו.
מול 30 ו 40 תלמידות שמתוכם תמיד שתים ושלוש בעלות לקות זו ואחרת.

וכשקורה מקרה ותלמידה נפגעה למרות כל ההשתדלות,
אף אחד לא זוכר שהמורה היא לפני הכל,
בן אדם.

מורה שלא מרגישה טוב, וחוששת שהיא תפגע בתלמידה, שלא תבוא לבית ספר.
זה ענין של חיים שלמים תחת טעות של מילה.

ואם בכל זאת קרתה טעות, מורה יכולה ומחובתה לתקן את הטעות!!!
אם המורה שלי היתה מבקשת ממני סליחה הייתי מוחלת לה בלב שלם. אבל למען ה', שתבקש! שתדע שהיא גרמה צער, שעד היום 20 שנה אחרי כשאני נזכרת בזה נצבט לי הלב.

אסור למורה להרגיש שעכשיו מותר לה לכעוס ולפגוע בגלל שהיא לא מרגישה טוב.
אם קשה לה לתפקד במצבים כאלו, שתלך לעבוד במחשבים.

 

[אסתי-בראון]

אני לא יודעת אם קשור לכבוד התלמידה, נראה לי די קשור.
תופעה של בריונות שלא טופלה. כי הבריונה היתה בת של, נכדה של.
רעדו ממנה המורות, ועוד יותר רעדו מאמא שלה.
הכיתה סבלה ממנה שמונה שנים. כבודן של התלמידות הושפל, ובעצם מעולם לא נבנה.
אזלת יד של מוסד חינוכי.

זה היה לפני 20 שנה. הרבה פחות מודעות. הרבה פחות כלים וידע מצד המורות. יש לקוות שהיום זה לא היה קורה.

 

[רותי12]

כמה דברים יש לי לומר! מניסיוני כמורה וגם כתלמידה לשעבר אבל יכלה הדף ולא יגמרו המילים ..
דבר אחד חשוב לדעת לא תמיד התלמידות מעבירות בבית מה שאמרו להן באותה צורה שנאמרה מפי המורה. הרבה פעמים יש קיצוניות והגזמה בדבריהן
צריך להזהר כהורים להצדיק את המערכת הלימודית והצוות מול הילדים .אפילו אם אחרכך את מתקשרת למורה לברר מה היה
מול הילדים תמיד לשמור על כבוד המורים אחרת אל תתפלאו שיגדלו לכם ילדים חצופים.
והחוצפה בדורינו נגע גדול מאד שלא מוטל רק עלינו המורות לבערו. הורים שימו לב! גם אתם אחראים לחינוך ילדכם למידות ודרך ארץ ולא רק לרפד להם את החיים כל הזמן !!

 

[y&m]

כמה דברים יש לי לומר! מניסיוני כמורה וגם כתלמידה לשעבר אבל יכלה הדף ולא יגמרו המילים ..
דבר אחד חשוב לדעת לא תמיד התלמידות מעבירות בבית מה שאמרו להן באותה צורה שנאמרה מפי המורה. הרבה פעמים יש קיצוניות והגזמה בדבריהן
צריך להזהר כהורים להצדיק את המערכת הלימודית והצוות מול הילדים .אפילו אם אחרכך את מתקשרת למורה לברר מה היה
מול הילדים תמיד לשמור על כבוד המורים אחרת אל תתפלאו שיגדלו לכם ילדים חצופים.
והחוצפה בדורינו נגע גדול מאד שלא מוטל רק עלינו המורות לבערו. הורים שימו לב! גם אתם אחראים לחינוך ילדכם למידות ודרך ארץ ולא רק לרפד להם את החיים כל הזמן !!

ומניסיוני כתלמידה,
גם אל תאמינו תמיד למורה,
היא יכולה לומר לתלמידה טיפשה אחת, או גולם, ולאמא היא תגיד:
"היא הוציאה את דברי מהקשרם, או לא זה מה שאמרתי אמרתי..." מה שלא תמיד נכון.

אני לא אומרת לצאת נגד הצוות, אבל לשמוע את הילדים להקשיב, פחות לשפוט ולחרוץ דין.
גם כהורים וגם כמורים, ילדים יכולים לנהוג באופן תמוה וכששומעים אותם מבינים שהם לא התכוונו לשום דבר רע.

