טעם נרכש זה יין, לא פיצה.

[Ruty Kepler]

הבינה המלאכותית היום עוקפת בכמה צעדים ילד בן 10,

איך ואיפה?
קוראים על זה בכתבות נלהבות בעיתונות, בתכל'ס, עוד לא ראיתי דוגמה ספציפית.

 

[אמא ומתכנתת]

איך ואיפה?
קוראים על זה בכתבות נלהבות בעיתונות, בתכל'ס, עוד לא ראיתי דוגמה ספציפית.

שימי לב, היא כתבה "מלבד התחום הרגשי".
בתחום ניתוח נתונים והסקת מסקנות - חסרות דוגמאות? העולם מלא במערכות כאלו.
(דוג קטנותמאות שהכרתי במהלך עבודתי - מערכת שמזהה שימוש לרעה בכרטיסי אשראי, מערכות לבקרת מזון ועוד)

 

[Ruty Kepler]

שימי לב, היא כתבה "מלבד התחום הרגשי".
בתחום ניתוח נתונים והסקת מסקנות - חסרות דוגמאות? העולם מלא במערכות כאלו.
(דוג קטנותמאות שהכרתי במהלך עבודתי - מערכת שמזהה שימוש לרעה בכרטיסי אשראי, מערכות לבקרת מזון ועוד)

את מדברת על סריקת נתונים והסקת מסקנות? המחשבים יותר מהירים וחזקים מבני אדם, אבל לא יותר חכמים מהם.
הרי האדם הזין את ההגדרות למכונה.
וגם אם היא 'לומדת', זו יכולת למידה שהוזנה לה על ידי בני אדם. יכולת שבני האדם כבר מנצלים והיא קיימת אצלם.

נניח שמכונה לומדת לזהות, שאם אשה מירושלים עושה קניות בונציה ולמחרת בפריז, בהיקפים לא מוכרים, זה עלול להיות שימוש לרעה. מה כאן חכם יותר מבני אדם?
הכל עדיין הגדרות והבנות אנושיות, שהוכנסו למכונה חזקה ומהירה יותר מהאדם.

 

[שב נא הסופר]

הרגש האנושי בכם פורץ כעת באוריינטציה קולקטיבית, ומתפעל אתכם באורייטנציה שלילית לגבי היקום הגלובלי ברמת הפיקסל.
הזינו נא בסיס נתונים אנליטיים על מירקם טבלאי (RDBMS), המספק גישה מבוקרת לבעיית קליטה נויירולוגית משובשת, כך מערכות החישה הפונקציונליות שלכם יתפקדו בסיסטם רציונלי על שדה אובייקטיב לזיהוי גירויים סביבתיים נטולי בסיס פיזיולוגי.

(נו ברצינות..)

 

[כנפיים]

הכל עדיין הגדרות והבנות אנושיות, שהוכנסו למכונה חזקה ומהירה יותר מהאדם.

לגמרי. רק שהמהירות והחוזקות שלה, משחקות תפקיד חשוב שעוקף באמת ילדים וגם אנשים רבים. ברור שהתחום האינטואיטיבי בפיתוח מתמיד, ועדיין לא מתקרב ליכולות אנושיות, אבל כבר יש כמה "שטיקים" כמו מזכירה וירטואלית וכד' שמתפקדת בהתאם למה שאתה מדבר איתה ולא רק פקודות אלא אפילו "שיחות ידידותיות". רק שזה ברמה של ילד על הרצף האוטיסטי עיתים פחות עיתים יותר.

 

[מרים יעל]

אבל כשהמכונה כותבת לנו שוב ושוב כמה היא מוצלחת ונשגבת ואנחנו טיפשים, זה לא "ניתוק רגשי" - זו "גאווה". תכונה שלא אמורה להיות למכונה.

אותי זה מצחיק.
זו מן הסתכלות חיצונית על החיים, סוג של נקודת מבט שלא הייתי מקבלת באמצעים אחרים.
אם אני הייתי כותבת רובוט הוא היה רובוט טיפש שזקוק לעזרת בני אדם, אבל נקודת המבט של הכותבת היא ביקורת עצמית ולכן היא משתמשת בכתיבת הרובוט שלה כדי 'להגחיך' ולהקטין את ההתנהגויות המטופשות שלנו בני האדם, והיא בתוכה, כשהרובוט מייצג את נקודת השכל שכל אחד צריך שתהיה לו מדי פעם.
וכן, באיזשהו מקום, גם ההתנשאות הזאת היא חלק מהפנימיות של כל בן אנוש. התחושה הלא מודעת הזאת שהבחירות שלי נכונות ושל אחרים ראויות לשיפוט מיידי וגינוי. שאני חכם יותר, רגיש יותר, ואחרים פועלים בטיפשות ובניתוק.

בעיני, זה גאוני.
ואם תשכילו לצאת מנקודת הנוחות שלכם ולקרוא את הטקסטים האלה ממקום אחר, פנוי יותר, אני חושבת שגם אתם תראו את הגאונות שבזה. (חץ מזה שכמובן אני יותר חכמה ומשכילה ממכם, כן)

 

[Ruty Kepler]

בעיני, זה גאוני.
ואם תשכילו לצאת מנקודת הנוחות שלכם ולקרוא את הטקסטים האלה ממקום אחר, פנוי יותר, אני חושבת שגם אתם תראו את הגאונות שבזה.

הטקסט נכתב בכשרון מתפרץ. על כך הסכמתי.

לגבי הגאווה, חוץ מכל מה שנאמר, נטו כהערה ספרותית: זה מרחיק קוראים. יוצר בהם תחושה לא נעימה. מבריח אותם.

הקוראים לא ישכילו לעשות שום דבר. פשוט יימאס להם מההתנשאות, והם יעברו לסיפור הבא.

אחת המיומנויות בלכתוב סיפור לקהל, היא ללמוד איך להחזיק את הקהל איתך.
קהל משועמם - עוזב.
קהל שמאכילים אותו הטפות בכפית - עוזב.
קהל שחש שבזים לאינטלגנציה שלו - עוזב.
קהל שמרגיש התנשאות מצד הכותב - עוזב.

 

[רותי רפפורט]

לגבי הגאווה, חוץ מכל מה שנאמר, נטו כהערה ספרותית: זה מרחיק קוראים. יוצר בהם תחושה לא נעימה. מבריח אותם.

הקוראים לא ישכילו לעשות שום דבר. פשוט יימאס להם מההתנשאות, והם יעברו לסיפור הבא.

עם זה אני מסכימה. כל מילה.
לדעתי היא תצטרך לטפל בזה מיידית, אם תרצה כן להשאיר את הסיפור במתכונת זו.
בעיניי, אגב, יותר גרוע זה לשעמם. והקטע ההוא היה משעמם זוועה. לא הייתי שורדת אותו...

 

[Ruty Kepler]

עם זה אני מסכימה. כל מילה.
לדעתי היא תצטרך לטפל בזה מיידית, אם תרצה כן להשאיר את הסיפור במתכונת זו.
בעיניי, אגב, יותר גרוע זה לשעמם. והקטע ההוא היה משעמם זוועה. לא הייתי שורדת אותו...

טוב שיש פה עוד מי שמבינה על מה אני מדברת...
לא נדיר לראות סופרות בתחילת דרכן, שמסבירות לי בהתלהבות: "עכשיו הקוראים עוד לא מבינים את זה ואת זה, אבל בהמשך הם יבינו!
עכשיו זה נראה להם סתם קטע, אבל בסוף הם יקלטו למה כתבתי אותו..."

לא, חביבתי, הם לא יקלטו בסוף כלום, כי הם לא יגיעו לסוף הזה.

 

[הפקות כתיבה]

אוהו, נכנסתם חזק...
גם אותי זה עיצבן
אבל יאלה
תנו
בגישה של אל תאכילו את...
ומה אכפת
מה אכפת, באמת? שכל אחד יכתוב איך שהוא רוצה. כל אחד ילייק למה שהוא רוצה. כל אחד יקרא מה בא לו, ושלום על ז'אווה, סי ואנגולר. איש איש והתמחותו שלו.

 

[אמא ומתכנתת]

אוהו, נכנסתם חזק...
גם אותי זה עיצבן
אבל יאלה
תנו
בגישה של אל תאכילו את...
ומה אכפת
מה אכפת, באמת? שכל אחד יכתוב איך שהוא רוצה. כל אחד ילייק למה שהוא רוצה. כל אחד יקרא מה בא לו, ושלום על ז'אווה, סי ואנג'ולר. איש איש והתמחותו שלו.

הפורום הזה לא נועד כדי לקבל לייקים. הוא נועד לקבלת ביקורת והתפתחות ספרותית, ולדיונים מעשירים בדיוק כדוגמת הדיון הזה. שום דבר לא אישי.

 

[הפקות כתיבה]

מה מעשיר פה?! זה שלא צריך לכתוב בהתנשאות???

 

[אמא ומתכנתת]

מה מעשיר פה?! זה שלא צריך לכתוב בהתנשאות???

למשל. וזה שאם יש משהו בעיתי בתחילת הסיפור, א"א לפצות עליו בהמשך הקריאה.

ושוב, מי שהדיון פה לא בא לו בטוב - לא חייב לקרוא.
אני מאמינה שפותחת האשכול אינטלגנטית ובוגרת מספיק כדי לקבל את מה שכותבים לה בצורה ענינית.

 

[כנפיים]

מה מעשיר פה?! זה שלא צריך לכתוב בהתנשאות???

בהחלט מעשיר!
אף אחד לא חושב שהיא עצמה מתנשאת וזה לא הנושא.
בהחלט דובר על האווירה שנושבת מהכתיבה ואיך היא משפיעה על הקוראים, וכנ"ל.

 

[רותי רפפורט]

אומר את האמת.
בתחילת דרכי, כשחקרתי על נושא מסוים כדי לכתוב עליו, הייתי נלהבת ורוצה להטביע את הקהל בחומר שנודע לי. זה הרי כל כך מעניין! (אותי...) אחר כך למדתי למתן. לגזור. להצניע. לא לשעמם!!! אני קוראת קטע שכתבתי בספר בעבר, ומסמיקה קצת. את מי מעניין הנאום המשמים הזה על הנושא ההוא?! היום, אפילו לא אותי...
זה נכון לגבי כל דבר. לסופר אסור לשעמם את הקהל שלו.
אסור לו להרגיז אותו יותר מדי. (לשחוט פרות קדושות זה לא להרגיז - רוב הקהל נהנה מזה...)
אסור לו להטיף!!!
אסור לו לבוא ממקום של "בוא, אני אסביר לך..."
בואו ממקום של ענווה, מגובה העיניים, מתחושה של "בתוך עמי אנוכי יושבת".
אנשים מרגישים את הצניעות שלכם כשאתם כותבים.
ואין מדובר ספציפית על הקטע ההוא - כי כאמור אהבתי את הגאווה הרובוטית הזו...

 

[אשר שרבר]

(לשחוט פרות קדושות זה לא להרגיז - רוב הקהל נהנה מזה...)

הלוואי והסופרים/ות היו לומדים את הכלל הזה.

 

[Ruty Kepler]

---

 

[Ruty Kepler]

מה מעשיר פה?! זה שלא צריך לכתוב בהתנשאות???

הכותבת בחרה ז'אנר, ובחרה גוף ראשון מפי מספר ייחודי מאד. (מכונה)
סגנון הכתיבה, בחלקו, לא מתאים לדעתנו למספר הנבחר.
אנחנו מעירים על אי ההתאמה הזו.

 

[שב נא הסופר]

סליחה על ההתפרצות..
אתם מדברים ברצינות
או שנסחפתם לקירקסיסטם כאן

 

[מ"ם]

והופ- הסנוביות רק מוסיפה לתחושת המכונה

אמור מעתה -

סְנוֹבּוֹט.