הנושאים החמים
הנושאים החמים
מעיין 'בִּירְכֶּה'. זכרון יעקב.
שוכב על ערסל שחבליו נתלים בשני עצי קלמנטינות. על כיסא מולי יושב מבוגר - כמעט קשיש, בכיסא מולו נער לבוש בבגד ים בלבד, ותוכן שיחתם לא מגיע לאוזני למרות המאמץ... והשקט סביב.
אחרי שיצאו נוטפי מים מהמעיין, הזקן מהנהן לעברי. אני שואל "מאיפה אתם?" "ירושלים".
"איך הגעתם לכאן?"
"היינו בים, כאן - מחווה לעבר חדרה שגגותיה נראים באופק - אחרי זה אנו באים תמיד לכאן, אין כמו הטהרה פה". אני מהנהן ופוזל לעבר ידו של הנער האוחזת בכיפה ובד לבן משולשל ציציות. כואב. מעביר מבט לפדחתו החשופה של הסב.
"אתה מעשן??? בן כמה אתה?" פונים לנער שלשה בחורים שאבותיהם מן הסתם לא זכו להחזיק באמונה, באתיופיה מכורתם. "שתיים עשרה" עונה הזקן שמתברר כסביו, "וואלה, אני לא הייתי מעשן בכזה גיל. תגיד יגאל באיזה גיל התחלנו לעשן?"
שלושת הבחורים העבירו את סט הכיפה - תפילין - סידור בין שלושתם, מתפללים ובין לבין יורדים אחד אחד למעיין וטובלים. "'חסידיש - פונה אלי ה'דתי' מביניהם - רוצה לאכול משהו".
"לא. תודה".
"חסידיש, אתה נוסע לאומן השנה?"
"ודאי".
"אי אפשר בלי זריקה של רבינו לפתוח את השנה. אהה?!?" הורדתי את העיניים, כל התיאוריות שלי על מקפצי אומן החלו לנוע במוח באי נוחות...
השלישיה הבאה הופיעה בשלל גוונים. אברך שנראה כאברך כולל בני ברקי ממוצע, השני בעל תשובה עם גופיה ופאות שצצו זה מכבר ואיתם בחור חילוני לכל דבר. מה הוא עושה איתם?!?
הבעל תשובה הטרי דוחף לידי פרי עגול קטן וצהוב "תעשה ברכה". לרגעים הייתי בהלם מהפניה, מהדחיפה ליד, ובכלל מה זה הפרי הזה? מה קורה פה?
"מה אתה מסתכל? תאכל!" הרחתי את ריח הצרות ומלחמות בעלי תשובה - חרדים, לא חושד שזה לא כשר / ערלה / לא מעושר, "סך הכל לא יודע מה זה הפרי המוזר הזה", ובמוח חולפת מחשבה, ומה אתה רוצה ממני בכלל?
הוא והבחור עם הג'ינס 'נפלו' מצחוק כששמעו שאני תמה על מוזרות הפרי, "זה תמר, תמר לח. תאכל, תעשה ברכה", החשדנות הבני ברקית לא נתנה לי לאכול, והחלנו לגלגל שיחה.
"יש לך כרטיס לאומן?" מיששתי את המצח אם נכתב שם שאני ברסלבע'ר או שכל ה'אלה' בטוחים שכ-ל הדתיים נוסעים לאומן ועניתי "ודאי ודאי", לרגעים מתגנב בי רצון שובב לענות 'לא' ולבחון את תגובתם.
שלושתם בעלי תשובה, מ'הכולל של הרב צדקה' בפרדס חנה, והם באים לכאן "כשקשה להם והם רוצים להיטהר", "זה דבר שלא תבין, אתה נולדת חרדי".
עדן, הבחור ללא כיפה שאל לשמי, וכשנענה סיכם לעצמו, "אליהו, לחברים זה אלי. אני יספר'ך משהו אלי, 'עשיתי' היום מסלול ירוק".
"מה זה "מסלול ירוק"?"
"חסמתי את הגלישה באינטרנט".
"וואוו" נפלטה מפי קריאה. "למה?"
"אני ישבתי כאן לילה אחד עד ארבע לפנות בוקר להתבודד, על הערסל הזה שאתה שוכב, - פתח הבעל תשובה ה'טרי' והפאות הקופצות - הלב שלי בער כמו מדורה, וישבתי פה שעות. אתה יודע מה ראיתי פה?!? אנשים מלאים בזוהמא אני מכיר אותם, מגיעים אחרי בילוי טמא, ריקוד מטורף במקומות מלוכלכים, והם מגיעים לכאן, קופצים למים, טובלים, יוצאים החוצה באנחה, נעמדים כאן קוראים תיקון הכללי והולכים הביתה. אתה יודע מה זה? מבין מה זה אומר?!?
נראה לך שחרדי היה עומד בזה? אההה?!?
המראות והמילים היכו בי עמוק. חילחלו ועדיין לא סיימו...
