אז הסיפור הזה לא רלוונטי לדיון.
אם את אומרת שהיה בעל ממון מובן למה יכל לממן חתנים ת"ח.
אבל האברכים בימינו אינם בעלי ממון ולא אמורים לסגור את הגמרא כדי לממן דירות לכל ילדיהם.
לכל היותר הם יכולים לסייע כלכלית
וזה לא רק עניין של בחירה.
מי שרואה את בתו יושבת בבית ולא מתחתנת בהיעדר ממון עלול להיגרר למעשים נואשים של נטילת חובות עצומים.
לא סיפרתי שכך כל אחד צריך לנהוג ולהיות.
זו היתה דוגמא למישהו שהיה אכפת לו והיה לו רצון ושאיפה וחלום שאליו שאף כל חייו ובסוף הגיע אליו.
כמו להבדיל כאלה ששאפו ורצו כל החיים להיות מליונרים או שאפו ורצו כל החיים להיות טייסים או רופאים או כל דבר אחר.
גם לא נכון להכליל את כל האברכים בימינו. כי את רואה היום אברכים שנשותיהם מורות שחסכו כל החיים ונותנים לילדים שלהם דירות בלי להתמוטט,
כי זאת היתה שאיפת חייהם!!!!! ועל זה הם שמו את ראשם מאז שהתינוק נולד!!
ואשאל בעדינות ובשקט, כל אלה שבוכים שאין להם שידוכים בגלל שאין כסף, אולי מחפשים את הבחור הלא נכון? או בישיבות הלא נכונות?
שמעתי סיפור לא מאומת על משפחה שחסכה כל חייה וחיה בדחקות אבל לא היה להם סכום גדול. זכו לבחור עניו נמוך במיוחד (שזה ממש לא חסרון) מישיבה לא נחשבת וזכו גם הם לבחור כליל המעלות בלי דרישות כספיות.
אבל בשביל זה צריך קצת להתבגר ולא להסתנוור מכל מיני חיצוניות. ד' דואג לאנשים עם ערכים ואמת, אני מאמינה לזה בכל ליבי.