 

[עדינה הלפגוט]

יש לי כמה וכמה סיפורים שעושים לי רע כשאני נזכרת בהם. החוסר אונים והכאב של ילדה קטנה מול מורה גדולה. הידיעה שאני צודקת אבל לא יכולה לעשות כלום.
הרבה פעמים אני נזכרת בתחושות שלי כילדה והגעתי להבנה, שגם ילד קטן מרגיש עלבון כעס או השפלה באותן עוצמות של בוגר, אך המבוגרים לא רואים מספיק בחומרה השפלה או כאב של ילדים.
משפט חכם מאוד ששמעתי מהרב יעקובזון: אין שום התר לפגוע בילד, בשום ילד, כולל הילד שלך.
גם ילדים כלולים במצוות "ואהבת לרעך כמוך."

 

[מלימירי]

כמה דברים יש לי לומר! מניסיוני כמורה וגם כתלמידה לשעבר אבל יכלה הדף ולא יגמרו המילים ..
דבר אחד חשוב לדעת לא תמיד התלמידות מעבירות בבית מה שאמרו להן באותה צורה שנאמרה מפי המורה. הרבה פעמים יש קיצוניות והגזמה בדבריהן
צריך להזהר כהורים להצדיק את המערכת הלימודית והצוות מול הילדים .אפילו אם אחרכך את מתקשרת למורה לברר מה היה
מול הילדים תמיד לשמור על כבוד המורים אחרת אל תתפלאו שיגדלו לכם ילדים חצופים.
והחוצפה בדורינו נגע גדול מאד שלא מוטל רק עלינו המורות לבערו. הורים שימו לב! גם אתם אחראים לחינוך ילדכם למידות ודרך ארץ ולא רק לרפד להם את החיים כל הזמן !!

ההורים שלי תמיד הגינו עלינו כשהיתה עוולה ומזה בעצם לא נשארה לנו טראומה
כי הכעס שלהם על המורה היה כמו תחבושת על פצע
ואנחנו ממש לא היינו חצופים, ויעידו כל המורות שלנו
אני מדברת כמובן על מקרים שהיתה ממש פגיעה ולא כל אי הבנה
(אני מכירה כמה סיפורים על ילדים שההורים שלהם שמרו על כבוד צוות בית הספר ועד היום בתור מבוגרים הם ממורמרים גם על ההורים וגם על הצוות)

 

[קפוצון]

בתור מורה, מכל המלל הארוך צד את עיני המשפט הזה.
גודל האחריות המוטלת על מורה יוצר שחיקה גדולה מאוד במקצוע.
מורה אינה פקידת בנק ולכן גם כשהיא לא מרגישה טוב/ עם בחילות נוראיות בתחילת הריון/ לאחר הטחות אשמה מצד אחת האימהות/ שיחה טעונה עם המנהלת/ אספת הורים מפרכת של יום לפני וכו'...
היא צריכה לחייך, למסור חומר ובצורה מעניינת, לבדוק שאף אחת לא נפגעה התפספסה, הפסידה משהו.
מול 30 ו 40 תלמידות שמתוכם תמיד שתים ושלוש בעלות לקות זו ואחרת.

וכשקורה מקרה ותלמידה נפגעה למרות כל ההשתדלות,
אף אחד לא זוכר שהמורה היא לפני הכל,
בן אדם.

אולי בגלל שבד"כ היא מכריחה שכולם ידעו שהיא מלאך ???

 

[קפוצון]

חצי לילה לא ישנתי בגלל האשכול הזה צפו ועלו לי סיפורים שארעו לי בתקופת ביה"ס , הבנתי שאני צריכה לעשות סדר במחשבות שלי ולמחול לאותן מורות רק בשביל להקל על הלב שלי

 

[23]

סיפרה לי מישהי באישי,
כשהייתה בכתה ב' יסודי, הענישו מספר בנות כי חשבו ששרו שיר שלועג למורה,
לעמוד בפינה 4 שעות!!!!!!!
בישראל לא ברוסיה.
אמיתי אמיתי אמיתי.

 

[einkamoni]

סיפרה לי מישהי באישי,
כשהייתה בכתה ב' יסודי, הענישו מספר בנות כי חשבו ששרו שיר שלועג למורה,
לעמוד בפינה 4 שעות!!!!!!!
בישראל לא ברוסיה.
אמיתי אמיתי אמיתי.

