למה הכלב מתערב
אחד הרעיונות המופלאים הכרוכים בפיוט זה, (חד גדיא) כרוך בשאלה שמלווה את הפיוט כולו, שכן הלוא החתול עשה שלא כהוגן כשאכל את הגדי, ואילו הכלב עשה כהוגן כשהעניש את החתול, ולכן המקל עשה שלא כהוגן כשהכה את הכלב, וכן הלאה, כשבסופו של דבר יוצא כי מלאך המוות עשה כראוי כששחט את השוחט. ואם כך קשה: מרוע איפוא נענש מלאך המוות והוא נשחט על ידי הקב״ה.
התשובה לזה נעוצה במעשה שהיה עם ר"י אייבשיץ, עליו מסופר שהוא נשאל בילדותו וענה: אמנם השונרא הזה רוצח הוא, רשע הוא. אבל אתה הכלב, מי עשה אותך לשופט? מה אתה מתערב"…
תלמידו של החתם סופר, הגאון רבי מנחם כץ – פרוסטיץ סיפר, כי רבו קיבל במסורה מרבו הגאון רבי נתן אדלר את סיפור זה, והם היו רגילים לספר זאת בליל הסדר.
מי שמביא את השאלה והתשובה בדרך זו ריש גלותא דבבל, רבי יוסף חיים מבגדאד, בפירושו ׳אורח חיים׳ על הגדה של פסח (ד״ה ברוך שומר), שהביא קושיה זאת וכתב: 1"אנחנו קודאין את פזמון ׳חד גדיא׳ כליל פסח אחר ההגדה… שמעתי מקשים כשם המפרשים ז״ל, כפזמון זה של ׳חד גדיא׳, כי הגה לכאורה נראה שהשונרא עשה שלא כדין דאכליה לגדיא, ואם כן הכלבא שנשך לשונרא עשה כדין, והחוטרא שהכה לכלבא עשה שלא כדין, והנורא דשרך לחוטרא עשה כדין, וכן על זה הדרך עד הפוך, ותמצא שנראה לכאורה חם ושלום שהקב״ה כביכול עשה שלא כדין חם ושלום, ואיך יתכן זה״.
״ותירצו בשם המפרשים, כי הגם שבאמת השונרא עשה שלא כדין דאכליה לגדיא, אבל עם כל זה יש עוון אשמה על הכלבא שנשך אותו, כי מי הכניסו בזה הענין להיות הוא גואל הדם של הגדיא ומי שם אותו שופט בארץ לשפוט שפוט ולמה נכנם בתחום שאינו שלו. ועל כן בא החוטרא והכה אותו בעבור זה, ונמצא שהחוטרא כדין עשה שהכה לכלבא, ומאחר שהחוטרא עשה כדין – ממילא הנורא עשה שלא כדין, וכן על זה הדרך עד הפוך, נמצא שהקב״ה עשה כדין, נמצא שכל זה הפזמון הוא בגוי על פי משפט זה שהכלבא נתחייב על שהכניס עצמו בעסק שאינו שלו״.2