אם כבר כתבתי כאן על הצפון,
אני לא רוצה להיות חריף מדאי אבל אני לא יודע, יתכן, שה - 7 באוקטובר הוא הנס שלנו - רק חבל שבכזה מחיר, והדברים אמורים בעיקר כלפי הצפון.
כפי שראינו ואנחנו רואים מול עינינו, הצבא לא היה ערוך בכי הוא זה למלחמה, לא מבחינת פריסת הכוחות, לא מבחינת הכלים, לא מבחינת החימושים, ואפי' לא מבחינת חיל האויר (והראיה עוד 25 F35 ו 25 F15 שבדרך). וכמובן שלא מבחינת מציאת הפתרונות ליכולות האויב השונות, והתאמת הצבא לצרכים העדכניים.
נתאר לעצמינו סיטואציה בה נתניהו מורה על תקיפה באיראן - והוא לא מודע שהצבא לא ערוך, הוא חושב שכן - כי ככה אומרים לו - הוא לא יורד לרזולוציות. ונניח שברגעי התקיפה (שאורכת שעות) כבר מגייסים גיוס מילואים כללי, הרי באותם רגעים כבר מתעופפים להם אלפי טילים מצפון ומדרום - יתכן השבתת חשמל - דבר שמקשה מאוד על גיוס המילואים, פגיעה בכבישים המרכזיים המובילים מהבסיסים לשטחים ואולי פגיעה בבסיסים עצמם, אחרי כמה שעות (בקושי המטוסים מספיקים לחזור ולתדלק) כבר יש פריצה של כוחות רדואן (אלפים) וכוחות חיזבאללה לתוך היישובים מה שלא מאפשר תקיפות אוויריות) - והסתערות של אלפי חמאסקנים על הגדרות. כולם מבולבלים אף אחד לא מצליח להגיע לשום מקום, והכוחות הסדירים לא מצליחים להשתלט.
גם אחרי כמה ימים - הכוחות לא מצליחים לעצור את קצב הירי כי אין מספיק חימושים - צריכים ללבנון פי כמה מאשר לעזה - וגם על עזה גמרנו (כמעט) הכל + כל מה שהאמריקאים שלחנו בכמויות.
ואנחנו ממשיכים לחטוף ולחטוף והמערכות לא עומדות בעומס.
ואולי לכן הצבא היה מתנגד לתקיפה באיראן...
בחודשים האחרונים הצבא משנה את כל התפיסה של עשרות השנים האחרונות, מקים מפעלים לייצור אמל"ח בכמויות, אוגר הרבה חימושים (כלכלת חימושים - מכירים?), דואג יותר לשיריון וכו' ועוד ועוד, אימן את המילואים מחדש, אימן את כל החיילים שנכנסו לעזה צבר ניסיון רב בשדה הרב המודרני (עד כמה שניתן לקרוא לעזה שדה קרב מודרני כי ביחס ללבנון זה בדיחה), וכמה שיש עוד הרב לאן להתקדם - וצריכים עוד הרבה, הצבא במצב הכי טוב שהוא היה אי פעם.
ולסיום - פורסם כבר מזמן, כי היה דיון בקבינט מספר ימים לאחר ה 7 באוקטובר והייתה הזדמנות להוריד מנהיג בכיר בצפון - ונתניהו ודרעי התנגדו להמלצת הרמטכ"ל וגלנט, מחשש לפתיחת החזית.
אני לא יודע מה היו השיקולים. אני רק יודע שאיך שזה נראה מבחוץ (בשונה ממה שאומרים בכל מיני אולפנים) הרמטכ"ל וגלנט פעלו מהבטן וטוב שהיה את נתניהו ההססן שעצר אותם (במקרה הזה זה לדעתי היה טוב - מה לגבי מקרים אחרים ולגבי ההמשך.. שאלה טובה).
היינו עלולים להתבוסס בשתי מערכות עם חימושים שלא מספיקים, לא היינו יכולים לעשות בעזה את מה שכבר עשינו - כי החימושים היו ברובם לצפון - רוב חטיבות החי"ר והשיריון הסדירות היו בצפון, וכמובן גם רוב היחידות המיוחדות.
היינו סופגים כמויות עם יכולת מוגבלת להגיב, עם צבא הרבה פחות מיומן והרבה פחות מוכן.
עם כיתות כוננות הרבה יותר חלשות עד לא קיימות,
עם חסרי ציוד משמעותיים.
לא מבין מה הם חשבו.
ות'אמת, אני גם לא יודע כמה משמעותי להוריד ראש כמו נאסרללה כשהארגון שלו מפלצתי ויושב לך על הגדר ולא הולך לשנות את האג'נדה בקרוב, בסוף צריכים להכריע את רוב הכח הצבאי ואז הורדת ראשים היא תודעתית לרסק אותם סופית.
לא חושב שזה היה שווה את מה שזה היה מביא עלינו כשאנחנו פחות מוכנים.
ולא התייחסתי למכלול האינטרסים כולל מול האמריקאים.
שזה נושא בפני עצמו ושווה התייחסות נפרדת.
אז מה השורה התחתונה,
א. צריכים הרבה רחמי שמים!!
ב. ממש לא בטוח שהיה נכון להכנס למלחמה כוללת בשלב הראשון כשאנחנו ממש לא ערוכים.
ג. האמור בסעי' ב' הוא רק אם בסופו של דבר תהיה מערכה כלשהיא מול חיזבאללה שתפגע ביכולותיו ותרחיק אותו במידה כזו או אחרת מגבולותינו.
שיהיה לנו שבוע טוב!