בכיתה י' המורה הענישה אותי לעמוד כל השיעור כי לא עמדתי כשהיא נכנסה. מאד (!!!) התביישתי, בסוף השיעור ניגשתי אליה ואמרתי לה שממש נפגעתי, היא התנצלה ואמרה שתיכננה לומר לי לשבת אחרי כמה דקות, אבל שכחה.

 

[לאה ולדמן]

ולחיוב:
מורה מקצועית בכיתה ח' שכשהיתה צריכה להעיר לבת באמצע השיעור לא היתה נוקבת בשמה ולא מסתכלת לכוון ממוקד, אלא אומרת זאת בצורה שרק הבת המדוברת תבין. ומי שחשבה שדברו אליה ובעצם היא לא - זה כבר רווח משני

 

[userit]

וכשקורה מקרה ותלמידה נפגעה למרות כל ההשתדלות,
אף אחד לא זוכר שהמורה היא לפני הכל,
בן אדם.

תתפלאי, זוכרים את זה. מעולם לא ציפיתי ממורות לשלמות (אף שחלקן ציפו להיתפס ככאלה) אבל שמעתי בחיי משפטים איומים כ"כ ממורות (שהופנו אלי ואל אחרות) שלא נתפס כיצד בן אדם מושחת כל כך הגיע לתפקיד חשוב כל כך.

אני לא אהיה מורה (גם לא למדתי הוראה) למרות שיש לי גישה טובה לילדים ויכולת הסברה, פשוט כי אין לי מספיק סבלנות.
פגשתי מורות אם סבלנות באורך 5 דקות, שלא נמנעו מלהפגין את קוצר רוחן מול קשות הבנה- הן לא מכירות את עצמן? הן לא זוכרות שהן בני אדם??

משפט כמו 'כדי לענות על השאלה הזו צריך להשתמש בשכל, אם יש לך בכלל' לא אמור להיפלט בשום שלב או מצב לאדם שעבד על מידותיו. אז למה האשה שאמרה אותו מחלקת מחמאות כאלו כבר קרוב ל20 שנה?

 

[userit]

נזכרתי בעוד ענין, הפעם נקודה כללית-

מורות אוהבות לתת משימות בלי לחשוב על ההשלכות שלהן עבור כל בת.
למשל- לבקש שכל אחת תכתוב כש.ב. למה היא נקראת בשמה. בביה"ס שאני למדתי התשובה הרווחת היתה 'כי ההורים שלי אהבו את השם הזה' ולא 'ע"ש סבתא חנה הצדקנית'. המצאתי איזה הסבר מניח את הדעת (או שלא) כי המורה סרבה לקבל את התשובה האמיתית. האם אני אמורה להתבייש בכך שהורי לא קראו לי על שם אחת האמהות?

עוד דוגמא- בתיכון של אחותי בקשו מהן לכתוב עבודה על אחד הסבים/סבתות. מעין עבודת שורשים. היא הקריאה לי את ההדרכה של המורה, היא בקשה לייחד פרק לכל נושא על פי הפירוט שניתן, וגם פירטה אילו נקודות יש לכתוב בכל פרק. היה שם, בין השאר, פרק על 'מורשתו הרוחנית' ונדרש פירוט של מצווה שהקפיד בה במיוחד, איך זה משפיע עלינו היום, מידה שהתייחד בה וכו'.
לא יכלתי שלא לחשוב על הבנות בכיתתה שהוריהן חוזרים בתשובה, או שסתם- סבא שלהן לא זכור להן כאיזו דמות רוחנית במיוחד (אולי הוא פשוט לא היה?). לא מדובר בסמינר וולף והרגשתי שהמורה הגיעה מהחור שלה ומצפה שכל תלמידה תכתוב על איזה סבא- כפי שהיא רואה את שלה. אבל לא כל סבא הוא 'רב' ולא כל סבא הוא אדם שאפשר להתגאות במורשתו הרוחנית.

זו הערה כללית שלא תמיד נוגעת, אבל מאחר ובתי ספר רבים לוקחים מורות יותר 'פרום' מאוכלוסיית בית הספר, כדאי שהמורות תנסנה להבין את הרקע של התלמידות.

 

[userit]

כפילות

 

[א-ירושלמית]

הבעיה, שיש לא מעט אנשי צוות שהגיעו לכסא שלהם בכוח הזרוע, ונשארו דבוקים שם לנצח.
אי אפשר להזיז אותם משם, כי יש גם מי שעוזר להם לא לקום.

וכולם סובלים. להם עצמם לא מתאימה ההוראה, רק ההילה והכבוד שסביב המקצוע.


