כבוד התלמידה

[מנוחהלה]

פעם, בכיתה י"א כתבתי מאמר על השקעה בלימודים (כמו שדרה המורה)
והעזתי לכתוב שלפעמים השקעה בלימודים מפריעה בקטע החברתי...
המורה האריכה להסביר לי עד כמה טעיתי וכו'
ולבסוף נתנה לי ציון מזעזע רק בגלל שהתוכן לא נעם לה.

היא סתם היתה מורה קצת ***(תשלימו לבד)
היו חייבים לקנות ספר שהיא חיברה ב-45 ש"ח
היה אסור להשתמש בספר משנה שעברה
ו---בסוף לא השתמשו בו בכלל בשיעור.
כל השיעורים ביליתי בחוץ כי מי שלא הביאה ספר זה היה עונשה.
המורה הזאת פשוט רצתה תרומה מכל בת.

 

[23]

היא הייתה מורה צעירה או מבוגרת?

 

[steren]

כיתה ו':
שיטת לימוד חדשה בהוראת החשבון - למידה בקבותץ של ארבע.
המורה חילקה לקבוצות קבועות לכל השנה.
אהבתי מאוד חשבון וגם עזרתי לאחרות וצירפה אותי לשתי ילדות חלשות ממש.
אחת לקוית למידה,
ואחת שעוד איכשהו אפשר להסביר לה בסבלנות.
השלישית היתה חפפנית כזו שלא למדה.
אז כל הזמן הייתי צריכה להסביר לחלשה.
וגם עם לא, לא היה כאן מושג של "למידה קבוצתית"
לא זאת, אלא עוד - המורה גערה בי במידה ולא עמדתי בקצב!
וכך שנה שלמה!!!
לא התלננתי כי לא רציתי להעליב אחרות ולא שאחרות יתחלפו איתי.
את אמא שלי לא שיתפתי כי היא תמיד צדדה בצוות.
די סבלתי מזה במשך השנה, כי אהבתי ללמוד.

 

[שולה]

23 - כתבתי לך באישי, אבל לאור הסיפורים שנחשפים כאן יש לי עוד תעודת עניות והפעם למורה שלי לגאוגרפיה מכיתה ז'.

3 שבועות לפני סוף שנת הלימודים של כיתה ז' אמא שלי ילדה. לצערינו חלה איזו רשלנות רפואית במהלך הניתוח והיא היתה במצב קשה, יותר קרוב לעוה"ב מאשר לארץ...
כל עמ"י אמרו עליה תהילים.
מן הנורמלי, שגם בבית הספר שבו למדו אז אני ואחותי יאמרו תהילים לרפואתה.
בשיעור השלישי, אחרי ההפסקה בה ניגשתי למנהלת עם הפתק מאבי ובו חשיפת הסיפור והשם לתפילה, נשמע ברמקול קול רועד מבכי של המנהלת ובו היא מתחננת לומר תהילים לרפואת אמא של תלמידותינו שבמצב קשה וכו'
ההודעה היתה כואבת ונוגעת ללב, ולמרות שאף אחת מבנות כיתתי לא ידעו כי מדובר באמא שלי, שלפנו כולנו תהילים.
אבל המורה עסוקה בשיעור המקודש שלה. עכשיו לומדים גאוגרפיה. תהילים תאמרו בהפסקה - - -

 

[שירי כהן]

יש לי מלא סיפורים לכאן ולשם.. ותקצר היריעה
רק רציתי לומר לאלו שאומרים שהכל תלוי בתגובת ההורים,
זה נכון גם לצד השני!
את אחד האירועים שעברתי כילדה מול מורה
עברתי בשלום בגלל התגובה המאד נסערת של ההורים שלי.
מולה הרגשתי כל כך מושפלת, מבוהלת, מזועזעת,
והתגובה שלהם - החזירה לי את החיוך ואת הבטחון.
גם זה צד חשוב לחשוב עליו.

 

[gg]

כיתה ט', נסעתי עם משפחתי לשבוע לחתונה בח"ול כמובן לאחר קבלת אישור מההנהלה והודעה למחנכת. כשחזרתי זה היה יומיים לפני הטיול השנתי שדיברו עליו כבר שבועות קודם וכשהמחנכת שלי ראתה אותי היא אמרה : שלום, ברוכה הבאה. אני רואה שהחלטת לחזור בדיוק לתוך החגיגות אני חושבת שחגגת כבר מספיק וטיילת בעולם. לא תוכלי להצטרף לטיול השנה....
לא עזר כמה שהסברתי והתחננתי היא עמדה על שלה...
זכור לי מאד הצער שחוויתי כל אותו היום וגם בימים שלאחריו בכל פעם שדיברו על הטיול המרגש והחגיגות מסביבו
ועד היום גם אין לי מושג למה היא עשתה את זה...

