בהמשך לתקיפות האגרסיביות של חיל האוויר הישראלי , וירי ארטילרי ושיגור טילים מהיבשה והים, תשגר ישראל ערב הפלישה, וגם במהלכה, מאות טילים חודרי בונקרים אוויר-קרקע, אשר יפגעו במנהרות חמאס בעזה המבוצרות, בפצצות כגון (BLU-113, BLU-109 ו-(GBU). 28, ובטילי JDAM חכמים, על מנת להרוס כמה שיותר מהמנהרות לפני הגעת יחידות קרקעיות מיוחדות.
שנית: צה"ל יתקוף ברצועת עזה, שאורכה כ-41 ק"מ, ורוחבה נע בין 5 ל-15 ק"מ, עשרות יעדים בו-זמנית, כדי לפזר את הכוחות הקרקעיים של החמאס. הפלישה תתבצע אך ורק על פי תוכניות מוכנות מראש שמטרתן לחלק את הרצועה לכמה חלקים, כמעט נפרדים זה מזה, במטרה להחליש את יכולת הלחימה ההגנתית ולנתק את האספקה אליה. לפיכך, התקיפה הקרקעית תתבצע בנקודה גיאוגרפית ספציפית, שקודמת לה הפצצה הרסנית מסיבית של נקודה זו, תוך יישום מדיניות האדמה החרוכה, ולאחריה תקיפה נוספת המכוונת לנקודה גיאוגרפית ספציפית אחרת וכן הלאה .
שלישית: בפלישה הקרקעית ישתתפו טנקי המרכבה , סימן 4 וסימון 5, ומשוריינים איתן 8X8, בנוסף כמובן נגמ"שי M113 שמטרתם העיקרית היא לחלץ את בני הערובה השבויים בידי חמאס וגא"פ, אך למעשה ישראל שואפת להרוס את התשתית הצבאית של תנועת חמאס ולהרוג את המספר הגדול ביותר שאפשר מבין לוחמיה, כך שהיא לא תוכל עוד לשלוט צבאית בגזרה. צה"ל חותר להשמדת חמאס .
רביעית: במהלך המבצע הקרקעי, שיתקיים כאמור בשלבים רצופים , הצבא הישראלי ידרוש מהנותרים בשטח לעזוב לעבר מסדרונות יבשתיים המאפשרים גם לאותם לוחמים המעוניינים לסגת לנוע מצפון רצועת עזה לדרומה, על מנת להביא ולהשיג שינוי דמוגרפי משמעותי בתוך רצועת עזה, דרך מסדרונות ההרס השיטתי של אזורים גיאוגרפיים שלמים שנוצרו מההפצצות .
חמישית: במהלך התקפתו, הצבא הישראלי לא ייקח בחשבון כללים הומניטריים או חוקים הקשורים למלחמה, שכן הוא ינסה להרוס כמה שיותר ממה שנשאר מעזה, ולעקור כמה שיותר מתושביה במטרה להגביר את הלחץ על תנועת חמאס וזאת כדי למנוע התערבויות וגישורים חיצוניים במטרה לקצר ככל האפשר את המבצע הקרקעי.
תאריך התערבות של חיזבאללה
מנגד, איראן אינה יכולה לעמוד בחיבוק ידיים מול ניסיונות לכפות את ההסדר בהתאם לתוכנית הנורמליזציה האמריקאית, וגם לא מול הניסיונות להביא לניצחון צבאי ישראלי בעקבות שינוי דמוגרפי חדש, בדומה לכך למה שקרה לאחר מלחמות 1948 ו-1967, כי לאפשר לזה לקרות פירושו הוא כך :
ראשית: איראן מאבדת את קלף עזה, שהוא מהחשובים בידיה, ובכך מחלישה משמעותית את כל "ציר ההתנגדות", ומאבדת את היכולת לפגוע בישראל מתוך השטחים הפלסטיניים, במיוחד אם הצבא הישראלי יצליח להרוס ולהשמיד את המבנה הארגוני הצבאי של תנועת חמאס, ובכך למעשה יצליחו לכבוש אותו מחדש.
שנית: פתיחת הדלת למשא ומתן על הנורמליזציה הערבי-ישראלי, שהיה כבר בעבר בעיצומו.
שלישית: מתן פיצוי לישראל על אובדנה בסבב הלחימה העקוב מדם בתולדותיה המודרנית וביטול האפשרות של חמאס לצאת לתקיפות גדולות וכואבות יותר על הישראלים בעתיד הקרוב, דבר שישראל אינה יכולה לשאת, לא צבאית, לא פוליטית ולא כלכלית, שכן הנושא מהווה, בכללותו, איום על קיומה.
מכאן ברור שאם ישראל תמשיך בתוכניתה ובכל זאת תחליט להיכנס לרצועת עזה ביבשה אפילו בשלבים , ובמיוחד אם הלוחמים הפלסטינים, שהיו מוכנים היטב להתמודד עם כל פיגוע, לא יצליחו לעצור את הפלישה הישראלית הצפויה, אז הדברים ישתנו ויישארו פתוחים לכל מצב ולכל האפשרויות .
מבחינת איראן, לא תהיה לה ברירה ,אלא לאחר הפלישה המתוכננת של ישראל לבקש את התערבותו המהירה של חיזבאללה שהוא הציר החזק ביותר מכל ציר ההתנגדות שלה.
כלומר חיזבאללה תיכנס לקרב במקביל לשיגורי הטילים ארוכי טווח שעלולים להיות משוגרים לא רק מלבנון אלא גם מסוריה, עיראק ותימן. ההתערבות הצבאית האמורה תתגבר בהדרגה בקצב מהיר, בהתאם להיקף התפתחות המצב בשטח רצועת עזה. האפשרויות הקיימות בראשיתן…. יחלו בהפצצת ריכוזים צבאיים ישראלים ופגיעה בקווי אספקה בטילים ומזל"טים, וכן שיבוש שדות תעופה, נמלים ,מתקנים צבאיים ובסיסיים חיוניים שונים, ולאחר מכן בפעולות יבשתיות וכניסה ליישובי הגליל ביבשה ובים ושליחת מל"טים לעומק ישראל. יתרה מכך, ערים ישראליות, בתי זיקוק, תשתיות ומתקנים אזרחיים חיוניים יותקפו .
לסיכום, הימים והשבועות הקרובים הם קריטיים מבחינת קביעת כיוון מהלך הקרב, אשר יסתיים בהכרח בשליטה על שטח שיכפו על ידי תוצאות שדה הקרב. ע"פ עובדות אלו, בתורן, הן שיקבעו את התוצאות הפוליטיות וישנו את פניו של האזור לשנים רבות, אם לא עשרות שנים. לכן, אין ספק שהאפשרות שלבנון תיכנס למלחמה חדשה, שהיא ככל הנראה, בלתי נמנעת .
חרבות ברזל הנספח השבועי • 2
www.prog.co.il
