התייעצות חרם...

[חזק מאד]

ילד שמנהיג חרם יודע להזהר היטב ולשחק את הילד הטוב למורה!!
ולכן גם מורה שחושבת שמבינה את הסיטואציה צריכה לדעת שמדובר בספק.
יש כללי אצבע שיכולים לעזור לכל מורה, גם אם היא לא מבינה לגמרי את הסיטואציה:
כאשר הכיתה במצב רגיש:
לא נותנים לילדים להתחלק לקבוצות (בפעילות חברתית, תוכנית וכו) בכוחות עצמם!
המורה בלבד בוחרת תפקידים לכל משימה
העברת מקומות ע"י המורה\גורל לא ע"י בחירת הבנות
זכור לי מורה שנתנה לילדה שהנהיגה חרם (אלגנטי ולא רשמי) לחלק לקבוצות בטיול...

 

[ח.ג.ג'.]

פרוטוקול טיפול בחרם, מאמר של אודליה אלקובי (מרכז תעצומות) ועוד כותבים.
קריאה מומלצת להורים ואנשי חינוך.
אם רוצים להעביר שיעור בן אדם לחברו על נושא החרם, צריך לשים דגש לא רק על כמה חרם זה חמור אלא גם, ואולי בעיקר, על מה התפקיד של כל ילד/ה בכיתה במניעת חרם. רוב הילדות לא יעלו על דעתן שהן יהיו אחראיות לפגיעה כזו חמורה, זה נשמע מנותק מהמציאות עד שזה קורה. אם רוצים שילדות יצאו עם מסר שהן מיישמות באופן אישי, ולא רק עם רושם חזק על סיפור שהוא אולי נורא ואיום אבל לא קשור אליהן, צריך להבהיר היטב את "חובת הדיווח". ראיתן שמתייחסים לא יפה לילדה מהכיתה, ספרו למבוגר.

 

[חיים סגלוביץ]

הנושא כאוב להרבה ילדים והורים שעברו חרם כיתתי ע''כ חובה להתריע בשער גם למלמדים הורים וילדים בכיתה שימו לב שלא יקרה במשמרת שלכם אתם מצילים דורות בזה

 

[מחשבית]

אני לא נתקלתי ב"חרם" מוצהר וגם לא בהתעללות מכוונת, יותר בבעיות התנהגותיות וחברתיות משני הצדדים.

אנשים עם בעיות אישיות קיימים בכל גיל,
אדם מבוגר שמזלזל באנשים בסביבה שלו, עושה גזלייטינג, פוגע בלי לראות את סבל השני, נרקסיסט
כנראה נולד ככה...
גם בגיל מבוגר, הרבה פעמים הסביבה הולכת אחרי החזק, כי הוא חזק ויודע לדבר וגם מפחדים מהתגובה שלו,
אז כמובן שבגיל הצעיר ...
מה גם שהרבה פעמים הילד הסובל (לא כותבת מוחרם, כי ברב המקרים אי אפשר לקרוא לזה כך)
קצת מתקשה להסתדר חברתית, פחות מבין קודים חברתיים (לא בהכרח בעיה אמיתית, יש כאלה שלומדים להסתדר עם הגיל) והילדים האחרים שגם כך לא תמיד מסתדרים איתו מעדיפים להיות בצד החזק,
או שאין צד חזק אבל הילדים לא יודעים איך להתנהל מולו ומעדיפים להתעלם ממנו.
לרב קשה לטפל בפוגע וגם לא תמיד יש פוגע

צריך לעורר מודעות לילדים מסביב, שהם לא רעים, רק נגררים, או לא יודעים איך להתנהל עם הילד הסובל,
צריך לעורר מודעות לסבל, גם בפן התורני אבל גם בפן הרגשי, כמו מבוגרים, גם ילדים זורמים עם הסביבה וגם דואגים לדימוי של עצמם ולא תמיד שמים לב שיש ילד אומלל בסביבה,
צריך גם לתת כלים לילד הסובל, ללמד הבנה של סיטואציות חברתיות, כללי התנהגות וגם לתת גב וכח.

כמובן שתפקיד המבוגרים מסביב לזהות לנהל ולכוון ונתקלתי בכמה כאילו שממש ידעו לטפל בבעיה ברגישות גדולה
אבל הבעיה שלפעמים המבוגרים גם לוקים בבעיות מסוימות....

 

[פ.נ]

איך עושים את זה?
משהי יכולה לקשר בנינו?
משהי עם חגורה אדומה מחוכמת נשים שאני אדע בוודאות שזה אישה.

???

 

[שחר גורן]

חרם לא קשור לדעות כאלה או אחרות או השתייכות דתית או מגזרית. טבע האדם לא משתנה בהתאם לכך. ללא עבודה

 

[היוש ביוש]

בתור מבוגרים, עלינו לנסות לגרום לכך שהחרם ייפסק, אבל עם כמה שפחות נפגעים!
קחו בחשבון את כל הילדים!!!

 

[פשוש]

לי לא זכור שהיה חרם על מישהו כל שנות ילדותי
(הכרתי את המושג הזה רק מהספרים...)
אבל בעלי מספר שעשו עליו חרם (לא הרבה זמן. יום יומיים...)

 

[חיים סגלוביץ]

חרם זה לא דווקא רישמי ולא שעברתי חרם בס''ד חרם זה אפילו לא רישמי שממדרים ילד מתוכניות משאר דברים בהסכמה שבשתיקה הילד מרגיש שהוא סובל ממודר

 

[היוש ביוש]

לרוב עושים את החרם לילדים השקטים שבשוליים!!!

 

[אם פי 17]

בלת"ק
אני חוויתי חרם. שנה שלימה. כתה ד'. בית יעקב..........
המורה היתה מודעת. גם המנהלת.
לא עשו כלום!!!!!!!!!!!!!
רק לקראת סוף השנה, כשאמא שלי גילתה את זה (הייתי מציגה מושלם בבית) היא הפעילה את כל ההנהלה והצוות למגר את התופעה הזו.
ולא, לא הייתי בשוליים בכלל, וגם כשרונות לא היו חסרים ב"ה (אולי בגלל זה?!) זה היה יותר על רקע גזעני שקיבל שת"פ

 

[אפרת סייעת]

בתור אחת שילקוטה הועלם, תכולת קלמרה נשפכה מהחלון, חיברו עליה שירים והמנונים ששורתן המסכמת היתה "אפרת הזנב", הכריחו אותה לנגב רוק של חברה מהרצפה, זרקו עליה כיסא עד זוב דם ועוד.
1. הדבר הכי חשוב בסיפור זה יחס חם ואוהב מההורים ושהם יקבלו הדרכה נכונה. אבל לצערי בדרך כלל זה קורה לילדים להורים חלשים יותר מבחינה רגשית.
2. כל שיחות המוסר המזעזעות של המורות על עולם הבא למי שפוגע, או מורה אחת שראתה את המצב והתחילה לצרוח על חברותי הפוגעות "אני הכרתי בחור שהתאבד בגלל זה! אתן רוצות שהיא גם תתאבד?" והפחדות על עונשים של בין אדם לחברו (אם היא לא תסלח לכן לא יהיו לכן ילדים או שלא תתחתנו) - כל זה רק מזיק לילדה ומגביר את הדחיה.
אציין שמורות אלו היו המורות הטובות, היחידות שתיקפו את החוויה שלי, אם כי זה לא שיטה יעילה בכלל. אבל להן עוד היה כוונה טובה לעזור והן לא פיתחו הזדהות עם הפוגעות כמו מורות אחרות.
לא צריך להפחיד את הילדות, הן לא פועלות מרוע. צריך להעצים את הילד הדחוי ולהראות שלכל אחת יש מעלות וכשרונות גם למי שכולן מתרחקות ממנה ושולחות לה פתקים אנונימיים פוגעים.
3. זה לא היה נקרא חרם בשם "חרם" לכן בנות כיתתי , אילו היו רואות תוכנית על חרם, רובן לא היו מקשרות את התכנית למתחולל בכיתה. כי לא קראו לזה חרם למרות שבפועל החרימו.
כבר אז היה את הסיפור בשם "חרם" בספר ילדים מספרים על עצמם, ורק בת אחת חכמה אמרה לי אז "גם עלייך עושים חרם" אבל רוב הכיתה לא קראה לזה חרם.
4. שנים עברו ואין לי שום כעס כלפי הבנות הפוגעות. הן היו ילדות בכיתה א-ה, ולא קיבלו מספיק חינוך למידות.
יש לי המון כעס על מורות שבהתנהגות שלהן ובשדרים ששידרו העצימו את הדחיה.
מובילות החרם היו בנות למשפחות הנכונות, ונראות כמו שצריך. ואילו אני הייתי מהמשפחה הלא נכונה ונראית מוזנחת ומגושמת.
5. הרבה יותר ממה שצריך לדבר על זה עם הבנות, צריך לדבר עם מורות. אם הן לא יודעות לעזור, לפחות שלא יזיקו.
וכאן אני מקפיצה אלי את כל מעריצות החינוך החרדי על עיוור, אני נכוותי על בשרי ממורות מושחתות מאוד שידעו על הפגיעה והתעלמו. ראו את הסבל ושיתפו איתו פעולה. הוסיפו שמן למדורה כשהענישו אותי בכל מיני עונשים על כך שהתחצפתי אליהן, ניסיון אחרון ונואש לזכות בטיפת תשומת לב. הגבירו את השנאה והדחיה על ידי הערות פומביות בלתי פוסקות.

 

[רזים]

דבר ראשון בתור אחת שעברה חרם בילדותה במשך 4 שנים ברציפות, תודה, תודה על העלאת הנושא הכל כך חשוב גם כאן, כדי לשמוע את הקולות. האמת אני חושבת כבר זמן רב כי אני צריכה לצאת עם הסיפור שלי אבל לא יודעת איך לעשות את זה. במיוחד שהסיפור מאוד ציורי ומתאים לבמה. אם תוכלי לשלוח לי הודעה פרטית ואפתח איתך את הנושא.

 

[בית הביואר]

כשהייתי בכתה ז' היה לנו מקרה כואב בכתה:
אחת החברויות החזקות בכתה התפרקה לטובת בת שלישית, וזו שנותרה בודדה התחילה
להתנהג מאוד מוזר, לספר סיפורים לא הגיוניים על עצמה ועל משפחתה, ולדבר על כשרונותיה ומעלותיה (שהיו רבים מאוד!) בקול רם כדי לזכות בתשומת לב, והיא לא היססה אף לרמוס בנות אחרות בדרך...
תגובות בנות הכתה לא אחרו לבוא והיא הפכה למושא ללעג וקלס, כל משפט שלה היה מעורר גלי צחוק. בנות עקבו אחרי כל תנועה שלה כדי למצוא על מה להתבדח ועל מה לגחך.
נוצר מצב שכמעט כל הכתה הייתה נגד אותה בת, והיא נלחמה בחזרה, 'הלשינה' על בנות שביצעו תעלולים, צחקה על בנות בקול, מה שעורר כעס כלפיה, ובנות הכתה התייחסו אליה באופן מחפיר אף יותר.
זו הייתה התמודדות חברתית יומיומית, גם לבנות שניסו 'לעשות שלום' וכשלו פעם אחר פעם, הפסקה אחר הפסקה...
היא סבלה, הכתה סבלה, הבנות שהיא שילחה בהן את לשונה סבלו... שמה הפך לסמל המוזרות וההתנשאות.
באמצע כתה ח' אותה בת התלוננה על היחס למחנכת שמיהרה לנסות לטפל בנושא (היא לא ידעה שזו משוואה דו צדדית, ושני הצדדים צריכים עזרה), ובשיתוף פעולה של אחת הבנות היותר בוגרות בכתה שהסבירה למחנכת בעדינות את המורכבות, המחנכת הצליחה לשפר את המצב פלאים! היא דברה איתנו הרבה על בין אדם לחברו ועל לדון לכף זכות (הרבה ממה שאמרה נחרט בי חזק), וההצקות משני הצדדים התמעטו באופן משמעותי מאד.

חשוב לדבר על כך עם המורות, ולהסב את תשומת ליבן שלפעמים המצב מורכב הרבה יותר ממה שנראה מבחוץ.
וכן, גם עם התלמידות. אם לא אותה נערה בוגרת, אחראית ורגישה שנגשה למורה ודיברה איתה - כולנו היינו ממשיכות לסבול ולסיים את בית הספר היסודי עם טעם מר בפה.

 

[חיים סגלוביץ]

הלב כואב על נשמות שכואב להם נגעו כאן אני מרגיש בנקודה רגישה מאד וטוב שככה זה יעזור להרבה

 

[אנילימילי]

דבר ראשון בתור אחת שעברה חרם בילדותה במשך 4 שנים ברציפות, תודה, תודה על העלאת הנושא הכל כך חשוב גם כאן, כדי לשמוע את הקולות. האמת אני חושבת כבר זמן רב כי אני צריכה לצאת עם הסיפור שלי אבל לא יודעת איך לעשות את זה. במיוחד שהסיפור מאוד ציורי ומתאים לבמה. אם תוכלי לשלוח לי הודעה פרטית ואפתח איתך את הנושא.

יש לך הודעות פרטיות?
מייל?

 

[אנילימילי]

הלב כואב על נשמות שכואב להם נגעו כאן אני מרגיש בנקודה רגישה מאד וטוב שככה זה יעזור להרבה

תודה ממש! על העידוד...

 

[הרי זהב]

לא זוכרת אפילו חרם אחד בכל שנות ילדותי
בעצם נזכרתי באחד, לא "רישמי"

גם אני לא זוכרת כזה בכל שנות ילדותי.
ושאלתי את בנותי (גיל 17) והן מעולם לא ראו דבר כזה ולא יודעות על כך.

 

[היוש ביוש]

המייל שלי

ממליצה לך למחוק תוך דקה...

 

[רזים]

ממליצה לך למחוק תוך דקה...

למה?