האמת שאני מבינה שבחור ליטאי בד"כ יודע אילו מתנות מתאים לאשה,
חסידית יודעת להתרגש ממחזיק מפתחות "פשוט" כי מרבית הבחורים החסידיים לא מונחים -ואין שום ציפיה כזו מהם- במושגים מינימליים של מתנות. (ואפילו יותר מזה.. בד"כ בחור חסידי שמור שיחשוב על קיומן של מתנות נשיות? ס'פאסט נישט לגמרי...)
זוג ליטאי שכבר בפגישות יוצא החוצה, אולי מתקשה להבין איך טיול לאורכה של מסילת הרכבת הקלה יכול להיחשב "טיול בין הזמנים". מי מדבר על טיול בשדות או על שפת הים?!
יחד עם זאת,
אלו רק דוגמאות. ואין לי ספק שברגע שמבינים שאמנם השפה אחרת- ניתן להתחבר למהות ולהזדהות עם החלקים האוניברסליים שבהקרבה למען התורה, והדרך לעשות זאת מאהבה
כאחת שמכירה די טוב את שתי העולמות,
אז ככה,
זה לא ממש שחור לבן,
זה שבחור נפגש עם בחורה, כמה פגישות , ואח"כ נפגש בין הארוסין לחתונה,
לא הופך בחור למבין באיזה מתנה בחורה רוצה.
אבל, בתור אברך הוא כן מבין שדרוש מתנה לפעמים .
אבל גם בחור חסידי שמור מאד, יודע שצמיד ישמח את אישתו....
וגם אצל ליטאים, תלוי כל אחד ברמתו, גם יציאה קטנה לפארק סמוך, נחשבת לשובר שיגרה בזמנים שהזוג כבר עם ילדים,
אכן יש את ההבדל שבתחילת החיים, הבחור הליטאי לא ילך לכולל ערב, וזה סוג של "קודש" לבית שנבנה..
אבל יש גם את המירקם העדין והיחודי של החיים החסידיים שמתחילים מאפס, והופכים לזוג, אכן התהליך הוא יותר איטי,
אבל לא בהכרח פחות עמוק.....
וזוגיות זה דבר שנבנה בעמל וברגישות, ודורש השקעה...
בכל מקום וחברה...