הוא בבית? אם לא השיגו ביביסיטר האשה יכולה ללכת לעבודה? אז כן, חוש. חופש של משפחות עם קטנים ושל עבודות אמיתיות שהן לא במערכתת החינוך.
הייתי אשת אברך והיית אשת חצי עובד, וזה עוול להתעלם מהנקודה הזאת. אולי נאמר - שטחי. אגב כל אלה שנפגעו מקודם על מה שרותי אמרה "לא הבינו את הספר"
זו מורכבות. היא לא סותרת שאיפות וטוב אבסולוטי ומחויבות.
אבל אין אפשר להיות בני תורה בלי אמת פנימית וכנות?
ח"ו לא התכונתי לגרום עול לאף אחד
תתפלאי אבל הרבה מאוד אברכים שאני מכירה לא בבית בבין הזמנים!! בודאי לא יום שלם אולי יותר אחרי הצהריים
ולא , אם אין ביביסטר או גנון או קיטנה האישה מנסה להסתדר בדיוק כמו בזמן עצמו שרק אם אין שום ברירה
כי גם בזמן וגם אשת עובד אם אין ברירה הוא יפסיד
ומדברת ממקום של עבודה אמיתית
של הרבה שעות
כיום יש לי כבר גדולים אבל בעבר באמת החופשים היו קריעה מטורפת!! של למצוא כל יום ויום סידור לילדים
וחצאי ורבעי קיטנות ובייבסיטר וליפול על הסבתות
שוב באמת הפנימית ובהרבה כנות יש הרבה במה שאת אומרת אבל זה מאוד תלוי איזה אברך ואיזה עובד
יש הרבה עובדים שיכולים להרשות לעצמם חופשים גמישות בשעות חיסורים(על חשבונם אבל ללא כעס)
ויש עובדים שחייבים לתקתק
כנל יש אברכים שהמחייב של הכולל(המחייב העצמי) והמחייב של נניח ישיבת בין הזמנים או החברותות שקבעו
ופה נכנס גם הנקיפות מצפון של האשה שנקרעת ולא רוצה לבקש רק אם אין לה ברירה
והרגילה את בעלה שלשמור על הילדים בבוקר כשאין סידור הוא בכלל לא אופציה
נראה לי שהצעירים של היום כן מורגלים בזה יותר, שהבעל האברך נשאר עם ילדים חולים בחופשים וכד, כנראה המציאות של אין ברירה וסבתות רחוקות ועובדות יצר אותה
מרגישה שאצל הרבה בגילי לא העלנו על דעתינו שהבעל יכול לשמור יום שלם על ילד קטן חולה , או לקחת אותו לרופא, או לקחת אותו לטיפת חלב