חיים של אחרים

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
אז זהו, ממשיכים.
באמת.
וברצינות.

אולי זו התפילה של המבודדים - שגמרו לספור שקיות אורז ולחרוש ספרי טלפונים, ונואשים לחומר קריאה - היא זו שהבקיעה רקיעים וגרמה לעט שלי לדגדג ולהשראה שלי לחזור לבעליה הנואשים :)
בשל הזמן הרב שעבר, הכנתי לכם תקציר מפורט שיכניס אותכם בצ'יק צ'ק לסיפור ולאווירה:

ד"ר דניאל גריי, רופא כירורג ב"הדסה" ניתח את חברו הטוב שנפצע בתאונת דרכים.
החבר - אבי בן שושן, מת בניתוח. דניאל הגיב קשה למאורע, עזב את עבודתו בבית חולים ושקע במשבר עמוק.
שני אשתו, עורכת מגזין נשים מפורסם, התקשתה לקבל ולהכיר במשבר בו הוא נתון, ודחקה בו ללא הרף לחזור לעצמו ולשגרה.
ראתה את התנהגותו כפינוק וחידלון. עול הבית היה עליה, והיא תפקדה בשלמות בכל החזיתות, כולל תמיכה במשפחתו של אבי.
דניאל עזב את הבית לתקופה של "פסק זמן" מהלחץ, כדי שיוכל לצאת מהמשבר.

דניאל הוא אמריקאי שעשה עליה לארץ, ושני היא דת"לית שהתחרדה. אביה הוא נוירוכירורג מפורסם ומנהל מחלקה בהדסה.

ילדיהם: רננה (16) אריאל (15) נועה (11.5) ויהונתן (10) מתגעגעים לדניאל, מרגישים חסרי אונים ונטושים. לא ברור להם מדוע עזב ומתי יחזור.
רננה התגעגעה ונסעה אליו לביקור, למרות שהיתה אמורה להגיע עם שאר האחים בהמשך השבוע. היא התאכזבה מחוסר הפניות שלו אליה, ומכך שהוא שקוע בעצמו.

שני מתעדכנת בתביעה המשפטית המרחפת מעל העיתון, בין היתר - בשל כשל מקצועי שלה.
היא חשה כאילו העולם כולו קורס עליה. מחפשת תמיכה ומשענת. נוסעת עד ביתו של דניאל, עולה במדרגות אולם בסוף לא דופקת בדלת.
היא נוסעת להוריה ומתכננת לשתף את אמה בחדשות, אך אביה נכנס במפתיע והיא שותקת.

בברית של נכדו של אבי ז"ל שני ודניאל נפגשים לראשונה מאז העזיבה.
דניאל מיידע אותה שהפסיק את הטיפול הפסיכולוגי, שני כועסת.
הם מסכמים שיפגשו לדון במצב.

בעקבות השיחה עם שני, דניאל מנסה לחזור בכל אופן לבית החולים, קופץ לאגף המעבדות (במקום למחלקת כירורגיה בה עבד) ובוחן שם את מודעות הדרושים.
בעבר חלם לעסוק במחקר, אך בשל היעדר אפשרות תעסוקה ותגמול הולמים - עשה הסבה לרפואה לאחר נישואיו.
הזכרונות והכאב על מותו של אבי רודפים אחריו, במשך כל הזמן הזה, לא מניחים לו להתרכז בשום עשייה. הוא מחליט להיות עם הזכרונות והכאב במקום לברוח.

ביום שישי מוצא את עצמו מפסל בבצק, בדומה לתחביב הישן שלו -פיסול בחימר, שנזנח כשהתחיל את לימודי הרפואה התובעניים.

באותו יום שישי, מתקיימת ישיבת חירום במערכת העיתון.
במגזין של שני פורסמה סדרת כתבות מבוססת ספר קיים ללא מתן קרדיט, הוצגה כאילו הרעיונות והעקרונות הן פרי מחשבתה של הכתבת - מה שמהווה הפרת זכויות יוצרים.
מרכז קובי למנהיגות - ארגון שנוסד ע"י כותב הספר, תובע את העיתון ואת שני גריי - עורכת המגזין, כנתבע נוסף על העיתון עצמו. שני מרגישה מאויימת ומפחדת מהבאות.
 
