לגבי גבולות אצל ילדים, אני מרגישה על הילדים שלי (כמובן משתנה בין ילד ולילד) שכל כמה זמן הם בוחנים גבולות וצריך להיות מאוד עקבי והחלטי.
בגדול כל דבר בחיים אני משתדלת לתת הכנה מראש לילד (כמובן כשאני מרגישה שזה רלוונטי) לדוג' במקרה שלי כשאני יורדת עם הילדים למטה, אני אומרת להם שאני לא מסכימה ללכת לבתים של חברים בלי רשות ממני, לא להתרחק מהטווח ראיה שלי בלי רשות, במקרה שלך להסביר שהכביש זה מסוכן ואם ח"ו מכונית פוגעת בילד זה ממש כואב ויכול לרדת דם (משהו שידבר אליו..) לפני שהולכים לסבא וסבתא אני גם מכינה אותם שיתנהגו יפה (בהתאם לניסיון שלי בעבר אני יציין פרטים מסוימים) וכן על זה הדרך..
מבחינת גבולות צריך לדעת שהגיל הוא פקטור משמעותי, לדוג' אצלי אני לא מסכימה להוציא משחקים בלי לאסוף אח"כ, אבל אני לא מצפה מילד בין 2-3 לאסוף כמות גדולה של משחקים ולכן אני יעזור לו לאסוף אבל ביחד!! אני לא אוספת לבד.. או שאני יבקש ממנו לאסוף 5 משחקים (בדר"כ שהם נכנסים לזה הם אוספים יותר) אז צריך לדרוש מהילד דברים שהם באמת בכוחות שלו.
ולגבי מה שאמרו פה שבפרוג לא שייך להתייעץ, אני כל הזמן מחפשת לשמוע על חינוך ילדים וזה נותן כח ותובנות (ברור שיש דברים שאני יותר אתחבר ויש שפחות, כל אחד צריך לעשות את הסינון בתוכו) לקרוא ספרים בנושא גם מאוד עוזר ומלמד.
ודבר אחרון שמחזק אותי זה כל הזמן לחשוב מה באמת יגרום לחינוך (שבעתיד הילד גם יתנהג יפה) ומה זה סתם פלסטר נקודתי.. כשאני מכריחה את הילדים שלי בכוחניות ובמכות, זה יכול לגרום לכך שבעתיד שכבר הילד עצמאי הוא יעשה מה שבא לו ולא כמו שחינכו אותו..
ברור שלצערי אני גם צועקבת ויצא לי גם לתת מכה לילד שממש הגזים (כמובן לא בפנים! על היד, על הגב..) אבל ממש שואפת שזה לא יקרה, בדר"כ זה במצבי קיצון.. וגם שם אני יתבונן ויבין מה גרם לי להרביץ או לצעוק ואיך אני יכולה לתקן להבא (לדוג' ראיתי שאם אני מתעכבת עם ההשכבות אני מתחילה להתעצבן, אז אני משתדלת להקדים את ההתארגנות לזמן יותר מוקדם) בקיצור לדעתי חינוך זה המון חשבון נפש ולהתבונן איך פעם הבאה אני מגיעה לסיטואציה יותר טוב או נמנעת מסיטואציה כזאת וכו'..
סליחה על החפירה, בהצלחה!