דרוש מידע דממה שצועקת

[GRN]

הי אפרת
לגבי ספירת תנועות רק שימי לב שצריך להקפיד לבדוק תנועות 3 פעמים ביום לפעמים בדקה אחת התינוק יכול לאבד דופק
מה שזה אומר שכמה שנקפיד וד' ירצהאחרת זה לא יעזור

אצלי זה קרה בבוקר בשבת
בלילה הרגשתי תנועות מצויין והלכתי לישון
בבוקר קמתי וכמובן לא מייד בדקתי תנועות כי לא מייד שקמים חייב להיות תנועות שעה אחכ כבר הרגשתי מוזר אכלתי שוקלד שכבתי על צד שמאל ימין קפצתי ולא עזר אז הלכתי לבית חולים
אבל אף אחת לא חולמת שיכול להיות שהתינוק כבר בלי דופק קורה הרבה בהריון שלא מרגישים תנועות הולכים למוקד והכל בסדר, לא?

ובנוסף
גם אם נעקוב יומם וליל
יש דברים שאינם בידנו
ו

 

[אימא של]

ראשית תנחומי הרבים. ה' בעל הרחמים ימלא חסרונכם ויתן לכם כוחות להתמודד עם הניסיון הגדול הזה.

דיברו כאן בנות לאמהות שעברו לידה שקטה ואני חושבת שכמו שהאמא לא רוצה שיתעלמו גם הילדים לא רוצים שיתעלמו מהם.
הורים חושבים שזה נושא שאין לדבר עליו עם ילדים או שזה אולי בא ממבוכה, אבל זה טעות קריטית. ילדים מבינים והרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. כשמתעלמים הם מפתחים חרדות.
גיסתי ילדה בלידה מוקדמת והעובר לא שרד את הלידה. זה היה בנה הבכור חמותי בתור אם לחבורת ילדים מגיל קטן עד בחורות מתבגרות אספה את הילדים בבית ואמרה להם ל.. נולד תינוק אבל לצערינו הוא נפטר מייד אחרי שהוא נולד. והיתה איתם בצער שלהם על האחיין שנפטר הילדים הבינו כל אחד לפי שכלו ורמתו.
וכך גם כשנשמות טובות באו לאחת מגיסותי בבית ספר... אמרה הילדה בטבעיות נכון לאחותי נפטר התינוק.
כשמסבירים לילדים את האמת אבל במילים הכי פשוטות שהם מסוגלים להבין ובלי יותר הרבה מידע מקלים מעליהם.

 

[שרשרת]

כשמסבירים לילדים את האמת אבל במילים הכי פשוטות שהם מסוגלים להבין ובלי יותר הרבה מידע מקלים מעליהם.

תלוי באיזה גיל, ותלוי באיזה שלב.
כשאני הייתי במחלקת נשים הייתה לידי אחת בשבוע 22 שאבדה את ההריון,
ובמקום לסייע לזוג המסכן כל הצוות שם היה סביב ילדונת בת 7-8 שעשתה סצנה של צרחות על הרצפה: "הבטחתם לי אחות!!!! רציתי אחות!!!! אמרתם שתהיה תינוקת!!!"
הביאו פסיכולוגית, והבלגן חגג.

אני הסתכלתי מהצד ולא הבנתי.
א. למה ילדה בת 7 צריכה לדעת כל כך מוקדם על התוכנית הצפויה?
ב. למה כשהתבטלה ה"תוכנית" היא צריכה לקבל עדכון מיידי עוד בבית חולים? (האמא היתה מאושפזת מספר ימים וכשהילדה באה לבקר עדכנו אותה)
ג. למה, למה ילדה כל כך קטנה צריכה לחוות אובדן קשה כל כך?
גם אם בער להם לספר, זה יכול היה להיות מעורפל יותר ובלי לגרום לזה להיות כל כך מציאותי עד שהסוף יהווה אובדן של מציאות ולא אובדן של תקווה.

 

[efrat1]

@שרשרת שימי לב שבמקרה שאני דיברתי עליו מדובר על לידה בחודש תשיעי.
לא דברתי על משהו שהיה אפשר להסתיר,
וגם סייגתי את דברי שצריך לחשוב עד כמה ובכלל לפרט.

 

[אימא של]

תלוי באיזה גיל, ותלוי באיזה שלב.
כשאני הייתי במחלקת נשים הייתה לידי אחת בשבוע 22 שאבדה את ההריון,
ובמקום לסייע לזוג המסכן כל הצוות שם היה סביב ילדונת בת 7-8 שעשתה סצנה של צרחות על הרצפה: "הבטחתם לי אחות!!!! רציתי אחות!!!! אמרתם שתהיה תינוקת!!!"
הביאו פסיכולוגית, והבלגן חגג.

אני הסתכלתי מהצד ולא הבנתי.
א. למה ילדה בת 7 צריכה לדעת כל כך מוקדם על התוכנית הצפויה?
ב. למה כשהתבטלה ה"תוכנית" היא צריכה לקבל עדכון מיידי עוד בבית חולים? (האמא היתה מאושפזת מספר ימים וכשהילדה באה לבקר עדכנו אותה)
ג. למה, למה ילדה כל כך קטנה צריכה לחוות אובדן קשה כל כך?
גם אם בער להם לספר, זה יכול היה להיות מעורפל יותר ובלי לגרום לזה להיות כל כך מציאותי עד שהסוף יהווה אובדן של מציאות ולא אובדן של תקווה.

רק ה' יכול להבטיח.
חשוב לי להסביר שלפני שזה קרה אף פעם לא דובר עם הילדים שהאחות בהריון וכל המשתמע מכך. אבל הילדים, כן גם בני 7 גרים בבית וראו את הבטן של אחותם טופחת למרות שהיא לא הגיע לחודש תשיעי ושומעים קטעי מילים וחלקי שיחות שם. לאחר מעשה שקרה מה שקרה ונולד תינוק ללא רוח חיים שחמותי כבר שבה מבית החולים אחרי שהיתה עם ביתה בכל התהליך הקשה הזה אז אספה את הילדים כולל בן ה 5 וסיפרה להם.
אובדן חווים כאשר קשורים למשהו ומצפים לו. אני לא חושבת שהם חשו אובדן אבל כן היו מעט עצובחם בצערה של אחותם וכאשר שבה מבית החולים אחרי מספר ימי התאוששות ידעו שיש לנהוג עמה ברגישות כי כך הסבירו להם.
חשבו לי תציין שמדובר במשפחה מאד שמורה שהריון ולידות זה לא נושא שיחה של הילדים אבל במקרה זה חמותי חרגה מתמיד כי הבינה את אשר ילדיה יעברו אח"כ ובמקום לתת להם לדמיין מה קרה או שישמעו זאת משכמים סיפרה להם במילים הכי פשוטות. אפילו לא השתמשה במילים נולד לפני הזמן - כי אין זה עניין ולא רצתה לתת להם מידע שאינה רוצה בו. אבל מוטב לתת את המידע הבסיסי השוט שמתקבל במוחו של הילד מאשר להשאיר שם סימן שאלה גדול

 

[מריומה~]

א. היא לא אמורה לספר לבן ה8 שלה, מה זה ענינו?
ב. מי אמר שהיא אמרה נטו עובדה?
ג, גם אם היא אמרה נטו עובדה, היא צריכה להזהיר אותו לא לדבר על זה עם הילדים. בטח לא כדי להתגרות בהם.
ד. אני לא בטוחה מה בדיוק צריך לספר לילדים קטנים בגיל הזה, סתם להכניס אותם לחרדות וסיוטים.
אמא לא מרגישה טוב, זו הגדרה הרבה יותר קלה לעיכול לילד מאשר תינוק שנולד ונפטר.
ה. בכל מקרה אני מבינה את זה שאבא שלי לא רץ לספר לילדים מיד באותו יום, למי היה ראש לזה? גם אם הוא תכנן לספר בצורה אחרת עוד לא היתה לו ההזדמנות...

אני מנסה להתחבר לכאב שלך ולהבין מהמבט הזה.
עד שהספקתי לענות אני רואה שאחרות דיברו על זה וכבר ענו בחלקן.
ואוסיף-
אמא בהריון זה דבר שלא ניתן להסתיר.
ולא לדבר בצורה הכי פשוטה לדעתי זה דבר שלא מביא תועלת.
ילד בן 8 הוא בגיל שאי אפשר לטשטש ולמרוח ורואה גם רואה.
ולפי דעתי האמא אמרה לילד בצורה הכי פשוטה שלא נולד תינוק וזה בטח כואב להם אז אל תדבר איתם.
וילדים כמו ילדים יבואו לאמר שאמא אמרה כך וכך ואמרה גם שלא יפה לדבר אז אני לא מדבר כי זה בטח כואב לכם..

לפעמים לשמוע את האמת במלוא הדרה זה כאב וזה ניפוץ המציאות.
וזו הרגשת הכאב ולכאוב חוסר הרגישות של השני. למרות שלכאורה מה לא בסדר כאן?
טשטוש פרטים ליצירת ערפל לדעתי זה מאד לא מומלץ.
ילד חייב לדעת בוודאות מה קורה ומה לא יקרה.
יש לי חברה שכל הריון היא שומרת תקופה.
יום אחד אחד הילדים נכנס להיסטריה, לא רוצה לעזוב את הבית לת"ת .
כל השידולים לא הועילו.
איך שהוא הצליחו לבסוף לגלות מה קרה.
תקופה לפני אמא של חבר נפטרה מהמחלה ל"ע. מאז שהתגלה ועד שנפטרה לא ארך הרבה זמן. ואת הילד לא הספיקו להכין. כי הם בעצמם לא ידעו שכך יהיה או לא רצו לעכל..
בפעם האחרונה שהיא נלקחה מהבית לבית חולים והיו עד כמה פעמים לפני. אמרו לילד שזה רק לכמה ימים והיא חוזרת ולרוע מזלם היא נפטרה באותם ימים.
אותה חברה קרה לה מקרה שהצריך אמבולנס ואחר שכבה בבית בשמירה.
והילד שלה ההיסטרי. לא עוזב את הבית.
ולמה?
כי אמהות שעוזבות את הבית בסוף מתות!
כשהיא ובעלה תפסו את הענין הם פשוט הסבירו לילד שאמא מרגישה טוב והיא לא נעלמת. ומיד הוא שאל אז למה היא במיטה והם ענו בפשטות על ההריון ומטרת השמירה בכדי שיהיה חזק.
ועוד מעט בעזרת ה' כשהוא יהיה חזק אמא כבר לא תשכב.
הרוגע של הילד חזר מיד והענינים חזרו לסדרם.
מסכימה איתך מאד שזה מעצבן ולא לענין שהמידע הגיע לא בצורה מסודרת ודרך ההורים.
אבל מה לעשות לא הכל בשליטה שלנו.
כמה שכואב זה חלק מהחיים.
ולדעת שרוב הדברים הם נעשים בפשטות זה מונע משקעים ומרירות.

 

[gg]

ליבי על כל המתמודדות
שישלח לכם ה' ישועה בקרוב.

@שרשרת - לשאלותיך:

גם אני נאלצתי לספר לילדי הצעירים בשלב מאד מוקדם למרות ומאחר וזה היה הריון בסיכון גבוה מאד היה סיכוי שהוא לא ישרוד ממש מאותן סיבות שכתבה @גלומה
לפעמים המציאות חזקה מאיתנו ולא כל דבר אפשר להבין......