אין לי כוח לענות לכולם, אף שנכתבו דברי טעם, שהיה חשוב להתייחס אליהם.
רק זאת חשוב לי לצטט שוב:
(זאת בניגוד להעברת הליטאים לכוכב אחר).
שלוש נקודות נוספות בקצרה:
1. שבט לוי ושבט יששכר מנו כשישית מעם ישראל. כשישית עסקו בלימוד והוראת התורה, גם בזמנים שכל עם ישראל שמרו תורה ומצוות.
(שבט לוי קיבל 10 אחוז מהתוצרת של הארץ מכל עם ישראל. ושבט יששכר התפרנס על ידי שבט זבולון).
כיום יש כ 14 מיליון יהודים ברחבי העולם. קרוב לחצי מהם - בארץ. רובם הגדול עדיין לא שומרים תורה ומצוות. רבים רבים, בעיקר בחו''ל, בשלבי התבוללות.
ושישית מתוך 14 מיליון - כל אחד יכול לחשב בעצמו.
2. קבוצת הלומדים רוב היום שכל כך חיונית לעם ישראל, כוללת את כל מי שלומד רוב היום, לא משנה לאן הוא שייך.
המציאות היא שאצל הליטאים זה מצוי הרבה יותר, בגלל החינוך לזה. מהחזון איש והלאה, דרך הרב שך ודרך הרב שטיינמן והלאה, וכל שאר גדולי הליטאים בכל 70 השנים האחרונות ועוד קודם לכן, שמו כולם הרבה מאוד דגש על העניין הזה, וחנכו לזה ומסרו נפשם על הישיבות והכוללים, וראו/רואים בזה הצלה חיונית.
3. הבטחת השם שלא תשתכח תורה מישראל איננה פוטרת אף יהודי מלעשות את מה שהוא יכול לעשות עבור זה. כל אחד לפי דרכו.
מכיוון שכמה ניקים כעסו על ההודעה הזו שלי, ואינני יודעת למה, אני רוצה לציין, שהעניין הנידון לא בא ממקום של ליטאים/חסידים. הדיון באשכול היה בעיקר מתוך העולם הליטאי.
כולם אהובים, כולם יקרים, לכל אחד הדרך שלו, כל ת''ח הוא ת''ח עם כל היקר, לא משנה אם הוא חסיד או ספרדי או ליטאי. וכל עובד השם באשר הוא יש לו מעלה מיוחדת.
ולכולנו יחד, שומרי התורה והמצוות יש תפקיד הרבה יותר גבוה וחשוב מאשר רק בתוך הציבור המצומצם שלנו.
טענו באשכול את מה שטוענים פעמים רבות, שזה לא ייתכן שכולם ילמדו. אם כולם ילמדו, איך העולם יתקיים?
דומה במקצת לשאלה ששואלים דתיים לאומיים או חילוניים בקשר לצבא. אם אף אחד לא ילך לצבא, מה יהיה?
טענות נכונות.
והתשובה היא: אנחנו לא שם, ולא מתקרבים לשם, ל'כולם' הזה.
אף אחד לא חושב ששייך מצב, לפחות לפני ביאת המשיח, שכולם ילמדו (או שאף אחד לא ילך לצבא).
אם מסתכלים במבט כולל יותר, על עם ישראל בכללותו, על השליחות והתפקיד של שומרי המצוות, יש מעט מאוד לומדים מתוך העם. מעט מאוד. רחוק מאוד מהמספר האידיאלי לפי המקורות.
ומעט מאוד שומרי תורה ומצוות בכלל.
אנחנו שומרי המצוות, מיעוט קטן עם אחריות גדולה, להחזיק את הרוחניות של העם שלנו, שמונה כיום כ 14 מיליון בעולם, וכשבע מיליון מתוכם בארץ, ולהמשיך את הרוחניות הזו ואת העברת התורה גם לדורות הבאים.
במבט ציבורי - זה התפקיד הכי חשוב והכי קריטי שקיים.
בעת אשר כזו, גדולי הליטאים ראו/רואים לנכון בכל עשרות השנים האחרונות, לעודד את קהל עדתם ללמוד וללמוד ולהתמסר לזה ככל יכולתם; לעזוב חשבונות רבים, ולהתמקד בלימוד התורה ובעסק בה ככל האפשר.
אצל החסידים יש הדגשים אחרים. ודאי שגם אצלם לומדים ואף אחד לא מכחיש זאת. זה בכלל לא הנושא.
עדיין, אחרי כל ההתמסרות העצומה שקיימת ללימוד התורה ולשמירת היהדות, אנחנו מעטים מאוד ביחס לעם.
לכן, אי אפשר להרפות, על אף שיש אחוז מסוים (בתוך הציבור הליטאי) שהנורמה של התמסרות רחבה ללימוד לא מתאימה לו, וזה יוצר בעיה.
הדרך לפתור את הבעיה הזו איננה עוברת דרך שינוי הנורמה בתוך הליטאים, שזה חלקם וזו דרכם במאמץ הציבורי למען הרוחניות של עצמם ושל העם.
הדרך היא שונה, ובודאי שיש לתת את הדעת על כך, אך לשנות את הנורמה הכללית, לא זו הדרך.
הערכים לא נקבעים רק לפי האבסולוטיות שלהם. אלא גם לפי המציאות וצורך השעה.
ואני מצטטת פעם נוספת את מה שכתבתי לעיל: החסידים והליטאים משלימים זה את זה, ועוד אנשים שומרי מצוות, וביחד שומרים על הרוחניות של העם, שהוא מהותו של העם ובלעדיו אין עם.