שוכב על ערסל שחבליו נתלים בשני עצי קלמנטינות. על כיסא מולי יושב מבוגר - כמעט קשיש, בכיסא מולו נער לבוש בבגד ים בלבד, ותוכן שיחתם לא מגיע לאוזני למרות המאמץ... והשקט סביב.
אחרי שיצאו נוטפי מים מהמעיין, הזקן מהנהן לעברי. אני שואל "מאיפה אתם?" "ירושלים".
"איך הגעתם לכאן?"
"היינו בים, כאן - מחווה לעבר חדרה שגגותיה נראים באופק - אחרי זה אנו באים תמיד לכאן, אין כמו הטהרה פה". אני מהנהן ופוזל לעבר ידו של הנער האוחזת בכיפה ובד לבן משולשל ציציות. כואב. מעביר מבט לפדחתו החשופה של הסב.
"אתה מעשן??? בן כמה אתה?" פונים לנער שלשה בחורים שאבותיהם מן הסתם לא זכו להחזיק באמונה, באתיופיה מכורתם. "שתיים עשרה" עונה הזקן שמתברר כסביו, "וואלה, אני לא הייתי מעשן בכזה גיל. תגיד יגאל באיזה גיל התחלנו לעשן?"
שלושת הבחורים העבירו את סט הכיפה - תפילין - סידור בין שלושתם, מתפללים ובין לבין יורדים אחד אחד למעיין וטובלים. "'חסידיש - פונה אלי ה'דתי' מביניהם - רוצה לאכול משהו".
"לא. תודה".
"חסידיש, אתה נוסע לאומן השנה?"
"ודאי".
"אי אפשר בלי זריקה של רבינו לפתוח את השנה. אהה?!?" הורדתי את העיניים, כל התיאוריות שלי על מקפצי אומן החלו לנוע במוח באי נוחות...
השלישיה הבאה הופיעה בשלל גוונים. אברך שנראה כאברך כולל בני ברקי ממוצע, השני בעל תשובה עם גופיה ופאות שצצו זה מכבר ואיתם בחור חילוני לכל דבר. מה הוא עושה איתם?!?
הבעל תשובה הטרי דוחף לידי פרי עגול קטן וצהוב "תעשה ברכה". לרגעים הייתי בהלם מהפניה, מהדחיפה ליד, ובכלל מה זה הפרי הזה? מה קורה פה?
"מה אתה מסתכל? תאכל!" הרחתי את ריח הצרות ומלחמות בעלי תשובה - חרדים, לא חושד שזה לא כשר / ערלה / לא מעושר, "סך הכל לא יודע מה זה הפרי המוזר הזה", ובמוח חולפת מחשבה, ומה אתה רוצה ממני בכלל?
הוא והבחור עם הג'ינס 'נפלו' מצחוק כששמעו שאני תמה על מוזרות הפרי, "זה תמר, תמר לח. תאכל, תעשה ברכה", החשדנות הבני ברקית לא נתנה לי לאכול, והחלנו לגלגל שיחה.
"יש לך כרטיס לאומן?" מיששתי את המצח אם נכתב שם שאני ברסלבע'ר או שכל ה'אלה' בטוחים שכ-ל הדתיים נוסעים לאומן ועניתי "ודאי ודאי", לרגעים מתגנב בי רצון שובב לענות 'לא' ולבחון את תגובתם.
שלושתם בעלי תשובה, מ'הכולל של הרב צדקה' בפרדס חנה, והם באים לכאן "כשקשה להם והם רוצים להיטהר", "זה דבר שלא תבין, אתה נולדת חרדי".
עדן, הבחור ללא כיפה שאל לשמי, וכשנענה סיכם לעצמו, "אליהו, לחברים זה אלי. אני יספר'ך משהו אלי, 'עשיתי' היום מסלול ירוק".
"מה זה "מסלול ירוק"?"
"חסמתי את הגלישה באינטרנט".
"וואוו" נפלטה מפי קריאה. "למה?"
"אני ישבתי כאן לילה אחד עד ארבע לפנות בוקר להתבודד, על הערסל הזה שאתה שוכב, - פתח הבעל תשובה ה'טרי' והפאות הקופצות - הלב שלי בער כמו מדורה, וישבתי פה שעות. אתה יודע מה ראיתי פה?!? אנשים מלאים בזוהמא אני מכיר אותם, מגיעים אחרי בילוי טמא, ריקוד מטורף במקומות מלוכלכים, והם מגיעים לכאן, קופצים למים, טובלים, יוצאים החוצה באנחה, נעמדים כאן קוראים תיקון הכללי והולכים הביתה. אתה יודע מה זה? מבין מה זה אומר?!?
נראה לך שחרדי היה עומד בזה? אההה?!?
המראות והמילים היכו בי עמוק. חילחלו ועדיין לא סיימו...
נערך לאחרונה ב:
