הנושאים החמים
הנושאים החמים
לפרק הזה יש המשך. מתחילה כשיתוף- לביקורת, אתם תגידו אם להמשיך לסיפור בהמשכים.
נ.ב. השם של הסיפור עוד לא סופי, יש מצב שישתנה.
בס"ד
"הרבנית של הכפר" כולם קראו לה, לילדה שחורת השיער והעיניים.
"רבנית קטנה" קרא לה מייק הזקן בחיבה ונתן לה תמיד סוכריה אדומה קטנה.
ושיילי חייכה, לעיתים בביישנות ולעיתים בשמחה, והמשיכה לדלג אחר הכבשים, או לתלות את הכביסה שבגיגית הגדולה.
הכפר היה יפה, שיילי אהבה אותו כל כך. היו בו מרחבי דשא גדולים, השמיים מעליו כמעט תמיד היו בהירים וזכים והכבשים שהלכו מעדנות ברחבי הכפר, עטויות צמר לבן, ציירו מראה שהרחיב תמיד את נשימתה של שיילי.
"שיי- לה" צעקה נסרה את הרוגע שבכפר, ראשו של ג'ואי הציץ מדלת הבקתה "שיי- לה, איפה היא, הילדה?". "אני פה, ג'ואי" קולה הצייצני נשמע ולאחר רגע נראתה גם שמלתה הכחולה נכנסת בפתח החצר: "קראת לי?".
"כן, קראתי לך, ילדה" ג'ואי נאנח לרגע "היכן את מסתובבת כל היום?",
"פה בכפר" עיניה התמימות נתלו בו "באמת, אני לא יוצאת".
"ברור לי, שיילי" קולו היה חצי דאוג- חצי משלים באנחה "השאלה היא איפה כאן בכפר את מוצאת לך לבלות שעות כה רבות".
"ליד הכבשים" אמרה שיילי ולא יספה. ג'ואי חיכה לפירוט, ולאחר שניות מספר הוריד את עיניו בהשלמה. "לני חזרה מן הנהר עם הכביסה כבר לפני שעה. רבע כפר חיפש אחרייך. בסדר, תלי אותה כעת". "בשמחה, ג'ואי" שיילי קפצה בחינניות הרגילה, לא שמה לבה לתוכחה הסמויה. היא כופפה את ברכיה והרימה את גיגית הענק, צולעת אל החבלים שבצדה הקדמי של החצר.
ג'ואי הביט אחריה ורשם במוחו לבדוק היכן הכבשים מסתובבות בשעות הבוקר והצהריים. אולי אם יעקב אחריהן, יגלה גם היכן שיילי מסתובבת.
. . .
"הי, ג'ואי" קולו העבה של מייק הזקן תפס את ג'ואי מנקש עשבים שוטים וקוצים מכי שורשים בגינתו.
"כן, מייק" ג'ואי התרומם ממקומו, טופח על מכנסיו ומנגב בשרוולו אגלי זיעה ממצחו. "שמע לי" מייק דבר בקולו העמוק, מפלס לו דרך להיכנס לחצר ללא כל הזמנה. הוא התיישב בזהירות על אבן קבועה, נאנח אנחת כאב ומחווה בידו על אבן סמוכה, כמזמין את ג'ואי לשבת בחצרו שלו. ג'ואי התיישב, משעין את מרפקיו על ברכיו ומביט במייק במבט קשוב. "כן, מייק, אני מקשיב".
"אני רוצה לדבר אתך על שיילי" השמש השוקעת הטילה צללים אדומים על פניו של מייק. "הילדה שעות רבות לא נמצאת בבית, הנכון הדבר?", "נכון, נכון" ג'ואי פזל אל נעלי העבודה שלו. "רועת צאן נהיתה הילדה, הא?" "הא". "מסתובבת שעות ארוכות ברחבי הכפר, יושבת בחברת הכבשים..." לרגע נראה מייק כאילו הוא מדבר לעצמו, מבטו נשא והביט באופק. לאחר רגע הוא נרכן שוב: "רק רציתי להגיד לך דבר אחד" קולו ירד ללחישה "אל תפריע לה". "הא?" ג'ואי הזדקף לרגע. "אל תפריע לה" חזר מייק "היא מדברת עם אלוקים, אני יודע. כך אבא שלי נהג כשהייתי צעיר. הרבנית שלנו משוחחת עם אלוקים על אשר קורה בכפר, אולי על עוד דברים, איני יודע. רק תדע" שוב התהרהר לרגע מבטו: "אולי בזכותה קיים הכפר שלנו. בזכותה הגשמים יורדים והארץ מצמיחה. בזכותה הכבשים בריאות ופועות והנהר שופע". ג'ואי כווץ את מבטו, מייק המשיך: "היא אחראית על קשר הכפר הזה עם המלך הגדול. איני יודע איך ילדה צעירה כל כך לקחה על עצמה תפקיד כל כך גדול. אבל אל תפריע לה.".
"אוקי, מיסטר מייק" ג'ואי התרומם, טופח בשנית על ברכיו. מייק קם גם הוא, אוחז בגבו ופונה לצאת מן החצר.
רגע לפני שיצא הסתובב "רק תזכור מה שאמרתי לך. אני כבר איני איש צעיר, ראיתי יותר מדבר או שניים בחיי. שמע לעצתי, איש צעיר, למען יעמוד הכפר הזה ימים רבים.".
