נכון, אבל תמיד בסוף הלב שלו עדיין כואב... הוא שלח כסף לאבא הגדול אפילו שזה כאב לוהוי. זה טוב.
מבטא את סערות הרגשות שמאפיינים את מהללאל.
בטח ביחס לאיסתרק.
אבל מתאים למהללאל לקבל על עצמו את הדין באהבה מעוררת הערצה.
נכון, אבל תמיד בסוף הלב שלו עדיין כואב... הוא שלח כסף לאבא הגדול אפילו שזה כאב לוהוי. זה טוב.
מבטא את סערות הרגשות שמאפיינים את מהללאל.
בטח ביחס לאיסתרק.
אבל מתאים למהללאל לקבל על עצמו את הדין באהבה מעוררת הערצה.
לא. כי זה נורא הרואי לעשות את זה.נכון, אבל תמיד בסוף הלב שלו עדיין כואב... הוא שלח כסף לאבא הגדול אפילו שזה כאב לו
רק לי זה נשמע כמו תואר האצולה שנתנו לאלרון?מלגדיאן,
איזדרו החכם, לא זכיתי ללמוד אצלו, אך בתור המחנך שלך יצא לי לא פעם להיות נוכח בשיעורים... לשון הקודש לא למדתי אצלו, כמובן..."אה. אתה ממש טוב בשפות פנרס. גם אתה למדת אצל המורה הזקן לשפות?"
יש לי איזה קטע טוב על אייל עוד 14 שנים (זה תחביב כזה, על גיבורים כעבור 14 שנה)חחחחחחחחח
זה טוב,
אפרופו פרק הבא,בוקר טוב!
נראה שנהנתן אתמול בלילה אחרי שפרשתי
נחמד שהאשכול נכנס לנושאים החמים, אבל מקווה שמי שיכנס לאשכול ימצא את הפרק הבא בין שלל ההודעות
מקסימום כשאני אעלה את הפרק הבא אני אבקש מהמנהלים להוסיף קישור אליו מההודעה הראשונה.
בעז"ה מחראפרופו פרק הבא,
מתי הוא עולה?
5. המקצוענים בע"מ
כמה כללים לשמירה על מקצועיות הפורום:
א. כל אשכול, עוסק רק בנושא המקורי שלו. בלי סטיות.
לא נוח להתעסק עם אשכולות מרובי תגובות הקופצות מנושא לנושא והופכות את האשכול לרכבת הרים-שדים משולבת-מטורפת.
לפני כל תגובה, בדקו: האם התגובה עוסקת בנושא האשכול? אם לא - זה לא המקום שלה.
הנושא חשוב בכל זאת? אפשר לפתוח אותו באשכול חדש עם כותרת מתאימה.
לא מספיק חשוב לנושא חדש ולא קשור לנושא כאן אלא דרך אגב? אז פשוט לוותר.
כך תעזרו לכל מי שבא לחפש מידע בפורום המקצועי (וגם לעצמכם בעתיד) למצוא את מה שהוא צריך באשכולות ייעודיים, ולא בחיפוש מתיש בתוך שרשורים בלתי נגמרים.
ב. תגובות לגופו של עניין ולא לגופו של ניק.
התגובה מתייחסת לנכתב, "ממי שאמרה". בלי יחס למי שכתב אותה, בלי "ירידות" ועקיצות.
הדבר חשוב בכפליים כשמדובר בפורום דו-מגדרי, שאין לו כל מטרה להפוך ל"פורום חברתי", והוא אפילו מתנגד לזה.
אהבתי את הפרק!2#
מרכז רפואי זיו, צפת.
מסדרונות מחלקת טיפול נמרץ לא אמורים להיות זרים בשבילו, בשנותיו כסוכן מוסד ואחר כך בשוק החופשי הוא ביקר בהם יותר מעשר פעמים, מבקר חברים לנשק או מוודא הרג של מבוקש. אבל הוא מעולם לא שהה בהם מאז שמאור עיניו כבה, ועוד יותר, אף פעם לא נכח במחלקה בתפקיד בן משפחה.
אייל יושב לצידו, קורא תהילים בלחש קולני מעט, כמו מבקש להשמיע לו את תפילתו. פיו שלו עצמו דומם, אפילו לקרוא תהילים נבצר ממנו.
מישהו מתקרב אליו, צעיר קל גוף. רעש גלגלי העגלה שמתלווה אליו מלמד את בנצי שמדובר באיש רפואי. הוא נעמד, מחניק אנחה הנובעת מהמכות היבשות שספג ושואל: "מה עם נורית?"
התשובה מתאחרת, ולמרות שאינו יכול לבחון את פניו של האיש, הוא מתחיל לקלוט את המצב. אייל מתרומם אף הוא, שם יד תומכת על כתפו.
"הניתוח עבר", קולו של האח חורק מעט, "תרצה לשבת במקום פרטי יותר?"
הוא מהנהן, מניח לאייל להוביל אותו אחרי האח, טוב שיש חברים.
הם נכנסים לחדר ומתיישבים. אם לא היה עיוור ודאי היה מסיט עיניו מהיושב מולו, תוקע אותן בשולחן החוצץ ביניהם, אבל כעת מבטו פונה קדימה ורק מחשבותיו מתרוצצות במוחו בבהלה.
"מה שלומה?" הוא פולט, מנסה לשלוט ברעידותיו,
"קודם אציג את עצמי, אני יותם שפירא, מתמחה במחלקת טיפול נמרץ, יצאתי כעת מהניתוח של נורית".
"נורית הגיעה עם חמישה שברים וגם הריאות שלה נפגעו", מספר יותם, "חלק ניכר מהניתוח עסק בריאות אבל בחסדי שמיים הצלחנו", קולו של האח מנסה לשדר רגיעה, מצליח בקושי.
הוא מסתיר משהו, חושי הסוכן שלו זועקים את זה, במיוחד שמצטרפים אליהם אוזני עיוור מחודדות, "מה עוד קרה לה?" הוא מעדיף לדעת הכל וכמה שיותר מהר.
"תראו, נורית ספגה פגיעה חזיתית מרכב שבא ממול, נגרמה לה פגיעת ראש. אנחנו עוד לא יודעים את חומרת הפגיעה, אני מעריך שהרופא המנתח יוכל לתת מידע ברור יותר בשעות הקרובות".
"רק שלא תהיה עיוורת", בנצי פולט, איזה מזל רע נפל עליהם,
המתמחה נועץ בו מבט, הוא מרגיש את זה בדיוק כמו שהוא מרגיש את זרועו של אייל מתהדקת על כתפו, מנסה לייצב אותו.
"אני עיוור", הוא מבאר, כאילו שהמתמחה לא שם לב, "לא מגיע לילדים שלי שגם אמא שלהם תתעוור",
השקט מתעמק לרגע, מדגיש את מבוכתו של המתמחה ואחר כך נפסק, "אני מבין. תראה, העיניים לא נמצאות בטווח הפגיעה לפי האבחנות שערכנו", הוא נושם עמוק, אולי מהקושי לתאר את מצבה של נורית. "החשש המרכזי הוא לגבי פגיעה בתאי עצב במוח הקשורים לתנועת הרגליים".
"הרגליים שלה יהיו משותקות?!" נחשי חרדה מתחילים לחנוק אותו. דמותה של נורית כפי שראה אותה בפעם האחרונה בבית בוושינגטון מצטיירת מול עיניו, זה כל כך לא מתאים לה!
"צר לי" לא קל לו בכלל, "כרגע האבחנות שלנו לא יכולות לשלול שיתוק, אם כי המצב לא מוחלט. בעוד שלוש שעות נורית תכנס לבדיקת מעמיקות יותר ואז נוכל לדעת יותר".
הפעם אייל הוא זה שפוצה פיו, "שלוש שעות? זה יותר מידי זמן!"
"יש שם תור כרגע", מסביר המתמחה בקול נבוך, "אני אנסה לקדם את התור ככל שיתאפשר", הוא באמת רוצה לעזור, בנצי מרגיש את הנחישות המבצבצת בקולו של המתמחה.
אייל מודה למתמחה ותומך בחברו לצאת מהחדר, "אני צריך מקל נחייה חדש", מציין בנצי חרש, נבוך להיות תלוי כל כך.
"אדאג לזה, אבל קודם כדאי להעביר את נורית למרכז רפואי מתקדם יותר", בכל זאת פגיעת ראש.
אהבתי את הפרק!
מעניין מה יהיה המשך הקשר בין יותם לבנצי ואייל.
סקרנת ממש!!
אהה, ותודה שהעלת פרק ארוך יותר
תודה על התגובות!אהבתי שהכנסת את יותם...
פרק מהמם.
(רק קחי בחשבון שאם את מכניסה את ליבי קליין, את תצטרכי להחזיר את כולם בתשובה )
תודה!פרק עצוב ויפה
אבל מה עם רותם, התינוק?
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר לההצטרף
אליהם ממש עכשיו:
19.11
י"ח חשוון
פתיחת
קורס בינה מלאכותית - חדשנות ב AI
קורס מקוצר
25.11
כ"ד
פתיחת
קורס פרסום קופי+
מלגות גבוהות!
26.11
כ"ה חשוון
אירוע שיתופים ייחודי
בוטים מספרים על עצמם
בואו לשמוע בוגרים מובילים שלנו משתפים אתהסיפור מאחורי הבוטים הייחודיים שהם פיתחו.הצצה מרתקת לעולמות האוטומציה, החדשנות והפתרונות החכמים,עם הזדמנות ללמוד איך גם אתם יכולים לקחת חלק במהפכה הטכנולוגית.
הכניסה חופשית!
27.11
כ"ו חשוון
נפתחה ההרשמה!
קורס צילום חוץ, אירועים וסטודיו - עם בינה מלאכותית!
מלגות גבוהות!
27.11
כ"ו חשוון
פתיחת
קורס פיתוח בוטים ואוטומציות עסקיות
מלגות גבוהות!
תהילים פרק קכו
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו: