כמדומה שהבדיחה הובנה על ידי מרבית האברכים במקום...
טוב, האברכים שאני מכירה, לא נראים לי מדוכאים...הם אפילו עליזים למדי
(לא עכשיו, כשעם ישראל מזועזע ואבל). עם קשיים פה ושם כמו לכל בן אדם.
ובשביל אפרסמון 2 אקצר ביותר: הבעיה העיקרית היא להבחין בין חינוך ציבורי כללי, לבין הפרטים שבתוכו, שחלקם צריכים לנהוג אחרת. וזו לא סיבה לשנות את החינוך הכללי. הסתכלות השחור לבן היא הנמצאת בעוכרינו.
לא נמצאה ולו עדות מהימנה אחת, בה התירו גדולי ישראל לקחת מאברך שאינו גומר את החודש, סכום השקול כמשכורתו במשך עשרות שנים.
אהה, והתירו לו להבטיח?
אני לא באמת מצפה לתשובה. כי כפי שאכתוב בהמשך, לא הדיונים האלו יביאו את הישועה. ולשאול צריך כל אחד בעצמו.
פתרונות יש למכביר בערי הפריפריה. אולם כל זמן שאנו מניחים שאין שום פגם בכך שניקח ממחותנינו האברכים את הסכום הנדיב שהציעו לשדכן, בגובה חצי מליון ויותר, למה שנחפש פתרון אחר.
אפשר גם לומר, שכל עוד שמניחים שאין שום פגם בכך שאנשים מבטיחים חצי מיליון ויותר כשאין להם רבע מזה, אין מה לחפש פיתרון אחר.
ואז יסבירו למה אין ברירה, וכו'. ונדון שוב, כמו רוב האשכול, מי אשם ואיך אפשר, ואם זו רק הדינמיקה, ומה דעת גדולי ישראל וראשי הישיבות השונים. ובינתיים הפריפריה תחכה.
מעריכה מאוד את פעלכם. כדי להצליח בע''ה, מציעה מאוד לדלג על השלב של חינוך הציבור מחדש, ולהגיע לפתרונות עצמם.
הציבור לא טיפש וגם לא רשע או אטום. וברוב הבתים ישנם גם בנים וגם בנות. והנושא מורכב מכמה וכמה צדדים, ולא כזה ברור וחד כפי שברצונכם לומר. ובדרך כלל 'חינוך מחדש' או האשמות גורמים להתנגדות.
המטרה לפתח רצון בבני אדם, ושיתוף פעולה.
וכשהיו בזמנו פתרונות (קרית ספר וביתר עילית - כ 400 אלף לדירה) הרוב הלכו לשם, והפסיקו כמעט לקנות בבני ברק וירושלים.
וכבר כתבתי לפני עידן ועידנים באשכול הזה: ספרו על הפריפריות השונות. דברו על המגורים שם. מי שבכוחו לארגן קבוצות מוזלות מול קבלנים - אשריו.
אם יש איזו יוזמה מוצלחת על הפרק, מי שבכוחו לארגן כנסים עם תחושת בשורה לציבור, וכדו.
בדיוק היום קראתי על מישהו שמציע שמשפחות שלמות מורחבות יעברו למקומות מתאימים. למי שמאוד חשוב להם לגור קרוב ולמי שזה ישים ושייך, זה סוג של פיתרון מחוץ לקופסא.