אני יודעת שאני לא אשנה דברים ואין בכוחי לשנות. גם אני עובדת. והרבה. ומאד קשה.
אבל נלחמתי בשיניים שהשעות יהיו מתאימות לי, ושאני היא זו ששולחת את הילדים בבוקר. בעבודה מחוץ לבית הורדתי שעות באופן שגרע מאד מתנאי שכרי, (מדובר כמובן במקום עבודה שזה התאפשר), אבל הוספתי שעות בבית, בלילה כשהילדים ישנים ובבקרים אחרי שהם יוצאים.
סליחה מכל מי שגרמתי לה נקיפות מצפון, אבל תצבענה כאן מי ששאלה רב גדול בישראל בנוגע לאפשרויות ההעסקה העומדות לרשותה, והשעות המטורפות? מישהו ניסה לעצור פעם את המירוץ המטורף הזה?
הדור שלנו ואני הקטנה בתוכו, צריך חיזוק בביטחון, שלהשתדלות ולתוצאה אין קשר. ואפשר לעבוד פחות שעות ועדין ההכנסה תהיה מספיקה. אולי לא בשפע, אולי לא בשביל חופשות ומותרות. אבל מה שצריך יש.
בדיוק אתמול שמעתי סיפור מאשה יקרה שבחרה בדרך הנכונה, ועזבה עבודה מכובדת ומכניסה, ואוהו, אילו ניסים היא ראתה. אני ממליצה לכל אחת לקרוא סדרה כתבות שמופיעה לאחרונה בעיתון הבית שלנו של המודיע בעניין.
טוב, לא זה היה הנושא. וסליחה מפותחת האשכול.