נכתב בהשראת האתגר של @משולש ברמודה והפך לסיפור בהמשכים.
1#
פעם, כשהעיניים שבראשו לא היו סתם קישוט נחמד, הוא היה מצפין לביתו של אייל. שם, הם היו יושבים יחד על הספות הלבנות ומביטים באופק שמאחורי החלון הענק בסלון מפקדו לשעבר. אבל עכשיו הדרך לשלומים צורבת בו, מצטרפת לעיניים שהחלו פועמות בעוז. נופים שייכים לעבר, בנצי מזכיר לעצמו, לזמן שבו יכול היה לנהוג ברכב ולהבחין בין כחול השמיים לירוקת הצמחייה.
נורית שיושבת על יד ההגה דוממת, לא מרמזת לו אם שמה לב לתחושותיו, ושתיקתה גורמת לבנצי לחשוש שאולי איבד גם את אוזניו.
"אבא, אתה עצוב?" קולה הדקיק של יהלה מצייץ מהמושב האחורי, שולל את פחדיו.
"לא ילדונת", הוא מכחיש, "בואי נשחק משחק, את מספרת מה רואים בדרך ואני צריך לנחש איפה אנחנו".
וכך הנסיעה נמשכת, יהלה ונורית מתארות גשרים, הרים וכפרים, ובנצי מדייק לענות, שנותיו כסוכן עומדות לו לעזר.
כמעט.
כי אם היה בשיא כוחו כסוכן אמיתי, ודאי היה שם לב לרכב שדוהר ממול וסוטה לנתיב שלהם. אז מן הסתם היה חוטף את ההגה מידיה של נורית במהירות, כפי שלמד עוד באימונים בהכשרה והתאונה הייתה נמנעת, אבל הוא אינו בשיא כוחו, והתאונה מוחשית בדיוק כמו החושך בעיניו.
אחר כך העניינים התגלגלו בלעדיו. אזרחים טובים לקחו פיקוד וחילצו אותם מהרכב, הם טיפלו בנורית והזמינו אמבולנס לבית החולים הקרוב, ולו רק נותר להישאר בחוסר אונים כאוב עד כדי כמעט אובדן הכרה.
לפרק הבא: https://www.prog.co.il/threads/יונה-ספיר-פינת-ליבי-קליין-פנאפיק-כפול.829803/page-5#post-11450774
1#
פעם, כשהעיניים שבראשו לא היו סתם קישוט נחמד, הוא היה מצפין לביתו של אייל. שם, הם היו יושבים יחד על הספות הלבנות ומביטים באופק שמאחורי החלון הענק בסלון מפקדו לשעבר. אבל עכשיו הדרך לשלומים צורבת בו, מצטרפת לעיניים שהחלו פועמות בעוז. נופים שייכים לעבר, בנצי מזכיר לעצמו, לזמן שבו יכול היה לנהוג ברכב ולהבחין בין כחול השמיים לירוקת הצמחייה.
נורית שיושבת על יד ההגה דוממת, לא מרמזת לו אם שמה לב לתחושותיו, ושתיקתה גורמת לבנצי לחשוש שאולי איבד גם את אוזניו.
"אבא, אתה עצוב?" קולה הדקיק של יהלה מצייץ מהמושב האחורי, שולל את פחדיו.
"לא ילדונת", הוא מכחיש, "בואי נשחק משחק, את מספרת מה רואים בדרך ואני צריך לנחש איפה אנחנו".
וכך הנסיעה נמשכת, יהלה ונורית מתארות גשרים, הרים וכפרים, ובנצי מדייק לענות, שנותיו כסוכן עומדות לו לעזר.
כמעט.
כי אם היה בשיא כוחו כסוכן אמיתי, ודאי היה שם לב לרכב שדוהר ממול וסוטה לנתיב שלהם. אז מן הסתם היה חוטף את ההגה מידיה של נורית במהירות, כפי שלמד עוד באימונים בהכשרה והתאונה הייתה נמנעת, אבל הוא אינו בשיא כוחו, והתאונה מוחשית בדיוק כמו החושך בעיניו.
אחר כך העניינים התגלגלו בלעדיו. אזרחים טובים לקחו פיקוד וחילצו אותם מהרכב, הם טיפלו בנורית והזמינו אמבולנס לבית החולים הקרוב, ולו רק נותר להישאר בחוסר אונים כאוב עד כדי כמעט אובדן הכרה.
לפרק הבא: https://www.prog.co.il/threads/יונה-ספיר-פינת-ליבי-קליין-פנאפיק-כפול.829803/page-5#post-11450774
נערך לאחרונה ע"י מנהל: