אותי מעניין עוד משהו:
כל מי שמתארת בית מסודר כמו בית מרקחת, עובדת במשרה מ-ל-א-ה (חוץ מהיותה עקרת בית)??
9 שעות ביום?(ולפחות רוב הימים לא עובדת מהבית)
משפחות ברוכות?
ועוד משהו אשה מפרנסת יחידה? (כי מה לעשות גם לחץ כלכלי משפיע)
אני מגיע מבית מתוקתק(כמתואר למעלה חלונות ודלתות כל שבוע שלא לדבר על דברים בסיסיים יותר), אבל אמא שלי לא עבדה מעולם משרה מלאה ...
וגם לא נתנה לנו "לטרוח" יותר מידי והיתה מסדרת הכל בעצמה...
ואני מאד אוהבת שמסודר, ונקי, אבל לרוב זה פחות מצליח....
א-ב-ל נא להשוות תפוחים בתפוחים! לא יתכן שאשה שעובדת 4 שעות ביום במרחק הליכה מהבית, תשווה את עצמה לאשה שעובדת 9 שעות ביום במרחק נסיעה...
אשה שעובדת ככ הרבה זמן מחוץ לבית,ועוד נמצאת עם הילדים אחהצ(ש.ב. מבחנים, משחקים עם הקטנים ,ועוד) לפני ואחרי לידה וכד'..
היא צריכה להיות ממש קוסמת כדי לתחזק בית מתוקתק ברמה הזו....
כי זה שואב כוחות ברמה אחרת,
ולכן וכדי לעודד את כל אלו שלא מצליחות (אבל כן רוצות!!) אני חושבת שמינימום זהגילוי נאות על עקרת הבית, מה היא "עוד " עושה בחיים ....
מאמינה שרוב ההודעות שהוציאו כאן את העיניים, לרבות מנשות החיל שמצליחות לחזיק מעמד ולתמרן עם בית ילדים עבודה (גם אם הבית לא עובד צחצוח יסודי כל כולל םפפאנלים משקופים וחלונות)
לא עומדות בכל שאר המשימות, ואם כן, והן מצליחות לשמור על שפיות שלהן ושל בני ביתם, הם עושות משהו על טבעי...
את ממש צודקת.
זה לא אנושי להצליח במאה אחוז בכל הדברים.
ברור שמי שנמצאת במצב כמו שאת מתארת לא יכולה להגיע לבית מתוקתק כמו של השכנה שנמצאת בבית כל היום עם ילד וחצי.
וכדאי גם שהיא תבין את זה ולא תלקה את עצמה כל הזמן "למה הבית שלי לא מסודר?".
אבל גם הרבה עובד פה הצד של ההרגלים שטבועים בנו.
למשל - ניקח שתי נשים בחופשת לידה. יש אחת שהבית שלה יהיה מתוקתק ומאורגן ויש אחת שהבית יישאר הפוך.
כמובן שיש עוד המון פרמטרים ו"חופשת לידה" היא לא באמת חופשה, אבל לצורך העניין.
למה זה קורה? פשוט כי אצל אחת זה משהו שהוא חלק ממנה ואצל השניה - זה לא הטבע שלה או לא בראש סדר העדיפויות. זה בסדר גמור, יכול להיות שחשובים לה כרגע דברים אחרים כמו לנוח וכן הלאה. אבל רק רוצה לומר שיכולות להיות גם שתי נשים באותו המצב "בדיוק" (זה אף פעם לא בדיוק) ועדיין תראי הבדל בקטע הזה שנובעים מהרגלים שונים.
יש לי חברה שעוד לפני שהגיעו הילדים הבית שלה היה מבולגן ואני מכירה מישהי שיש לה יותר מעשרה ועובדת משרה מלאה ועדיין הבית יחסית מסודר.
אבל אני ממש איתך בזה.
אני ממש לא חושבת שצריך להשתעבד לבית. בית מסודר זה לא ערך מקודש.
זה טוב ונחמד, והרבה יותר נעים לחיות כך וזה גם חשוב להיות בן אדם מסודר ומאורגן גם אם הבית לא תמיד מסודר ומאורגן. אבל אין עניין לאבד את השפיות בשביל זה.
כל אחת צריכה להכיר את הכוחות שלה ולדעת איפה היא יכולה לעשות עוד קצת ואיפה לא.
אז הבית לא תמיד יהיה מסודר, אז מה? העיקר שיש לילדים ארוחות חמות, בגדים נקיים ללבוש, שהם נהנים במרחב הביתי ולא סובלים מהסדר/מהבלגן, שהם מקבלים חום ואהבה וזמן איכות עם ההורים וכן הלאה.
הרבה ממי שתיארה פה שהיא מסודרת זה כי היא לא יכולה אחרת.
אני יכולה לומר על עצמי שאני בהתחלה (ואולי קצת עדיין..) הייתי משתגעת שדברים לא במקום. אבל החיים מלמדים אותנו לזרום ולשחרר, ואני חושבת שמי שלא עושה את זה קצת מפספסת. כי באמת אי אפשר כל היום לעבוד בלסדר.. זה לא נגמר!
אבל מה שכן אפשר לעשות זה באמת להקנות הרגלים לבני הבית (גם לבעל חח) וכך הבית לא נראה כל הזמן כמו מהפכה. נכון, הוא לא יהיה בית מרקחת כמו הבית של השכנה שכל היום מצחצחת את התקרה אבל יהיה לנו נעים.
וגם לימדתי את הילד שלי להיות מסודר ולשים את הבגדים בסל כביסה? לימדתי אותו לא לחלוץ את הנעליים באמצע הסלון? לימדתי אותו לאסוף אחריו כשהוא מסיים לשחק? מצוין, אשתו תודה לי אח"כ
ומעבר להכל - זה מתנות בשבילו. ההתנהלות שלו בחיים תהיה מאורגנת ומחושבת יותר, יהיה לו ערך לדברים וכן הלאה.
אבל שוב אומרת - הכל במידת האפשר בלי לחץ ושגעונות מיותרים.
באמת היום יש לנשים חיים הרבה יותר לחוצים ממה שהיו פעם לסבתות ולאמהות שלנו.