 

[KR]

סיפור מהסמינר-
הייתה לנו מנהלת מיוחדת! אמפטית ורכה, שחשבה באמת ובתמים על הנשמות שמאחורי חולצת התלבושת וחצאית האמצע.

פגשתי אותה פעם אחת במסדרון, כשחצאיתי ארוכה מידי.
הגיע לי לחטוף ממנה, כי תמיד החצאית הייתה ארוכה מידי. והיא ידעה את זה.
(מישהו זוכר את הימים שאלו היו הבעיות בסמינרים?)
אבל היא אחזה בכתפי ברכות, וייעצה לי:
כדאי לך לקפל את החצאית מהר, ולהגיע מחר עם אחרת, כי אחרת ***** עלולה לתפוס אותך!

היא באה אליי מהכיוון של אני ואת - ביחד - עצה טובה, תזהרי... שלא תתפסי.

כבר אז ידעתי להעריך את זה.
כי ממש 5 דקות אח"כ פגשתי את אותה אחת שהיא "הזהירה" אותי מפניה.
חטפתי צעקות מהדהדות.
אני חושבת שאם מישהו זר היה נקלע למקום, ולא היה מתוודע לנושא הנידון, היה חושב שהיא צועקת עליי על נושא חמור מאוד. ולא על חצאית ארוכה.
(ולא, אני לא מצדיקה את עצמי. אבל אני יודעת להעריך את הגישה שלה.
למחרת, כשבחרתי בחצאית אחרת זה היה בגלל המנהלת ולא בגלל הקלאפטע ההיא).


לא אשכח שפעם אחת חסרה מורה בעת מבחן והמנהלת נכנסה להיות במקומה בכיתה בעת המבחן.
הפלאפון הבוגדני (והאסור) שלי צלצל בקולי קולות. שכחתי להשתיקו.
והמנהלת, ראשה קבור היטב בדפים, אפילו לא הרימה את העיניים.
(זה היה בימים שפלאפון היה אסור בתכלית האיסור).
אני זוכרת איך הייתי אסירת תודה.

 

[chely]

כיתה ט', נסעתי עם משפחתי לשבוע לחתונה בח"ול כמובן לאחר קבלת אישור מההנהלה והודעה למחנכת. כשחזרתי זה היה יומיים לפני הטיול השנתי שדיברו עליו כבר שבועות קודם וכשהמחנכת שלי ראתה אותי היא אמרה : שלום, ברוכה הבאה. אני רואה שהחלטת לחזור בדיוק לתוך החגיגות אני חושבת שחגגת כבר מספיק וטיילת בעולם. לא תוכלי להצטרף לטיול השנה....
לא עזר כמה שהסברתי והתחננתי היא עמדה על שלה...
זכור לי מאד הצער שחוויתי כל אותו היום וגם בימים שלאחריו בכל פעם שדיברו על הטיול המרגש והחגיגות מסביבו
ועד היום גם אין לי מושג למה היא עשתה את זה...

פשוט קנאית ורעה!
מקומם לקרוא כזה סיפור! בדיוק בגיל שהכי חשוב ליצור קשרים!

 

[אסתי3311]

סיפור לטובה:
שיעור מתמטיקה. המורה מסבירה את פתרון אחת המשוואות לבת מסוימת בדרך שגויה.
אחה"צ אותה הבת קבלה טלפון + הסבר נכון על פתרון התרגיל.

 

[C H A N Y]

כיתה ט', נסעתי עם משפחתי לשבוע לחתונה בח"ול כמובן לאחר קבלת אישור מההנהלה והודעה למחנכת. כשחזרתי זה היה יומיים לפני הטיול השנתי שדיברו עליו כבר שבועות קודם וכשהמחנכת שלי ראתה אותי היא אמרה : שלום, ברוכה הבאה. אני רואה שהחלטת לחזור בדיוק לתוך החגיגות אני חושבת שחגגת כבר מספיק וטיילת בעולם. לא תוכלי להצטרף לטיול השנה....
לא עזר כמה שהסברתי והתחננתי היא עמדה על שלה...
זכור לי מאד הצער שחוויתי כל אותו היום וגם בימים שלאחריו בכל פעם שדיברו על הטיול המרגש והחגיגות מסביבו
ועד היום גם אין לי מושג למה היא עשתה את זה...