נערך לאחרונה ב:

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 23 -

"שבת שלום", דניאל ואברהם-יצחק פתחו את דלת הפלדלת הלבנה.
"שבת שלום", השיבה מלכה בחיוך קורן.
דניאל השיט מבטו על השולחן הערוך. לשלושה.
"אף אחד לא מגיע?" שאל בפליאה.
"חני היתה אמורה להגיע, אבל ביטלה ממש היום בצהרים. הקטן שלה העלה חום והיא העדיפה לתת לו לנוח בשקט בבית".

דניאל המהם חרש.
כמה שנים שלא השתתף בסעודת שבת נעדרת ילדים? שש עשרה שנים. מאז שרננה נולדה.
בעצם לא. יצא לנו לעשות שבת לבד כזוג צעיר? הוא קימט את מצחו ולא הצליח להיזכר.
שני אז התחילה ללמוד איך לבשל, והתעקשה לנקות את הבית לבד בדומה לכל חברותיה, ולא להעסיק את העוזרת שאבא שלה שמח מאד לשלם.
הם התארחו הרבה אצל הוריה. וגם אצל אבי ואפרת.
בעצם לא. הסעודות אצל אבי ואפרת לא היו נעדרות ילדים, אלא כללו את אביגיל והדס הפעוטות.
אז חמש שנים קודם לכן, כשאבי ואפרת היו זוג צעיר והוא טרם נישא – הם הזמינו אותו לעיתים תכופות לסעודות שבת. יחד עם אח של אפרת ובני דודים שלה שלמדו במיר.
בחישוב מתמטי פשוט הגענו לעשרים ואחד שנים.

אתה רציני? אברהם–יצחק ומלכה בוהים בך, מחכים שתתאפס כדי לעשות קידוש, ואתה שוב שוקע בזכרונות? בחישובים מטופשים חסרי מטרה? מחפש להיות אומלל בכוח? אפילו משולחן שבת תמים, שערוך לשלושה, אתה עושה סצינה שלמה?

הוא התנער.
קידוש. נטילת ידיים. דגים.
"הכל מעולה", הוא החמיא בפה מלא חלה ורוטב של דג. "ממש מיוחד".
"איך היה השבוע שלך?" שאל אותו אברהם-יצחק.
"עמוס".
"עמוס זה טוב", שמח חברו המבוגר. "מה, חזרת לעבודה במחלקה?"

דניאל נאנח באכזבה.
גם אתה ערקת לאויב? למחנה של אלו שיושבים בציפיה דרוכה לרגע שדניאל סוף סוף יתפוס את עצמו ויחזור לנורמליות? יחזור לבית חולים? חוץ מהעבודה, אני לא יכול להיות עסוק בדברים אחרים? זה הדבר היחיד שחשוב?

"היתה הברית לנכד של אבי", הוא אמר בתוקפנות קלה.
"מזל טוב", מלכה ואברהם –יצחק הרימו גבה. "ו...?"
"והאמת שקפצתי להדסה", הוא נכנע וסיפר, "רציתי לברר עם משאבי האנוש לגבי תנאי ואופן החזרה מחל"ת. רק לברר", הוא מיהר להוסיף מול החיוך הרחב שניצת בפנים מולו. "למעשה בסוף לא דיברתי איתם. הלכתי לאגף המעבדות והמחקרים. פגשתי שם חבר ללימודי התואר ראשון – "
"מה, לא למדת רק רפואה? עשית תואר נוסף לפני?" קטעה אותו מלכה בפליאה.
"לא תכננתי בהתחלה ללמוד רפואה", משך דניאל בכתפו. "עשיתי תואר במדעי החיים בארץ, במקביל ללימוד במיר. רציתי לנצל את המימון ללימודים אקדמאים של משרד הקליטה. וחלמתי תמיד להיות חוקר. ביולוג".

