חד משמעית לא נכון!
כדאי עד כמה שניתן להסביר לילד לפי הבנתו
ואין שום עניין להפוך את ההורים לאיזה מין סמכות על שתחוקק ותקבע
הילד לא יסבול את זה באיזהו שלב
זה נכון אומנם שההורים באמת הם המילה האחרונה
ואפשר להשתמש עם הנשק הזה של למה ככה
מדאי פעם ורק במקום שבאמת אי אפשר אחרת
אבל מי שישתמש בזה יותר מדאי
יגלה שזה מזמן לא מתאים לדור שלנו
והילד יתמרד נגד זה ברגע שיוכל
מכיוון שלך זה ברור שאני טועה ואת צודקת
רק אומר שהדברים שלי מבוססים על ספרו של הרב זמיר כהן
הדברים שלי הם ממשנתו של הרב יעקבזון
אני חושבת שלא הייתי מספיק ברורה אולי יהיו כאן חכמים ממני שידעו להסביר יותר:
כשאני מנחילה חינוך שמבוסס על הסברים כל הזמן על פי הבנתו של הילד = אין כאן סמכות אמיתית. כי היא נתונה לשיקול דעתו של הילד
וביום עומדו על דעתו, הוא ירשה לעצמו לנהוג אחרת….
כשהילד מקשיב לי מכח הסמכות המחייבת, מכח החוקים שקיימים בעולם זוהי ההרגשה הכי בטוחה ורגועה שילד יכול לחוות.
נתאר אסוטיאציה
יוסי הוא ילד שרגיל תמיד לקבל הסבר ונימוק על כל הנהגה של ההורים שלו.
יום שלישי, ר״ח וסיימו מוקדם היום, יוסי הגיע עם מוישי חברו מהכיתה אשר הזמין אותו אליו הביתה להראות לו משחק חדש ומלהיב שקיבל מתנה. יוסי מתחנן לאמא להגיע אליו הביתה היום.
ואת החלטת בעקבות דברים ששמעת לא לשלוח ילדים לבתים שאת לא מכירה שם את הנפשות הפועלות וד״ל.
אז איך ברגע של בקשה ותחנונים את מתחילה לגולל בפני הילד את כל ההסבר שלך?
(במידה ואת לא משקרת לו שבדיוק עכשיו את רוצה שהוא יבוא איתך כהתחמקות.. ואז אולי הוא יבכה שזה לא מעניין אותו לבא איתך ו- ו-) איך תסבירי לו שאת לא שולחת למי שאת לא מכירה כי? (לא כי א״א להנגיש את המוגנות כי לא תמיד העיתוי מתאים!)
והילד מוסיף לחקור ולשאול ולהתחנן ולבכות כי הוא לא באמת הבין…
במקום לומר בצורה הכי פשוטה ומקובלת: ״יוסי חמוד היום אמא לא מסכימה, אולי פעם אחרת״ -וזהו.
לא ממקום של עצבים
לא ממקום של אני האמא ואני מחליטהההה
ולא ממקום של פחד וחשש וחרדה
אלא ממקום של רוגע שלוה נחת וביטחון
אפשר גם לחייך ביחד,
הילד הזה התרגל שלא את כל ההחלטות של אבא ואמא הוא צריך להבין. נכון שלפעמים יעלו לו דמעות של כאב ואכזבה וזה בסדר אבל את האבא ואמא הסמכותיים והחזקים הוא קיבל שוב פעם כמתנה ענקית לחיים!
יכול להיות שיהיה זמן רגוע שיתאים לאמא להסביר לילד יותר את העניין (נגיד כל עניין המוגנות -חשוב ביותר!!!!) כשהוא כבר לא כואב אלא ממקום של למידה והשכלה, ולא כדי להסביר את אמא, תבין אותי, תסלח לי..
זה עלול לערער לו את כל המקום התמיר
שהוא רוצה לשים בו את הוריו
״אבל אבא אתה הרי לימדת אותי שעל אבא לא שואלים שאלות…..״