ילד בן חמש וחצי. מוכשר ומבריק. מסוגל לקרוא ביום שני ספרים, לפעמים גם בלי ניקוד. אבל מה, איטי להחריד. הנשמה יוצאת. כל פעולה כמו התלבשות, סדר, הליכה, וכל משימה אחרת, אורכת פי עשר מזמנה. לפעמים הוא חוזר מהת"ת לבד, דרך של חמש דקות אורכת לו חצי שעה או ארבעים דקות! (טוב, אבל בדרך יש נוף, ויש שמים, ופרחים כל כך יפים, ולפעמים אפילו רואים מנוף מנחית חומרי בניה. ולאן יש למהר.) זאת לא בעיה של מוגבלות, כי כשהוא רוצה "לארגן קייטנה" לשכנים, אז הוא יעיל ומהיר להפליא. כשזה באמת חשוב לו, הוא מאיץ בכולם.
אפשר לתת לו תמריצים, בסגנון: "עד שמונה אפס אפס יש שוקו ועוגיה" או "אם תגיע עד שתיים ורבע, אמתין לך" וכדומה. אבל זה לא פתרון מהותי ולא שייך גם לחזור עליו כל פעם.
כאמור, הוא ילד מוכשר, יש לו עולם עשיר של מחשבה ושל שפה. הוא מסוגל לשבת שעתיים לקרוא ספר. הוא לפעמים בהחלט מרחף בעולם משלו ואין עם מי לדבר, כך שהבעיה בהחלט קשורה גם לרחפנות.
אפשר לתת לו תמריצים, בסגנון: "עד שמונה אפס אפס יש שוקו ועוגיה" או "אם תגיע עד שתיים ורבע, אמתין לך" וכדומה. אבל זה לא פתרון מהותי ולא שייך גם לחזור עליו כל פעם.
כאמור, הוא ילד מוכשר, יש לו עולם עשיר של מחשבה ושל שפה. הוא מסוגל לשבת שעתיים לקרוא ספר. הוא לפעמים בהחלט מרחף בעולם משלו ואין עם מי לדבר, כך שהבעיה בהחלט קשורה גם לרחפנות.