"מענין", התפלא אברהם-יצחק, "רפואה זה לא ג'וב אגבי, זה המקצוע התובעני והדורש ביותר בתבל".
דניאל הנהן בהסכמה. "אחרי החתונה, חיפשתי עבודה במחקר. אבל אין כמעט היצע של משרות בישראל. כמובן, אם רוצים לשקוע במחקר אמיתי ולא רק כרפרנט משעמם במעבדה".
"כן..." אמרה מלכה ועיניה ניצתו בברק של זכרון עמום. "היו לנו חברים בברוקלין שהם ישראלים יורדים, אברהם, אתה זוכר? הם אמרו שבארה"ב יש הרבה יותר אפשרויות. ותקציבים. ומלגות. ופרסום-"
"לרדת מהארץ לא היה על הפרק", הבהיר דניאל. "והצלחתי ב"ה להתקבל לתכנית הארבע שנתית ללימודי רפואה, בזכות התואר הראשון שלי במדעי החיים".
"מענין", חזר שוב אברהם-יצחק ונעץ בו מבט מהורהר, "ולמה כירורגיה? זו אחת ההתמחויות הקשות ביותר, לא?"
"אבא של שני הוא נוירוכירורג", הזכיר להם דניאל.

"פרופ' גפן הבלתי נשכח..."

"הוא אומנם מנהל את מחלקת הנוירוכירורגיה, אך יש לו קשרים במחלקה שלי. לא שזה לפרסום, אבל הוא סידר לי תקופת התמחות נוחה מהאגדות. ותקן מלא מיד לאחר מכן. היה משתלם מאד לבחור בתחום הזה".

אברהם- יצחק ניער את ראשו בחדות, כאילו הוא מנסה ללכוד הבנה מעניינת שהחלה לנבוט במוחו.

"בכל אופן, מתברר שאני מתגעגע למחקר. זה הזוי, כי כבר שנים שאין לי שום אחיזה בתחום הזה. אבל כשראיתי את החבר ההוא מהלימודים, מקנא בי על שהסתדרתי במקצוע נחשב, פתאום הרגשתי שגם אני מקנא בו".

אברהם- יצחק כיווץ את הגבות. "בעיני זה לא הזוי בכלל", הוא אמר בקול מדוד. איטי. מחושב. "אתה כבר שנים על גבי שנים לומד ועובד בתחום שאתה לא אוהב. די ברור לי למה במקום לדבר על חזרה מחל"ת, הלכת להציץ על המעבדה".

"אני אוהב את הרפואה", מחה דניאל בקול רפה, "אומנם זו לא ההעדפה הראשונה שלי. אבל למדתי לאהוב את הדיוק הנדרש בחדר ניתוח, את התחושה המדהימה שאין שווה לה של הצלת חיי אדם. את השיקול דעת שנדרש להפעיל במצבי חירום, הקור רוח-"

"למדת לאהוב", חזר אברהם- יצחק, קולו מלא משמעות.

"כן".

הוא החליף מבט ארוך עם מלכה, שסימנה לו להרפות. "אז מה קרה? למה עזבת הכל בגלל חבר שנפטר בניתוח?"

"אתה מדבר על זה כאילו זה אירוע שולי. וזה לא".

"דניאל, תהיה רציני. אתה אדם מבוגר. אתה בעל משפחה. זה כואב מאד לאבד חבר, ומטלטל כשזה קורה בידיים שלך. אבל אתה עצמך אמרת לי שזה בכל מקרה היה קורה. לא היה לו שום סיכוי. זה לא שהתרשלת זה לא שיש לך יסורי מצפון".

"אני פשוט לא הייתי מסוגל לחזור לשם אחר כך, בסדר?" התיז דניאל, "החוסר מסוגלות שלי לא התחשבה בגילי המבוגר או במשפחה שיש לי. ראיתי את העיניים של אבי בכל מקום במחלקה. ועדיין, העיניים האפורות שלו רודפות אחרי לכל מקום. מתחננות אלי שאציל אותם. אותו. שלא אתן לו ללכת. ונכשלתי".

