האם בעידן שלנו עדיין מרביצים בחיידרים?

מצב
הנושא נעול.

מרחבית

משתמש מקצוען
אני לא אוהבת את התפיסה של "אם אתה אבא אוהב אז לא יקרה כלום אם תצעק פעם ב"
כי כל פעם היא פעם, וכל פגיעה היא פגיעה, וצריך לשאוף לא לעשות אותה.
אני כן מסכימה עם "אם אתה אבא אוהב ופגעת בלי שליטה, אתה בסדר גמור"
כלומר - מסכימה עם הבנה שכולנו בני אדם ואין מושלמות, לא מסכימה עם לגיטימציה לאלימות , צעקות , השפלה וכו'.

אז נכון. הגישה שלנו שונה.
אני כן חושבת שבמקרים מסוימים הכאה מבוקרת היא התגובה המתאימה והנכונה.
התפרצות, צעקות, שיחת מוסר ממושכת, השפלה - כל אלה תגובות גרועות.
מכה מבוקרת - עוצרת את הילד שאיבד גבולות/שליטה - בצורה הכי טובה לילד.
עוצרים אותו - וממשיכים הלאה.
ורק אם זה לא כבדרך שיגרה. אלא במקרים מיוחדים, שלא קורים כל יום.
 

אהבת עולם

משתמש סופר מקצוען
D I G I T A L
אז נכון. הגישה שלנו שונה.
וזה בסדר.
בעיני יש דרכים אחרות נכונות וטובות לעצור ילד שאבד שליטה,
ולדעתי זה לא הצורה הכי טובה.
אבל אם היו משתמשים במכות בלי כעס , בלי תסכול, בלי שנאה בלי עצבים..
הבעיה היתה קטנה בהרבה.
הבעיה היא שזה כמעט בלתי אפשרי
 

נפמן

משתמש מקצוען
וזה בסדר.
בעיני יש דרכים אחרות נכונות וטובות לעצור ילד שאבד שליטה,
ולדעתי זה לא הצורה הכי טובה.
אבל אם היו משתמשים במכות בלי כעס , בלי תסכול, בלי שנאה בלי עצבים..
הבעיה היתה קטנה בהרבה.
הבעיה היא שזה כמעט בלתי אפשרי
למה לא אפשרי?
בדיוק כמו שאפשרי לך לא להרביץ אף פעם גם כשאת מאד עצבנית וכועסת, כך בדיוק אפשרי שכאשר תחליטי שכרגע הילד צריך "חינוך" או עונש, תחליטי מתוך ישוב הדעת שהפעם התגובה הראויה היא מכה קלה, ואז תתני אותה בלי כעס, תיסכול וכו'...
 

הדודה מלכי

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
מלכי מסכימה מאד מאד עם מה שאמרת.
מכירה באופן אישי משפחה שאחד ההורים היה מכה והשני לעולם לא הרים יד אלא חינך בנועם באהבה והרבה הרבה מוסר בדרך נכונה.
כל הילדים מכבדים אותו פי כמה מאת ההורה המכה, וכל הילדים אם הקשיבו למישהו בבית זה היה להורה שלא הרים יד. לשמוע בקול הורה שכן מכה - זה רק מפחד ולא שום דבר אחר.
והחוכמה היא מי ציית בגיל 15 ולא בגיל 8-9!!

וBBR , עם כל הכבוד לשיטה שלך,
אני לא מסכימה. משמעת לא צריכה לבוא באלימות.
מענין אותי לשמוע איזה רמה של אלימות מגיעה אצלך כשהילד מתחצף מלכתחילה , בלי מצב של חוסר אונים.
ומה תעשי כשהבן שלך יהיה בן 14 ויקלל אותך איזה קללה או אין לי מושג משהו גרוע יותר (ואם את חושבת שתחנכי אותם בשיטתך והם לא יגיעו גם לזה , אף אחד לא ערב לך. הדור של היום נוראי, את יכולה לחנך הכי טוב שיכול להיות ויבוא חבר אחד ותאמרי לילד שלך שלום. חס וחלילה.)
מה תעשי אז? אם בגיל חמש נתת לו שתי סטירות על זה שהתחצף , מה תעשי בגיל חמש עשרה??? את חושבת שהסטירות הן אלו שיחנכו אותו אז?
את טועה.
זה ירחיק אותו פי כמה ממה שאת מדמיינת.

לכי תראי את סבתא שלי , היו מרביצים פעם , אוהווווווו , שלא תדעי.
ויצא חלק חרדים חלק חצי חצי ויותר חילונים לגמרי.
אז איפה הדרך הזו עובדת , באיזה כדור הארץ?
באיזה שהוא גיל הפחד הזה מתרופף , ולא נשאר שם כלום רק החינוך שהשרשת בהם בנועם ואהבה.

יש ילדים שהדרך שלך יכולה לעבוד עליהם , ילדים פחדניים עדינים ולא מופרעים מטבעם
ויש ילדים שלא. זה מקומם אותם , מתסכל אותם , מכעיס אותם בפנים, מרתיע אותם
והם צוברים את הכעס השקט הזה עד גיל ההתבגרות,
ואז? ניפגש.
הכל תלוי באופי , חנוך לנער על פי דרכו. ויש ילדים שזו טעות חמורה לחנך אותם עם אלימות מכל סוג שהוא.
כל מילה!

מי שמתמודד מתחזק, זה וודאי, אבל בשביל שלילד שלי יהיו כוחות להתמודד אני לא צריכה לתת לו התמודדויות (או מכות), ולא לקחת ממנו, וגם לא לתת לו להתמודד לבד
בשביל שהוא יהיה עם כוחות להתמודד לחיים כדאי לעזור לו להתמודד, להיות איתו בהתמודדות.
לאהוב אותו, ולהראות לו שהוא טוב בכל מצב. זו ההכנה הכי טובה להתמודדות , לדעתי.
כל מילה!!
 
נערך לאחרונה ב:

אהבת עולם

משתמש סופר מקצוען
D I G I T A L
למה לא אפשרי?
כתבתי כמעט בלתי אפשרי ולא לא אפשרי.
הענין הוא שכאשר אני עובדת על עצמי לא לכעוס, ונרגעת, אני מוצאת פתרונות אחרים וממילא לא צריכה את המכה...
כשאני מרביצה (וזה קרה בעוונותי) זה בדרך כלל מתוך כעס עצום שבא לי להוציא על הילדה.
מכה היא בעיני לא חינוך, וגם ברוב המקרים (על הילדה המתוקה שלי) לא עוצרת אף התנהגות, רק מחמירה אותה, זה כי היא ילדה סופר לא פראיירית.
אבל כן, אני מכירה סיפורים על רבנים שהגיעו בלילה, ונתנו מכה כעונש על מה שהיה ביום.
בעיני זה מיותר, כי זה לא מחנך, ואפשר למצוא עונשים אחרים שלא פוגעים בנפש.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
מכה היא לא חינוך. היא לפעמים נצרכת כהכנה לחינוך. או כעזרה ראשונה.
 

הדודה מלכי

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
מי שמתמודד מתחזק, זה וודאי, אבל בשביל שלילד שלי יהיו כוחות להתמודד אני לא צריכה לתת לו התמודדויות (או מכות), ולא לקחת ממנו, וגם לא לתת לו להתמודד לבד
בשביל שהוא יהיה עם כוחות להתמודד לחיים כדאי לעזור לו להתמודד, להיות איתו בהתמודדות.
לאהוב אותו, ולהראות לו שהוא טוב בכל מצב. זו ההכנה הכי טובה להתמודדות , לדעתי.
כל מילה!!
האשמת הנושרים את משקעי ילדותם לא הוגנת, ובבית משפט היתה מסומנת כ"לא קביל"...
כל אחד אחראי לבחירות שלו.
ויש נושרם מכל סוגי המשפחות והבתים.

לא יודעת באיזה סמינר למדת,
אבל לא יכולה להאמין שיש מקום שמתכחש לשכר ועונש. לגן עדן ולגיהינום.
ואני מכירה את הבעש"ט...
נכון שמלמדים שיש רמה גבוהה יותר של עבודת ה', אבל היא בשום אופן לא פותרת או שוללת את הרמה הבסיסית.
ושמעתי שאדמו"רים מפורסמים הורו להחדיר את נושא השכר והעונש לילדים, שלא יהיה מצב שיעלו לקומה רביעית עם יסודות מטים לנפול.

איך הגעת למשפט??!! מישהו מאשים אותם?
זו לא האשמה, אלו תוצאות של הנפש. הנפש שלנו עדינה ומורכבת, ולכל אחד היא פועלת שונה,
אז כתוצאה מפגיעה/ השפלה וכו' (כל הרשימה) כל נפש לוקחת את זה למקום אחר (וזה תלוי גם בעוד הרבה דברים ונתונים סביבתיים). אז יש כאלו שלא מודעים, או שהם מודעים אבל לא חושבים שזה לא בסדר (והכל כיסויים על כיסויים) והם יעתיקו בדיוק את מה שהם קיבלו - וכך הם יתנהגו גם בבית שלהם / בכיתה שלהם. אבל, יש את אלו - שזה פלט אותם, שהנפש שלהם לא היתה מסוגלת לסבול את זה והם פשוט ברחו, בעטו בהכל. החזירו בעיטה. רע להם. לא שעכשיו טוב להם, אבל הם בבריחה.
ויש אופציה שלישית (והיא כמובן הטובה בעיני, וגם על דעת הפסיכולוגיה) - זו דרך האמצע. אדם שמודע, ושם את הכל על הדף, וחשב על זה, ועיבד, ועבד על עצמו והחליט - אני לא הולך לקיצוניות הזו ולא לקיצוניות הזו, אני מבין שזו לא דרך טובה ושזו לא דרך טובה ואני נוהג בשיקול הדעת ובחכמה. (וזה נכון אגב לכל תחום בחיים, לא רק למכות וענישה ואלימות מכל סוג...)

ברור שיש נושרים מכל סוג הבתים, כתבתי, יש את הסוג שגילו עולם וכו (תסתכלי בהודעה..) והם יכולים להיות מבתים הכי עוטפים!! ואני ראיתי לפחות 2 כאלו. ואז ההבדל הוא בתגובה - אני נדהמתי ובכיתי מהתרגשות לראות! אבא שהבן שלו חזר בשאלה והוא פוגש אותו ואוהב אותו באותה מידה!! ללא הצגות, את רואה נפש בריאה שאומרת הבן שלי בוגר, הוא אחראי לעצמו ולחייו, אני לא יכול לכפות עליו להיות חרדי, אני חינכתי אותו ונתתי לו כל מה שאפשר וצריך כדי שיהיה כזה ויגדל טוב לתורה ומעש"ט, עכשיו זה לא בשליטה שלי, אני רק רוצה שיהיה לו טוב. והילד מחזיר אהבה, והכל שונה. הוא לא מתחצף, מכבדים אותו ואת הדרך שלו למרות שהוא שונה - אז הוא מחזיר אהבה וכבוד.

לא אמרתי שכך התנהגו בסמינר שלמדתי, וממש לא כולם שם דגלו בשיטה הזו, רק כתבתי שאותי לימדו כך - וזה מה שקנה אותי! ואני מאמינה בזה וחושבת שזה נכון. מבינה??!! לא מתכחשים לשכר וענש, אבל אנחנו גם לא יודעים חשבונות שמים. ומה יחזיק אותנו?! זה. האהבה והקרבה. לא לחיות כל החיים בפחד מאלוקים כאילו הוא איזה מישהו שאורב לנו בפינה ומחכה שניפול, להיפך, להבין ולדעת שהוא אבא שלנו שאוהב אותנו יותר מכל אבא שקיים בעולם, והוא עושה לנו הכל מאהבה. זו דרך חיים ועל זה אני לא נכנסת לויכוח, כל אחד שיחיה איך שטוב לו - זה לא סותר, אני מכבדת גם את אלו שחיים כך, אבל לי - זה מרגיש נכון ועובד עלי הרבה יותר טוב מהשיטה השניה. מבינה?!

וואיי יצא ארוווך. :rolleyes:
 
נערך לאחרונה ב:

אהבת עולם

משתמש סופר מקצוען
D I G I T A L
מכה היא לא חינוך. היא לפעמים נצרכת כהכנה לחינוך. או כעזרה ראשונה.
מה זה נקרא הכנה לחינוך?
עזרה ראשונה, אני מבינה , אבל לטווח הארוך הורה שצריך מכות בשביל להרגיע ילדים ולשלוט - יגרום בדיוק להפך, זה לא מבסס שליטה. להפך.
 

בני שני

משתמש רשום
הייתי ממליץ לכם לראות את הקליפ של הרב יואל רוטה לגבי אלו שמרביצים לילדים.......
 

לא אני

משתמש סופר מקצוען
כל מילה!!


איך הגעת למשפט??!! מישהו מאשים אותם?
זו לא האשמה, אלו תוצאות של הנפש. הנפש שלנו עדינה ומורכבת, ולכל אחד היא פועלת שונה,
אז כתוצאה מפגיעה/ השפלה וכו' (כל הרשימה) כל נפש לוקחת את זה למקום אחר (וזה תלוי גם בעוד הרבה דברים ונתונים סביבתיים). אז יש כאלו שלא מודעים, או שהם מודעים אבל לא חושבים שזה לא בסדר (והכל כיסויים על כיסויים) והם יעתיקו בדיוק את מה שהם קיבלו - וכך הם יתנהגו גם בבית שלהם / בכיתה שלהם. אבל, יש את אלו - שזה פלט אותם, שהנפש שלהם לא היתה מסוגלת לסבול את זה והם פשוט ברחו, בעטו בהכל. החזירו בעיטה. רע להם. לא שעכשיו טוב להם, אבל הם בבריחה.
ויש אופציה שלישית (והיא כמובן הטובה בעיני, וגם על דעת הפסיכולוגיה) - זו דרך האמצע. אדם שמודע, ושם את הכל על הדף, וחשב על זה, ועיבד, ועבד על עצמו והחליט - אני לא הולך לקיצוניות הזו ולא לקיצוניות הזו, אני מבין שזו לא דרך טובה ושזו לא דרך טובה ואני נוהג בשיקול הדעת ובחכמה. (וזה נכון אגב לכל תחום בחיים, לא רק למכות וענישה ואלימות מכל סוג...)

ברור שיש נושרים מכל סוג הבתים, כתבתי, יש את הסוג שגילו עולם וכו (תסתכלי בהודעה..) והם יכולים להיות מבתים הכי עוטפים!! ואני ראיתי לפחות 2 כאלו. ואז ההבדל הוא בתגובה - אני נדהמתי ובכיתי מהתרגשות לראות! אבא שהבן שלו חזר בשאלה והוא פוגש אותו ואוהב אותו באותה מידה!! ללא הצגות, את רואה נפש בריאה שאומרת הבן שלי בוגר, הוא אחראי לעצמו ולחייו, אני לא יכול לכפות עליו להיות חרדי, אני חינכתי אותו ונתתי לו כל מה שאפשר וצריך כדי שיהיה כזה ויגדל טוב לתורה ומעש"ט, עכשיו זה לא בשליטה שלי, אני רק רוצה שיהיה לו טוב. והילד מחזיר אהבה, והכל שונה. הוא לא מתחצף, מכבדים אותו ואת הדרך שלו למרות שהוא שונה - אז הוא מחזיר אהבה וכבוד.

לא אמרתי שכך התנהגו בסמינר שלמדתי, ולא כולם דגלו בשיטה הזו, רק כתבתי שאותי לימדו כך - וזה מה שקנה אותי! ואני מאמינה בזה וחושבת שזה נכון. מבינה??!! לא מתכחשים לשכר וענש, אבל אנחנו גם לא יודעים חשבונות שמים. ומה יחזיק אותנו?! זה. האהבה והקרבה. לא לחיות כל החיים בפחד מאלוקים כאילו הוא איזה מישהו שאורב לנו בפינה ומחכה שניפול, להיפך, להבין ולדעת שהוא אבא שלנו שאוהב אותנו יותר מכל אבא שקיים בעולם, והוא עושה לנו הכל מאהבה. זו דרך חיים ועל זה אני לא נכנסת לויכוח, כל אחד שיחיה איך שטוב לו - זה לא סותר, אני מכבדת גם את אלו שחיים כך, אבל לי - זה מרגיש נכון ועובד עלי הרבה יותר טוב מהשיטה השניה. מבינה?!

וואיי יצא ארוווך. :rolleyes:
במעמד קבלת התורה, כשהיתה אהבה גדולה ועצומה, ורצון עז לקיום דבר ה' - נעשה ונשמע,
כפה ה' עליהם הר כגיגית.
אהבה היא כח נהדר, אבל אלוקים טבע בכל בן אנוש אהבה עצמית שהיא חזקה מכל האהבות.
וגם כאשר עם ישראל ניצבים מול אלוקים המדבר עמם, והם משתוקקים לעשות רצונו -
ה' כופה עליהם הר כגיגית כדי שיהיה קיום לרצון הזה, לנעשה ולנשמע.
אהבה אינה יכולה להיות עצמאית, היא חייבת להשען על יסוד איתן של יראת שמים.

לא יודעת מה דעת ההלכה על חוזר בשאלה.
משערת מה היה קורה אם אותו בן היה מרוקן את כל חשבונות הבנק של אביו וביתו...
מעריכה ודומעת מול אנשים שצער השכינה נוגע להם חזק בלב, והם ממשיכים לחיות. ולהתפלל.
 
  • תודה
Reactions: bbr

לא אני

משתמש סופר מקצוען

הדודה מלכי

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
אהבה אינה יכולה להיות עצמאית, היא חייבת להשען על יסוד איתן של יראת שמים.
זה בד"כ הולך ביחד, מי שיש לו אהבה אמיתית יש לו גם יש לו יראת שמים,
אבל יראת שמים זה לא פחד מעונש ומכות.
זה לא אותו דבר.
שתהיה יראת כבוד להורים - זה דבר יפה,
אבל לא פחד ממכות וענש. שכמו שכתבו לפני - זה דבר שעובר עם הגיל.
מה תעשי בגיל 16 כשהילד לא יקשיב לך ואת לא יכולה להשתיק אותו עם מכה או עונש?
 

לא אני

משתמש סופר מקצוען
זה בד"כ הולך ביחד, מי שיש לו אהבה אמיתית יש לו גם יש לו יראת שמים,
אבל יראת שמים זה לא פחד מעונש ומכות.
זה לא אותו דבר.
שתהיה יראת כבוד להורים - זה דבר יפה,
אבל לא פחד ממכות וענש. שכמו שכתבו לפני - זה דבר שעובר עם הגיל.
מה תעשי בגיל 16 כשהילד לא יקשיב לך ואת לא יכולה להשתיק אותו עם מכה או עונש?
דיברתי על מה שלמדת בסמינר - כלפי אלוקים.
ועל האבא שמחייך ואוהב את בנו הבוגד באלוקים ובתורתו.
 

יפה

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
איך אני נהנית לקרוא דיון ארוך על חינוך ילדים
בין צעירונות שלא גידלו ילד,
או שהגדול שלהם בן 3....
לבין אמהות עם נסיון....
(יש חריגות לכל הצדדים...)

איזה הבדל בדעות!!!!!!
נדבר עוד 10 שנים בע"ה!
 

הדודה מלכי

מהמשתמשים המובילים!
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
דיברתי על מה שלמדת בסמינר - כלפי אלוקים.
ועל האבא שמחייך ואוהב את בנו הבוגד באלוקים ובתורתו.
א. הורים שמכים גורמים בדיוק בדיוק ההיפך מזה שלילדים תהיה אליהם יראת כבוד,
כי מי שמכה - זה ממש לא מכבד אותו. במחילה. כשהייתי ילדה ורבתי עם חברות והרבצנו - אמרו לנו שזה לא מכוב ולא מכבד.

ב. הוא לא תומך בדרך שלו, אבל מכבד. כמו שכל אחד רוצה שיכבדו אותו, וזה דווקא זה מקרב אותו!! ילד שההורים מחרימים אותו בגלל דבר כזה - או מתעמתים איתו - לעולם לא יחזור!!!! ובד"כ זה גם נוגע כי הרסו להם את החינוך ומשיקולים קצת פחות יפים... לא באמת חשיבותו של הילד. או שזו פשוט טעות שהם לא יודעים.. כי הם לא יודעים איך ללכת עם הילד. לא סתם כתוב חנוך לנער ע"פ דרכו.

ג. כשילד עוזב את הדרך אז הקב"ה לא אוהב אותו יותר??????!!!! בטח ובטח שאוהב. כואב לו! עצוב לו על הילד הזה. אכפת לו. אבל הוא שונא אותו בגלל זה??! ממש לא. ועל זה דברתי.

ד. לא הבנתי מה את מתכוונת בקשר למה שלמדתי בסמינר. תפרטי.
כמובן היו לי מגוון מורות ומנהלות בסמינר, כל אחת ודרכה ושיטתה היא,
ובהחלט היו את המורות שהענישו אותי (וברור שלא רק),
אז אני יכולה לאמר לך - שמה שעבד זה אלו שדברו איתי בגובה העיניים וכיבדו אותי והבינו והקשיבו והעריכו את מה שאני ומי שאני. וירדו לעמקם של דברים ולא שפטו אותי ע"פ מעשים קטנים בשיעור או מחוצה לו.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
מה זה נקרא הכנה לחינוך?
עזרה ראשונה, אני מבינה , אבל לטווח הארוך הורה שצריך מכות בשביל להרגיע ילדים ולשלוט - יגרום בדיוק להפך, זה לא מבסס שליטה. להפך.

