וואו דבר ראשון אין לי באמת מה להגיד, אבל ראיתי פורום שלם על אהבתי הגדולה ביותר ולא יכולתי לשתוק,
דבר ראשון תודה על הסיפור מהמוסף!!
ודבר שני אני חייבת לומר שת יוזבד חייבים!! חייבים לקרוא פעמיים או שלוש.
אני זוכרת שכשקראתי אותו בפעם הראשונה לא ידעתי מה לעשות. הסוף היה כל כך מאכזב, וכואב, והיה לי חלום שהיא תחיה אותו בספר הבא.
אבל.. קראתי אותו מאז עשרות פעמים ואני חייבת לומר שהוא מתעלה על קודמיו (בארור שמהללאל הכי מושלם, אבל..)
ולמה? כי זו יצירה שמאלצת אותך להתמודד, ממש, בלי הזוהר הפנטזי, וההיראות המוגזמת והמענגת של מהללאל ואיסתרק.
ובנוסף, בספרים הקודמים המסר היה ברור מידי, והוגש באופן ישיר ובולט, הספר הזה, מלא וגדוש במסרים קרטיים, אבל אתה חייה לעבוד כדי להבין אותם, העלילה יותר מהוקצעת, הכתיבה מדויקת עד הקצה, כל ביטוי, כל דימוי..
בקיצור, אין כמו, אבל צריך לחיות את הספר.
אבל בכל אופן, על המוות של יקוואל אני עוקפת. זה מר לי מידי.