הוא השתתק.
מלכה ניגבה דמעה.
לאחר פרק זמן ארוך של דממה, היא קמה לפנות את הכלים ולהגיש מרק.

"דניאל, אולי אני לא אמור לומר את זה. אבל אני מנצל את זה שמלכה לא כאן להשתיק אותי, כדי לומר לך את מה שאני חושב. אתה בורח מעצמך. זה לא אבי ולא העיניים שלו, זה אתה. כבר שהיית כאן אחרי הביקור של רננה הבנתי את זה, ואתה לא הסכמת לשמוע. אני לא פסיכולוג, ואין לי מושג למה המוות של אבי עירער אותך בצורה הזאת, אבל ברור לי שזה רק טריגר".

דניאל הרים אליו מבט יורה גיצים.
"עוד פסיכולוג בגרוש. גם שני חושבת שיש לי רווחים נסתרים מהמצב הזה, ולכן אני מתעקש להישאר במשבר. בורח מעצמי. ממש. זה ממש אטרקטיבי לאבד את יכולת הריכוז שלך בכל עיסוק שהוא. זה ממש מהנה להסתובב במחלקה ולהרגיש שאתה עומד להשתגע. זה ממש נחמד להגיע להתארח אצלכם כשבראש שלך רק עוברים זכרונות מהפעמים שהתארחתי אצל אבי – "

"אתה שוב לא מקשיב", נאנח אברהם- יצחק. "טוב. אני משחרר. אתה פשוט לא מוכן לשמוע. אני רק אתן לך עצה טובה ואתפלל מעומק הלב שתיישם אותה".

"אתה מדבר באומללות כאילו אתה הקורבן פה".

תהיה זהיר, אמר ליבו של אברהם-יצחק. אסור לך לדחוק אותו לפינה או לגרום לו להבין בכוח. דניאל עדין הנפש, הרך וההססן – מגייס את כל התוקפנות שמעולם לא היתה בו כדי לא לתת לך לחדור אליו. אם תהיה לא זהיר, ותאמר לו דבר שאין לו כלים לעכל – הוא יתרסק.

"אתה שומע דניאל? אני חושב שאתה לא צריך לחזור כרגע למחלקה. אתה צריך לרפא את עצמך, להתעסק במה שעושה לך טוב, לא להכריח את עצמך לחזור למקום שהוא טראומתי עבורך. חפש משרה במעבדה. אפילו של רפרנט אפור ומשעמם. זו נראית לי נקודת פתיחה לחיים יותר טובים וריפוי עצמי".

דניאל חייך חיוך נעדר שמחה, "תתפלא או לא, כבר בדקתי את מדור הדרושים שם, ואפילו חשבתי להגיש מועמדות לאחת המשרות. אבל שני – "

"שני - מה?" שאל אברהם-יצחק בדריכות כמו בלש שקרוב להניח את ידו על קצה החוט לתעלומה כולה.

"שני לא תקבל את זה", קולו של דניאל צנח. "ובצדק".
 
נערך לאחרונה ב:

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
קודם כל, תודה על התקציר. זה מצויין בשביל לחזור לרצף ולהבין דברים.

ופתאום דברים הופכים להיות ברורים יותר... דעתה של שני כל כך משמעותית בשבילו, אבל דמותה של שני נמצאת עליו כמו מכבש מרסק.
בין הפטיש לסדן. אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי.

מחכה לקרוא כיצד את עומדת לשחרר את דניאל מהכלא שלו, את שני מהשתלטנות הסמויה שלה עליו, את שני מהשתלטנות הסמויה של אביה עליה.

הערה קטנה שקפצה לי לעין:
"החוסר מסוגלות שלי לא התחשבה בגילי המבוגר או במשפחה שיש לי.
חוסר המסוגלות
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 24 -

זה לא אבי ולא העיניים שלו. זה אתה.
המשפט הזה רדף אחריו כל הלילה, גילגל אותו מתחת לכרית, ומעליה. הפך אותו מצד ימין לשמאל.

ואיפה אבי שיאמר איזה בדיחה בציניות הכיפית שלו שתחלץ אותי מכל הבחש הרגשי המיותר הזה?

מיותר? שאל קולה של שני בחומרה. יש לך אישה וילדים שנשארו בבית, כשאתה עזבת לבית אחר. רננה, אריאל, נועה ויהונתן - אם שכחת. עזבת והשארת להתמודד לבד. ואתה חושב שלהבין מה איתך ואיך יוצאים מזה - זה מיותר?

מיותר.
לא הבחש הרגשי, זה אני שמיותר.
באמת, שני. על מי את עובדת. כאילו שיש לך בעיה להתמודד עם משהו לבד. כאילו שזה משנה בכלל אם אני נמצא או לא. וביננו, את שבע עשרה שנים עושה את הכל לבד. שנינו רק מעמידים פנים שאני לא מיותר.
כן, היה לי תפקיד חשוב בחלון הראווה של החיים שלך.
וכשלא יכולתי למלא אותו יותר - זה היה ענין של זמן עד שאאבד את הכל.
לא עזבתי את הבית כי בחרתי. עזבתי כי לא יכולתי לחיות בו יותר.
זה היה או למות כל יום עוד קצת, או לנסות למצוא את החיים שלי בחזרה.

אני יודע שאיכזבתי אותך.
ואיכזבתי את אבי, כשהנחתי לו למות.

אותך אני כבר רגיל לאכזב, אבל את אבי?
כאב חד כיווץ אותו. ארבעה חודשים עברו, הצביטה לא קהתה. לא התעממה. האם יגיע היום שזה יכאב קצת פחות?

שני הגישה לשולחן את הקינוח. סופלה שוקולד שאני הכנתי. חודשיים אחרי הלידה של רננה, היא התעקשה להזמין אתכם. להחזיר לכם על כל העזרה.
''הסופלה מעולה'', החמאת לי בטפיחת שכם מוחצת, ''אשרי האישה שבעלה מבשל. ואופה. אפרת חולמת שתפתח בשבילי קורס קולינריה זריז''.
''זה רק זמני'', מיהרה שני להבהיר, ''אין מה לבנות על קורסים וקולינריה של דני. צ'יק צ'ק אני חוזרת למטבח, ומפנה לו את כל הזמן והכוחות ללימודי רפואה''.
''אבל זה בעצם סוג של תחביב, ממה שאני זוכר ממיר, נכון?" העיניים האפורות נחו עלי בשאלה. ''כמו הפיסול. תמיד אהבת להתעסק עם הידיים. ועם חומר. כל הדברים האלו שדורשים סבלנות של צב קשיש ודיוק של מנתח''.
שני הנהנה בהסכמה. ''ממש כך. בדיוק השבוע אמרתי לו שאני כבר יודעת איזה התמחות תתאים לו. כירורגיה. הוא צריך לעשות עם עצבי הברזל האלו משהו יותר משמעותי מקשקושים בחימר''.
''קשקושים?" אתה מחית קלושות. אני אפילו לא שמעתי. רננה בכתה ואני הרמתי אותה. העברתי אותה לשני שתאכיל אותה, שתטפל בה, שתרגיע אותה. כמובן שגם בזה היא הצטיינה.
שני האכילה אותה ואני יצאתי ללוות אתכם.
''שלא תעז לוותר על הקשקושים בחימר'', התרת בי בחיוך שובב. ''אתה יודע שאני מעריץ שבוי של היצירות שלך. גאוניות ומקוריות כאחד''.
''תודה'', אמרתי במבוכה.
''אין על מה, אמן מוכשר''.


מוכשר.
הרבה פעמים נאמרה המילה הזאת בהקשר אלי. אתה אמרת אותה. שני אמרה אותה.
אתה אמרת אותה על היצירות שלי, על התחביבים שלי, על המחשבות הפילוסופיות אוכלות הראש שלי. על הרעיונות המגוונים שלי איך להעסיק את הילדים בכיף.
שני אמרה אותה על שהייתי ממוקם בעשיריה הפותחת בטבלת הציונים של שנה א'. על התקן שקיבלתי במהירות. על התעודות הצטיינות ומכתבי ההערכה שמילאו את שולחני לעייפה.

וזהו. אתה הלכת.
כל הדברים מהם התפעלת הלכו כבר מזמן, עם השנים. אתה היית היחיד שהתעקש לשמור עליהם, להנות מהם. להחיות אותם. להחיות אותי. איכשהו נוכחותך, שמרה עליהם בתוכי.
והכל הלך איתך.
ובמוות הזה שבחרת לך - גם המקצוע וההצטיינות נלקחו ממני. כמובן, שני טוענת שזו בריחה וחוסר התמודדות. ותבוסתנות. ועוד הרבה הרבה מילים, שרחוקות - כרחוק בני גנץ מראשות הממשלה - מהמילה ''מוכשר''.
ורק המילים האלו שלה הם שנשארו פה איתי.
המילים.
ורננה, אריאל, נועה ויהונתן שלי.
שאני מתגעגע אליהם כל כך. ולא היתה לי ברירה אלא לעזוב.
ואני בטוח שגם אותם איכזבתי.
 
נערך לאחרונה ב:

java

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הנדסת תוכנה

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
לא הדימוי שהייתי בוחרת בימים אלו :p
בכוונה.
כדי להזכיר לנו שהסיפור מתרחש ב2018 (פרק המיילים הזכור לטוב). זה אמור להיות איזשהו צלצול השכמה/ניעור מהמציאות העכשווית...
 

עט להשקיע

עימוד ועיצוב מקצועי
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
עיצוב פונטים
עימוד ספרים
עריכה תורנית
עימוד ספרים

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
התגעגענו!
טוב לשים את הראש קצת במקום אחר עכשיו.

הסיפור מרתק, כמו תמיד! נשמע שהוא כתוב בצורה יותר נהירה וברורה מההתחלה. זה בכוונה או מכורח הזמן שעבר?

כרחוק בני גנץ מראשות הממשלה -
כן, גם לי צרם המשפט הזה. חבל להכניס בוץ (מתכוונת לפוליטיקה בכללותה) לסיפור כזה מקסים...
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
התגעגענו!
טוב לשים את הראש קצת במקום אחר עכשיו.

הסיפור מרתק, כמו תמיד! נשמע שהוא כתוב בצורה יותר נהירה וברורה מההתחלה. זה בכוונה או מכורח הזמן שעבר?
לא חושבת שההבדל הוא בכתיבה -
יתכן מאד שהזמן שחלף והיציאה מהרצף חידדו לכם (הקוראים) את המסקנות והבהירו את התמונה.
ובעצם, זה התהליך שאנחנו עוברים עם דניאל. כשהתחלנו ללוות אותו - הוא היה מבולבל, לא ידע ולא הבין מה קורה איתו בכלל. הוא מתחיל לעבור תהליך של בירור.
וכמו בחיים, התמונה לא מתבררת לנו מיד.
נדרש תהליך, נדרש אומץ והתבוננת פנימית נוקבת.
דניאל בהתחלה ברח מעצמו, עכשיו הוא מתחיל להסכים להסתכל.
ו- בואו נראה מה יהיה השלב הבא.
תחזיקו חזק, זה קצת מטלטל.
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
- פרק 25 -

Screenshot_20200321-235526.jpeg
Screenshot_20200321-235551.jpeg
Screenshot_20200321-235643.jpeg
Screenshot_20200321-235738.jpeg
Screenshot_20200321-235806.jpeg
 

קופירייטה

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
פרסום וקופי
הפקות ואירועים
מעולה!
הרעיון של הווטסאפ מבריק!

