זה לא נקרא חורים.
זה נקרא שהסופרת עשתה מה שהיא חושבת לנכון ושאת רוצה שהיא תכתוב אחרת.
עכשיו, שיהיה ברור, לגיטימי לרצות שסיפורים יסתיימו אחרת, כבר ראיתי ספר או שניים שנתנו שתי אופציות לסיומים ומסתבר שהיו קוראים שזה מצא חן בעיניהם, אני מניחה.
אבל זה לא שיש חורים בעלילה, זה ששיקול הדעת של מיה קינן ששונה ממה שחשבתם.
שזה, בהתחשב בזה שאנחנו חיים בדמוקרטיה מחשבתית, בסדר גמור ולגיטימי לחלוטין.
ולכל אלו שרצו קטעים באורכים אחרים-
כשתכתבו ספר- תכתבו לפי טעמכם הספרותי
כשאתם בוחרים ספר- לגמרי זכותכם לבחור על איזה כסף להוציא כסף או באיזה ספר להשקיע כמה שעות קריאה
אבל כשאתם בוחרים ספר- קחו בחשבון שהסופר כותב לפי שיקול דעתו, וזו זכותו.
בדיוק כמו שכל מאפיה או שף חופשיים לבחור מתכונים כאוות נפשם וזכות הציבור לבחור מה לאכול, אז גם זכות הסופרים לכתוב וזכות הקוראים לבחור מה לקרוא, אבל להתלונן על שיקול הדעת של סופרים, במיוחד כשזה סגנון כללי של סופרת שבוחרת במוצהר להתמקד בקטעים של התרחשות שתלמד משהו יותר מאשר בקטעי אקשן- נשמע לי קצת כמו להתלונן שהונגרים מכינים גולאש עם הרבה בשר ותפו"א (פסח עבר לפני רגע, אכן
וצרפתים קוראסון עם שוקולד ולא הפוך....
לגבי הבחירות של יוחנן- מרשה לעצמי לציין שגם בחיים עצמם יש החלטות שצריך לקבל מהר, וכמו שיוחנן אומר- עשרים ושתיים שנה הוא הכין את עצמו כדי שברגע האמת יספיקו לו כמה משפטים לוותר למויש...
אלו החיים, לפעמים עושים החלטות אחרי הרבה מחשבה והתחבטות ולפעמים- פשוט עושים, וכך צריך להיות, וזכותה של הסופרת לבחור איזה סוג בחירה תהיה לגיבור...
(באופן כללי, רוב הטענות כאן היא על סגנון כתיבה או בחירת נקודת המבט וכו', שזה בהחלט בהחלט חלק משטח הפעולה של הסופר ומכאן ואילך- בחירה שלכם אם לקרוא
ויצויין רק שאני באופן אישי נהניתי מכל עמודי הספר, כי אני באמת מחבבת את הסגנון של מיה מצד המחשבה שבו ולא חובבת אקשן, יש גם אנשים כאלו וגם להם יש העדפות איזה סופרים הם רוצים, וכמו שאני לא יוצאת במתקפה על ספרי אקשן אלא בוחרת מה לקרוא- נראה לי שמותר גם לאחרים לנקוט באותה שיטה של בחירה מושכלת...)