נשמע הזוי.
לא היה למי לפנות מלבדה?
הורים? משהו?

 

[מרגלית ויסברג]

חברה של ביתי חזרה מחו''ל אחרי נסיעה של שבועיים.
הבנות בכיתה ממש התרגשו מהמאורע והכינו לה שלט ברוכה הבאה.

המורה לא הסכימה שיתלו את השלט בשום אופן. הבנות היו כל כך מאוכזבות, הן ממש הצטערו על כך.

 

[gg]

נשמע הזוי.
לא היה למי לפנות מלבדה?
הורים? משהו?

ההורים שלי ניסו. לא עזר

 

[שריתאליז]

כשעליתי לסמינר המורה שלי משנה קודם פגשה את המחנכת שלי וכך היא הניחה יד על כתפי ושאלה:
"נו, איך הקוץ ששלחנו לכם?"
המחנכת לשמחתי לא התבלבלה וענתה: "אין לי מושג על איזה קוץ את מדברת אצלינו היא ממש שושן."
עד היום אני לא יכולה לשמוע על הראשונה ומעריכה ומכבדת את השניה














.

 

[bracha]

כשעליתי לסמינר המורה שלי משנה קודם פגשה את המחנכת שלי וכך היא הניחה יד על כתפי ושאלה:
"נו, איך הקוץ ששלחנו לכם?"
המחנכת לשמחתי לא התבלבלה וענתה: "אין לי מושג על איזה קוץ את מדברת אצלינו היא ממש שושן."
עד היום אני לא יכולה לשמוע על הראשונה ומעריכה ומכבדת את השניה

.

אמאל'ה.

 

[סטודיו פלאש]

הסיפורים שלכם כואבים
מעייף את הנפש לקרוא...
אני יכולה לספר לכם שהיתה מורה שהצילה את חיי ובזכות האכפתיות שלה חזרתי בתשובה
בזכותה התחלתי לחשוב ברצינות על הקב"ה ועל המצוות ועל הכלל
מידי פעם עד היום אני מתקשרת להגיד לה שתדע שהיא הצילה את חיי

ובטח היא לא יודעת שכל הזכויות שאני משתדלת מאוד לפעול למען בורא עולם, הכל עובר בשיטת הפרמידה דרכה

העצה שלי למורות זה להיות אכפתיות לתלמידות, לדאוג להן באמת
ואני חושבת שהמבחן האם המורה באמת דואגת לתלמידות זה לראות האם היא מתפללת עליהן? האם כשהיא רואה ילדה שמתנהגת בצורה בעיתית היא מרחמת עליה או רק כועסת? האם כשהיא נותנת עונש כואב לה הלב או שהיא חושבת בליבה ל'חנך' את הילדה ולהתנקם בה על כך שהיא 'מביישת את הפירמה' או על כך שהיא פגעה במורה ועכשיו מגיעה לה חזרה, או שהמורה דואגת רק לשקט שלה שהיא תוכל ללמד בלי הפרעות.
וכמו ביחס שלנו לבורא עולם ומצוות 'ואהבת את ה' אלוקיך' זה ברור שכך גם הוא היחס בין הורים וילדים, מורים ותלמידים, קודם כל שתהיה אהבה לילד אח"כ שאר הדברים.


וסתם נחמה לכל מי שנפגעה ממורה וכדו' במהלך חייה:
הפגיעה הזו היתה אמורה לקרות לך בכל מקרה
היית אמורה לעבור תיקון של פגיעה, אם זה לא היתה המורה שפוגעת בך, זה היתה יכולה להיות חברה טובה, או אחותך הגדולה או הורים או נהג באוטובוס או לא משנה מה
את המצב הנפשי הזה היית חייבת לעבור למענך, למען תיקון נשמתך, בקיצור לטובתך
המסכן הגדול בסיפור זה לא הנפגע אלא הפוגע, הפוגע נבחר להיות ה'חייב' שעל ידו מגלגלים חובה, שה' ישמור...
אין אומללות יותר גדולה מזו

 

[T5]

-------

 

[ירתרם]

מדפי"ת ללימודי הוראה, והיא נחשבת ה-מ-ד-פ-י-ת.
הייתי לקראת מסירת השיעור השני שנה הראשונה ללימודי הוראה וחברתי הלכה להדרכה אצל המדפית בביתה לקראת השיעור שלה והמדפית בלי להתבלבל אומרת לחברתי במילים האלו:" אני מקווה שאני לא הולכת עוד פעם לשבת בשיעור של ה.... (אני) ולהתפוצץ!!!כמו בשיעור הקודם שלה.

