ביות זה מתנה לאמא ולתינוק. נדירות הנשים שניסו והתחרטו, לא סתם פותחים עוד ועוד מחלקות ביות.
חוץ מזה אני רואה בזה גם חובה. אמא שמסוגלת לתפקד אחרי לידה ולא מטפלת בתינוק שלה מועלת בתפקידה בזמן מאוד קריטי, יודעת שיש מי שקשה לה לשמוע את זה אז סליחה מראש.
לא מכירה אמא שמוכנה בגיל שבוע להשאיר את התינוק אצל הרופא ולחכות בחוץ בזמן הבדיקה והטיפול. אז למה בגיל שעה או יום זה הגיוני? לא מכירה אמא שמשאירה את התינוק בן השבוע בחדר נפרד עם דלת סגורה ונותנת לו לבכות עד שבאה לבדוק אותו פעם בחצי שעה. למה תינוקיה זה הגיוני?
כשיש צורך, זה לא רק הגיוני, זו חובה. אשה חלשה או בכל מצב מיוחד חייבת לטפל בעצמה קודם. זו חובתה.
אבל להגיד אני חייבת לישון ברצף כדי להתאושש אז לא נורא אם התינוק בן השעתיים בוכה קצת באור פלורוסנטים ומקבל אוכל מרוחק ורועש? העניין הוא שמדובר באמהות שברגע שהגיעו הביתה הופכות למסורות כ"כ, מי לא דחתה במשך שעות צרכים בסיסיים שלה בגלל תינוק בוכה? מי לא נוטשת הכל כשהתינוק רעב? יש פה דיסוננס מוזר שאשמח אם יש למי מהקוראות דרך לפתור אותו.
אם ניגנתי למישהי על המצפון פה, אזקוף זאת לזכותי וברור לי גם שהיא תודה לי לאחר מעשה. שיכנעתי עשרות נשים לנסות ביות, אני ממש מסיונרית של הנושא, וכולן כולן מודות לי ללא הרף. אחרי שחווים את זה זה כ"כ ברור שזה הדבר הנכון שאין ספקות בכלל.
למען הסר ספק אשוב ואדגיש כי אשה שיש לה סיבה שבגללה לא יכולה לביית, מחובתה לטפל בעצמה ובכוונה לא כתבתי על תועלות/נזקים לתינוק כי מי שלא יכולה לביית לא צריכה להאשים את עצמה בכלום. היא עושה מה שנכון.
שאר הנשים מוזמנות להצטרף לחוויה.