@לוצ'י @ר קרין @Chaya Lea @דולפין כחול
אוף למה יוצא לי ממש בסגנון רגשני???? זה לא אמור לצאת ככה.
"הוי, בניהו, אל תבכה", ד"ר קאלי ליטף ברכות את ראשו הקטן של בניהו. "אני אסביר לך: כשנגעת בכדור הטונגו אתה עפת עד לסוף החדר וקיבלתי מכה חזקה מאוד בצוואר. התעלפת, והבאתי אותך לפה כדי להעיר אותך. נכון אתה רואה את הדמות ההיא?" דוקטור קאלי הצביע על בבואתו של בניהו, והוא הנהן, מנגב בשרוול חולצתו את דמעותיו. "אז הדמות הזאת היא הבבואה שלך, וגם לי יש אותה, ולכל הילדים". בניהו הניד בראשו בהבנה.
"ומה שאני לא מבין, זה ששני העיניים שלך נהיו סגולות" אמר דוקטור קאלי והסתכל במבט חודר היישר לתוך אישוניו הזוהרים בסגול של בניהו.
"אה, אהה..." בניהו גימגם. "מה זה אומר שניהיו בצבע סגול?"
"אה, לא, זה לא מה שאתה חושב, בניהו". הדוקטור צחק בטוב לב.
"זה לא שהם קיבלו מכה ופתאום נהפכו לסגול, כשאתה נהיה דופליקט עין אחת שלך הופכת להיות בצבע סגול, לא שתי העיניים" הסביר לו ד"ר קאלי.
"אז אני עכשיו אלך לחקור את זה, ואתה תנוח קצת במיטה ואברשה יביא לך את האוכל. בסדר?"
"תודה". בניהו התכרבל במיטתו ושקע בשינה עמוקה. דוקטור קאלי עוד הסתכל עליו למשך כמה שניות, ידו מרפרפת על גוו של הילד.
הוא נאנח אנחה קצרה, ויצא מהחדר.