הייתי מחכה לראות איזה כינוי יחד עם ה"דני" שלמעלה, ככה מקובל היום... צריך למצוא איזה כינוי פרווה כזה, כי מצד אחד הם לא ממש ביחד עכשיו, מצד שני, אני לא מאמינה ששני שינתה את השם שלו בטלפון אחרי שהוא יצא להפסקה.

עוד הערונת,
יש פה ושם משפטים שמתאימים לכתיבה בסיפור כשפת דיבור, אבל לא מתאימים לכתיבת ווטסאפ.
למשל:
איך הולך בעבודה
שני...?
???

בשפה של וואטסאפ זה
איך הולך בעבודה
?
???


עוד דוגמא:
העזרה הכי גדולה שתחזור להיות נורמלי
שני...
מה?
רצית משהו?

בשפה של ואטסאפ:
העזרה הכי גדולה שתחזור להיות נורמלי
:confused:
:mad:
רצית משהו?


או במקום
אני... לא יודע (לא עושים ... בוואטסאפ שמגמגמים בלב...)
אז
אני לא יודע (אפשר להוסיף פרצופון מתאים)
 
נערך לאחרונה ב:

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
מעולה!
הרעיון של הווטסאפ מבריק!

הייתי מחכה לראות איזה כינוי יחד עם ה"דני" שלמעלה, ככה מקובל היום... צריך למצוא איזה כינוי פרווה כזה, כי מצד אחד הם לא ממש ביחד עכשיו, מצד שני, אני לא מאמינה ששני שינתה את השם שלו בטלפון אחרי שהוא יצא להפסקה.

עוד הערונת,
יש פה ושם משפטים שמתאימים לכתיבה בסיפור כשפת דיבור, אבל לא מתאימים לכתיבת ווטסאפ.
למשל:
איך הולך בעבודה
שני...?
???

בשפה של וואטסאפ זה
איך הולך בעבודה
?
???


עוד דוגמא:
העזרה הכי גדולה שתחזור להיות נורמלי
שני...
מה?
רצית משהו?

בשפה של ואטסאפ:
העזרה הכי גדולה שתחזור להיות נורמלי
:confused:
:mad:
רצית משהו?


או במקום
אני... לא יודע (לא עושים ... בוואטסאפ שמגמגמים בלב...)
אז
אני לא יודע (אפשר להוסיף פרצופון מתאים)
תודה על ההשקעה בביקורת. באמת.
רק מזכירה שהם בני 43...
האמת שכל מה שציינת גם אני התלבטתי ביני לביני,
הן לגבי הכינוי של דניאל באנשי קשר והן לגבי המינון של האימוג'ים.
אבל אחרי הכל, הם אנשים מבוגרים, אינטליגנטים ובוגרים.
אז חשבתי שזה פחות מתאים.

רק מקווה שמרוב השקעה בקנקן- לא גרמתי לכם לאבד את מה שיש בתוכו:rolleyes:
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
או במקום
אני... לא יודע (לא עושים ... בוואטסאפ שמגמגמים בלב...)
אז
אני לא יודע
כן, גם לי בלטה הדוגמא הזאת למשל.
אבל שאפו על ההשקעה!
עוד משהו, מתלבטת בקטע של מחיקת ההודעות, נכון שעברו דקות בודדות אבל יש מצב שקראה אותן כי זה תוך כדי השיחה אבל מצד שני ככה זה... אז לא יודעת תראי את זה כסתם הערת סוגריים.

באמת בכתיבת הודעות יש דיבור יותר משוחרר וכך אפשר להגיע בקלות לנקודות שמפריעות ולנסות לתקן. כמובן שאפשר גם ליפול בהן.
תמשיכי, מחכים!
 

java

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
הנדסת תוכנה
עוד משהו, מתלבטת בקטע של מחיקת ההודעות, נכון שעברו דקות בודדות אבל יש מצב שקראה אותן כי זה תוך כדי השיחה אבל מצד שני ככה זה... אז לא יודעת תראי את זה כסתם הערת סוגריים.
לדעתי יותר מעניין ה'קראה-לא-קראה',
יש כאן את האמירה של דניאל: 'אני מתחרט על מה שכתבתי'
(כי בינינו, כמו שכתבת, רוב הסיכויים שהיא הספיקה לקרוא)

יותר מזה,
כשקוראים את ההודעה שהוא כן כתב בסוף,
רואים שזה באמת נקודה טעונה שדורשת זהירות בהתנסחות.
מבחינתי ההודעות המחוקות האלו סיפרו יותר ממה שסיפר כל הפרק.
 

RACHELIZ

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
פרסום וקופי
לדעתי יותר מעניין ה'קראה-לא-קראה',
יש כאן את האמירה של דניאל: 'אני מתחרט על מה שכתבתי'
(כי בינינו, כמו שכתבת, רוב הסיכויים שהיא הספיקה לקרוא)

יותר מזה,
כשקוראים את ההודעה שהוא כן כתב בסוף,
רואים שזה באמת נקודה טעונה שדורשת זהירות בהתנסחות.
מבחינתי ההודעות המחוקות האלו סיפרו יותר ממה שסיפר כל הפרק.
צודקת. לכן כתבתי שככה זה. אולי ההודעה שלך מחדדת לי שבאמת מתאים שישאר כך.
 

R DESIGN

משתמש מקצוען
עיצוב ואדריכלות פנים
לדעתי יותר מעניין ה'קראה-לא-קראה',
יש כאן את האמירה של דניאל: 'אני מתחרט על מה שכתבתי'
(כי בינינו, כמו שכתבת, רוב הסיכויים שהיא הספיקה לקרוא)

יותר מזה,
כשקוראים את ההודעה שהוא כן כתב בסוף,
רואים שזה באמת נקודה טעונה שדורשת זהירות בהתנסחות.
מבחינתי ההודעות המחוקות האלו סיפרו יותר ממה שסיפר כל הפרק.
ממש כך.
זה במקום לכתוב אלף מילים של: היסס, התלבט, התנשם, פחד, חשב חמש פעמים כל כל מילה, קפץ למים, העז, ברגע פתאומי של אומץ....
ההודעות המחוקות האלו נועדו לשקף את כל קשת הרגשות האלו, בלי לומר אותם. אלא לספר אותם. בדיוק כפי המתרחש בחיים האמיתיים.
בחיים האמיתיים אנחנו צריכים להיות רגישים לניואנסים. לפעמים אדם אומר דבר ומתכוון להפכו, לפעמים אדם מחביא את מה שהוא חושב ומרגיש מתחת לאינספור מנגנוני הגנה...

חייבת לשתף איתכם באימרה שמסכמת ממש את הפרק הזה:

יש מעט כאב מאחורי ''זה בסדר''
מעט רגש מאחורי ''לא אכפת לי''
מעט אני צריך אותך מאחורי ''עזוב אותי לבד''
והמון מילים מאחורי השקט...

האמת, שחוץ מההודעות המחוקות, הטמנתי פה עוד רמז (נודניקית שכמוני, אני יודעת שאני לא אמורה לומר... אבל איך בא לי שתבינו את כל הסאבטקסט המוחבא)
בקשר לעובר על שני. מענין אותי אם מישהו יבין.
 

א-ירושלמית

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי DIP
עיצוב גרפי
איור וציור מקצועי
פרסום וקופי
UX UI
D I G I T A L
ממ... משהו במערכת העיתון?

אגב, מחוצניק לא הייתי מצפה למשלב לשוני כל כך גבוה. מסתבר מאד שהוא כן ישתמש באייקונים לסוגיהם.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכד

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל:ב לוּלֵי יְהוָה שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם:ג אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ:ד אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ:ה אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים:ו בָּרוּךְ יְהוָה שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם:ז נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ:ח עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
נקרא  14  פעמים

לוח מודעות

למעלה