וקצת כדי לאזן; עם אחת המורות שלי בסמינר שמרתי קשר עד היום. אשה מקסימה שמאד אהבתי, והיא עזרה לי לא מעט בהתמודדויות שהיו לי בחיים.
לפני כשבוע וחצי היא פלטה שם של מורה מסויימת בסמינר. כשהיא אמרה את השם, לא האמנתי. האשה הזו היתה מורה מדהימה שלי בכתה ה' עממי (!), אשה מיוחדת במינה, שתלמידותיה מהשנה הקודמת באו לבכות לנו בתחילת השנה על כך שהיא כבר לא מלמדת אותן יותר. היחס המדהים שלה לתלמידות, כל תלמידה היא כמו בת יחידה ממש. חושבת על כל אחת ואחת מכל הלב.
אמנם אין לי סיפורים מלהיבים ומדליקים שאני זוכרת, אבל הלב זוכר היטב את הכבוד שהיא חלקה, את היחס החם שלה לתלמידות, את האהבה שלה, את הגישה המיוחדת שלה, את זה שהיא פשוט מורה מלאכית. וכשהיא טעתה - היא לא הססה להתנצל באמת.
וזה הכי חשוב.

 

[ש. צ. וינמן]

ועוד כמה מסרים ישירים:

מורתי היקרה מכתה ג', אני לא זוכרת שומדבר ממה שלימדת... אבל אני זוכרת מצוין איך הקראת בקול רם את החיבור שלי ואמרת לכולם שאני כל כך מוכשרת.

מורתי היקרה מכתה ו' אני לא זוכרת כלום, לצערי, מכל החומר החשוב שהתאמצת ללמד. אבל אני לא אשכח לעולם את החיבוק שנתת לי כשהודיתי על מעשה לא טוב שעשיתי, ואמרת:"ירדה לך אבן מהלב,עכשיו, כשספרת את האמת, נכון?

ח-ז-ק!!!!!!!!!!!

 

[ש. צ. וינמן]

מורות אינן רשעיות, והן רק בני אדם (זאת אני אומרת גם לילדי שנפגעים באמת!!! ממעשים לא ראויים.)
אבל,
מה האוירה שמשדרת מורה, שליחות, שמחה בתפקיד, רוממות, אצילות, דוגמא אישית מלכותית או תלונות אין סופיות על כל דבר החל במערכת בתלמידות בהורים וכו' וכו' וכו' וכו'.....
אני זוכרת כמה צורות של תגובה למעשים לא ראויים שעשיתי בילדות והן התחלקו לתגובה מכבדת שגרמה לי לרצות להיות רק יותר טובה, (לדוגמא מבט ארוך ושקט לתוך העיניים בלי מילים והמשך מחייך, ותגובות מזלזלות ופוגעות שהורידו לי את הביטחון, לדוגמא העונשים של למען ישמעו ויראו, תלמידה נענשת בחומרה לצורך ה"תועלת החינוכית הכללית" ולא לצורך החינוך שלה... כלומר התלמידה היא כלי בשביל העבודה של המורה...)
המורות שנשארו לי לדוגמא והיו גגם היו ראשית כל כיבדו את עצמן, והכבוד אליהן זרם ממילא.

 

[במבה נוגט]

אולי תאכלו אותי, אבל יש עוד בעיה. יש נשים שאינן מתאימות להיות מורות למרות שהן מאוד אצילות, בעלות מידות טובות ומפרגנות. אבל הן יותר מידי עדינות ורכות בשביל להיות מורות. הן הולכות להוראה מפרוטקציה או שלא, ואח"כ הן באמת מסכנות שם. ואני לא חושבת שהתלמידות שלהן אכזריות במיוחד או רעות, הן פשוט תלמידות.
אני עד היום מצטערת על מה שעוללנו למורה שלי בכיתה י"א. נכון שלא היינו בסדר. אבל גם מי שמינה אותה להיות מחנכת בגיל הסוער הזה לא היה בסדר. היא אישה באמת מיוחדת! עדינה עדינה. לא מסוגלת לצעוק. הקול שלה נמוך במיוחד. בקושי שמעו אותה בשיעורים! אין לי מושג איך ציפו מאיתנו להתנהג? מלאכים?
בא לי לכתוב כאן מה היא היתה עושה כשבאמת הפרענו אבל אז כל מי שלמדה אצלה אי פעם תזהה מיד.