חצופה...
אבל גם החברה שסיפרה לך את זה לא חכמה במיוחד..

 

[אות ומופת]

בכיתה ז': המורה לאנגלית נכנסה לכיתה. חברתי דחקה בי: "תקומי כבר, המורה נכנסה", ואני, בתור טיפוס של "דווקא ודווקא", החלטתי משום מה שלא להיעמד... המורה לא הגיבה. בתום השיעור, היא לקחה אותי הצידה ושאלה מדוע לא עמדתי, שמא יש משהו בלבי עליה...

על אותה מורה: היא ראתה שיש לי בעיה עם שיעורי הבית. כלומר, אני לא בדיוק מכינה אותם... שוב קראה לי לצד, ואמרה לי (הייתי מצויינת באנגלית): אני יודעת שאת לא צריכה את כל השיעורי בית האלה. את רוצה שאגיד לך בכל פעם להכין רק חלק מהם?
תגובתי היתה שלילית, מאז הכנתי באדיקות את כל השיעורים באנגלית.

בכיתה ד', היתה לנו מורה לאנגלית, נדמה לי שאולי היא אפילו היתה רק מחליפה לחופשת לידה. כשהיא שמה לב שאני מרחפת בשיעורים ולא מכינה ש.ב. (כן, זו היתה נקודת תורפה אצלי, השיעורים...), היא התקשרה הביתה לשאול את הוריי האם הכל בסדר בבית, ואולי משהו מציק לי! עד היום אני בהתפעלות מכך שמורה מקצועית, שהיא לא מחנכת, כל כך דאגה והתעניינה. אגב, באמת שום דבר לא הציק לי באותה תקופה, סתם לא התחשק לי ללמוד.

 

[הפקות ברמה]

מורתי למלאכה עברה בין כל הבנות לבדוק את התקדמותן בקישוט לסוכה,
כשהגיעה אלי הפטירה: עבודה של ילדה בת 3... והמשיכה הלאה.

למזלי הורי התעקשו לתלות את הקישוט של בתם (שעברו אז מעל 10 שנים מאז הייתה בת 3...)
והם תלו את הקישוט בדפנה המרכזית במקום של הקישוטים הכי יפים!

הגישה של הוריי חיפתה מעט על האירוע המביך
אבל אני חושבת שההערה של המורה הזו גם הייתה ברמה של ילדה בת 3...
ולכן סלחתי לה.

נ.ב
עד היום אני לא ממש פעילה בפורום אומנות ויצירה...

 

[להרגיש בבית]

מורה אינה פקידה בבנק שיכולה 'להרשות' לעצמה להתנהג היום בחמיצות כי רע וקשה לה, יש לפניה תלמידות שראויות ליחס הגון ומתחשב.

בדברי אלו אין כוונה לפגוע בכבודן של המורות הכבודות ממילא, אלא רק להזכיר להן שלא לפגוע בכבודן של התלמידות, שכבודן מוטל בספק.

בתור מורה, מכל המלל הארוך צד את עיני המשפט הזה.
גודל האחריות המוטלת על מורה יוצר שחיקה גדולה מאוד במקצוע.
מורה אינה פקידת בנק ולכן גם כשהיא לא מרגישה טוב/ עם בחילות נוראיות בתחילת הריון/ לאחר הטחות אשמה מצד אחת האימהות/ שיחה טעונה עם המנהלת/ אספת הורים מפרכת של יום לפני וכו'...
היא צריכה לחייך, למסור חומר ובצורה מעניינת, לבדוק שאף אחת לא נפגעה התפספסה, הפסידה משהו.
מול 30 ו 40 תלמידות שמתוכם תמיד שתים ושלוש בעלות לקות זו ואחרת.

וכשקורה מקרה ותלמידה נפגעה למרות כל ההשתדלות,
אף אחד לא זוכר שהמורה היא לפני הכל,
בן אדם.