דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

[Talya kadosh]

@מריומה ♧, אני לא יודעת על מה כל אחד גדל ואיזה ערכים הנחילו לי. הכל נכון ושבעים פנים לתורה, אני לא נכנסת לזה.
לי הנחילו בדם, שכל אחד הוא יהודי ויש לו חלק אלוקה.
נכון, אם הוא יוריד ויפיל אותך. מצווה להתרחק. אבל אני למדתי שכשמחוברים למקור, באמת, כשאתה משפיע אתה לא יכול להיות מושפע. ואני בהחלט רואה את זה.
לא ביקשתי לשנות את כיוון המחשבה שכל אחד גדל איתו, אני בסך הכל רוצה להעיר שאין צורך להזדעזע. זה מה שצרם לי כל כך. הזעזוע מהמחשבה של ללמוד איתו בכלל.

 

[מריומה~]

לא אמרתי שיש בעיה בכך שהוא החליט שלא מתאים לו. מותר לו, ברור.
כאבתי שהוא הזדעזע מהעניין כל כך.
הוא אח שלך, חלק מעם ישראל. לפחות תרחם, תראה רגש. בסופו של דבר, כל אחד רוצה לחזור.
זה בכל אופן כיוון המחשבה שלי.

הוא מזדעזע ומרחם יחד כי זה מזעזע מאד חבר שנהיה כך וגם יש מקום לרחם עליו שהגיע לשם.
לגבי איך להתייחס אליו. קשר או לא קשר זה באמת שאלה.
ואם כל אחד רוצה לחזור? נקווה.

 

[מריומה~]

@מריומה ♧, אני לא יודעת על מה כל אחד גדל ואיזה ערכים הנחילו לי. הכל נכון ושבעים פנים לתורה, אני לא נכנסת לזה.
לי הנחילו בדם, שכל אחד הוא יהודי ויש לו חלק אלוקה.
נכון, אם הוא יוריד ויפיל אותך. מצווה להתרחק. אבל אני למדתי שכשמחוברים למקור, באמת, כשאתה משפיע אתה לא יכול להיות מושפע. ואני בהחלט רואה את זה.
לא ביקשתי לשנות את כיוון המחשבה שכל אחד גדל איתו, אני בסך הכל רוצה להעיר שאין צורך להזדעזע. זה מה שצרם לי כל כך. הזעזוע מהמחשבה של ללמוד איתו בכלל.

טוב
לא אלך להתווכח עם דעות גדולים אבל להיות במצב של רק משפיע לדעתי זה קצת מעבר ליכולות של בנאדם . אנחנו בני אדם בסופו של דבר. יצורים חברתיים ונותנים ומקבלים בו זמנית.

 

[efshar]

היה רק דבר אחד שהפריע לי ביצירה המדהימה הזו, *ההזדעזעות* מללמוד עם רפאל בייגל, וואי כמה שזה צרם לי.
הוא יהודי ויש בו נשמה אלוקית בדיוק כמו שלך יש. אתה מפחד שהוא יפיל אותך? מקסים. אל תלמד איתו, אבל אל תזדעזע מהרעיון.

אני בסך הכל רוצה להעיר שאין צורך להזדעזע. זה מה שצרם לי כל כך. הזעזוע מהמחשבה של ללמוד איתו בכלל.

לא נכנסת למקום של מותר/אסור/אפשר/כדאי וכדו'-אין לי מושג
אישית, ממש אהבתי איך שזה היה מובע- 'ייגע בגמרא באותן ידיים?!' 'יקר מכדי לחלל'...
שוע, כ"כ אוהב ומחובר לתורה, לא מסוגל לחשוב לעסוק בה 'בשביל האתגר המחשבתי, בשביל האינטלקטואל, בשביל הנוסטלגיה'

 

[Talya kadosh]

המשפט שהכי הפריע לי. מה לעשות? לא אתה זה שתחליט למי מותר לגעת בגמרא ולמי אסור. גם אם אתה מחובר לתורה בכל נימי נפשך, דווקא אז אתה אמור להבין עד כמה אהבת ישראל מגעת.
אבל נראה לי שנפסיק את הדיון כאן, כדי שלא יגרר הלאה...

 

[צחור]

למי יש להלוות בבני ברק את הספר?
אשמח להחזירו כיאה וכיאות

 

[שרהלוי]

אני בסך הכל רוצה להעיר שאין צורך להזדעזע.

אין צורך לקבל כל מעשה של יהודי בשוויון נפש , ולאמר כל הזמן, כולנו אותו דבר חלק אלוק ממעל.
זה נכון מאד שכל יהודי יכול לחזור בתשובה, אבל כרגע רפאל לא מראה שום כוונה כזו, ובוחר בבחירות שמזעזעות מאד כל ירא אלוקים. לא מבינה למה כל כך נורא שמזדעזעים מהרצון שלו להפוך את הלימוד המקודש לאתגר שכלי נוסטלגי?

 

[אפרסמון2]

אופס. היה לינק תקול טעות בקישור לפרק ב'. והוא קטע יפה מאוד, לדעתי (ולא רק...)
אז הנה הרשימה עם הקישור המתוקן,
לאלו שמצטרפים רק עכשיו, ורוצים לראות את כל הפרקים (עד עכשיו) של הסקירה שלי על הספר בצורה מסודרת , בתוך כל האשכול העמוס והעשיר הזה:

פתיח
א' - מי אוהב את התורה?
ב' - יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים: גם היום?
ג' - החולצה הכחולה מן הספר הכחול
ד' - והרביעי שלא הצלחתי לכתוב
ה' - וכך גָּדֵל גדליה
ו' - אהבה & עידוד, מישהו בקהל עם מינון מדויק?

 

[כתב עט]

לגבי אדם עובד שיש לו שיעור קבוע /כולל ערב
לפעמים בהרגשה שלי יש הרבה יותר מה להעריך את אשתו בכל אופן אם היא שייכת לליטאים השמורים שרובם אברכים
ומתנהגת בלבוש ובהכל כמו בית שמור אברכי .
קודם כל לעיתים קשה לה עם הסטטוס של להיות אשת לא אברך
וגם היא מקריבה על השעות הבודדת שיש להם יחד בערב ומותרת על השכבה/יציאה לשמחות וכו
(כאשר בסביבה אין את הערכה למשפט של אני לא מבטלת משיעור דך היומי וכו)

כל כך נכון!
תודה שכתבת את זה.
הספר הבא צריך לעסוק באישה הזו שתיארת לעיל, ובהתמודדות שלה בכל כך הרבה צמתים בחיים.
היום המציאות הזו רווחת יותר ויותר, בעיקר בערי הפריפריה ולא רק.

 

[ליליאן]

הספר נכתב ומיועד לכולם ,ומשכך לא ניתן לבחון את הספר רק במשקפיים של אשת אברך המבינה את המורכבות,
אלא גם במשקפיים של בת סמינר,

אני חושבת שמסוכן מאוד, אולי אפילו הרסני, לקרוא אותו בתור בת סמינר.

 

[ליליאן]

קצת מוזר לקרוא לבין הזמנים חופש

הוא בבית? אם לא השיגו ביביסיטר האשה יכולה ללכת לעבודה? אז כן, חוש. חופש של משפחות עם קטנים ושל עבודות אמיתיות שהן לא במערכתת החינוך.

הייתי אשת אברך והיית אשת חצי עובד, וזה עוול להתעלם מהנקודה הזאת. אולי נאמר - שטחי. אגב כל אלה שנפגעו מקודם על מה שרותי אמרה "לא הבינו את הספר"
זו מורכבות. היא לא סותרת שאיפות וטוב אבסולוטי ומחויבות.
אבל אין אפשר להיות בני תורה בלי אמת פנימית וכנות?

 

[ליליאן]

אין לו מערכת שיקולים אחרת, ההבדל האו שהוא יודעת שההעדרות תעלה לו כסף...(מעטות העבודות שאין אפשרות להעדר מהן... לכמה שעות - במיוחד עבודות גבריות...)

פשוט לא נכון.

 

[כתב עט]

אמיתיות

?

 

[ליליאן]

.

 

[אורית שמואלי]

עבודות אמיתיות שהן לא במערכתת החינוך.

פשוט שם אנשים יושבים ושותים קפה בשרשרת....
בעבודה - העבודה אמיתית יותר מכל עבודה אחרת
והחופש - מגיע ביושר!!!!!

 

[ליליאן]

פשוט שם אנשים יושבים ושותים קפה בשרשרת....
בעבודה - העבודה אמיתית יותר מכל עבודה אחרת
והחופש - מגיע ביושר!!!!!

לא על זה הדיון

 

[Talya kadosh]

אוקי, אז אם לא הובנתי:
אני לא מקבלת את המעשה בשוויון נפש. אני לא דוגלת באחטא ואשוב ולא חושבת שהתורה היא כלי שעשוע. לא. ממש לא.
העניין שלי הוא אחר. יהודי רוצה ללמוד, אתה יכול לעזור לו. למה לא? אתה מפחד ליפול? כבר דיברנו על זה למעלה. אתה לא רוצה שהוא יגע בגמרא כי היא קדושה? הבאתי את התשובה של אדמור הזקן. צריך לשנוא את הרע שבאדם, לא את האדם *בכללותו* וזה הבדל מאוד דק. שכאשר אדם יבקש ממך טובה, קל וחומר במעשה שיכול לקרב אותו בסופו של דבר לקב"ה, לא תמנע מלעשות זאת בטענה שהוא רע. הוא לא רע, יש בו רע. ואין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות.
-
המעשים שלו רעים? מאוד. צריך לכאוב על שהאדם הגיע למצב כזה? בוודאי.
עכשיו זה מתחלק לשניים, או שתזדעזע קשות מהמקום שהאדם הגיע אליו ותתרחק, או שתזדעזע קשות מהמקום שהאדם הגיע אליו ותעזור לו. (ואם לא אתה, לפחות תצוות לו מישהו אחר).
זו כל הכוונה שלי, זו המחשבה שלי והדרך שבה גדלתי. כל יהודי בתוך תוכו רוצה להתקרב, גם הכי רחוק שיש. יש בידך לעזור לו? אשרייך.

