מועתק מה"דר שטירמר" ?בני ברק נבנתה בשביל כפר, ויש בה מאות אלפי תושבים מה שגורר בעיות צפיפות וכד', כך שהפתרון היחיד הוא פשוט לשטח אותה ולבנות הכל מחדש (ויש חולקים על הסיפא...)
את מה זה מצדיק ?מצד חמישי, בכפר הגלובלי שבו אנו חיים, עם האמצעים הטכנולוגיים הקיימים, אין מצב להיות במקום מסוים, סודי ככל שיהיה מבלי שידעו מזה.
מכירה מישהו שטס לחו"ל בסודי סודות, והתרעם מאוד להיווכח ש"גילו" את זה.
פעם הבאה שיבקש לנסוע בתא המטען.
המידע לא מתגלה בגלל ההתקדמות הטכנולוגית (אם כי בעזרתה), אלא בגלל הנסיגה האנושית.
ולשם כך בא האשכול הזה לעצור את הנסיגה מסיני.
כשננצור את פינו, הכפר הגלובלי יהיה ממודר.
מה השאלה. אין דבר יותר ברור.כל מה שנאמר לעיל על אנשים שמחטטים בחייהם של אחרים, בין אם הכוונה היא למישהו שראה אותך ובין אם מדובר באחים שהתקשרו מיד לשאול ולדחוף את האף, כל הנאמר לעיל זה עניין של חינוך מהבית!
אנחנו, בתור הורים, צריכים לחנך את הילדים לא להיות חטטנים וכמובן גם להראות להם דוגמא אישית, ולא כל טלפון שלנו צריך להיות עמוס רכילויות והתעניינות יתר בחיים של השני.
ועוד על הגאון הנפלא הזה (שמעתי מר' "ראובן", אברך ממקורביו, בעל המעשה. קשור ביותר לאשכול):הג"ר אברהם גניחובסקי זצ"ל הגיע לבקר חולה במחלקה לתשושי נפש. ו...פגש שם ראש ישיבה חשוב שהיה ניכר כי הוא מטופל שם....
הגאון זצ"ל התעשת מיד, ניגש אליו בהליכה מהירה ולחוצה, והתחנן בפניו "במטותא, אני מתחנן לפניך, אל תספר לאף אחד שהייתי כאן..."
ר' "שמעון", אברך שהיה מקורב מאד לגאון, חיבר ספר. אחד מעותקי הספר היה אמור להגיע לידי אחד מגדולי הדור (השם שמור במערכת. כמדומני שהוא היה בין ה"מסכימים" לספר), והגאון היה אמור לטפל בכך (מה פתאום ? בודאי הוא הציע את עצמו, וחייב את האברך להסכים לכך. מי שמכיר מבין). לבסוף בפועל הוא לא היה יכול למסור בעצמו את הספר לידי אותו גאון (אולי גם מלכתחלה לא כך היתה התכנית), והוא בקש מר' שמעון, המתגורר בקרבת מקום לאותו גדול, שבדרכו לביתו יקפיץ את הספר לרב-המסכים. שאל את שמעון את הגרא"ג האם אוכל לומר לרב-המסכים, שהספר הגיע נשלח באמצעות הגרא"ג, והשיב לו בחיוב. (כי באמת למה לא ? אין בכך שום דבר רע. אתה רוצה, תספר). אך מיד חזר בו ואמר אל תספר. ונימק את הסירוב. אף על פי שאין בידי שום טעם בעולם למה לא לספר, אבל זה ודאי - שמלא לספר בודאי לא יגרם שום נזק בעולם, מה שאין כן ע"י הסיפור, רמת הודאות אינה במדה שוה !
סיפור עצום !!פעם החמאתי לאישה ע"כ שחתנה עזר לנו עם הרכב שלו מתובתה הבנתי שבכלל לא ידעה שיש לו רכב (ואולי גם לא רישיון) מאז למדתי שעל מילה שלא נאמרה, אף פעם (כמעט.) לא מתחרטים ומילה שכן נאמרה, גם בכוונות הטובות ביותר, כבר אי אשר להחזיר.
רצון להיטיב. אבל הזהירות עולה על הכל !!!
נערך לאחרונה ב: