חוברות סיפורי החג

[צדיק סופית]

שווה אשכול בפני עצמו, האשכול כאן הוקדש כבר לנאקת הַמוּשְׁוָוקִים...

שכחת להוסיף: "הוקדש כבר, בעל כורחך, לנאקת" וכו'.
אישית רציתי לשמוע את דעת הקהל ודעת המקום בדיני סיפורים והמסתעף. אבל...

לא מדובר על העורכים, אלא על דרג גבוה יותר - מנהלי שיווק ומנכ"לים.
והם לא יפנימו דבר, אם לא תכתבו להם זאת, במיילים ובמכתבים רבים ככל האפשר.
למכתבים של ציבור נזעם יש כוח השפעה גדול במערכות העיתונים. יותר מכוחם של הכותבים, ואפילו לפעמים יותר מכוחם של העורכים.

בהחלט, אך מי שקובע בסופו של יום הוא הציבור, האם יקנה את העיתון אם לאו.
לי ברור, משום מה, שהוא ימשיך לתת למנכ"לים את כספו, גם אם מחצית מחוברת הסיפורים תוקדש ל"סִיפּוֹרְמֵת" (תנסו להבין לבד את המשמעויות). והם מצדם ימשיכו לפרסם "סיפורמות" שכאלו. ואפילו הסופרים עצמם לא יצייצו.
כי כסף מדבר להרבה אנשים; הרבה כסף מדבר לאנשים, לכולם.

 

[שלכם]

מידיעה, זה לא ממש מדויק.
כי כמעט כל סיפור אפשר לקשר איכשהו לכל נושא שיידרש.
עיין ערך הסיפור השיווקי המדובר, שהותאם לנושא של כל עיתון.
אני אישית כתבתי סיפור (לא בעיתוני החג), ולאחר מעשה שיניתי בו כמה פסקאות כדי להתאימו למוטיב שנצרך.
אבל בגדול, ודאי שיש צדק בטענתך, ואני לא באתי אלא להביא זווית נוספת.

היה בהמודיע במוסף סיפור על גבי ציבור [מוסף שהיה גדוש כולו ביחסי ציבור].
ובתוכו היה סיפור על 'זכאי' של כללית.
ונראה היה בפירוש כי הסיפור לא נכתב בשביל כללית אלא שופץ לאחר מכן.
זה הרס גם את הסיפור, גם לא הביא לכללית את האפקט שהם רצו [להבדיל מהסיפור של הראל, שאכן הביא להם את התועלת הפרסומית שהם רצו].

 

[yudit10]

לא מדובר על העורכים, אלא על דרג גבוה יותר - מנהלי שיווק ומנכ"לים.
והם לא יפנימו דבר, אם לא תכתבו להם זאת, במיילים ובמכתבים רבים ככל האפשר.
למכתבים של ציבור נזעם יש כוח השפעה גדול במערכות העיתונים. יותר מכוחם של הכותבים, ואפילו לפעמים יותר מכוחם של העורכים.

נשמח אם תביאי לנו את המייל שלהם.

 

[Ruty Kepler]

הסיפור של הראל היה זהה בכל העיתונים, או שרק הגרעין והרעיון היה זהים והסופרות לקחו זאת כל אחת למקום אחר?
[אני קראתי רק חוברת סיפורים אחת לצערי]

בחלק מהעיתונים - הסיפור היה זהה, תחת השם ר' גיל. (המודיע, משפחה ובקהילה, כמדומתני).
בחלק מהעיתונים - הוא הורכב בתוך סיפור מסגרת. (יתד והמבשר).

גם בעיתונים שהכניסו את הגירסה האחידה, היו שינויים קלים בהתאם לביקורת הרוחנית של כל עיתון.

 

[שלכם]

לא מדובר על העורכים, אלא על דרג גבוה יותר - מנהלי שיווק ומנכ"לים.
והם לא יפנימו דבר, אם לא תכתבו להם זאת, במיילים ובמכתבים רבים ככל האפשר.
למכתבים של ציבור נזעם יש כוח השפעה גדול במערכות העיתונים. יותר מכוחם של הכותבים, ואפילו לפעמים יותר מכוחם של העורכים.

בעקבות אשכול זה שלחתי כעת מייל לכתב באחד העיתונים ששנים מהכתבות שכתב בסוכות האחרון היו שיווקיות בעליל, למוצרים שאותו כתב עצמו התבטא לא פעם נגדם.
שאלתי אותו האם הוא עצמו מסכים עם מה שכתב
וזו התשובה שקיבלתי:
כשאומרים שאסור להאמין למילה אחת בעיתון הכוונה בדיוק לשני אלו
עד כאן תשובתו.

 

[Ruty Kepler]

ואפילו הסופרים עצמם לא יצייצו.
כי כסף מדבר להרבה אנשים; הרבה כסף מדבר לאנשים, לכולם.

1. רוב מוחלט של הסופרים המוכרים, מסרבים לכתוב סיפורי-שיווק, או לכל הפחות מסרבים לעשות זאת תחת שמם.
אין כאן כסף גדול, כי את התשלום על הפרסומת מקבל העיתון - לא הסופר.

2. בערבי חגים, המצב הוא בדרך כלל שעורכים רודפים אחרי הכותבים, ולא להיפך. כך שכתיבת הסיפור השיווקי, היא לא איזו הצעת עבודה יחידה ונחשקת שקשה לוותר עליה.

3. בנוסף, אם לפחות היו נותנים לסופרים לכתוב את הסיפור השיווקי בצורה אמנותית, אולי עוד היה מה לדבר.
אך מהיכרותנו רבת השנים עם תבונתם של אנשי השיווק והחוש האמנותי המנוון שלהם, יש להם דרישות שמתנגשות מיניה וביה עם רמה ספרותית, מקצועית ואמנותית.
לו היו נותנים להזכיר בסיפור בעדינות, מתחת לשולחן, את החפץ או המוצר המשווק, ואפילו לפתח אודותיו דיון - עוד היה אפשר להשלים עם זה. אבל מה שקורה בפועל זה שמשפטי השיווק נתחבים כמו פיל בחנות חרסינה אל תוך היצירה.

(גם אם הכותב מתנגד, מרגע שהסיפור יצא מידיו - הרי הוא בידיהם של אנשי השיווק והם יעשו בו כרצונם, יוסיפו משפטים לא קשורים, יחתכו ויערכו).

 

[משה גל]

מעניין לדעת האם הסיפור הפרסומי הלז אכן הביא את התוצאה היחצ"נית המבוקשת, או שבגלל שהוא העלה את זעמם של חלק מהקוראים, הוא גרם את ההיפך.

מקובלנו מרבותינו בעולם הפרסום "לא משנה מה כתבו עליך, העיקר שכתבו...", למעשה כל האשכול הזה עוסק בחברת הביטוח הראל...

 

[Ruty Kepler]

נשמח אם תביאי לנו את המייל שלהם.

מטעמי אתיקה מקצועית ונאמנות למקום עבודה, מעדיפה שלא להעלות כאן...
יש בעמודים הראשונים של כל עיתון, כתובות מייל.

 

[Ruty Kepler]

מקובלנו מרבותינו בעולם הפרסום "לא משנה מה כתבו עליך, העיקר שכתבו...", למעשה כל האשכול הזה עוסק בחברת הביטוח הראל...

דנו כאן בעבר בפורום הפרסום, על נכונות המשפט המצוטט.
לכאורה, הוא לא נכון. בוודאי לא באופן גורף. ההקצנה שלו נראתה בפרשת רמדיה, אבל גם דוגמאות הרבה פחות מוקצנות קיימות, לנזקים שנגרמו מדברים שנכתבו.

בפועל, בשטח, אנשי השיווק עוקבים אחרי כל מילה ואות שכותבים על הלקוח שלהם, ומשייפים ומדייקים כל משפט שלא נראה להם. ככה שהם כנראה, גם כן, לא מאמינים ב'כתבו עליי מה שתרצו'.

 

[אברוּמי]

כך תמצת באוזני אחד העורכים את גליונות החגים:
טינופת מסחרית.

אגב, חשבתם על כך שאם יפלו שלושה מעיתוני החג עם מוספיהם ונספחיהם
מקומה שלישית על ראשו של עובר אורח, הרי זה מוות בטוח.

 

[לבן]

אגב, חשבתם על כך שאם יפלו שלושה מעיתוני החג עם מוספיהם ונספחיהם
מקומה שלישית על ראשו של עובר אורח, הרי זה מוות בטוח.

נו, בשביל זה עושים ביטוח חיים בהראל.

 

[תקוה]

כל שבוע, לא רק בערבי חגים, הכל פירסומת אחת גדולה. ובין פרסומת לפרסומת יש איזה חומר קריאה...

 

[לבן]

ולנושא האשכול: מוסף סיפורי יתד היה נהדר. הסיפור של גוטמן מצויין ועסיסי, נוגע היטב לתקופה ולמקום, מתאר את אוכלי הטריפות ומקדשי הסולו קוקוש בלי שמץ של התנצלות. מומלץ לכל מי שמכיר הונגרים ויק'ס של פעם. תענוג.
את הסיפור של מיה קינן קראתי אולי ארבע פעמים, נפלא, נוגע ללב, עצוב, אמיץ, כנה.

 

[פנינה לאה]

כל שבוע, לא רק בערבי חגים, הכל פירסומת אחת גדולה. ובין פרסומת לפרסומת יש איזה חומר קריאה...

ישבנו בחג אני ואחי וספרנו בספר של עיתון משפחה את עמודי הפרסומת ואת עמודי הקריאה, כ 45% הוא פרסומת.
(ולא שעמודי קריאה היו מלאים - חלק מהעמודים היה חצי טור קטן לקריאה עם המון תמונות מסביב, גם ספרתי חצאי עמודים כשבחצי השני יש פרסומת)

 

[קורס]

היה לי מוזר שסיפור זהה נכתב בכל העיתונים...

 

[רחלה 123]

בדיוק בגלל הטינופת המסחרית לא קניתי השנה עיתוני חג
בזבוז כסף משווע לשלם 38 ש"ח (המחירים עולים משנה לשנה)
ולקבל בחג! מקומונים במקום כתבות וחומר קריאה
בכסף שחסכנו על עיתוני הפרסומות הללו קנינו ספרים שווים!

לגבי השאלה של פותח האשכול
בסיפורים קצרים אני בד"כ נהנית אם יש מסר חזק ותמציתי.
רעיון שאפשר לסכם במשפט או שניים
קצת קשה להתחבר לדמות בסיפור קצר
וכנ"ל לגבי העלילה, קוראים לפחות עשרה סיפורים בנשימה אחת
וכמעט ואין סיכוי לזכור את פרטי העלילה של כל סיפור
אבל אם המסר חזק אני ייהנה וגם אקרא את הסיפור שוב

 

[אפכא מסתברא]

איננו מנויים על שום עיתון מטעמי עודף ניירת ו'שמות', אבל לשבתות ולחגים אנו קונים עיתון אחד, בעיקר בשביל המוסף התורני המעניין והמגוון שלו, ואגב כך מקבלים גם את שאר החוברות השבועיות שלו, חלקן חביבות יותר וחלקן פחות. הפעם, כשפתחנו את עטיפת הניילון מעל הערימה הכבדה (חן-חן לאברוּמי על ההתיחסות לנושא המשקל) הרגשנו מרומים עוד לפני שקראנו אות אחת: גליון פלוני בחסות קופ"ח פלונית, תוספת אלמונית בחסות חב' הסעות אלמונית, חוברת פלמונית בחסות ארגון וכו'. כך שאפילו לא הגעתי לקרוא את הסיפור המושמץ כל כך, כי מראש התיחסתי לכל העיתון כאל מסע שיווקי מחוצף, שתחת לשלם לי על הסכמתי להביאו אל ביתי עוד העזו לדרוש (ולקבל) ממני תמורתו שלושים ומשהו שקלים טבין ותקילין!
אגב, מוסף סיפורים שהוא לפי 'נושא' מפיל עלי שעמום מראש - לאחר שקראתי סיפור אחד או שניים כבר שבעתי מהנושא לשבע שנים...

 

[צדיק סופית]

כל שבוע, לא רק בערבי חגים, הכל פירסומת אחת גדולה. ובין פרסומת לפרסומת יש איזה חומר קריאה...

ועל זאת המלחמה כאן, שחומר הקריאה שבין לבין - יהיה ויישאר חומר קריאה.
אחרת, על משקל האמרה הלעגנית הגורסת כי ב"בני ברק בין בניין לבניין - יש בניין", נטען אנחנו: "בין פרסומת לפרסומת - יש פרסומת".

 

[מה הענינים]

הבעת דעה שלא קשורה באופן ישיר לנושא האשכול:
כשאני רואה חוברת סיפורים, אני תמיד תוהה מי המציא את הרעיון המשוכלל הזה
מבחינתי, אם אני קוראת סיפור טוב, הוא מפעים אותי, מעורר אותי, מלמד אותי ואני מתענגת עליו - אין לי יכולת ורצון להמשיך לקרוא, מבחינתי הוא נקודה למחשבה לזמן הקרוב.
כאשר הנקודה נמוגה - אני יכולה להמשיך בסיפור הבא
אם הסיפור הוא גרוע, אני מאבדת את היכולת להמשיך לקרוא וזונחת את החוברת במקומה
כך שאיני מבינה מה הרעיון של חוברת סיפורים שלמה, האם מישהו יושב וקורא את כל החוברת מתחילתה ועד סופה כאילו התיישב על קופסת עוגיות ולועס אותן אחת לאחת?
במחשבה שניה, סיפור נועד להעביר משהו
אולי לחלק מן האנשים הוא נועד רק להעביר את הזמן?

 

[מריומה~]

הבעת דעה שלא קשורה באופן ישיר לנושא האשכול:
כשאני רואה חוברת סיפורים, אני תמיד תוהה מי המציא את הרעיון המשוכלל הזה
מבחינתי, אם אני קוראת סיפור טוב, הוא מפעים אותי, מעורר אותי, מלמד אותי ואני מתענגת עליו - אין לי יכולת ורצון להמשיך לקרוא, מבחינתי הוא נקודה למחשבה לזמן הקרוב.
כאשר הנקודה נמוגה - אני יכולה להמשיך בסיפור הבא
אם הסיפור הוא גרוע, אני מאבדת את היכולת להמשיך לקרוא וזונחת את החוברת במקומה
כך שאיני מבינה מה הרעיון של חוברת סיפורים שלמה, האם מישהו יושב וקורא את כל החוברת מתחילתה ועד סופה כאילו התיישב על קופסת עוגיות ולועס אותן אחת לאחת?
במחשבה שניה, סיפור נועד להעביר משהו
אולי לחלק מן האנשים הוא נועד רק להעביר את הזמן?

אז את מציעה שכל חג יבחר סופר אחד והוא יתן את ספור השנה?