התייעצות האממ... סליחה, הבית שלכם מסודר או מבולגן?

[בואו נעצב את זה ביחד]

את בעצם מפחדת שאם את הבעל לא תצליחי לחנך להחזיר חפצים שלו למקום - אז איך אחרי זה אפשר לחנך את הילדים לזה?
אז רוצה להרגיע אותך שזה לא קשור.

ממש ככה...

זה גם יותר העניין של תחושה כזו כאילו פספסתי משהו
כאילו יש משהו שאני לא יודעת על התנהלות של בית

נגיד שחוזרים הביתה מאוחר מאיזה שמחה, ויש שקית שצריך לפרק, ומעילים
ולא תמיד יש כח, אז כאילו מה, כל הנשים הללו שאני מדברת עליהן - תמיד יש להן כח לעבוד ולעבוד ולעבוד עד שהבית פיקס?

אני אומרת לך אני משתגעת כל הזמן מהמחשבה הזו שאני לא מבינה איך נשים מגיעות למצב
של תמיד תמיד תמיד מסודר,

ברור שכל לילה שאני הולכת לישון הבית מאורגן פרפקט, אבל במהלך היום לא, ומה שמטריד אותי
זה שכעת אנחנו רק 2, אז הבאלגן הוא של 2, אבל כשהבאלגן יהיה בעז''ה של עוד 5 ... זה כבר יהיה מאוד מתסכל
וגם יהיה יותר קשה לעשות וויש בלילה

 

[אסתר פ]

זה לא עניין של זמן, או של אנרגיות.

זה עניין של הרגל, זה לא סתם שזה ''מעצבן'' אותי
אני לא מתעצבנת בכלל שאני רואה את זה, כי אני יודעת שהוא שכח
ואין מה להתעצבן על מישהו שעשה משהו בתום ללא שימת לב

אני פשוט תוהה מה יהיה פה כשיהיו פה בעל + 5 ילדים שמשאירים לי מברשות שיניים כל אחד במקום אחר
ומניחים נעליים בכניסה, לא בטוחה שתהיה לי אפשרות כל החיים לשים הכל במקומות
וכל הזמן ללכת אחרי הדברים שאנשים ישאירו סביבי

עכשיו אני פשוט הגעתי איתו להחלטה שאני לא נוגעת בדברים שלו
הבית יכול להיות מפוקסס חוץ משקית המקווה שלו על הספה, וכשהוא חוזר (לפעמים בערב רק!) הוא שם לב ולוקח למקום.

אני מעדיפה שהבית יהיה קצת מבולגן במהלך היום ולא להיות עבד של הסדר והאירגון פה.
במיוחד שלא נראה לי שזה אפשרי כל החיים לרדוף אחרי באלגן של אנשים אחרים

בלת''ק,
לשנות הרגלים של בעל- זה קשה, ומעצבן,
אבל הילדים בעז''ה- להרגיל אותם מגיל 0- זה ביידים שלך!!!
בהצלחה!

 

[:)Rachel]

ממש ככה...

זה גם יותר העניין של תחושה כזו כאילו פספסתי משהו
כאילו יש משהו שאני לא יודעת על התנהלות של בית

נגיד שחוזרים הביתה מאוחר מאיזה שמחה, ויש שקית שצריך לפרק, ומעילים
ולא תמיד יש כח, אז כאילו מה, כל הנשים הללו שאני מדברת עליהן - תמיד יש להן כח לעבוד ולעבוד ולעבוד עד שהבית פיקס?

אני אומרת לך אני משתגעת כל הזמן מהמחשבה הזו שאני לא מבינה איך נשים מגיעות למצב
של תמיד תמיד תמיד מסודר,

ברור שכל לילה שאני הולכת לישון הבית מאורגן פרפקט, אבל במהלך היום לא, ומה שמטריד אותי
זה שכעת אנחנו רק 2, אז הבאלגן הוא של 2, אבל כשהבאלגן יהיה בעז''ה של עוד 5 ... זה כבר יהיה מאוד מתסכל
וגם יהיה יותר קשה לעשות וויש בלילה

זה באמת כנראה לא ניתן לשינוי
כך אחד עם אופי ותכונות אחרות

אצלינו זה הפוך חוזרים משבת מאוחר אני חושבת לעצמי שלא נורא אם אני אפרק את המזוודה מחר
עד שאני מספיקה להוריד את הפאה בעלי כבר רוקן חצי
אז אני עוזרת לו...

 

[רפרפת]

ממש ככה...

