אף אחד לא יגיד לכם את זה בקול רם, אבל המלחמה הסתיימה, אנחנו עמוק בתוך מבצע ממוקד. ועכשיו זה הזמן לקבל החלטות אמיצות:
אם בכל מקרה העזתים חוזרים לצפון הרצועה (והם חוזרים), אם הם מבלים בחופי הים (והם מבלים), אם השווקים ברצועת עזה פתוחים (והם פתוחים), אם הסיוע ההומניטרי נכנס לרצועה כמו בימים שלפני השבעה באוקטובר (שיא במספר משאיות הסיוע), אם חמאס שולט על הסיוע ההומניטרי ( והוא שולט לגמרי!), ואם ברצועה יש בסך הכל 2 חטיבות של צהל (כן, רק 2 חטיבות!), אז נגמרו התירוצים ואפשר להפסיק עם הסיסמאות של ניצחון מוחלט.
בשטח המלחמה בכל מקרה נגמרה, אז אין מקום לתירוצים ועכשיו חייב ללכת הכי רחוק במשא ומתן ולהחזיר אותם הביתה. את כולם.
כן, גם תמורת סיום המלחמה, כי בכל מקרה היא כבר הסתיימה ולא רק שהיא הסתיימה, הירי לעוטף נמשך. לגמרי נמשך.
אז סינואר, זה שמסתתר במנהרות כמו עכבר יחשוב שהוא ניצח, ואנחנו לפחות נציל את אלה שעוד בחיים והמשפחות יזכו להיפרד פרידה אמיתית מאלה שנרצחו ומוחזקים בשבי חמאס.
לא רוצים יותר הבטחות ריקות מתוכן, רוצים אותם בבית. זה המעט שהממשלה בראשות נתניהו, זאת שהפקירה את התושבים שלה בשבעה באוקטובר, יכולה לעשות בשבילם עכשיו. בשביל המשפחות שלהם. בשבילנו.
אחרי זה, אחרי שהם יהיו כאן, אתנו בבית, וחמאס יפרו את הפסקת האש (והם יפרו את הפסקת האש!), אז נמשיך בהשמדה שלהם.
בינתיים, רגע לפני שאנחנו מאבדים את מנופי הלחץ היחידים שנותרו לנו במשא ומתן, בואו נשתמש בקלפים שעוד יש לנו, נעצור את זה ונחזיר אותם הביתה.
אז גם נוכל סוף סוף להתמקד בצפון, לפעול מול חיזבאללה, להרחיק את כח רדואן מהגדר ולהחזיר את תושבי הצפון הביתה.
ראש הממשלה נתניהו, חיכינו יותר מעשרים שנה, זעקנו יותר מעשריח שנה שתשמידו את חמאס, תחזירו אותם הביתה ואחרי שהם יהיו כאן, נחזור להשמיד את חמאס.
אלמוג בוקר