האם העבודה בהייטק משנה את הבנאדם???

[שפריצרית]

אני דווקא חושבת שלגברים בהייטק יש יותר מענה קהילתי מנשים.
התכניות שמשלבות הכשרה, כולל ועבודה בהמשך הן הרבה יותר חברתיות ממקומות העבודה הייעודיים לנשים חרדיות.
יש להם מתחמי עבודה שיתופיים - לפרילנסרים, עובדים מהבית וכדו'.
לדעתי, פורום וירטואלי הוא לא מספק.

 

[yonatanr]

ואולי יהיה נכון שמישהו ירים את הכפפה ויקים חממה לגברים חרדיים בהייטק,
כדוגמת שמורה במבול, כדוגמת 'חרדיות בהייטק' בלינקדאין.
או שיש כאלו דברים כבר?

יש את רשת כוללי 'אחוות תורה' של הגאון רבי דוד לייבל שליט"א, שמיועדת לכלל האברכים העובדים.

 

[kaduri]

תהיתי אם זה יהיה רלוונטי אבל לפי התגובות אני רואה שאין פה מספיק את הפן הגברי ואם זה יועיל למישהו אשמח.

אצלי זה מנקודת מבט של מי שגדל בציבור ד"ל ורק בתוך הצבא התחתן ובחר בתורה ובמשה עבדו...
אז ככה - הייתי בשלושה מקומות כחרדי צבא, עבודה 1 ועבודה 2 כיום.

בצבא היינו חבורה של מתחזקים ועשינו שיעור יומי של שעה+ בהלכה, השקפה ומוסר.
אני הייתי מעביר כל יום מוסרים שהייתי שומע מהרב שלי בערב לפני בבית הכנסת וכולנו היינו מתחזקים מאוד.
גם בהלכה דיברתי הרבה על מושגים שירוממו אותנו עם שזירת מוסרים בין ההלכות. ב"ה זה הצליח. היינו מורידים משקפים כמשסותבבים ביחידה שלא לראות שום דבר ממטר.

מתוך חבורה של כ7-8 אחד היום אברך בכולל שלנו וזכינו לשדך אותו, אחד התחתן לפני שנה וזכה בחידון הלכות שבת בעיר שלו ובדרך להיות אברך (כרגע עדיין בצבא) ועוד חברה שהתחזקו מאוד ועד היום השיעור שם נמשך (אני השתחררתי לפני 4 שנים כך שהשיעור הזה כבר בן איזה 7 שנים)

ליחידה שלנו הגיעו הרבה חברה חרדים מבית, רובם לא התחברו אלינו (וגם היום אני רואה את זה מבחינת חרדים מבית שפחות מתחברים לביהמ"ד שלנו ולדרך החזקה)

עד היום אני זוכר שהגיע איזה בחור לבית הכנסת ביחידה והצטרף לשיעור שלנו ונראה שהוא נהנה לדון פתאום על הלכה ואז הוא אמר שהוא רואה סרטים ולא היה לנו את השכל אז לקרב אותו ואמרנו לו על זה איך יכול להיות וכו'...
לקראת השחרור שלי אני לא זוכר אם הוא נשאר עם כיפה אבל בטח שלבית הכנסת ביחידה כבר לא הגיע
היו כאלה שישבו עם בחורות בחדר אוכל ופטפוטים שתצלנה אוזניים...

עכשיו אין ספק שהשמירה העיקרית של כולנו הייתה בזכות החבורה והקרבה לרבנים ולדעת תורה.

בעבודה1 הייתי במשרד עם רוב נשים. ובקיץ ה' ירחם....
פשוט לשחק אותה ראש קטן, לא מבין בדיחות, לא מדבר, אומר שלום בלופ כזה "בוקר טוב, מה נשמע?" "בסדר מה איתך? "ברוך השם, הכל בסדר?"
צחקו עליי על זה עוד כמעט עד היום האחרון שכעשו עליי חיקויים וחשבו שאני לא מבין.. אבל זכיתי להיות שמור וקדוש לכל אורך התקופה. אין צחוקים, אין חיוכים ואין שום קרבה.
כן הצלחתי גם להשפיע על חברה מבחינת תפילין ותפילות לפעמים אבל זה כי יש קרבה למסורת..

בעבודה2 הנס הגדול שאין נשים אבל יש בעיה של כפירה קשה מאוד ודיבורים מאוד לא יפים.
ושוב - הפתרון האולטימטיבי - אני לא מבין בדיחות. לא חברותי ולא מצחיק.
עם כמה קרובים אני קצת יותר משוחרר אבל בגדול משתדל מאוד שלא לצאת מהמסגרת שלי לעצמי.

צריך הרבה הרבה קרבה לרב ולתורה כדי להישמר. מי שאין לו את זה הולך.. עוד דבר שצריך זה גם הרבה מוסר ויראת .שמים
חשוב מאוד - החילונים שמים לב טוב טוב מי פשרן ומי לא! מי חשוב לו יראת שמים ומי לא! והם משחקים על זה מאוד!
מה שלך לא יגידו לעשות כי אתה מקפיד לשני הם יגידו!
ותמיד טוב אם יש בעבודה עוד חבר שאתם פחות או יותר באותו ראש לשמירת היראת שמים וזה מאוד מאוד מאוד עוזר!
ובהתחלה באמצע ובסוף - הרבה תפילות לזכות להיות קרוב לה' ולא ליפול.

 

[kaduri]

עוד כמה נקודות שנזכרתי והיה חשוב לי לרשום

1. שימו לב לנקודה חשובה מאוד - לנשים יש זמן מאוד מוגדר של עבודה ומקבלים את זה שהן "עט נופל" הגיעה השעה והיא יוצאת לא משנה מה...
לגברים זה ממש אבל ממש לא ככה!
בעבודה1 היו ימים שהגעתי ב8 בבוקר ויצאתי ב12 בלילה וחוזר חלילה...
לא אשכח איזה חודש אלול היה לי שהייתי חוזר כל לילה בשעה מאוחרת וקם כבר ב4 לסליחות...
לילה אחד חזרתי הביתה ברבע ל1 וישבתי עוד לדבר עם אשתי שכל היום חיכתה לי עד 2 וב4 כבר הייתי על הרגליים...

2. נגזרת של 1 - הרבה פעמים אתה יודע מתי אתה מגיע בבוקר - אבל אתה לא יודע מתי אתה מסיים!!!
תקופה נוראית ביותר שלא ראיתי את 2 הגדולים שלי שהיו בני 3 ושנתיים ואני זוכר שחודש שלם לא הייתי בבית בערבים ורק חיכיתי לזכות לקלח, להשכיב ולהחליף חיתולים...
הגננות ממש ראו עליהם שינוי לרעה.
ולא אשכח איך יום אחד אשתי לקחה את שניהם באוטובוס לבוא אליי לעבודה ב6 בערב באותו החודש כדי לקחת אותי הביתה והם חיכו לי למטה ובינתיים היינו בלחץ של גרסה ואיזה פרצופים עשו לי עד שאפשרו לי בכלל לרדת לראות אותם...
ואז עליתי איתם ושאלתי את הבוס אם אני יכול ללכת והוא ממש היה מתעמר בנו ומשאיר אותנו בלילות עד שלא מסיימים הכל!
והוא אמר לי לא ואמרתי לפחות אצא לאכול איתם שעה ואחזור וגם שלילי... אתם לא מבינים איזו אכזבה נוראית זה היה בשבילנו ושבר את ליבנו... צלקות...
קחו בחשבון שאתם נמצאים כל הזמן בין הפטיש לסדן! מצד אחד האישה היקרה והאהובה מחכה לך בבית ואין לך מושג מתי אתה יוצא! ומצד שני הבוס לוחץ ומצפה שתשאר עוד ועוד!

3. פריצות איומה
בים מעורב לפעמים יותר צנוע מבמשרד!
יכולות פתאום לנסות לדבר איתך ולמשוך אותך בלשון ולעשות כל מיני דיבורים
פעם הייתי צריך לסייע לאיזה בודקת תוכנה ולהסביר ולעזור עם הבדיקות... שעתיים ישבתי בדומיה בלי להזיז את הראש ולהסתכל בעיניים.. לדבר רק עבודה ובשאר הזמן להתפלל לה' בלב שלא אדבר מילה אחת יותר ממה שצריך לצורך העבודה.
הרבה פעמים זה לצאת למסדרון לכיוון המטבחון להכין קפה ואז לעשות פניה פרסה אחורה.
יש מקומות עם שירותים מעורבים. נורא ואיום. הייתי בכזה מקום. בלתי נסבל.
כשהייתי בצבא ערב אחד חיכיתי לאוטובוס וחיילת אחת ניסתה להתחיל לדבר. תשובה לקונית ועוד אחת ובזה זה נגמר וחזרתי לספר ב"ה...

4. נסיעות
קחו בחשבון שרוב העבודות מצריכות נסיעה באוטובוס/רכב
אם אתם ברכב לפעמים זה קל יותר אבל אם העבודה באזור כמו ת"א או השרון - קחו בחשבון שכל הרחובות מלאים בפריצות ופרסומות תועבה.
אוטובוס? לקחת ספר ולהוריד משקפיים עד סוף הנסיעה. תמיד להיות עם ספרים בתיק.
כשבועיים לפני השחרור מהצבא התחלתי ללכת עם כיפה שחורה מקטיפה (לפני כן סרוגה שחורה גדולה) - נסעתי לבני ברק לקנות משקפיים.. איזה מבטים הסתכלו עליי
רק לאחר מכן הבנתי שחושבים אותי לחרד"'ק שמתחזה למישהו שלומד ושומר על העיניים...
עד עכשיו זכור לי איך ביישו אותי בשטיבלך אחד כשראו אותי עם מדים וחשבו אותי לחרדק.. כמה שהתחתננתי להם עם דמעות בעיניים שאני בעל תשובה ועוד שבועיים משתחרר והוציאו לי את המיץ..
רק אז הבנתי את החברים בצבא שבאו מבית חרדי...

העולה מכל האמור:
מי שמקולקל מראש - אין מה לקלקל.
מי שתמים - לא להיות תמים! תעמוד על המשמר יומם ולילה!
עדיף שיקראו לך שוטה פה מאשר שיתביישו בך בשמים!


יש לי גם עצות לנשים מהניסיון שלי אבל כמו שיש מצווה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא יישמע..
ונקבל שכר על הפרישה.
לילה טוב! ובהצלחה!

אם יש מישהו שצריך הכוונה ועצה מוזמן חופשי לפנות אליי אשמח לעזור.

 

[Tweenset]

הדבר הכי קשה זה לאדם חברותי להיות לא חברותי.
נכון,
אף אחד לא ידע איזה חידוד עמד לך על קצה הלשון ונבלע.
על ההברקה שתשאר חסויה לנצח כי היא נבלמה.
על רצון לא לעבוד ולצאת כמו כולם לגיבוש, שנשאר בגדר רצון ופני פוקר של מישהו שלא יודע להנות.
ועוד...
וזה הסוד.
כי כשנחמדים, ומפטפטים, ומחליפים דעות המדרון חלקלק מאד. אל תנסו אפילו.

והכי חשוב - הגעתם לעבוד, לא כדי להחזיר בתשובה אף אחד.
הייתי פעם צריכה להסביר למשהי כל כך תמימה למה זה לא מתאים לנסות להסביר על היהדות ולהחזיר בתשובה וכו'


מנסיוני - עבדתי פעם פעם פעם פעם בשרות לקוחות
היו במוקד צוות חילוני ובו גם גברים חרדיים.
הם נשארו עם כל התלבושת, אבל מפה ומשם אני זוכרת שקיבלתי את שוק חיי.
אחד ראיתי פעם מתבדח עם מנהלת הצוות. ואת השני יצא לי לראות בסיטואציה אחרת אומר משפט מאד לא לעניין, ובכלל כל ההתערות בצוות...
אולי בקטנה, אבל קיבלתי הלם קל.
אחר כך הבנתי כמה הנסיון קשה, אתה חכם, מבריק, חברותי וכשרוני
ובאופן טבעי אדם מחפש הכרה וההערכה.
ואם אדם מסוגל ללכת לעבודה כל בוקר ולדעת שב10 השעות הקרובות הוא בעל רמה חברותית ירודה עד בלתי מורגשת- אז יש לו סיכוי.
וחכם לא נכנס מראש למקומותשיהיה קשה לצאת מהם... אם כולם חברים של כולם, אז נכון שיכול להיות גברים אשפשר להתחבר איתם
אבל כשיהיו גם נשים ופתאום יהיה הבדל חד בין היחס לגברים מהיחס לנשים - זו נקודת נפילה.
לכן אם עובדים במקום של צוות מעורב היחס צריך להיות מחושב מראש לכל אחד, גם לגברים. והחכם עיניו בראשו.

 

[ש.ב.ח.]

@kaduri כה לחי!!!

נכנס פעם יהודי חסיד לרבו האדמו"ר מגור בעל ה"לב שמחה", יחד אתו נכנס יהודי אחר, הצביע החסיד על האחר ואמר לרבי "יהודי זה הוא בעל תשובה", תמה עליו הרבי ושאל "וכי אתה לא בעל תשובה!?", ע"כ.

והדברים נוקבים!

לפעמים רק בגלל שנולדנו חרדים מבטן אנחנו מאבדים את היקר מכל.
אנחנו בטוחים שצלנו הכל טוב ואין טעם להיות פרומער (מחמיר).

אחים יקרים!
על משמר הקדושה והטהרה שלנו יש לעמוד מכל משמר גם כשנראה לנו שלנו כלום לא יקרה,
וכבר הכירונו רבותינו באמרם "אלו דברים שיצרו של אדם מחמדתן".
וכתבו על כך דברים נוראים וחריפים, כמו שכתב בספר החינוך, שלאדם שדמו קר יהא זהיר ביותר ואל יבטח בקרירותו, כי כבר היו מעשים לעולמים.

שמרו על הסמל שלנו כיהודים, גם עבור ויתור יחסי חברה וכמו שכתב @kaduri

עדיף שיקראו לך שוטה פה מאשר שיתביישו בך בשמים!

 

[kaduri]

@kaduri כה לחי!!!

נכנס פעם יהודי חסיד לרבו האדמו"ר מגור בעל ה"לב שמחה", יחד אתו נכנס יהודי אחר, הצביע החסיד על האחר ואמר לרבי "יהודי זה הוא בעל תשובה", תמה עליו הרבי ושאל "וכי אתה לא בעל תשובה!?", ע"כ.

והדברים נוקבים!

לפעמים רק בגלל שנולדנו חרדים מבטן אנחנו מאבדים את היקר מכל.
אנחנו בטוחים שצלנו הכל טוב ואין טעם להיות פרומער (מחמיר).

אחים יקרים!
על משמר הקדושה והטהרה שלנו יש לעמוד מכל משמר גם כשנראה לנו שלנו כלום לא יקרה,
וכבר הכירונו רבותינו באמרם "אלו דברים שיצרו של אדם מחמדתן".
וכתבו על כך דברים נוראים וחריפים, כמו שכתב בספר החינוך, שלאדם שדמו קר יהא זהיר ביותר ואל יבטח בקרירותו, כי כבר היו מעשים לעולמים.

שמרו על הסמל שלנו כיהודים, גם עבור ויתור יחסי חברה וכמו שכתב @kaduri

תודה רבה על התגובה.

אפשר לתמצת את זה במשפט אחד שהרב חיים רבי שליט"א תמיד אומר בשם מרן רבנו עובדיה יוסף זיע"א
בחוץ כמה שיותר סנוב - בבית כמה שיותר קליל!
אדם חייב ליישם את זה בחיים שלו בבית להיות קליל וזורם וחייכן ושמח - בחוץ כובד ראש ורצינות
גם ההצלה של הדור עם הלכות טהרת המשפחה של הרב עובדיה זיע"א שמדריך גם לחפש תמיד מורה הוראה שגדול כוחו בהיתר! וזה גורם לאדם שיהיה קדוש ולא יתור בחוץ...

 

[תמרוווש]