בעיקר התכוונתי לעזרה ראשונה.
עיקר החינוך הוא לעורר בילד רצון ומוטיבציה וחיבור נפשי פנימי חיובי - לערכים, למצוות, ללימוד תורה.
כמובן זה דורש ללמד את זה. ילד לא יודע לבד, ולפעמים שוכחים את זה. הוא לא יודע לבד ש'זה אסור' או 'לא יפה'. ללמד בצורה רגועה, מובנת, ברורה ועושה חשק.

אבל יש צורך גם בגבולות ובמסגרת ובהרגלים נכונים. אי אפשר לסמוך ולחכות רק להתעוררות פנימית ורצון טוב.
גבולות ומסגרת יוצרים גם בעזרת כפייה, כאשר חשוב לעורר לפחות מעט רצון גם בתוך הכפייה.
כפייה והקניית גבולות לא אמורים להיעשות על ידי מכות כשיטה. יש דרכים אחרות.
בכל זאת לפעמים - לא כשיטה כללית - מכה מבוקרת עוצרת ילד שאיבד את הצפון, מכניסה אותו למסגרת, ואז אפשר להתחיל בחינוך עצמו: לשבח, לעודד, להעריך, ליצור התנייה חיובית לכל מעשה ורצון טוב. לזה התכוונתי שלפעמים זו הכנה לחינוך.

כתבתי כאן מאוד בקיצור.
אנחנו כמובן לא מלאכים. קשה מאוד לנהוג 'לפי הספר'. צריך הרבה תפילות וסייעתא דשמיא.
אני רחוקה מאוד מלהצליח ליישם כהלכה.
אבל לפחות לדעת לאן חותרים ולנסות לעשות את המיטב.

אני רוצה שוב להדגיש מה שנראה לי חשוב: לא להיות מקובעים וממוקדים על משהו אחד.
להסתכל במבט כולל. יש רב'ה, שהוא בהיבט כללי - רבה טוב. יש מורה, שהיא בהיבט כללי - מורה טובה. ויש הורים - שבהיבט הכללי - הם הורים טובים. וזה מה שחשוב.

מוסדות שכל עניינם גבולות ומסגרת - ובזה די - ולא מגיעים לחינוך עצמו, בעיניי הם בעייתיים בכל מקרה.
היום קיימת מגמה בקרב ציבורים מסוימים - להתמקד בפיתוח הרצון והחיבור הפנימי - והם מקלים ראש בצורך בגבולות ומסגרת. זו גם טעות גדולה.
חייבים איזון בין הדברים.

עד כאן. סליחה על האריכות.
 

מרחבית

משתמש מקצוען
במעמד קבלת התורה, כשהיתה אהבה גדולה ועצומה, ורצון עז לקיום דבר ה' - נעשה ונשמע,
כפה ה' עליהם הר כגיגית.
אהבה היא כח נהדר, אבל אלוקים טבע בכל בן אנוש אהבה עצמית שהיא חזקה מכל האהבות.
וגם כאשר עם ישראל ניצבים מול אלוקים המדבר עמם, והם משתוקקים לעשות רצונו -
ה' כופה עליהם הר כגיגית כדי שיהיה קיום לרצון הזה, לנעשה ולנשמע.
אהבה אינה יכולה להיות עצמאית, היא חייבת להשען על יסוד איתן של יראת שמים.

אכן, אכן.
אין אהבה בלי יראה, ואין יראה בלי אהבה.
הירא לבד - שונא, והאוהב לבד - בועט.
 

שמחו

משתמש מקצוען
אתמול שמעתי סיפור מחריד. על משגיח בישיבה גדולה, שסטר לבחור בן 22, בפרהסיא.
אמא של הבחור סיפרה, שהוא כבר עשה זאת בפומבי בהזדמנות אחרת.
והוא עדיין משגיח בישיבה במקום בבית סוהר.
 

בני שני

משתמש רשום
מי זה הרב יואל רוטה. מה אומר בקליפ.
הרב יואל רוטה יש לו קליפים מאוד יפים ומחזקים שהם שולחים פעם ביום במייל בוואטספ ויש להם גם אתר באינטרנט.
מה שהוא אומר שגם כשמלמד נותן סתירה לילד והילד מרוב בושה מחייך והמלמד קורה לו שוב ונותן לו עוד סטירה על חייכו זה פשע בל יכופר היות והחיוך של הילד זה לא מזלזול למלמד אלא פשוט מאי נעימות............
 
מצב
הנושא נעול.

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  56  פעמים

לוח מודעות

למעלה