אז זהו, ממשיכים.
באמת.
וברצינות.
אולי זו התפילה של המבודדים - שגמרו לספור שקיות אורז ולחרוש ספרי טלפונים, ונואשים לחומר קריאה - היא זו שהבקיעה רקיעים וגרמה לעט שלי לדגדג ולהשראה שלי לחזור לבעליה הנואשים
בשל הזמן הרב שעבר, הכנתי לכם תקציר מפורט שיכניס אותכם בצ'יק צ'ק לסיפור ולאווירה:
ד"ר דניאל גריי, רופא כירורג ב"הדסה" ניתח את חברו הטוב שנפצע בתאונת דרכים.
החבר - אבי בן שושן, מת בניתוח. דניאל הגיב קשה למאורע, עזב את עבודתו בבית חולים ושקע במשבר עמוק.
שני אשתו, עורכת מגזין נשים מפורסם, התקשתה לקבל ולהכיר במשבר בו הוא נתון, ודחקה בו ללא הרף לחזור לעצמו ולשגרה.
ראתה את התנהגותו כפינוק וחידלון. עול הבית היה עליה, והיא תפקדה בשלמות בכל החזיתות, כולל תמיכה במשפחתו של אבי.
דניאל עזב את הבית לתקופה של "פסק זמן" מהלחץ, כדי שיוכל לצאת מהמשבר.
דניאל הוא אמריקאי שעשה עליה לארץ, ושני היא דת"לית שהתחרדה. אביה הוא נוירוכירורג מפורסם ומנהל מחלקה בהדסה.
ילדיהם: רננה (16) אריאל (15) נועה (11.5) ויהונתן (10) מתגעגעים לדניאל, מרגישים חסרי אונים ונטושים. לא ברור להם מדוע עזב ומתי יחזור.
רננה התגעגעה ונסעה אליו לביקור, למרות שהיתה אמורה להגיע עם שאר האחים בהמשך השבוע. היא התאכזבה מחוסר הפניות שלו אליה, ומכך שהוא שקוע בעצמו.
שני מתעדכנת בתביעה המשפטית המרחפת מעל העיתון, בין היתר - בשל כשל מקצועי שלה.
היא חשה כאילו העולם כולו קורס עליה. מחפשת תמיכה ומשענת. נוסעת עד ביתו של דניאל, עולה במדרגות אולם בסוף לא דופקת בדלת.
היא נוסעת להוריה ומתכננת לשתף את אמה בחדשות, אך אביה נכנס במפתיע והיא שותקת.
בברית של נכדו של אבי ז"ל שני ודניאל נפגשים לראשונה מאז העזיבה.
דניאל מיידע אותה שהפסיק את הטיפול הפסיכולוגי, שני כועסת.
הם מסכמים שיפגשו לדון במצב.
בעקבות השיחה עם שני, דניאל מנסה לחזור בכל אופן לבית החולים, קופץ לאגף המעבדות (במקום למחלקת כירורגיה בה עבד) ובוחן שם את מודעות הדרושים.
בעבר חלם לעסוק במחקר, אך בשל היעדר אפשרות תעסוקה ותגמול הולמים - עשה הסבה לרפואה לאחר נישואיו.
הזכרונות והכאב על מותו של אבי רודפים אחריו, במשך כל הזמן הזה, לא מניחים לו להתרכז בשום עשייה. הוא מחליט להיות עם הזכרונות והכאב במקום לברוח.
ביום שישי מוצא את עצמו מפסל בבצק, בדומה לתחביב הישן שלו -פיסול בחימר, שנזנח כשהתחיל את לימודי הרפואה התובעניים.
באותו יום שישי, מתקיימת ישיבת חירום במערכת העיתון.
במגזין של שני פורסמה סדרת כתבות מבוססת ספר קיים ללא מתן קרדיט, הוצגה כאילו הרעיונות והעקרונות הן פרי מחשבתה של הכתבת - מה שמהווה הפרת זכויות יוצרים.
מרכז קובי למנהיגות - ארגון שנוסד ע"י כותב הספר, תובע את העיתון ואת שני גריי - עורכת המגזין, כנתבע נוסף על העיתון עצמו. שני מרגישה מאויימת ומפחדת מהבאות.