זה גם יותר העניין של תחושה כזו כאילו פספסתי משהו
כאילו יש משהו שאני לא יודעת על התנהלות של בית

נגיד שחוזרים הביתה מאוחר מאיזה שמחה, ויש שקית שצריך לפרק, ומעילים
ולא תמיד יש כח, אז כאילו מה, כל הנשים הללו שאני מדברת עליהן - תמיד יש להן כח לעבוד ולעבוד ולעבוד עד שהבית פיקס?

אני אומרת לך אני משתגעת כל הזמן מהמחשבה הזו שאני לא מבינה איך נשים מגיעות למצב
של תמיד תמיד תמיד מסודר,

ברור שכל לילה שאני הולכת לישון הבית מאורגן פרפקט, אבל במהלך היום לא, ומה שמטריד אותי
זה שכעת אנחנו רק 2, אז הבאלגן הוא של 2, אבל כשהבאלגן יהיה בעז''ה של עוד 5 ... זה כבר יהיה מאוד מתסכל
וגם יהיה יותר קשה לעשות וויש בלילה

אני ממש מזדהה איתך,
מרגישה קשישה אבל את ממש מזכירה לי את עצמי, והמחשבות שהיו לי.
יש לנו המון משותף, למשל זה שסידרת כל פעם לפני החברות, ועוד...

תכלס כזוצית אני זוכרת את עצמי בול עם המחשבות המחלישות האלה,
אבל תדעי שדברים זזים ומתקדמים, אנשים משתנים וגדלים,
בעלך שאת אומרת שהוא מסודר, יתכן שזה יהיה פתאום מאד חשוב לו,
הילדים שיבואו בעז"ה, יהפכו אותך לאמא ותקבלי את האינטואיציה והיכולת ללמד אותם,
יכול להיות שבעתיד יהיה המקום ללמוד נניח קורס של יעל זלץ וכד', אבל כוונתי שאל תלמדי מהמציאות כיום איך יראו החיים בעוד כמה שנים.
דוג' קטנה- את מתארת שאת חוזרת מהעבודה וכו', אולי בכלל תהיי עצמאית ויהיו לך כל בוקר כמה דקות לאפס את הבית??
כרגע אני מציעה שפשוט תדברו על זה, תגידי לו כמה זה מפריע לך, וכמה תשמחי אם הוא ישתדל לשמור על הסדר, וביחד תבנו את העתיד בעז"ה.

 

[Tehilla Adler]

ממש ככה...

זה גם יותר העניין של תחושה כזו כאילו פספסתי משהו
כאילו יש משהו שאני לא יודעת על התנהלות של בית

נגיד שחוזרים הביתה מאוחר מאיזה שמחה, ויש שקית שצריך לפרק, ומעילים
ולא תמיד יש כח, אז כאילו מה, כל הנשים הללו שאני מדברת עליהן - תמיד יש להן כח לעבוד ולעבוד ולעבוד עד שהבית פיקס?

אני אומרת לך אני משתגעת כל הזמן מהמחשבה הזו שאני לא מבינה איך נשים מגיעות למצב
של תמיד תמיד תמיד מסודר,

ברור שכל לילה שאני הולכת לישון הבית מאורגן פרפקט, אבל במהלך היום לא, ומה שמטריד אותי
זה שכעת אנחנו רק 2, אז הבאלגן הוא של 2, אבל כשהבאלגן יהיה בעז''ה של עוד 5 ... זה כבר יהיה מאוד מתסכל
וגם יהיה יותר קשה לעשות וויש בלילה

וואי אני כל כך מזדהה עם התחושות שלך של "פספתי משהו". אני זוכרת את השוק שלי אחרי החתונה שגיליתי שלנהל בית זו משרה מלאה גם בלי ילדים... אני זוכרת את עצמי בחודשים שאחרי החתונה, בהלם מכמה זמן לוקח הכל וכמה עבודה זה לנהל בית של שני אנשים ואת האימה הנוראית שזה מה שאני אעשה כל חיי, אטבע בכביסות ובבישולים ובהחלפת מצעים וגיהוצים וקיפול כביסה וזה בלי שעבדתי יום אחד מחוץ לבית ובעלי היה אוכל את הארוחה העיקרית בעבודה...
אני הגעתי מבית מטופטפ ובאמת כשאני משחזרת אמא שלי מעולם לא ישבה על הספה בצהריים או ישנה או יצאה בערבים, היא הייתה עובדת בבוקר, בצהריים משחקת איתנו על הריצפה או מוציאה אותנו החוצה ובערבים מסדרת את הבית. לקח לי זמן להבין שאני לא אמא שלי לא כי אני לא יכולה להיות אלא כי אני לא רוצה להיות משועבדת לבית. אני רוצה להיות פנויה לחיות את החיים באופן שמתאים לי ולא במירוץ מטורף להספיק הכל.
הדבר שהכי עזר לי היה קודם כל להחליט שאני לא משתעבדת. הבית שלי לא מוזיאון ואפשר להזמין אורחים בכיף ותמיד גם אם יש כלים בכיור והשירותים לא מצוחצחים כי בעיקר חשוב לי שיבואו וירגישו בכיף. אני לא עובדת אצל אף אחד. משתדלת שיהיה נקי תמיד אבל מסודר- רק כשבא לי.
ועוד משהו ממש חשוב- אני לא יודעת איפה את גרה ובאילו תנאים אבל אנחנו בתור זוג צעיר ממש גרנו בדירה חדשה דנדשה עם סלון ומטבח מחוברים, רצפה מבריקה שראו עליה כל כתם, מכונת כביסה ומייבש פתוחים וכו' הכל היה מאוד חדש ויפה אבל דרש מלא מלא מלא תחזוקה.
בערך חצי שנה אחרי החתונה עברנו לדירה ישנה אבל מתוחזקת היטב ופאום קלטתי איך החיים שלי השתנו. והבנתי שפעם היו בונים דירות באופן הגיוני, רצפה שלא רואים עליה כתמים, סלון נפרד (נסגר עם דלת!), מטבח נפרד (עם דלת!), מרפסת כביסה (ענקית!), בוידם גדול לאחסון, חדרים גדולים ומרווחים, אמבטיה בגודל אנושי. פתאום לשמור על הסדר היה הרבה יותר הגיוני כי אין חלל אחד גדול שצריך לתחזק ורואים בו כל שקית וכל מעיל, אלא הרבה חללים קטנים שאפשר תמיד לסגור להם את הדלת (אם רוצים) ולכל דבר יש מקום פונקציונלי.
(והכי מצחיק ששילמנו על הדירה הזו אלף שקל פחות מאשר על הדירה החדשה, למרות שהיא הייתה פי שתיים בגודל... אבל זה כבר נושא אחר...)
מה שחשוב לי להגיד זה שהיום יש תחושה שהבתים צריכים להיראות כמו קטלוג של איקאה, הכל בהיר ומבריק ועם כמה שפחות קירות. זה קצת מעיק לזוג וקצת קשה עם ילד או שניים אבל לגדל ככה משפחה זה באמת נראה לי בלתי אפשרי אלא אם כן את עובדת ממש ממש קשה כל היום בלרדוף אחרי הסדר של הבית, אם זה מתאים לך- בכיף, אם לא, תזכרי את זה כשתבחרי את הדירה הבאה שלך בעז"ה...

 

[עורך תורני מומחה]

אנשים מבוגרים לא תצליחו לשנות, אתם יכולים לעורר אצלם גירוי לשימת לב, לדברים מסוימים שמפריע לכם,
ותאמינו לי אם הבעל יראה שזה ממקום של צורך שלכם, וכמובן לא בצורה של טענה, אלא בצורה של רצון וצורך, בצורה מכבדת, הכלל הרווח אומר שיהיה קצת שינוי ואולי אפילו משמעותי...
מה שבטוח שאת הילדים אפשר להרגיל ללא קשר לבעל, וכמו שרבים האריכו כאן באשכול...

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

אני ממש מזדהה איתך,
מרגישה קשישה אבל את ממש מזכירה לי את עצמי, והמחשבות שהיו לי.
יש לנו המון משותף, למשל זה שסידרת כל פעם לפני החברות, ועוד...

תכלס כזוצית אני זוכרת את עצמי בול עם המחשבות המחלישות האלה,
אבל תדעי שדברים זזים ומתקדמים, אנשים משתנים וגדלים,
בעלך שאת אומרת שהוא מסודר, יתכן שזה יהיה פתאום מאד חשוב לו,
הילדים שיבואו בעז"ה, יהפכו אותך לאמא ותקבלי את האינטואיציה והיכולת ללמד אותם,
יכול להיות שבעתיד יהיה המקום ללמוד נניח קורס של יעל זלץ וכד', אבל כוונתי שאל תלמדי מהמציאות כיום איך יראו החיים בעוד כמה שנים.
דוג' קטנה- את מתארת שאת חוזרת מהעבודה וכו', אולי בכלל תהיי עצמאית ויהיו לך כל בוקר כמה דקות לאפס את הבית??
כרגע אני מציעה שפשוט תדברו על זה, תגידי לו כמה זה מפריע לך, וכמה תשמחי אם הוא ישתדל לשמור על הסדר, וביחד תבנו את העתיד בעז"ה.

וואלה תודה עשית לי טוב על הלב
אם כי... אני עצמאית

עובדת מהבית... (לפעמים יוצאת לפגישות וכדומה אבל רוב הזמן בבית)
ואת יודעת משהו? דווקא לכן זה עוד יותר מעצבן

כל הזמן עובר לי בראש כזה
מה למען ה' עושה אישה שעובדת בחוץ??
אני תמיד כל הבוקר מארגנת את הבית, מעמידה צהריים, מספיקה מכונה וגיהוץ ונקיונות
וככה כל יום! בלי ילדים! עם שעות של זמן פנוי...

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

וואי אני כל כך מזדהה עם התחושות שלך של "פספתי משהו". אני זוכרת את השוק שלי אחרי החתונה שגיליתי שלנהל בית זו משרה מלאה גם בלי ילדים... אני זוכרת את עצמי בחודשים שאחרי החתונה, בהלם מכמה זמן לוקח הכל וכמה עבודה זה לנהל בית של שני אנשים ואת האימה הנוראית שזה מה שאני אעשה כל חיי, אטבע בכביסות ובבישולים ובהחלפת מצעים וגיהוצים וקיפול כביסה וזה בלי שעבדתי יום אחד מחוץ לבית ובעלי היה אוכל את הארוחה העיקרית בעבודה...
אני הגעתי מבית מטופטפ ובאמת כשאני משחזרת אמא שלי מעולם לא ישבה על הספה בצהריים או ישנה או יצאה בערבים, היא הייתה עובדת בבוקר, בצהריים משחקת איתנו על הריצפה או מוציאה אותנו החוצה ובערבים מסדרת את הבית. לקח לי זמן להבין שאני לא אמא שלי לא כי אני לא יכולה להיות אלא כי אני לא רוצה להיות משועבדת לבית. אני רוצה להיות פנויה לחיות את החיים באופן שמתאים לי ולא במירוץ מטורף להספיק הכל.
הדבר שהכי עזר לי היה קודם כל להחליט שאני לא משתעבדת. הבית שלי לא מוזיאון ואפשר להזמין אורחים בכיף ותמיד גם אם יש כלים בכיור והשירותים לא מצוחצחים כי בעיקר חשוב לי שיבואו וירגישו בכיף. אני לא עובדת אצל אף אחד. משתדלת שיהיה נקי תמיד אבל מסודר- רק כשבא לי.
ועוד משהו ממש חשוב- אני לא יודעת איפה את גרה ובאילו תנאים אבל אנחנו בתור זוג צעיר ממש גרנו בדירה חדשה דנדשה עם סלון ומטבח מחוברים, רצפה מבריקה שראו עליה כל כתם, מכונת כביסה ומייבש פתוחים וכו' הכל היה מאוד חדש ויפה אבל דרש מלא מלא מלא תחזוקה.
בערך חצי שנה אחרי החתונה עברנו לדירה ישנה אבל מתוחזקת היטב ופאום קלטתי איך החיים שלי השתנו. והבנתי שפעם היו בונים דירות באופן הגיוני, רצפה שלא רואים עליה כתמים, סלון נפרד (נסגר עם דלת!), מטבח נפרד (עם דלת!), מרפסת כביסה (ענקית!), בוידם גדול לאחסון, חדרים גדולים ומרווחים, אמבטיה בגודל אנושי. פתאום לשמור על הסדר היה הרבה יותר הגיוני כי אין חלל אחד גדול שצריך לתחזק ורואים בו כל שקית וכל מעיל, אלא הרבה חללים קטנים שאפשר תמיד לסגור להם את הדלת (אם רוצים) ולכל דבר יש מקום פונקציונלי.
(והכי מצחיק ששילמנו על הדירה הזו אלף שקל פחות מאשר על הדירה החדשה, למרות שהיא הייתה פי שתיים בגודל... אבל זה כבר נושא אחר...)
מה שחשוב לי להגיד זה שהיום יש תחושה שהבתים צריכים להיראות כמו קטלוג של איקאה, הכל בהיר ומבריק ועם כמה שפחות קירות. זה קצת מעיק לזוג וקצת קשה עם ילד או שניים אבל לגדל ככה משפחה זה באמת נראה לי בלתי אפשרי אלא אם כן את עובדת ממש ממש קשה כל היום בלרדוף אחרי הסדר של הבית, אם זה מתאים לך- בכיף, אם לא, תזכרי את זה כשתבחרי את הדירה הבאה שלך בעז"ה...

וואלה הלוואי, ראיתי שזה חזר על עצמו הדבר הזה
שדירה קטנה יותר קשה..(אם כי להורים שלי היה בית מרווח מאוד ורק היה מקום ליותר באלגן)

למרות שלא בטוחה שזה לגמרי קשור, החברה ההיא המעצבנת שדיברתי עליה, אני זוכרת שכשהייתי אצלה
נכנסתי לחדר השירות ואני זוכרת את עצמי (בת כמה הייתי.. 10?) עומדת ומסתכלת על השמפואים הסגורים... על כל שכיות החמדה המחורסנות על השיש... ועל המרפסת הריקה והמפוקססת..

זה מה שמעצבן אותי מבינה?
איך שומרים עם ילדים על בית כזה שכל הפינות ככה מאורגנות?????

 

[במבונה]

דווקא אני חושבת שהמתנה הגדולה ביותר שהיתה לי בחיים -
לגור ביחידה.
אמנם לא קטנטנה, אבל גרנו שם גם כשהיו לנו 4 ילדים.
וזה פשוט חייב אותנו ללמוד לשמור על סדר.
חייב אותנו ללמוד להחזיר דברים למקום מיד אחרי שימוש - כי כל פריט מיד עשה בלגן בעיניים.
היה מקום מוגדר לכל פריט בבית.
עד היום אני אוהבת לאתגר את עצמי לאחסן מלא חפצים בצורה מאורגנת ויפה - בשטח קטן.
כך מאוחסנים בגדים של 6 ילדים בארון 2 דלתות - ויש להם כמות יפה של בגדים והוא תמיד מאורגן.
המגבות מקופלות לפי גוונים - זה נעים לפתוח את הארון.
ואפילו המגבות באמבטיה בכל גווני החום- לכל ילד יש מגבת - וזה תלוי לפי גוונים מהכהה לבהיר.....
ובימים שאני עובדת ויוצאת עוד לפני שהילדים יוצאים מהבית - לומדים להסתכל מגובה השולחן ומעלה.
ולזכור את הקללה - שלגויים יהיה בית מסודר! (שלא יהיו להם ילדים שיפזרו)

 

[שולי איטח]

לכל אילו שחוטפות חלישות הדעת מאשכול זה
אז רציתי לעודד

אני מהטיפוסים שסדר לא בראש מעיני
חשוב לי קודם מלא דברים אחרים
אין לי בעיה שילדים משחקים בו זמנית בהרבה משחקים
לא אכפת לי שחברים מגיעים לכמה שכבות גיל והכל מתבלגן
(ובסוד גם לא כ"כ מפריע לי שהחלונות לא פיקס)

אבל אין לי בעיה בכל רגע נתון שיבואו אורחים לבקר זה בסדר גמור הבית הוא מלא ילדים ומצידי שיראו בלגן
מקסימום אפנה בפניהם את הספה שיהיה להם מקום לשבת

נקיון לעומת זה כן מפריע לי אבל שוב לא נקיון של יום
לא הגיוני בעיני לשטוף כל כלי בכיור הרי כל רגע נכנס עוד כלי
ולנקות את השולחן והשיש כי כל רבע שעה יש מי שאוכל ומטגן ומחמם וכו

אצלי במהלך היום כמו שתארתי הפוך בכיף
זה משחק, זה אוכל, זה עושה שיעורי בית
במקביל הזוצ קפץ לבקר, והאחינית לקרוא, והשכנה לשחק, והחבר לבקר את האפרוחים

אבל בלילה הכל חוזר למקומו הטבעי, הכלים נשטפים.(כמעט תמיד) הבית מטוטא או שטוף במקרה הצורך, שירותים ולכלוך עיקרי נעשים
ומקסימום נשאר קצת בצד בלגן נקי

בחמישי שישי- הכל עובד סדר ונקיון יותר יסודי כמובן משתדלים כל פעם לתחזק משהו אחר

פעם בתקופה סדר ממש רציני
ובסוכות ופסח סדר של ריקון וכו
כך הכל שומר על שפיות

 

[לאהמ]

בלת"ק חלקי
בעלי מאדד מסודר
ואני אמממ פחות
ומה שבעיקר הוא מלמד אותי
זה לשמור על הסדר
לא לסדר כל היום
תוך כדי בישול - להחזיר תבלינים/כלים למקום, כשמורידים בגדים להוריד ישר(לא הפוך) לשים במקום
כשמתרגלים, זה הופך לטבע שני
ומצריך הרבה הרבה פחות אנרגיות מלסדר כל היום

 

[Anunimus]

כך מאוחסנים בגדים של 6 ילדים בארון 2 דלתות - ויש להם כמות יפה של בגדים והוא תמיד מאורגן.

וואו איך? תגלי לי את הסוד.
אפשר תמונה של זה?

לנו יש ארון 4 דלתות בחדר ילדים פלוס שידת החתלה לתינוק התורן.
את הבגדים של התינוק אני שמה במגירה העליונה ובמגירה השנייה יש בגדים של הילד שמעליו.
במגירה השלישית בשידה אני מאחסנת כל מיני דברים שקשורים לסלקל, כסאות בטיחות ולעגלות. (תוספת כריות, מחברים לסלקל, כיסויים וכו'). וגם ככה היא לא שימושית מבחינתי לבגדים כי אני לא אתכופף אליה שלוש פעמים ביום.
בארון יש 2 דלתות שמוקדשות לתלייה + מדף למגבות ושמיכות חורף.
וב2 דלתות האחרות יש מדפים ומגירות ששם אני שמה מצעים של הילדים, 2 מדפים בגובה העיניים עם בגדים של שאר הילדים היותר גדולים ו2 המדפים העליונים יותר אני שמה טיטולים, מגבונים וכו', כיפות ספייר, סיכות ומוצרי שיער ועוד כל מיני דברים שלא בשימוש יום יומי מסודרים בקופסאות.
לא נראה לי ששייך להשתמש בשאר המדפים עבור אחסון בגדים של הילדים, זה פשוט לא פרקטי מבחינת גישה.
ממש מעניין אותי איך את מאחסנת כי אני קצת בחששות לגבי העתיד בע"ה.

 

[אבקת אפיה]

למרות שלא בטוחה שזה לגמרי קשור, החברה ההיא המעצבנת שדיברתי עליה, אני זוכרת שכשהייתי אצלה
נכנסתי לחדר השירות ואני זוכרת את עצמי (בת כמה הייתי.. 10?) עומדת ומסתכלת על השמפואים הסגורים... על כל שכיות החמדה המחורסנות על השיש... ועל המרפסת הריקה והמפוקססת..

זה מה שמעצבן אותי מבינה?
איך שומרים עם ילדים על בית כזה שכל הפינות ככה מאורגנות?????

אני חושבת שאי אפשר להסיק מסקנות ממקרה בודד
אולי הייתה להם עוזרת צמודה?
אולי לילדים היה רע לחיות בבית ללא רוח חיים? בלי סימני חיים וטביעות אצבע על כלום....
כשאני רואה כאלו בתים אני יותר מרחמת מאשר מקנאה. לא קל לחיות בבית עם סדר קשוח...
לא קל לבעל, לא קל לידים... לאף אחד
בית=חיים.

 

[יעל.ב.]

זה לא עניין של זמן, או של אנרגיות.

זה עניין של הרגל, זה לא סתם שזה ''מעצבן'' אותי
אני לא מתעצבנת בכלל שאני רואה את זה, כי אני יודעת שהוא שכח
ואין מה להתעצבן על מישהו שעשה משהו בתום ללא שימת לב

אני פשוט תוהה מה יהיה פה כשיהיו פה בעל + 5 ילדים שמשאירים לי מברשות שיניים כל אחד במקום אחר
ומניחים נעליים בכניסה, לא בטוחה שתהיה לי אפשרות כל החיים לשים הכל במקומות
וכל הזמן ללכת אחרי הדברים שאנשים ישאירו סביבי

עכשיו אני פשוט הגעתי איתו להחלטה שאני לא נוגעת בדברים שלו
הבית יכול להיות מפוקסס חוץ משקית המקווה שלו על הספה, וכשהוא חוזר (לפעמים בערב רק!) הוא שם לב ולוקח למקום.

אני מעדיפה שהבית יהיה קצת מבולגן במהלך היום ולא להיות עבד של הסדר והאירגון פה.
במיוחד שלא נראה לי שזה אפשרי כל החיים לרדוף אחרי באלגן של אנשים אחרים

גם אני אומרת שבעל וילדים זה לא אותו דבר ....
פעם הייתי בשיעור של חדווה וסלי והיא אמרה שהיום מקבלים את הילדים על כל חולשותיהם וכו', ואת הבעל מנסים לחנך, ומה שצריך להיות שאת הבעל לקבל ואת הילדים לחנך

אבל כמובן שצריך לדבר ולהביא למודעות (את אלופה שאת לא מתעצבנת !!! ואהבתי את המסקנה שהגעתם אליה ביחד ).

בכל מקרה, אני מסכימה איתך,
ובאמת אם זה לא בנוהל הטבעי של ההורים , נראה לי שצריך להשקיע יותר בחינוך של הילדים לזה.
וכן, זה הולך ונהיה יותר בלגן ככל שהם גדלים, עם כל השיעורים, מחברות, שכפולים, מלאכות, יצירות, חוגים, הפתעות, קייטנות (שהלכו אליהן, שהן מארגנות, שאולי יארגנו בעתיד ....)
אהה, גם מכשירי כתיבה, שהוציאו מהקלמר, ואז הם אבדו, ואז לקחו חדשים, ואז מצאו את הקודמים, אבל הם כבר לא צריכים
ומתנות, וספרים וספרים שנקרעו ואף אחד לא חושב להדביק אבל חבל לזרוק (נראה לי שלפני פסח אני אוציא את הספרים הקרועים, ואגיד להם שמי שרוצה לשמור עליהם צריך להדביק אותם, ואם לא - זה הולך לפח, ואלי זה יעזור)....


בקיצור,
אם למישהי יש רעיונות איך להרגיל ילדים (גדולים יחסית) לסדר אשמח לשמוע

 

[מביאה את המשיח]

לכל אילו שחוטפות חלישות הדעת מאשכול זה
אז רציתי לעודד

אני מהטיפוסים שסדר לא בראש מעיני
חשוב לי קודם מלא דברים אחרים
אין לי בעיה שילדים משחקים בו זמנית בהרבה משחקים
לא אכפת לי שחברים מגיעים לכמה שכבות גיל והכל מתבלגן
(ובסוד גם לא כ"כ מפריע לי שהחלונות לא פיקס)

אבל אין לי בעיה בכל רגע נתון שיבואו אורחים לבקר זה בסדר גמור הבית הוא מלא ילדים ומצידי שיראו בלגן
מקסימום אפנה בפניהם את הספה שיהיה להם מקום לשבת

נקיון לעומת זה כן מפריע לי אבל שוב לא נקיון של יום
לא הגיוני בעיני לשטוף כל כלי בכיור הרי כל רגע נכנס עוד כלי
ולנקות את השולחן והשיש כי כל רבע שעה יש מי שאוכל ומטגן ומחמם וכו

אצלי במהלך היום כמו שתארתי הפוך בכיף
זה משחק, זה אוכל, זה עושה שיעורי בית
במקביל הזוצ קפץ לבקר, והאחינית לקרוא, והשכנה לשחק, והחבר לבקר את האפרוחים

אבל בלילה הכל חוזר למקומו הטבעי, הכלים נשטפים.(כמעט תמיד) הבית מטוטא או שטוף במקרה הצורך, שירותים ולכלוך עיקרי נעשים
ומקסימום נשאר קצת בצד בלגן נקי

בחמישי שישי- הכל עובד סדר ונקיון יותר יסודי כמובן משתדלים כל פעם לתחזק משהו אחר

פעם בתקופה סדר ממש רציני
ובסוכות ופסח סדר של ריקון וכו
כך הכל שומר על שפיות

אני גם הייתי רוצה לעשות ככה הבעיה היא שלפעמים הבלגן ככ גדול והליכלוך רב ובערב זה עבודה של שעות אולי את ממש זריזה? כמה זמן את מקדישה לזה בערב? אני פשוט לא מספיקה הכל בערב אחד במיוחד שלפעמים יוצאת בערב או יש משהו חשוב אחר... וצריך גם להכין דברים לבוקר/אוכל לצהריים למחר

 

[שולי איטח]

אני גם הייתי רוצה לעשות ככה הבעיה היא שלפעמים הבלגן ככ גדול והליכלוך רב ובערב זה עבודה של שעות אולי את ממש זריזה? כמה זמן את מקדישה לזה בערב? אני פשוט לא מספיקה הכל בערב אחד במיוחד שלפעמים יוצאת בערב או יש משהו חשוב אחר... וצריך גם להכין דברים לבוקר/אוכל לצהריים למחר

תלוי מתי
כשהיו קטנים לקח יחסית מהר אבל לא היתה עזרה
היום יש גם בחורות(תלוי כמה הם בבית ולא בפעילויות שונות)
כמובן שלא תמיד מספיקים הכל
ויש ימים שמוותרים או שעושים גם במהלך היום
לא מדברת בכלל על זמן של בר מצוות/חתונות שהכל מתהפך
אבל בגדול משתדלת שהכל או לפחות הרב המכריע יעשה כל ערב

לי תמיד היה חשוב שאחר הצהרים יהיה בנחת עם הקטנים/בינוניים
יצאתי לגינות וסתם החוצה , ישבתי איתם
ואת האמת גם לא היה לי עצבים וכוח לסדר ולנקות יחד עם הקטנים

גם היום משתדלת לפנות את השעות של 4-9 לילדים ורק אחר כך להתחיל
כמובן שכן יש אפשרות קצת יותר תוך כדי אבל לא ממקום של רדיפה וחובה אלא בכיף מה שמתסדר

 

[רפרפת]

@שולי איטח תמיד אני נהנית לקרוא תגובות שלך,
את נשמעת אמא ממש מיוחדת

 

[שולי איטח]

@שולי איטח תמיד אני נהנית לקרוא תגובות שלך,
את נשמעת אמא ממש מיוחדת

תודה רבה
אבל חיבת לציין שזה באופי שלי
לא הייתי צריכה לעבוד על זה ולהבליג ולעצום עיניים
זה זורם לי כך
יש לי אחיות שממש עובדות על זה ואם כבר היישר כח הגדול מגיע למי שקשה לה ולמרות זאת מבינה ומכילה

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

לא מדברת בכלל על זמן של בר מצוות/חתונות שהכל מתהפך

וואי נגעת בעוד נקודה

אני זוכרת שלפני אחת הפגישות שלי חיפשתי באופן נואש את החולצה שרציתי ללכת איתה בכל רחבי הבית
הכל היה מבולגן, וזה הכניס אותי לעצבים כבר על כל מי שזז סביבי
שבמקום להתארגן לי בנחת לפגישה אני מחפשת חולצה בהיסטריה...
(בסוף הלכתי עם בגד אחר)

תכלס יום אחד התכוננו לצאת לאיזה אירוע (אני ובעלי) וכשאנחנו ממש באים לצאת
ראיתי שהתיק של הפאה פתוח על הרצפה + הנעלי יומחול שלו זרוקות ליד המיטה + בקבוק מים פתוח על השיש

אמרתי לו יחרב העולם, נאחר את האוטבוס, תקרא לי אובססיבית
אנחנו עכשיו הולכים לארגן את הבית ולצאת עם בית פיקס!!!!!

לא אחרנו
(כי בעלי אימץ לעצמו מנהג להגיד לי שהאוטובוס הולך לבוא 5 דקות לפני המועד האמיתי כדי שלא נאחר)

 

[מימונית]

בלת"ק
כל הכללים של להחזיר למקום מיד וכדומה טובים ויפים-
עד שאת עם תינוק רעב וצורח על הידיים, ילד באמבטיה שצריך להשגיח עליו וילד שאוכל ארוחת ערב במטבח.
ואז גם אם את מסודרת נורא ומלאת רצון טוב אין לך אפשרות להתחיל לסדר את האמבטיה מיד בסיום הרחצה כי את צריכה לרוץ להאכיל את התינוק, ואין לך אפשרות טכנית להתחיל להחזיר את המטרנה למקום כי התינוק הצורח לא צריך לחכות עוד, ואין לך אפשרות כנ"ל לסדר את השולחן אחרי הילדון האוכל ולהרים מהרצפה את העגבניה שנפלה לו כי את עם תינוק על הידיים.
(לא מדברת על ילדון בן 10 אלא בן 3 נגיד)
ואז, כן, גם האישה הכי מסודרת עם מקום לכל דבר והרגלים מצוינים וחינוך טוב- מגלה את עצמה בשמונה בערב, מרוטה בבית הפוך.

אותו דבר אישה שחוזרת מקניות לכזו סיטואציה, לא תוכל לפרק מיד את השקיות וכן הלאה כיד הדמיון.

נכון ולא נכון
אני מכינה לדוג' מטרנה עם תינוק בוכה על הידיים ומדברת אליו תוך כדי זה מרגיע
ונכון שמיד אחרי אמבטיה אין לי אפשרות לרוקן את הגיגית כי אני עסוקה בעוד אלף ואחד דברים ב"ה- מסיבות טובות ושמחות ילדים וכו,- אבל עד הלילה שזה אומר תוך שעתיים שלוש גג זה יהיה מפונה - אין מצב שישאר לעמוד לילה
חוצ מזה לא דובר שאישה לא תראה בלגן בבית בשמונה בערב לדוג' אלא מה שני חושבת
אם הבית מסודר בבסיס כי אני משתדלת לשמר את הבסיס הזה ולא לתת לו להתבלגן- כל דבר למקומו מייד
אז גם אם יש מצב של זמן שאין לי אפשרות להחזיר דברים למקומם מידית לא ייקח לי הרבה זמן לסדר/לנקות
כי בבסיס הכל מסודר- לא תוך יום אחד כל בית זוועה זה יום ועד יום ועוד יום
זו דעתי
בהצלחה לכולנו
ונא לא להפתיע אותי בבקורת פתע כי עכשיו לדוג' הבית במצב של חצי חצי ( אחרי הכל מתקרבים לפורים תחפושות ומשלוח י מנות )