 

[משבצת 2]

כל יהודי בתוך תוכו רוצה להתקרב, גם הכי רחוק שיש. יש בידך לעזור לו? אשרייך.

לא על חשבונך

 

[חביבונת]

@Ruty Kepler אני רואה שכבר המשיכו הלאה להרבה נושאים אחרי הביקורת של כמה בעניין האושר של נחמי...
אני פשוט לא עומדת בקצב של ההודעות כאן, ועדיין נשארה לי תגובה אחת...

הראשון מתאר איך משהו בחיים שלה כל כך מעודן, וכל כך מדוייק, עד ששעה אחת עם בעלה האברך בבין הזמנים, ממלאת אותה גם מבחינה גשמית.
היא לא צריכה נופשים בחו"ל ולא בילויי אקסטרים ולא בגדי יוקרה ולא מסעי קניות. כי השעה הזו, האחת, שבה הולכים ביחד בבוקר לאורך רחוב יפו, או נוסעים באוטובוס פנימי למצפה הסודי, נותנת לה הכל.
זו משמעות ה'אם אתה עושה כן, אשריך'. בעולם הזה.
כי משהו בך מתדייק ומתכוונן ונהיה הרבה הרבה יותר רך ורגוע.
זה מה שהספר שלי אמר ושר ודיבר וסיפר. ורוב העולם, גם שמע.

אני חושבת שמי שקרא/ה את הספר שלך ולא הרגיש את האושר של נחמי, זה לאו דווקא בגלל שהוא רדוד/ קרא בצורה שטחית, אלא פשוט בגלל שמנגינת החיים שלו שונה, והוא לא מכיר את המנגינה של נחמי...
בלי שום קשר לבעל אברך או לא, כל זוג צריך דברים אחרים בשביל למלא את הקשר הזוגי.
ויש הרבה נשים שבאמת לא מרגישות עומק ולא מילוי ביציאה פשוטה של שעה למצפה הסודי. וגם לא מסתדר להן שזה נותן אושר.
מבחינתם כל התיאורים של נחמי מאושרת בללכת עם בעלה רבע שעה/ לחכות לו בלילה/ ללוות אותו/ ללמוד איתו סוגייה- הן לא רואות בזה שהיא קיבלה משהו, לא כי הן שטחיות- אלא שאותן במצב שלהן זה לא היה מספק בכלל.
וסליחה אם אני אגיד יותר מזה- זה אולי רק מחדד להן את ה"מסכנות" שלה (מבחינתן) שהיא צריכה להסתפק ולהיות מאושרת מהזמנים ה"קצרים" לכאורה. ומשרשרת מוזרה שהוא קנה לה...

שוב- אני התחברתי מאוד, ונהניתי מהתהליך שהם עשו, ומהתחושה הברורה שנחמי מאושרת, ויש לה ממה.
אבל יכולה מאוד להבין אנשים שקוראים את הספר ומרגישים שנחמי מקריבה את כל חייה, וכמעט לא מקבלת חזרה... (במושגים ובהבנה שלהם).

 

[lolypop]

אני בעד שלא יהיו 'הנחיות על כל דבר'.
אבל ספציפית בעניין עליו דובר כאן, כאשר אין הנחיה - אין את מערכת האיזונים.
כשכל אחד עושה מה שנראה לו, אז האברך החסידי העילוי והרחפן - נראה לו שמאוד חשוב ללמוד עד חצות כל לילה. והוא אפילו לא חושב שמשהו כאן מגיע על חשבון משהו אחר.

הנקודה בעיני היא לא הנחיה לכל דבר,
מהות ההבדל היא לא בהימצאות הטכנית של הבעל בבית, כן שעה לחוצה או לא.
יש מספיק אברכים ליטאיים, שלא נמצאים בבית, אולי גם בשנה ראשונה, ועדיין גם העילויים והרחפנים ביניהם,
לא יהיו ה'שועים'.
ובמחשבה שניה, אולי הנקודה היא ההנחיה לכל דבר, כי בספר, כמו שרותי מתארת, אם היתה הנחיה- היה איזון,
והאמת ממש לא לזה החתירה בזוגיות, שאם ינחו בחור היטב, הוא יבין שחשוב שיהיה לצד אשתו
ופה נעוץ ההבדל בעיני- האם זוגיות היא אמצעי, או מטרה בפני עצמה.