התייעצות חרם...

היוש ביוש · 14/5/24

נכתב ע"י רזים:
למה?

כי יכולים לשגע אותך במייל...

היוש ביוש · 14/5/24

נכתב ע"י רזים:
למה?

קיבלת ממני?

אנילימילי · 14/5/24

לא ראיתי
סליחה

בית הביואר · 14/5/24

נכתב ע"י רזים:
למה?

מנסיון - אל תפרסמי את כתובת המייל האישית שלך בשום מקום ציבורי! את יכולה לקבל הטרדות ולפעמים יש אנשים שמנצלים אנשים בצורה צינית.

yudb · 14/5/24

נכתב ע"י מחשבית:
אני לא נתקלתי ב"חרם" מוצהר וגם לא בהתעללות מכוונת, יותר בבעיות התנהגותיות וחברתיות משני הצדדים.

נתקלתי בזה ובזה.

@אנילימילי

בלתק חלקי ממש.

מצוה להעלות למודעות את הנושא הזה.
הן לילדים
והן לצוותות חינוכיים

רזים · 14/5/24

נכתב ע"י אנילימילי:
לא ראיתי
סליחה

אני לא יכולה לשלוח הודעה פרטית אין לי פרימיום... אם תוכלי לשלוח אשמח ממש

אנילימילי · 14/5/24

@רזים כאן?

רזים · 14/5/24

נכתב ע"י אנילימילי:
@רזים כאן?

כן

אנילימילי · 14/5/24

יש מצב אני אכתוב לך את המייל לכמה שניות ואמחק?

אין שמות מקוריים... · 14/5/24

נכתב ע"י אפרת סייעת:
בתור אחת שילקוטה הועלם, תכולת קלמרה נשפכה מהחלון, חיברו עליה שירים והמנונים ששורתן המסכמת היתה "אפרת הזנב", הכריחו אותה לנגב רוק של חברה מהרצפה, זרקו עליה כיסא עד זוב דם ועוד.
1. הדבר הכי חשוב בסיפור זה יחס חם ואוהב מההורים ושהם יקבלו הדרכה נכונה. אבל לצערי בדרך כלל זה קורה לילדים להורים חלשים יותר מבחינה רגשית.
2. כל שיחות המוסר המזעזעות של המורות על עולם הבא למי שפוגע, או מורה אחת שראתה את המצב והתחילה לצרוח על חברותי הפוגעות "אני הכרתי בחור שהתאבד בגלל זה! אתן רוצות שהיא גם תתאבד?" והפחדות על עונשים של בין אדם לחברו (אם היא לא תסלח לכן לא יהיו לכן ילדים או שלא תתחתנו) - כל זה רק מזיק לילדה ומגביר את הדחיה.
אציין שמורות אלו היו המורות הטובות, היחידות שתיקפו את החוויה שלי, אם כי זה לא שיטה יעילה בכלל. אבל להן עוד היה כוונה טובה לעזור והן לא פיתחו הזדהות עם הפוגעות כמו מורות אחרות.
לא צריך להפחיד את הילדות, הן לא פועלות מרוע. צריך להעצים את הילד הדחוי ולהראות שלכל אחת יש מעלות וכשרונות גם למי שכולן מתרחקות ממנה ושולחות לה פתקים אנונימיים פוגעים.
3. זה לא היה נקרא חרם בשם "חרם" לכן בנות כיתתי , אילו היו רואות תוכנית על חרם, רובן לא היו מקשרות את התכנית למתחולל בכיתה. כי לא קראו לזה חרם למרות שבפועל החרימו.
כבר אז היה את הסיפור בשם "חרם" בספר ילדים מספרים על עצמם, ורק בת אחת חכמה אמרה לי אז "גם עלייך עושים חרם" אבל רוב הכיתה לא קראה לזה חרם.
4. שנים עברו ואין לי שום כעס כלפי הבנות הפוגעות. הן היו ילדות בכיתה א-ה, ולא קיבלו מספיק חינוך למידות.
יש לי המון כעס על מורות שבהתנהגות שלהן ובשדרים ששידרו העצימו את הדחיה.
מובילות החרם היו בנות למשפחות הנכונות, ונראות כמו שצריך. ואילו אני הייתי מהמשפחה הלא נכונה ונראית מוזנחת ומגושמת.
5. הרבה יותר ממה שצריך לדבר על זה עם הבנות, צריך לדבר עם מורות. אם הן לא יודעות לעזור, לפחות שלא יזיקו.
וכאן אני מקפיצה אלי את כל מעריצות החינוך החרדי על עיוור, אני נכוותי על בשרי ממורות מושחתות מאוד שידעו על הפגיעה והתעלמו. ראו את הסבל ושיתפו איתו פעולה. הוסיפו שמן למדורה כשהענישו אותי בכל מיני עונשים על כך שהתחצפתי אליהן, ניסיון אחרון ונואש לזכות בטיפת תשומת לב. הגבירו את השנאה והדחיה על ידי הערות פומביות בלתי פוסקות.

כל כך הסיפור שלי. אצלי זה קרה בין כיתה ט-י"א, באמצע י"א עזבתי את הסמינר, ולא המשכתי ללמד!
יש לי מעט כעס על הבנות, אמנם לא כמו פעם אבל מאד כואב לי עד היום, אבל כמוך- אני בעיקר כועסת על הצוות, ששיתף פעולה, לא הגיבו כשזה קרה מול העיניים שלהם (כן, זה גם קרה באמצע שיעורים ואף מורה אף פעם לא עצרה את זה!), ואני זוכרת שהמחנכת של י' פתחה קבוצה של כל הבנות החזקות בכיתה אלה המחרימות כמובן, ופעמיים בשבוע אחר הצהריים הן היו באות אליה לדבר איתה, להכין תוכניות וכו' כי הן בנות שצריכות יחס כדי לא להידרדר(לטענת הצוות), עד שהיא נהייה חברה שלהן (ואל תגידו לי לא הגיוני, כל מי שראה את זה טען ככה, כל היום היתה מדברת איתן, מתייעצת איתן, אבל לעצור את מה שהיא ראתה מול העיניים היא לא יכלה....)
עד היום, עברו הרבה שנים, קשה לי מאד לסלוח לצוות, וה' יעיד כמה אני מנסה להעביר את הפגיעה הזאת כבר.
אולי אני לא בסדר, אבל ששמעתי שאין רישום לסמינר הזה והוא עומד להיסגר, אי אפשר לומר שהצטערתי, ולא נעים לי אבל אפילו קצת שמחתי, מקום כזה לא ראוי ללמד בנות!
מורות לא באות רק להעביר חומר- את זה כולנו שוכחות אחרי כמה שנים (אם לא קודם), הן באות קודם כל להנחיל ערכים! לפני הכל!!

רזים · 14/5/24

נכתב ע"י אנילימילי:
יש מצב אני אכתוב לך את המייל לכמה שניות ואמחק?

כן בבקשה.

טייס · 14/5/24

נכתב ע"י אין שמות מקוריים...:
כל כך הסיפור שלי. אצלי זה קרה בין כיתה ט-י"א, באמצע י"א עזבתי את הסמינר, ולא המשכתי ללמד!
יש לי מעט כעס על הבנות, אמנם לא כמו פעם אבל מאד כואב לי עד היום, אבל כמוך- אני בעיקר כועסת על הצוות, ששיתף פעולה, לא הגיבו כשזה קרה מול העיניים שלהם (כן, זה גם קרה באמצע שיעורים ואף מורה אף פעם לא עצרה את זה!), ואני זוכרת שהמחנכת של י' פתחה קבוצה של כל הבנות החזקות בכיתה אלה המחרימות כמובן, ופעמיים בשבוע אחר הצהריים הן היו באות אליה לדבר איתה, להכין תוכניות וכו' כי הן בנות שצריכות יחס כדי לא להידרדר(לטענת הצוות), עד שהיא נהייה חברה שלהן (ואל תגידו לי לא הגיוני, כל מי שראה את זה טען ככה, כל היום היתה מדברת איתן, מתייעצת איתן, אבל לעצור את מה שהיא ראתה מול העיניים היא לא יכלה....)
עד היום, עברו הרבה שנים, קשה לי מאד לסלוח לצוות, וה' יעיד כמה אני מנסה להעביר את הפגיעה הזאת כבר.
אולי אני לא בסדר, אבל ששמעתי שאין רישום לסמינר הזה והוא עומד להיסגר, אי אפשר לומר שהצטערתי, ולא נעים לי אבל אפילו קצת שמחתי, מקום כזה לא ראוי ללמד בנות!
מורות לא באות רק להעביר חומר- את זה כולנו שוכחות אחרי כמה שנים (אם לא קודם), הן באות קודם כל להנחיל ערכים! לפני הכל!!

בעיקרון תהליך הוצאה מחרם הוא תהליך מורכב מאוד בו מגייסים קבוצת בנות מהכיתה חזקות ומובילות שתגנה על הילדה המוחרמת וכדי לתת להן כח המורה ממש מעצימה אותן במפגשים וכו' אבל זה דבר שאמור להיות סודי ביותר, מעין חבורה סודית שהמורה מלווה ומחזקת אותן כדי שלהן יהיה כח לתמוך ולהתחבר לילדה המוחרמת ולצאת בריש גלי נגד כל התנהגות פוגענית מולה, אולי זה מה שהמורה שלך ניסתה לעשות ולא בהצלחה יתירה?

גוטליב · 14/5/24

@אפרת סייעת ו @אין שמות מקוריים... קראתי מה שכתבתן והלב שלי פשוט נקרע, תודה שאתן משתפות!
ככל שנעלה את הנושא יותר לשיח, יש סיכוי שסיפורי זוועה שכאלו לא יחזרו על עצמם
מחזיקה לכם אצבעות

רזים · 14/5/24

נכתב ע"י אנילימילי:
@רזים כאן?

היי את כאן?

אין שמות מקוריים... · 14/5/24

נכתב ע"י טייס:
בעיקרון תהליך הוצאה מחרם הוא תהליך מורכב מאוד בו מגייסים קבוצת בנות מהכיתה חזקות ומובילות שתגנה על הילדה המוחרמת וכדי לתת להן כח המורה ממש מעצימה אותן במפגשים וכו' אבל זה דבר שאמור להיות סודי ביותר, מעין חבורה סודית שהמורה מלווה ומחזקת אותן כדי שלהן יהיה כח לתמוך ולהתחבר לילדה המוחרמת ולצאת בריש גלי נגד כל התנהגות פוגענית מולה, אולי זה מה שהמורה שלך ניסתה לעשות ולא בהצלחה יתירה?

שמחה לשמוע את הצד הזה, אבל לא מסתבר לי- היא לקחה את הבנות שעשו את כל החרם ולא ראיתי שיפור אחר כך.
היית צריכה לראות את החברות ביניהם, זה כבר לא היה יחסים של מורה ותלמידה אלא סוג של חברות.
ואותה מורה היתה מתעלמת כמעט לגמרי מהבנות האחרות שפנו אליה- ברמה שהיינו יכולות לנסות לדבר איתה והיא "לא היתה שומעת" ורק התקרבה אחת מהקבוצה ההיא- וישר היתה צוחקת איתה ומדברת איתה.

חיים סגלוביץ · 14/5/24

אני מאמין בהידברות
מאין בהוצאת רגשות
מאמין בהקשבה
מאין בהכלה
ולכן חובה לעלות את הנושא לתודעה גם אם חושבים שאצלנו בכל בסדר כנראה שיש הרבה ילדים שסובלים בשקט

פ.נ · 14/5/24

את האמת רני קוראת כאן את ההודעות ופשוט מיצתמררת
אני בלי נדר רוצה להרים את הכפפה ולפנות למוסדות חינוך ופשוט להגיד להם לעלות את הנושא למודעות
בעיקר בשיח ונתינת כלים וכו
רק שאלה
כל מי שעבר חרם כל שהו מה הייתם מצפים מהסביבה הקרובה שתעשה??