דרוש מידע דממה שצועקת

[רבקי בינעט]

לפני שנה הגננת של אחינית שלי עברה את זה,
כמובן שהיתה בחופשת לידה,ההורים בגן התלבטו כן להתיחס או לא,
בסופו של דבר קנו לה משחק לילדים הגדולים מעוצב עם שוקולדים וברכה יפה מתאימה,זה היה כל כך נכון ובמקום,היא לא גמרה להודות על ההתיחסות.

 

[כוכב103]

הסביבה היא מראה של מה שאת משדרת
אם את מסוגלת להיות משוחררת סביב הנושא הזה - הסביבה יותר תצליח להכיל אותך ולזרום.
מי שמחביאה את הענין ואת עצמה- החברה לא תדע איך לאכול את זה.

זה אמנם די הזוי שבנוסף להתמודדות שלך עם הכאב והאבדן את צריכה גם להתמודד עם הסביבה
אבל זה מה יש.

מנסיוני המר- הייתי צריכה לשכנע את הורי שיפנימו שזה מה שקרה,
וכמעט להכריח אותם לספר למשפחה ולסביבה הקרובה.
(רב אחיותי שמעו מבן דוד שהיה באותו זמן בחדר לידה עם אשתו ושמע הכל...)

ואם את מעוניינת לפתוח קבוצת תמיכה
אשמח להושיט יד.

 

[imac100]

ההתמודדות מאד קשה.
והבעיה של הסביבה היא שכל אחד צריך יחס שונה.
יש לי במשפחה מ2 הצדדים כמה שעברו גם לידות שקטות וגם הפלות בשלב מתקדם (גם אני עברתי הפלות בשלב יחסית מתקדם) כל אחת ציפתה ליחס שונה ומה שמתאים לה.
לכן כשזה משהו מבחוץ זה באמת קשה לדעת מה לומר ומה לא ולכן בוחרים בדרך 'הקלה'.

 

[מריומה~]

הי
תודה לכל המגיבות
לגבי מה שאת כתבת ועוד כמה
זה נכון שכל אחת מגיבה אחרת ויש כאלו שאוהבת לדבר על זה ויש כאלו שפחות אבל כל אחת רוצה שלא יתעלמו מזה
וזה לא אומר דווקא שיבואו לבקר זה לא תמיד נצרך ולא תמיד רצוי אלא שלדעת שלשני אכפת וזה אפילו עי שליחת מתנה , מארז פינוק כל שהוא ואפילו שוקולדים לא נראה לי שמשהו מתנגד לזה אבל זה ככ מחמם את הלב

אני אתן דוגמא ממני למה אני מתכוונת
אני רק מקווה שאף אחת ממכורתי לא לקח את זה אישית
שכנות מהאזור שלי שהיינו נפגשות יום יום למטה ומדברות אבל יום יום והם ידעו שאני צריכה ללדת דברתי על זה הרבה..

כשזה קרה לא הייתה שום התיחסות כלום לא טלפון לא צינתוק לא יכתב לא מייל לא שוקלד כלום וזה כאב לי
ואני לא מאשימה אותן הם לא יידעו מה לעשות עם זה איך להתנהג הן התביישו וכו'...

אני באמת טיפוס פתוח יותר אבל גם לא תמיד אהבתי את הביקורים ולאוו דווקא רציתי לדבר עם זה עם כל אחד אבל אני מדברת על תשימו לב...

ותודה שהחזירו את האשכול

נושאים כאובים הם קשים לעיכול גם למי שלא חווה בעצמו
תמיכה ותגובה נכונה זה שלב הבא.

אנשים בקושי יודעים איך לאכול מקרה כזה ובמיוחד אם מי שחוותה את זה פתוחה ומדברת על זה.

לפני כשנה חוויתי משהו דומה. ואני הלכתי ושיתפתי ודיברתי על.
ראיתי את ההלם של האנשים. ולי זה נתן הבנה שהם כאובים איתי ביחד.
הודיתי בליבי וגם בפה על ההבנה וניסיתי לאמר מפורשות מה אני מצפה.

אחד הקורסים שהייתי בו כשהגעתי לראשונה אחרי ביקשתי את רשותן לאמר כמה מילים
(אצלי זה היה בשלב שעדיין לא כולם ידעו וראו. מי שידע ידע)
אמרתי שאני אחרי וזה נגמר אחרת.
שיתפתי מראש על המציאות העכשוית מכיון שהיו כאלה שידעו שאני מחכה ובגלל שקשה לי הפתעות של אנשים סיפרתי ויותר נכון דיווחתי.
ואמרתי אני בסדר ותודה.
הודו לי על זה חברות וראיתי הקלה מסוימת שלמעשה היטיבה איתי.

מנין האומץ? לא יודעת אבל הרגשתי שרק הצורה הזו תתן לי לשרוד מאשר לעבור את הסרט הזה עם כל אחד באישי.
גם במקומות אחרים נהגתי כך פחות או יותר
ולא שלא היו אנשים חסרי טקט. ניסיתי לסלוח למרות שהכאיבו כי אני בטוחה שזה לא מרוע ולא מחוסר אכפתיות . לפעמים זה מבוכה וגם נסיון לשבור את המבוכה או לתמוך ולעודד.
ובכנות זה באמת קשה למצוא את המילה הנכונה לאדם הכאוב.
(אנשים רבים נופלים בזה גם בשבעה וגם בכל מיני סיטואציות כואבות.)

בגדול אם את טיפוס פתוח ממליצה לנסות לעזור לאנשים ולאמר להם מה יעשה לך טוב.
לשוחח על זה או לא.
לשלוח עוגה/ ארוחה וכל עזרה שצריך.
אם אנשים לא שואלים אותך מה את רוצה . ספרי להם את.
כי באמת רוב רובם של האנשים הם אכפתיים מאד מאד וכאובים יחד רק לא ממש יודעים איך לעשות זאת.
רק בשורות טובות.
ותזכי לנחמה במהרה.

 

[חנון]

הי
בעקבות האשכול הזה בעיקר הסוף שלו
רציתי לשתף אתכם במה שעברתי בנושא שפחות מדובר בציבור שלנו
ואנשים פחות יודעים איך להתנהג עם זה, אני יודעת שאני חוספת את עצמי
אבל כדי שפעם הבאה שתחוו בסביבה שלכם או אפילו בסביבה הרחוקה תדעו איך להגיב
מה לעשות, איך להתנהג

לפני 3 חודשים עברתי לידה שקטה בשבוע 40 כשאומרים לידה שקטה זה ככ מגמד את מה שזה.
זה לא רק לידה שקטה זה 9 חודשים שהתחברת למשהו שהיה בתוכך , אהבת אותו חיכית לו , רצית אותו , דמיינת אותו
חיכית כבר להחזיק אותו בידיים , ללטף, לנשק וכל זה נגמר כשהרופא אומר לך לצערי אין דופק

אבל זה העניין שזה לא נגמר זה לא מתקפל בשניות שאחרי הלידה זה הרגשת כאב וגעגוע שממשיכה ללוות גם חודשים אחכ

והנה הגענו אליכם
אל תתעלמו, גם אם לא נעים לכם לדבר או שאתם לא יודעים מה לאמר , תשלחו משהו עם מכתב אכפתי או אפילו תצנתקו בפלאפון
תראו שאתם יודעים שאתם חושבים שאכפת לכם.

כשאתם פוגשים אותה ברחוב אל תדברו כאלו לא קרה כלום, אם אתם יודעים שקרה משהו תתיחסו לזה בעדינות ובטקט

תדעו שזה אבדן גדול ואל תסתכלו על זה כמשהו שהיה ונגמר
הייתה לי חברה שאמרה לי מה קרה כולה היית בהריון היה ונגמר. זה כ"כ לא ככה זה ממש כמו אבדן ילד.

הכי חשוב שתבינו שאתם לא יכולים להבין את הכאב שהשני עובר
ואל תהיו לחוצים אם היא חזרה לעצמה זה תהליך שלוקח זמן כל אחד והזמן שהוא צריך
אבל תהיו ערניים להיות אכפתיים אבל לא לוחצים

אני מקווה שזה בסדר שככה חשפתי את עצמי אבל הרגשתי שאין לזה מודעות בציבור שלנו, לא מדברים על זה ולא נותנים לזה את הבמה שנצרכת לזה. אז אני כאן פותחת את הנושא לכל אלו שחוו את הדממה שככ צועקת ולכל אלו שיחוו אותה לצערי

ושזה יקרה למשהו מהסביבה הקרובה או הרחוקה שלכם רק תהיו שם בשבילו כמה שיותר לתת לפנק והכי חשוב להבין שאתם לא יכולים להבין

ואם אני כבר כותבת כאן אני ממש רוצה להקים איזה מערך תמיכה ראשוני אם יש כאן משהי שתרצה להצטרף אלי אשמח לשמוע

לצערי מוכר מאוד
זה לא אבדן של ילד אבל בהחלט אבדן ודומה לאחד שמחכה לאוצר בכליון עיניים ונעלם ממנו כשזה במרחק נגיעה - אני לא ממליצה לאף אחת לנסות את שתיהם ולהשוות...
למדתי כלל חשוב: לא אומרים מזל טוב אם רואים אשה בלי תינוק ולא שמעתם שילדה!!!
בכל מצב - אנשים לא יודעים איך להתייחס ומתחילים להגיב בשטויות, אם אין לכם מה להגיד תשתקו! לפעמים מה שהאדם צריך הוא ה-ק-ש-ב-ה!!! במקום זה מדחיקים לו את הרגשות ומעבירים נושא או אומרים לו שהכל משמים וכו' - את כל זה הוא יודע לבד יותר טוב ממכם!
תנו לו לדבר על הכאב! להוציא את זה החוצה!!!
יש משפטים שכל מתמודד/ת בכל נושא שהוא יכולים להגיד את זה לעצמם כדי להתחזק אבל אוי ואבוי אם מישהו יעיז להגיד את זה
לעולם אל תגידו לאשה כזו:
זכית כי זה היה נשמה גבוהה (רוצה גם?... )
חינוך מיוחד יותר גרוע - לא ממליצה לנסות גם וגם...
ועוד ועוד
שהקב"ה לא ינסה כמה אנחנו יכולים לסבול! ויתן לך כוח ומח והרבה סיעתא דשמיא לעבור את התקופה הזו ולהפקד במהרה בזש"ק בקלות ובידיים מלאות אכי"ר
אחרי שנפקדים שוב הלב נרפא

 

[מלי]

כמה נכון, ההתעלמות כשיוצאים לרחוב- כואבת כואבת כואאאאאאאבת!!!!!!!!!

 

[מישהי אחת]

אני גם עברתי סיפור דומה לפני כחודש אמנם לא הייתי ממש בסוף אבל עברתי יותר מחצי הריון, מה שהכי הפריע לי זה באמת התגובות של הסביבה, אני ביקשתי מאחרים שיספרו בשבילי,העדפתי שיידעו על זה מראש ולא יהיו בהלם כשהם פוגשים אותי בפעם הבאה...וציפיתי שיתקשרו אלי ,יתעניינו בשלומי ובמקום זה הייתה דממה, אף אחד לא התקשר, לא התעניין, כלום, אפס,
לא מספיק שחוויתי אובדן,הייתי גם צריכה להתמודד עם זה שהטלפון דומם.
נכון שלא מגיע לי מזל טוב,אבל לפחות משהו...קצת התעניינות.
גם יותר מאוחר כשדיברתי עם כאלה שידעו מיוזמתי,הם לא אמרו מילה, רק כשאמרתי משהו כמו "שמעתם על מה שקרה לי?" הם אמרו כן בהלם כזה ולא ידעו איך להמשיך...
לי אישית זה כאב מאוד,ועדיין כואב,כי רציתי לשתף ולדבר ...
אני יכולה קצת להבין מאיפה זה מגיע,כי פשוט הם לא יודעים איך להגיב.. הייתי רוצה שיהיו יותר מודעים לנושא הזה,אני חושבת שאם היו יותר מתעניינים ומתקשרים זה היה עוזר לי לעבור את התקופה הקשה הזו בקלות יותר...

 

[חנון]

אני גם עברתי סיפור דומה לפני כחודש אמנם לא הייתי ממש בסוף אבל עברתי יותר מחצי הריון, מה שהכי הפריע לי זה באמת התגובות של הסביבה, אני ביקשתי מאחרים שיספרו בשבילי,העדפתי שיידעו על זה מראש ולא יהיו בהלם כשהם פוגשים אותי בפעם הבאה...וציפיתי שיתקשרו אלי ,יתעניינו בשלומי ובמקום זה הייתה דממה, אף אחד לא התקשר, לא התעניין, כלום, אפס,
לא מספיק שחוויתי אובדן,הייתי גם צריכה להתמודד עם זה שהטלפון דומם.
נכון שלא מגיע לי מזל טוב,אבל לפחות משהו...קצת התעניינות.
גם יותר מאוחר כשדיברתי עם כאלה שידעו מיוזמתי,הם לא אמרו מילה, רק כשאמרתי משהו כמו "שמעתם על מה שקרה לי?" הם אמרו כן בהלם כזה ולא ידעו איך להמשיך...
לי אישית זה כאב מאוד,ועדיין כואב,כי רציתי לשתף ולדבר ...
אני יכולה קצת להבין מאיפה זה מגיע,כי פשוט הם לא יודעים איך להגיב.. הייתי רוצה שיהיו יותר מודעים לנושא הזה,אני חושבת שאם היו יותר מתעניינים ומתקשרים זה היה עוזר לי לעבור את התקופה הקשה הזו בקלות יותר...

עדיף הלם מאשר משפטים מטופשים כנ"ל
כשכואב איך שלא יהיה כואב
אם תדברי יגיבו בשטויות, אם לא תדברי ירכלו שאת אוכלת את עצמך מבפנים - מה שתעשי לא יהיה טוב!

 

[שריתיש]

מאד קשה לחברות/ שכנות/ מכרות לנחש איזו תגובה תעדיפי...
לספר על המקרה / לשתוק / לברך להבא וכ'ו

ולכן אני תמיד מתפללת "ה' שפתי תפתח" שה' ישים בפי את המילים הנכונות לכל אחד!

 

[חנון]

מאד קשה לחברות/ שכנות/ מכרות לנחש איזו תגובה תעדיפי...
לספר על המקרה / לשתוק / לברך להבא וכ'ו

ולכן אני תמיד מתפללת "ה' שפתי תפתח" שה' ישים בפי את המילים הנכונות לכל אחד!

נכון
לכן כשרואים אשה שעברה משהו אין צורך להתעלם, לברוח ולעבור את הכביש אלא מברכים אותה יפה שלום מה נשמע - אם האשה נפתחת מיוזמתה צריך קודם כל להקשיב ואם היא לא מעוניינת בכם ככותל המערבי תכבדו את דעתה
אפשר להגיד הצטערתי מאוד לשמוע / הקב"ה ימלא את חסרונך וכו'
מקווה שהלכתי בין הטיפות...

 

[להרגיש בבית]

הייתי רוצה לדעת איך את,פותחת האשכול, והאחרות שסיפרו סיפורים דומים, רוצות שתתיחס אליכן חברה או מכרה שהייתן אמורות ללדת יחד איתה.
מישהי שקשורה אלי ( לא חברה ולא קרובת משפחה) היתה צריכה ללדת יחד איתי. התינוק שלה נפטר לצערי אחרי כמה ימים. אני עדין בהתלבטות מה לומר לה כשאפגוש אותה.

 

[GRN]

הייתי רוצה לדעת איך את,פותחת האשכול, והאחרות שסיפרו סיפורים דומים, רוצות שתתיחס אליכן חברה או מכרה שהייתן אמורות ללדת יחד איתה.
מישהי שקשורה אלי ( לא חברה ולא קרובת משפחה) היתה צריכה ללדת יחד איתי. התינוק שלה נפטר לצערי אחרי כמה ימים. אני עדין בהתלבטות מה לומר לה כשאפגוש אותה.

הייתי אומרת מה שאני באמת מרגישה
מילים היוצאות מן הלב נכנסות אל הלב

 

[GRN]

למדתי כלל חשוב: לא אומרים מזל טוב אם רואים אשה בלי תינוק ולא שמעתם שילדה!!!

אני לא בטוחה שהכלל הזה נכון.
אנחנו חיים בעולם שרוב הנשים יולדות תינוקות חיים ורוב התינוקות ממשיכים לחיות באושר ובנעימים. הצורה הנורמלית של ההתייחסות היא לאחל מזל טוב. וקורה שטועים. טעות במקרים כאלו היא נורמלית. אני איבדתי בת בהיותה בת מספר חודשים. כששאלו אותי אחר כך בפעם הראשונה "כמה ילדים יש לך" פשוט עמדתי ובהיתי בשואלת. השאלה כאבה מאוד, ועד היום זו שאלה שקשה לי לענות עליה. נו, אז בגלל זה לא נשאל אנשים כמה ילדים יש להם? זה חלק מההתמודדות וה' יעזור. רק מה שחשוב שדברים לא יהיו טאבו, וזה הרבה מאוד תלוי במי שבעצמו מתמודד. צורת ההתמודדות שלו משליכה על ההתייחסות של החברה.
בשורות טובות.

 

[MaliYeuda]

בתור אחת שאיבדתי תינוק בצורה טראגדית שבועיים אחרי שנולד
כל תגובה שהגיבו עדיפה מהתעלמות !
התגובה שהייתה הכי קשה לי שאיזה "נשמה טובה" התקשרה והסבירה לי למה זה קרה לי ....
אני זוכרת את הקור רוח שבו הסברתי לה שמה שעברתי זה זכות שהקב"ה זיכה אותי בה וברור שזה לא עונש על שום דבר
והתגובות של הנשים חסרות הטקט: ידעתם בהריון? ממה הוא נפטר? ממה בדיוק? וכו' לא באות בכלל בטוב
ולפותחת האשכול בתור אחת שנחשפת לא מעט לסיפורים כאלו חושבת שהכי טוב לשחרר , לדבר חופשי,זוהי זכות שלנו שהיינו אמהות לילדים כאלו אפילו רק בהריון ואנחנו צריכות להיות גאות שנבחרנו
יש מדרשים רבים על הזכויות של ההורים שאותי אישית חיזקו ומחזקים עד עכשיו

 

[MaliYeuda]

ברכה שתמיד הייתה במקום" שהקב"ה ימלא חסרונכם"

 

[קווי מתאר]

https://www.hidabroot.org/article/79012
חיזק אותי מאד!

בשורות טובות לכולן.

 

[קול תודה]

ואולי בבוקר היא צריכה נחמה, ובערב הכלה?
!

אחד המשפטים החכמים והצודקים, המתאר עד כמה לא קל להבין את רצונותיו של העומד מולנו.

סיפרה לי חברה טובה שילדה לידה שקטה, שהתקשרו אליה מהעבודה לשאול אם היא חוזרת מוקדם יותר...
אמרה להם: מגיע לי עונש בכפליים? אין לי ילד ולא תהיה לי חל"ד?
ומצד שני, אולי תהיינה כאלו שתעדפנה לחזור לעבודה כדי להשכיח את הצער? אין לדעת.

בכל מקרה, לפותחת האשכול הנחשפת האמיצה: חזקי ואמצי.
ולנו, מן הצד - בואו נזרום עם הלב שלנו.
לא נראה לי שיש צורך להתקשר לכל אחת שעוברת משהו אם אין לנו איתה קשרים מיוחדים,
יש צורך קצת לפתוח את הלב כדי להבין למה מצפה האדם שעומד מולנו, בפרט אם הוא קרוב אלינו.

לא תמיד נצליח למצוא תגובה מתאימה, אבל אם לא ננסה - אף פעם לא נצליח.

 

[קרעפט]

מה קורה לנו?
איבדנו את הספונטניות שלנו?
למה כ''כ חושבים לפני שמוציאים מילה?
מה הבעיה לגשת לשאול מה שלומך איך מרגישה?
להיכנס עם שאלות טכניות ולחשב מסלול תוך כדי כדי לדעת אם הבן אדם מעוניין לשתף?

יש לי איזה חבר שעובר תקופה לא פשוטה
כשהתחלתי לדבר איתו מה שלומך וכו' וכו'
פשוט שאלתי אותו אם הוא מרגיש בנוח לשתף
וכשהתשובה הייתה חיובית פשוט דברנו על זה

 

[יאנג]

כל מילה!
רציתי להוסיף, שגם הפלה, אפילו בהריון של כמה שבועות, היא סוג של אובדן.
וחכם לטפל בזה... וד"ל.
שלא נדע צער!

אני כמעט בוכה מהנושא
קצת בהומור
כשאני הייתי בהריון כמה שבועות בודדים כולם כבר ידעו למדנו את הלקח לא לספר כ"כ מוקדם
בסוף כשהיתה הפלה טבעית גיסי אמר ברוך דיין אמת

 

[Ruty Kepler]

הייתי אומרת מה שאני באמת מרגישה
מילים היוצאות מן הלב נכנסות אל הלב

אני גם לא בטוחה שהכלל הזה נכון...

כשהחבר'ה שהיו אמורות ללדת איתי את בכורי, הסבירו לי כמה הן נלחצו לשמוע מה קרה לי, כי זה ממש הפחיד אותן שזה יקרה גם להן, וממש קשה להן לחשוב על זה (על עצמן כמובן. לא עליי), זה היה מעצבן בעליל.

לדעתי, אם לא מדובר בחברה טובה מאד - החברות שהיו איתה באותו שלב, אמורות לעוף מהשטח ומהעיניים שלה. ובטח שלא להתקשר אליה עם גרגורים של תינוק רך ברקע.
אם זו כן חברה קרובה, שיבררו דרך מישהו שלישי, מה היא מעדיפה.

* * *

ו... בבקשה, אל תשוו.
הפלה מאוחרת היא לא כמו לידה שקטה,
והפלה מוקדמת היא לא כמו הפלה מאוחרת.
וכשיש כבר ילדים בבית, זה מצב אחר מאד מאשר שאין.

כך שאם יש לך חמישה ילדים רצופים והשישי נאבד איפשהו בתחילת התהליך, אין שום טעם בעולם שתבואי ליולדת בלידה שקטה שאיבדה ילד ראשון, ותסבירי לה כמה את מבינה אותה כי קרה לך משהו ממש דומה.

לא דומה, לא כמעט, לא מתקרב.