קשה לי לכתוב,
אבל לדעתי לא רק שעבודה בהייטק משנה את האדם אלא גם את כל המשפחה.
נצא ממוסכמה שהייטק היא עבודה תובענית.
מאד.
בלי השוואה לעבודות משרדיות אחרות.
הנחת יסוד נוספת- משרות בהייטק הן משרה מלאה. 8 שעות זה טוב.
שוב, לעומת עבודות משרדיות אחרות שניתן למצוא בהן גם חצי משרה, 7 שעות וכו.
יוצא מכך שעובד/ת הייטק נמצאים לפחות 9 שעות מחוץ לבית באופן קבוע,
בלי ויתורים או עיגולי פינות למינהן,
העבודה היא קשה, דורשת, אני באופן אישי מסיימת את היום עיפה סחוטה (את יום העבודה כוונתי)
וההתאוששות ממנו לוקחת זמן.
דבר נוסף- ישנה הרגשה כזאת- "אני מרוויח/ה כך וכך, לא מגיע לי להתפנק קצת מהכסף?"
ואז רוצים כבר יותר לצאת, לסוע, לטייל, לנפוש- לא אומרת שזה גרוע. אומרת שזה קורה פחות
בעבודות מסוג אחר.
החיים יותר רגועים, ממילא צריך פחות איוורורים שלא תמיד מתאימים לבית של תורה בדווקא.
אציין נקודה נוספת בקצרה, מי שמנויה על קהילת ה"שמורה" וקראה השבוע את מה ששלחו ביום שלישי-
תוכל להבין את כוונתי, האם היחס לערכים ה"פשוטים" והתמימים שלנו נשאר אותו דבר?
האם אין רוחות זרות שמשנבות וסוחפות ומבלבלות??

 

[java]

אבל לדעתי לא רק שעבודה בהייטק משנה את האדם אלא גם את כל המשפחה.

אמירה מכלילה מדי ומסוכנת. לדעתי.

העבודה היא קשה, דורשת, אני באופן אישי מסיימת את היום עיפה סחוטה (את יום העבודה כוונתי)
וההתאוששות ממנו לוקחת זמן.

אולי זה עניין של התאמה ואופי.
אני לדוגמא מסיימת את היום העבודה עייפה, אבל דווקא בגלל זה, לעבור למשמרת שניה בבית:
כביסות, בישולים, ילדים וכו' - זה שינוי מרענן וממש כיף לי לעשות את זה.

דבר נוסף- ישנה הרגשה כזאת- "אני מרוויח/ה כך וכך, לא מגיע לי להתפנק קצת מהכסף?"

יצא לי לדבר על זה עם כמה חברות לאחרונה.
הגענו למסקנה הפוכה לחלוטין מהמצב בשטח.
אדרבה, בגלל שאנחנו עובדות כל כך קשה על הכסף אין לנו לב להוציא אותו כל כך בקלות.
בגד לחג? נקרעתי 6 שעות בשביל להוציא את הסכום הזה על בגד יותר יקר?
וכן הלאה. כל הוצאה חריגה וגבוהה מתורגמת במח אוטומטית לכמה עבודה היא דורשת.
ולא היה קשר בין גובה המשכורת לאמירות האלו. (ז"א, גם כאלו שמרוויחות יפה וגם כאלו שפחות - גרסו ככה.)

 

[גלינג]

אדרבה, בגלל שאנחנו עובדות כל כך קשה על הכסף

ולא היה קשר בין גובה המשכורת לאמירות האלו.

גובה המשכורת נגזר מהתמורה לשעה.
וככל שהמשכורת גבוה יותר העבודה פחות ביחס לתמורה-שעה

 

[java]

גובה המשכורת נגזר מהתמורה לשעה.
וככל שהמשכורת גבוה יותר העבודה פחות ביחס לתמורה-שעה

לא הבנתי מה הכוונה בתגובה זו.
אני אומרת שנשים כיום עובדות קשה על הכסף שלהן, והיד של רובן ממש לא קלה על הארנק.
וששמעתי את זה הן מהייטקיסטיות שמרוויחות הון והן מכאלו שאוחזות בקצת מעל המינימום.

 

[שפריצרית]

וששמעתי את זה הן מהייטקיסטיות שמרוויחות הון והן מכאלו שאוחזות בקצת מעל המינימום.

כי זה לא נושא שקשור להייטקיסטיות בדווקא.
זה אופי של בנאדם.

 

[s976]

עוד כמה נקודות שנזכרתי והיה חשוב לי לרשום

וואו!! נשמע כמו סיפורים של קובי לוי.
נשמע הזוי שנפלו בחלקך כל כך הרבה סיפורים דרמטיים.

מהזווית שלי אוכל רק להגיד שלדעתי החוויות שחוית אינן משפקות תופעות כלליות.
בדרך כלל, ברוך השם, יש הרבה פחות דרמטיות, הרבה פחות סיבות לדמעות בעיניים, פחות בוסים רעים ומעולם לא שמעתי על מישהו שעבד 16 שעות ביום (ועוד חודש שלם).

 

[java]

כי זה לא נושא שקשור להייטקיסטיות בדווקא.
זה אופי של בנאדם.

בדיוק.
כמו עוד מספר נקודות בהודעה שציטטתי.

 

[kaduri]

וואו!! נשמע כמו סיפורים של קובי לוי.
נשמע הזוי שנפלו בחלקך כל כך הרבה סיפורים דרמטיים.

מהזווית שלי אוכל רק להגיד שלדעתי החוויות שחוית אינן משפקות תופעות כלליות.
בדרך כלל, ברוך השם, יש הרבה פחות דרמטיות, הרבה פחות סיבות לדמעות בעיניים, פחות בוסים רעים ומעולם לא שמעתי על מישהו שעבד 16 שעות ביום (ועוד חודש שלם).

יש עוד הרבה סיפורים באמתחתי... חסכתי את זה מהקוראים...
כיום אני בעבודה של עט נופל לצורך האיזון... 9 שעות ביום 20 דקות הליכה מהבית, מספיק להעביר שיעור פעם בשבוע, קורא בתורה קבוע ב2 מניינים בשבת (הייתי בעל קורא גם לפני 4 שנים בתקופה הקשה ההיא...)
בוסים מבינים ומכילים. באים והולכים מתי שרוצים...
ומרוויח יותר מבעבודה ההיא.
יש לכאן ולכאן בהייטק.
אני רק באתי לשקף מציאות רחבה של המון המון התמודדויות. שעות ובוסים רעים זה רק בעיה אחת ממנעד רחב של התמודדיות שיש לאדם ירא שמים בהייטק.
לא כל יום 16 שעות זה היה יום השיא, אבל כן 12-13 חופשי.
הקרבת ה' שהייתה לי באותה חודש הייתה נוראית.. הייתי הולך להתפלל ערבית שם באיזה בית כנסת ליד העבודה באזור 10 בלילה ובדרך חזרה לעבודה מדבר עם ה' ובוכה כל הדרך שה' יזכה אותי להיות קרוב אליו.. שר לי מזמור לתודה וידיד נפש... לבכות בברכת מודים שה' זיכה אותי לשמור תורה ומצוות ושזכיתי למשפחה וילדים וכו'...

ואדם חייב להיות חזק וקשור לחברה תורנית ויראת שמים.
אתן עוד נקודה רק מהתקופה בצבא - באותה תקופה גם למדתי בספר "שאיפות" וקראתי את הספר "שבתי" על הרב גלינסקי זצ"ל
יצרנו לנו חבורה שהרגשנו עצמנו כאילו אנחנו נוברדוק. היינו מפנים מגשים של חיילים שלא הרימו את שלהם רק בשביל עבודת המידות שלנו.
כמו שהביאו את מאמר הרמב"ם על השפעת החברה.
מצד שני היו חברה חרדים שהגיעו כקבוצה אבל הייתי מעדיף לשבת לבד ולא איתם כשהייתי שומע שהם מדברים על פוליטיקה וספורט...

אנשים חושבים שהייטק זה כסף טוב וזהו.. לא מזמן התקשר אליי מישהו שהרב שלי הפנו אותו אליי להתייעץ אם להיות מתכנת.
הוא מתעסק במוזיקה ואין לו ידע באנגלית ולא דברים נוספים וייעצתי לו לא להתקרב וב"ה שמע לי.
תדעו שיש הרבה התמודדויות ומי שחשובה לו היראת שמים.

 

[גזעי]

יש עוד הרבה סיפורים באמתחתי... חסכתי את זה מהקוראים...
כיום אני בעבודה של עט נופל לצורך האיזון... 9 שעות ביום 20 דקות הליכה מהבית, מספיק להעביר שיעור פעם בשבוע, קורא בתורה קבוע ב2 מניינים בשבת (הייתי בעל קורא גם לפני 4 שנים בתקופה הקשה ההיא...)
בוסים מבינים ומכילים. באים והולכים מתי שרוצים...
ומרוויח יותר מבעבודה ההיא.
יש לכאן ולכאן בהייטק.
אני רק באתי לשקף מציאות רחבה של המון המון התמודדויות. שעות ובוסים רעים זה רק בעיה אחת ממנעד רחב של התמודדיות שיש לאדם ירא שמים בהייטק.
לא כל יום 16 שעות זה היה יום השיא, אבל כן 12-13 חופשי.
הקרבת ה' שהייתה לי באותה חודש הייתה נוראית.. הייתי הולך להתפלל ערבית שם באיזה בית כנסת ליד העבודה באזור 10 בלילה ובדרך חזרה לעבודה מדבר עם ה' ובוכה כל הדרך שה' יזכה אותי להיות קרוב אליו.. שר לי מזמור לתודה וידיד נפש... לבכות בברכת מודים שה' זיכה אותי לשמור תורה ומצוות ושזכיתי למשפחה וילדים וכו'...

ואדם חייב להיות חזק וקשור לחברה תורנית ויראת שמים.
אתן עוד נקודה רק מהתקופה בצבא - באותה תקופה גם למדתי בספר "שאיפות" וקראתי את הספר "שבתי" על הרב גלינסקי זצ"ל
יצרנו לנו חבורה שהרגשנו עצמנו כאילו אנחנו נוברדוק. היינו מפנים מגשים של חיילים שלא הרימו את שלהם רק בשביל עבודת המידות שלנו.
כמו שהביאו את מאמר הרמב"ם על השפעת החברה.
מצד שני היו חברה חרדים שהגיעו כקבוצה אבל הייתי מעדיף לשבת לבד ולא איתם כשהייתי שומע שהם מדברים על פוליטיקה וספורט...

אנשים חושבים שהייטק זה כסף טוב וזהו.. לא מזמן התקשר אליי מישהו שהרב שלי הפנו אותו אליי להתייעץ אם להיות מתכנת.
הוא מתעסק במוזיקה ואין לו ידע באנגלית ולא דברים נוספים וייעצתי לו לא להתקרב וב"ה שמע לי.
תדעו שיש הרבה התמודדויות ומי שחשובה לו היראת שמים.

סלח לי על השאלה, אבל לא עדיף לקחת עבודה "פשוטה" של 7 שעות ולהרוויח פחות לשעה ובערך חצי מהמשכורת, מאשר לקחת עבודה של 12~13 שעות שגורמת כל כך הרבה עוגמת נפש?

 

[kaduri]

סלח לי על השאלה, אבל לא עדיף לקחת עבודה "פשוטה" של 7 שעות ולהרוויח פחות לשעה ובערך חצי מהמשכורת, מאשר לקחת עבודה של 12~13 שעות שגורמת כל כך הרבה עוגמת נפש?

שאלה יפה שעברה לי בראש הרבה פעמים באותה תקופה ולקחת שליש משכורת וגם אמרתי את זה להנהלה שם..
התשובה - דעת תורה.

שיהיה ברור - בעבודה שלי עכשיו זה ממש לא ככה. ובהרבה עבודות זה לא ככה.
אבל יש גם מקומות כאלה וצריך לקחת בחשבון שאחד הדברים הקשים גם אתה עובד רק 10 שעות - שאשתך מתקשרת ושואלת מתי אתה בא ואתה עונה לא יודע.. ואחרי שעה עוד פעם וחוזר חלילה...

לנשים זה הרבה יותר קל שכולם יודעים שב3/4.5 היא יוצאת ויהי מה.

ה' יצר לי גם מציאות כזאת בעבודה שלי היום ברוך השם.

 

[נסיון9876]

לא קראתי הכל בעיון.
אבל רוצה לנצל את האשכול כדי להעלות עוד נקודה חשובה מאוד.

יצא לי להציע את עצמי לחברת השמה מסוימת שמתעסקים עם החברות הגדולות והשוות בתעשיה.
וכששאלתי מה בענין הסיכויים לישיבה מופרדת הבנתי שזה חסר סיכוי.
(ביקשתי רק להיות בסביבה נשית- שבעמדות הקרובות תשבנה אך ורק נשים)

המראיינת(חילונית) חזרה ואמרה כל הזמן- שהם מתעסקים הרבה בשילוב חרדים- והכל רק בצורה מעורבת. - עד כדי שהיה נראה שהיא באמת משוכנעת שמדובר בדרישה הזויה של מתראיינת תמהונית.. (לא התכוונתי להתחיל להסביר ש"חרדים" זה משהו נרחב מאוד.. או שלא כל מי שמגדיר עצמו חרדי-הוא אכן כזה.)

אז מעבר לבעיתיות שלצערינו הפכה לנורמה של חרדים/יות שעובדות בסביבה מעורבת(ולא רק בתיכנות והנדסה) - שזה מצב נתון. - אני חושבת שחשוב להעביר ולשדר את המסר הזה - שגם אם זה קורה- זה רחוק מלהיות אידיאלי.

ואולי מישהו יקום ויעשה מעשה.

(אני בטוחה שכל חרדי/ת "שמור" יעדיף לעבוד בסביבה נפרדת ככל האפשר.)

רק אמרתי.

 

[חגי פאהן]

הרבה נסיונות. במקומות עבודה אחרים במגזר הכללי בד"כ פחות נורא, כי בעבודות פיזיות אתה פוגש את "אלה שלמטה", דהיינו מסורתיים ובד"כ מכבדים מאד מסורת ורואים בכל חרדי רב גדול. אבל בהייטק אתה נתקל בסוג אחר של אנשים, אלה שרגילים שיש להם הכל ומלומדים וכו'... לא רק בהם כמובן, אבל באחוז ניכר מאשר בעבודות כפיים.
אני עובד באופן ספייס גדול במקום ביטחוני, רק אני ועוד דתי מבוגר יושבים שם. המון פעמים ביקשתי שלא ישים רדיו, וכשאני מבקש הוא מיד מכבה, אבל לאחר שעה משעמם לו והוא מדליק שוב... או שמגיעה שעה עגולה, וכמובן ישנה חובה גמורה לשמוע חדשות! מה, נחיה בלי לדעת מה קורה בעולם? אז בחדשות עצמן אני שומע מי הטריד את מי ובאיזה אופן, ומתי יתקיים יום רבין (משום מה עוסקים בזה הרבה). ואחרי החדשות הרדיו כבר נשאר דולק, מה, כל יום אבקש? עד שהמראיינת השמאלנית אומרת איזה משפט בגנות ביבי והוא מתעצבן ואומר לי "צריך לכבות, נכון?"
כיון שהעיסוק בטחוני לוקח כמעט שנה עד שמקבלים מישהו חדש. משמעות הדבר שקשה למצוא, כי מי יחכה שנה? בד"כ הוא ימצא בינתיים מקום אחר וילך לשם. ויום אחד הר"צ החפשי אומר לי שעומדת להגיע אשה חדשה לצוות והיא תשב איתנו במשרד. ניגשתי אל משרדו ואמרתי לו חד משמעית שאם היא פה, אני לא פה! וחשוב לי להדגיש שלב יודע מרת נפשו, והיה לי ברור שאכן כך הם פני הדברים, אין לי שום יכולת להישאר שם במצב כזה. הוא נבהל ואמר לי שלא צריך להגזים ולא צריך לשבור את הכלים, ואפשר למצוא פתרונות וכו'. בסוף היא הגיעה והושיבו אותה במשרד ליד, שהוא בערך באותו גודל שלנו רק שיושבים שם תשעה ואצלנו שניים.
גם הנסיעה עצמה קשה לי. בחזור זה באזור שעה נסיעה, ואני סובל משעמום כל יום על כל הזמן הזה. ועוד מהמחשבה שבבית יש לי עסק שאין לי זמן אליו...

 

[חגי פאהן]

המראיינת(חילונית) חזרה ואמרה כל הזמן- שהם מתעסקים הרבה בשילוב חרדים- והכל רק בצורה מעורבת. - עד כדי שהיה נראה שהיא באמת משוכנעת שמדובר בדרישה הזויה של מתראיינת תמהונית.. (לא התכוונתי להתחיל להסביר ש"חרדים" זה משהו נרחב מאוד.. או שלא כל מי שמגדיר עצמו חרדי-הוא אכן כזה.)

יש לה אינטרס ברור, היא לא תמימה. צוות חרדי בחברה חילונית זה כאב ראש. ואם תתחילי להסביר לי למה זה ממש ישתלם להם כלכלית, אומר לך את האמת הכואבת: "כל עוף למינו ישכון, ואדם בדומה לו". אף על פי שהיום חברות מקבלות תגמול על העסקת עובדים חרדים, עדיין הרבה מהם פשוט לא רוצים לראות חרדים, פשוט לא אוהבים חרדים (ולא רוצה לומר 'שונאים') ומעדיפים להקיף את עצמם באנשים שדומים להם.