מאד מתחברת לפותחת האשכול וגם סובלת מאותה בעיה שמחמירה בערב פסח עד בלתי נסבלת......
אוכלים, מציירים, עושים יצירות ועבודות בחדר מדרגות ליד הדלת שלי ממש.... וכל הפסולת נשארת ונכנסים הביתה בשמחה רבה...(לבית הנקי והמסודר כמובן!) פה לא מדובר על דירה קטנה אלא על רצון לשמור על הבית מבפנים נקי ומסודר...
בעלי ואני רואים זאת כנסיון שאנו צריכים לעמוד בו בכבוד!
מרגישים שאם נעיר זה יגרר למתיחות בינינו ובעלי אומר לי כל הזמן לוותר , לעצום עינים ולשתוק!
מה דעתכם?
אצלי גם אותו דבר , שכנים מרעישים באופן כמעט יומיומי .
הדלת שלי היא ליד המדרגות כך ששם יושבים , וזה הכי קרוב למשחקים. (גם בכדור...)
הרעש הוא נוראי (גם לא בשעות המנוחה), ולא לדבר על הלכלוך
זה מפריע , לפעמים אני מרגישה בתוך מגרש משחקים .
וכן כשזה עובר גבול , אני פותחת את הדלת ומבקשת לשמור על שקט
אם הייתי רוצה לסיים עם זה כנראה הייתי צריכה לפנות להורים.
בינתיים אני מבליגה יותר מאשר מעירה , בשביל לשמור על יחסי שכנים.
אבל זה בהחלט מקומם. ואני גם לא חושבת שזה קשור לבית קטן או מספר ילדים, פשוט עניין של הרגל ותרבות .
זה פשוט לא מסתדר לי עם החינוך שאני גדלתי .
רוצה להאמין שאנשים פשוט פחות רגישים לזה .
אם זה בלתי נסבל אפשר להעיר בשקט לילדים החמודים.
לפחות לאותו רגע זה עוזר.