באמת.
וברצינות.
אולי זו התפילה של המבודדים - שגמרו לספור שקיות אורז ולחרוש ספרי טלפונים, ונואשים לחומר קריאה - היא זו שהבקיעה רקיעים וגרמה לעט שלי לדגדג ולהשראה שלי לחזור לבעליה הנואשים
בשל הזמן הרב שעבר, הכנתי לכם תקציר מפורט שיכניס אותכם בצ'יק צ'ק לסיפור ולאווירה:
ד"ר דניאל גריי, רופא כירורג ב"הדסה" ניתח את חברו הטוב שנפצע בתאונת דרכים.
החבר - אבי בן שושן, מת בניתוח. דניאל הגיב קשה למאורע, עזב את עבודתו בבית חולים ושקע במשבר עמוק.
שני אשתו, עורכת מגזין נשים מפורסם, התקשתה לקבל ולהכיר במשבר בו הוא נתון, ודחקה בו ללא הרף לחזור לעצמו ולשגרה.
ראתה את התנהגותו כפינוק וחידלון. עול הבית היה עליה, והיא תפקדה בשלמות בכל החזיתות, כולל תמיכה במשפחתו של אבי.
דניאל עזב את הבית לתקופה של "פסק זמן" מהלחץ, כדי שיוכל לצאת מהמשבר.
דניאל הוא אמריקאי שעשה עליה לארץ, ושני היא דת"לית שהתחרדה. אביה הוא נוירוכירורג מפורסם ומנהל מחלקה בהדסה.
ילדיהם: רננה (16) אריאל (15) נועה (11.5) ויהונתן (10) מתגעגעים לדניאל, מרגישים חסרי אונים ונטושים. לא ברור להם מדוע עזב ומתי יחזור.
רננה התגעגעה ונסעה אליו לביקור, למרות שהיתה אמורה להגיע עם שאר האחים בהמשך השבוע. היא התאכזבה מחוסר הפניות שלו אליה, ומכך שהוא שקוע בעצמו.
שני מתעדכנת בתביעה המשפטית המרחפת מעל העיתון, בין היתר - בשל כשל מקצועי שלה.
היא חשה כאילו העולם כולו קורס עליה. מחפשת תמיכה ומשענת. נוסעת עד ביתו של דניאל, עולה במדרגות אולם בסוף לא דופקת בדלת.
היא נוסעת להוריה ומתכננת לשתף את אמה בחדשות, אך אביה נכנס במפתיע והיא שותקת.
בברית של נכדו של אבי ז"ל שני ודניאל נפגשים לראשונה מאז העזיבה.
דניאל מיידע אותה שהפסיק את הטיפול הפסיכולוגי, שני כועסת.
הם מסכמים שיפגשו לדון במצב.
בעקבות השיחה עם שני, דניאל מנסה לחזור בכל אופן לבית החולים, קופץ לאגף המעבדות (במקום למחלקת כירורגיה בה עבד) ובוחן שם את מודעות הדרושים.
בעבר חלם לעסוק במחקר, אך בשל היעדר אפשרות תעסוקה ותגמול הולמים - עשה הסבה לרפואה לאחר נישואיו.
הזכרונות והכאב על מותו של אבי רודפים אחריו, במשך כל הזמן הזה, לא מניחים לו להתרכז בשום עשייה. הוא מחליט להיות עם הזכרונות והכאב במקום לברוח.
ביום שישי מוצא את עצמו מפסל בבצק, בדומה לתחביב הישן שלו -פיסול בחימר, שנזנח כשהתחיל את לימודי הרפואה התובעניים.
באותו יום שישי, מתקיימת ישיבת חירום במערכת העיתון.
במגזין של שני פורסמה סדרת כתבות מבוססת ספר קיים ללא מתן קרדיט, הוצגה כאילו הרעיונות והעקרונות הן פרי מחשבתה של הכתבת - מה שמהווה הפרת זכויות יוצרים.
מרכז קובי למנהיגות - ארגון שנוסד ע"י כותב הספר, תובע את העיתון ואת שני גריי - עורכת המגזין, כנתבע נוסף על העיתון עצמו. שני מרגישה מאויימת ומפחדת מהבאות.
נערך לאחרונה ב: