אבל אז צריך לתקנן את המספר, לפי האוכלוסיה שגדלה. הרי ככל שהאוכלוסיה גדלה, יש יותר נפטרים באופן טבעי. אי אפשר להשוות את נפטרי תש"פ לנפטרי תשע"ו, בלי להתחשב בגידול הזה.
נכון. אבל זה שלב ב'. השלב הראשון זה להבין שיש סטיות מאוד גדולות והן בטווח הנורמה, והן לא אומרות שום דבר.
ככל שהמספר הממוצע גדול יותר, ככה טווח הנורמה רחב יותר. יכולה להיות שנה קטלנית, ושנה רגועה, וזה נורמלי ואפילו צפוי.
קצת הסבר על התפלגות נורמלית:
ניקח קופה של מכולת שיש בה פדיון של בערך 4000 בכל משמרת. כל קופאי יכול להעיד שביום רגיל יכול להיות פדיון של 3600 או 4500, וזה נורמלי. כי ביום ראשון לגברת כהנא התחשק לעשות במכולת קניה חודשית, וביום שני היה קר וכולם נשארו בבית וכן הלאה. אם נרצה להבין אם באמת יש מגמה של קניה פחות או קניה יותר ולהשוות בין תקופות זמן שונות, צריך לדעת קודם כל מה הסטייה הרגילה שלא מלמדת אותנו כלום. קוראים לזה סטיית תקן.
סטיית התקן במקרה של ממוצע 35000 נפטרים היא 707. את סטיית התקן חישבתי סתם במחשבון באינטרנט ואני לא יודעת מה סטיית התקן המותרת בחישוב תמותה עודפת, אבל לדעתי טווח הנורמה שלא מחשיבים רחב הרבה יותר. יש מקרים שבהם טווח הנורמה שלא מחשיבים הוא אפילו 1.5 או 2 סטיות תקן. אם סטיית התקן "המותרת" כאן היא 1.5, אז מדובר על 1000 אנשים שנפטרו, וזה להיות אקראי לחלוטין לכל הכיוונים: אם נפטרו 1000 אנשים יותר זה לא אומר שיש תמותה עודפת, ואם נפטרו 1000 פחות זה לא אומר שיש מגמה של פחות תמותה. ככה זה, ממוצע הוא רק בערך.
הסתכלות על נתוני פטירה יבשים והשוואה לפי שנים יכולים להטעות לשני הכיוונים. אפשר לחשוב שיש תמותה עודפת וזה מקרי, או לחשוב שאין תמותה וזה לא נכון.
מחקר שבודק תמותה עודפת לעולם לא יסתכל רק על הנתונים שיש בלמ"ס. הוא יבצע חישובים מדויקים יותר כדי לבדוק האם באמת הייתה תמותה עודפת.